דרור יקר, תודה על השיר הנפלא, ועל השיתוף המתמיד. עבורי זה הפך חלק מהקסם של הסופשבוע. שבת שלום
   

שלום דרור,

אני מעוניינת לכלול את השיר הנהדר של אלזה גידלאו "את אומרת שאני מסתורית.." בערכת כרטיסיות שירה שאני מוציאה.

האם ידוע לך ממי אוכל לקבל את האישור לכך?

תודה רבה,

גליה

   

כמה יפה השיר תודה רבה! יכולתי לעבור את חיי מבלי להכירו. אני נרתעת מהשימוש במינוחים פרוק וההרכבה. אצלי השיר מהדהד בחלל הפנימי. לעיתים, מסיבות שאינני רוצה להבין, נחווה כרזוננס.
   

התרגשתי מבחירתך את שירה של רחל כי גדלתי על הלחנים של שירי  רחל.הייתי בת 22 כשסבי נפטר, לפני 40 שנה.

אך זכיתי להכירו מקרוב ולעבוד איתו בכתיבה.

אני נוצרת את סיפוריו על התנאים בהם נוצרו השירים. יש אתר של יהודה שרת שבו נמצאים כל שיריו.

השיר "ואולי" המפורסם שבין לחניו לא היה אהוב עליו והוא כינה אותו במילים "נופת- טינופת" כשהתכוון למנגינה המתקתקה מדי לטעמו,

שיצאה תחת ידיו והושרה בין ליל בקרב החלוצים של אז. לא רבים מזכירים אותו היום אבל יש ליהודה שרת מקום של כבוד כמחנך

ויוצר ליל הסדר הקיבוצי עליו כתב יורם טהר-לב את המילים בסיפרו- "משק יגור טיוטה": "יהודה שרתוק, יהודה שרתוק, כשהייתי שר היה אומר לי שתוק".

   

איך קוראים לא מגיבים, וחושבת לעצמי איך מרגיש אדם (גם אני) כשאין תגובה ו/או איך מרגישה הבריאה, השולחת, מתוך אהבה ונאמנות, אינטליגנציה חדשה כל הזמן. אולי השירה היא תגובה, והרהורים, והרהורים על נאמנות ואהבה ועל היחסים ביניהם ובמיוחד על המקור ממנו הם נובעים. ואיך מתחברים למקור הנביעה, ואומנות בתוך הנאמנות שהיא אולי לחיות או להחיות אותה. אוהבים אדם בתוכנו לא בתוכו, המושג של אהבה עצמית (העידן הלא כל כך עדין, החדש) שנוי מאד במחלוקת אצלי, ועוד אהבה עצמית בתוך בן אדם אחר?