תודה רבה / ורדה גרוס02/03/2019 21:19

דרור שלום, תודה רבה על החשיפה למכתם של אביה של דליה רביקוביץ ולראיון אתה
- בשמחה, ורדה / ד"ר דרור גרין 09/03/2019 10:28
יהודה הוא משהו / שירין08/02/2019 04:57

היי דרור, השיר על הגשם הראשון באמת מקסים. אני עוכבת אחרי יהודה גיזבר פניגשטיין כבר זמן מה ואני ממש רוצה לשתף אותך בשיר אהבה לטחינה שאותו כתב די מזמן. אם לא קראת.
https://www.facebook.com/yhgizi/posts/10213070693116111
- שיר ופרוזה / ד"ר דרור גרין 21/02/2019 13:49
  
  שירין יקרה,
  
  תודה על הקישור. הקטע על הטחינה מעניין מאוד, אבל אינו שיר אלא פרוזה קצרה.
  
  להתראות,
  
  דרור
השיר ושיברו / אורה דרורי27/01/2019 12:47

השיר, בפשטותו אכן מבטא את טבע האדם בחירותיו ורגשותיו,שאינן משתנות מאות בשנים... והפרידות המתרחשות מסין ועד בולגריה ארה"ב ישראל מוכיחות את הטבע האוניברסלי הזה. השיר וההודעה האישית שלך דרור חרצו חץ עמוק בליבי. גם אני "נטשתי" איש. ילדיי היו בוגרים ונשואים. בכתיבת שיר או בבחירה לפרסום שיר, אני מתלבטת לא פעם עם תגובות הקוראים השואלים,ולעיתים, אף קובעים עובדה שזו אני בשיר שכתבתי ואלה הם רגשותיי במציאות של חיי. ככותבת השיר אינני מביאה את רגשותיי באופן המדוייק בו התרחשו. ייתכן שהתרחשו אחרת ורגשותיי היו שונים. שכן השיר שלי אינו ראי מדוייק של המציאות שלי. אני לא כותבת יומן אישי. השיר שכתבתי הוא צורך והשראה שמציאות החיים שלי עוררו, והוא מבוטא כמוצר ספרותי אמנותי. אני נוטה להקצין או לבטא חופש או העידר חופש במציאות של השיר עצמו. הכל לפי ההשראה בכתיבת השיר. וזה היופי שאני מוצאת בכתיבת שיר. החירות המוחלטת להתבטא בלי גרזן השיפוט העצמי. סוג של קתרסיס. הגרעין של השיר, מושא הכתיבה איכשהו מתקשר למציאות שלי ושל השיר, אך מולבשים עליו דימויים והשאלות ממצבים אנושיים אחרים מתוך תקווה שהוא יעורר גם אצל אדם אחר ויגע ברגשותיו, בדרכו הוא. ובכך, תווצר מציאות אחרת בלתי תלויה השייכת לכל אדם.
- בין שיר להרהור / ד"ר דרור גרין 04/02/2019 15:41
  
  אורה יקרה,
  
  יש משוררים שחושפים בשיריהם את חייהם האישיים, ויש משוררים שמצפינים את רגשותיהם. אינני מבקר שירה, ובעיני שיר הוא גירוי לחשיבה או להרהור, וכל קורא מוצא בו את עצמו. אין לי כל קושי לשתף את קוראי בחיי האישיים, וכך אני עושה כבר שנים רבות בהרהור השבועי וגם בספרים הרבים שכתבתי. אני מאמין שהסיפור הוא מה שמחבר בין בני אדם ומה שמאפשר לנו להתאים את עצמנו אל המציאות. מאז ומתמיד בני-אדם שיתפו זה את זה בסיפורים, סביב המדורה, ברכילות, בהעברת מידע, בספרים ובעיתונים וביצירות אמנות. החשש לפרטיות ולסודיות הוא המצאה חדשה שקיימת רק כשלוש מאות שנה, מאז המצאת האינדיבידואליות וזכויות היוצרים, והיא מסבכת את חיינו ויוצרת חששות ופחדים.
  
  יום טוב,
  
  דרור
לא ברור / ענתי26/01/2019 14:23

למה אישה קמה והולכת לדרך חדשה אחרי שנים של ביחד ("נטשה" זה עניין יחסי, ו"כספנו המשותף" לא רלבנטי)
זה קשה, כואב ושומט את הקרקע מתחת לרגליים אבל דברים כאלה לא קורים תוך יום או תוך רגע. לפעמים אנחנו מעלימים עין, לא מספיק קשובים לסימנים ולקולות הפנימיים ואז זה כביכול מתפוצץ בפנים. מקווה שהיא שומרת על קשר עם הילדים לפחות
- הרהורים על 'יחד נזדקן' / ד"ר דרור גרין 26/01/2019 15:35
  
  שלום ענתי,
  
  אני שמח שהסיפור האישי שלי עורר בך הרהור נוסף על שירו שלי המשורר הסיני מן המאה-השמינית, לי פו, 'יחד נזדקן'.
  
  אינני משתף את הקוראים בסיפור חיי כדי לחשוף את עצמי או לזכות בתמיכה, אלא כדי להדגים איך הסיפור האישי של כל אחד מאיתנו הוא המפתח לאופן בו אנו קוראים שירה.
  
  השאלה "למה אשה קמה והולכת לדרך חדשה אחרי שנים של ביחד" אינה רלוונטית לקריאת השיר, ולכן לא שאלת מדוע אהובה של הדוברת בשיר עזב אותה ובחר באשה אחרת. שיר אינו מאמר פילוסופי או עצות לחיים, אלא גירוי לחשיבה, המאפשר לנו להתבונן בחיינו בדרך חדשה.
  
  אני יודע ש"דברים כאלה לא קורים תוך יום", במיוחד כשזה קורה לי, אבל אין כל משמעות לשאלות 'למה' או 'מי צודק' או להטפת מוסר, לא בקריאת שיר ולא בהקשבה לסיפורו של הזולת. מה שמאפשר לנו ליצור קהילה אנושית הוא היכולת לשתף זה את זה בסיפורינו, להעשיר את הידע המשותף וליצור סיפור משותף.
  
  בהרהור שאני שולח מדי שבוע לשלושת-אלפים מנויים אני משתף את הקוראים באופן בו אני לומד משהו חדש מן השיר שאני קורה, מבלי לשפוט את השיר או את המשורר או 'לבקר' אותו, אלא דרך הסיפור האישי שלי. בשעה שביקורת אינה מועילה לאיש (מחוץ לאנשי אקדמיה שסוחרים ביצירותיהם של אחרים), שיתוף ואהבה יוצרים אפשרות של חיים בקהילה אנושית.
  
  כמחצית מן הזוגות הנשואים נפרדים לפחות פעם אחת, וכל הסיפורים והשאלות והתגובות כבר ידועים. כשקראתי את שירו של לי פו יכולתי להתבונן בפרידה האישית שלי באופן חדש כדי להבין את רגשותי ואת האופן שבו אני מתמודד עם הפרידה, ללא קשר לשאלה מי צודק ולמה זה קרה. קריאה בשיר היא גם פסיכותרפיה וגם ביבליותרפיה וגם תרגיל בחשיבה.
  
  שבוע טוב,
  
  דרור
- חדשה / 17/02/2019 12:18
יחד נזדקן / רותי26/01/2019 09:47

בתחילה בשיר נבנית התמונה דרך השימוש ב: ״שוב ושוב״ ,״יחד״,״יחדיו״, ״ובאותו הזמן״. אלו מילים ומירופים שמשדרים אחדות,קרבה, וקביעות. מולן מגיעים התיאורים - ״השלג בראש ההרים״, ו״לובן הירח בקיץ״ - שמשדרים זמניות ומבט ממרחק המפרש מציאות מעולם הדומם בצורה רומנטית, ומשליך אותה על מצב מציאות במפגש אנושי חי ונושם. השורות הראשונות האלו מתארות את העבר, ואז מגיע - ״היום״ - כשבאה התפכחות. אז ״אמרת שוב ושוב״ והיום ״שמעתי שאתה אוהב אחרת״. עצם החזרתיות עצמה, לא בהכרח מעידה על האמת, גם אם זה מה שהמח/הלב בחר לשמוע. עם כאב הלב שבהתפכחות, מתוך הזמן שעבר, מה שהובן עכשיו הוא: שהאהבה הזו, אינה מיועדת לי, אלא לאחרת. לכן באתי להפרד ממך ומהאשליה. טקס הפרידה של מזיגת היין לשני הגביעים - כשהמשקה המשכר/ המשקר, זה שאמור להשתבח עם חלוף הזמן, הוא גם זה שאחרי שפגה השפעתו האשליה הרומנטית מתפוגגת. והשיר שיושר בפעם האחרונה, הוא על ציפור שמתה מתחת לשלג. מאחר וברור כי זו לא הפעם הראשונה שהשיר הזה עולה בינהם, נשאלת השאלה מה אומר הדימוי? שיר על ציפור שיר קפואה מתה... מתחת לאותו שלג שהופיע קודם בהבטחה של הזקנה יחד... ציפור שקפאה, סביר שלא עפה כטבעה בזמן למקומות שמבטיחים חום אמיתי. אין ביכולתה של שמיכת שלג לבנה ורומנטית לחמם... ההפלגה על נהר החיים שמימיו מתפצלים למזרח ולמערב, בחירה לנוע - במקום להתקבע - ולהתמסר לזרם החיים שאין לדעת לאן יוביל - לזריחות או לשקיעות. הנערות הבוכות הן אולי קולות פנימיים שמייצגים את התום וחוסר הנסיון הבוחר בפנטזיה, וכואב ומבכה את האפשרות של התפוגגותה. דווקא בעיני ה״אולי תנשאו...״ , זו לא אמירה צינית, אלא הצעה להתחבר לנאמנות ולכנות אמיתית, ולא לפנטזיה. תודה דרור על השיר, ועל מפגש העומק שאתה מאפשר כשאתה מציע שירים שקוראים ושרים את קוראיהם. היה בטוב איש יקר
- הרחבת ההרהור על לי פו / ד"ר דרור גרין 26/01/2019 10:44
  
  רותי יקרה,
  
  תודה על התוספת מרחיבת הדעת להרהור שלי.
  
  כל אחד מן הקוראים מפרש את השיר בדרכו, וזו בדיוק מטרת ההרהור השבועי שלי. אני שמח לקרוא על דרכים אחרות לפענוח השירים, ומודה לכל מי שמשתף אותי במחשבותיו.
  
  שבת שלום,
  
  דרור
מרגש מאוד לקבל ממך אות מושר. חם אוהב. / לינה ארנון28/12/2018 06:35
- תודה, לינה / ד"ר דרור גרין 28/12/2018 07:35
בחירת שירים / שחר07/12/2018 21:59

היי דרור,

ראשית תודה על כל השירים שאתה בוחר ומפרסם ואני נהנה מדי שבוע לקרוא.

תהיתי איך אתה בוחר את השירים שאתה מפרסם. להוציא שירי משוררים מפורסמים ראיתי כמה שירים של משוררי אינטרנט והאם אתה בוחר אותם מתוך בלוגים או אתרי שירה או ששולחים אליך שירים ואתה מפרסם מה שאהבת? כי ראיתי שאתה מבקש שלא ישלחו לך שירים אז יש מעניין אותי לדעת איך אתה קובע מה לפרסם ואם בכלל יש סיכוי שתקבל שירים במייל והבחירה לפרסם היא שלך ורק שלך.

סליחה על המגילה הארוכה ותודה מראש על תשובתך.

נ.ב: לאחד מילדיי קוראים גם דרור :)

שלך

שחר
- ציד השירים / ד"ר דרור גרין 07/12/2018 23:34
  
  שחר יקר,
  
  אני שמח שאתה נהנה לקרוא את ההרהורים שלי, והשאלה שלך מתאימה לגיליון 600 של 'פיוט'.
  
  'פיוט' אינו כתב-עת לשירה, ואינני כותב ביקורת ספרותית כפי שאינני בוחר את השירים לפי איכותם הספרותית. השירים שאני בוחר משמשים אותי כגירוי להרהור חופשי על שירה, על טבע האדם, על יחסים אנושיים ועל החיים. יש קשר הדוק בין ההרהורים שלי כאן לבין תורת 'האימון הרגשי' שפיתחתי, המבוססת על תפיסה חדשה של טבע האדם, ולא במקרה אני מרבה לכתוב על חרדת-המוות, על תחושה של מקום בטוח ועל משמעות החיים או אי-משמעותם. זו גם הסיבה שאני משלב בהרהור שלי צילומים מחיינו בכפר הבולגרי הנידח.
  
  כל חיי הקדשתי זמן רב לשירה, ואני מאמין שהשירה היא כלי חשיבה נפלא, המאפשר לנו להתבונן בעולם כאילו היה השיר חלון פתוח דרכו אנחנו מבינים מחדש את המציאות. בכל שבוע אני בוחר בשיר באופן מקרי, בדרך כלל מתוך הספריה הגדולה למדי שלי, ולעתים מקריאה מקרית בספר פרוזה או משיר שהופיע בפני בגלישה באינטרנט. הכתיבה על השיר מלמדת אותי בכל שבוע משהו חדש ומאפשרת לי להתבונן בחיי במבט חדש. השיתוף עם שלושת-אלפי המנויי והתגובות שאני מקבל מהקוראים הנאמנים בכל שבוע יוצרים את הקשר שלי עם התרבות העברית ועם השפה העברית.
  
  נדמה לי שמובן שאינני "מפרסם" שירים אלא בוחר שירים באופן סובייקטיבי, כשהם מגרים את סקרנותי או כשיש לי קשר מיוחד עם המשוררים (לפני שלושים ושש שנים היכרתי את כל המשוררים כשמדי שבוע שלחתי למאות מנויים שיר חדש שלא פורסם, במעטפה, של המשוררים הוותיקים והצעירים, מזלדה ויונה וולך ועמיחי ועד בני שבילי ואחרים). אינני מפרסם שירים הנשלחים אלי משום שאין לי זמן לקרוא את כל הספרים הנשלחים, ומשום שאינני רוצה לאכזב את הכותבים.
  
  אינני 'בוחר' בשירים עליהם אני כותב. מדי שבוע אני 'צד' שיר הלוכד את עיני, ואני רודף אחריו ומתיידד איתו ושב ומשלח אותו לחופשי. נדמה לי שאני 'צייד שירים' כבר חמישים שנה, וזה המעשה הקבוע ביותר בחיי.
  
  לילה טוב, ושבת שלום,
  
  דרור
חוברות מחסום ווטש / אביטל טוך12/11/2018 00:01

שלום דרור,

ציינת שאת שירו של אהרון שבתאי מצאת בחוברת של מחסום ווטש ותהית למה החוברת אנונימית ללא ציון שם מחברות המאמרים ועורכות החוברת עצמה.

לא מחמת הסתרה אין שמות, אלא בשל המציאות והעדות עצמה. אנחנו אירגון נשים המתעד את הכיבוש ומוחה על המציאות בשטחים. בשל האירועים הקשים

שאינם נגמרים וחיי היום יום של עם שלם שאינם מתאימים לבני אנוש, חשבנו שהמציאות המתוארת בדוחות ובחוברות היא החשובה, ולא שמנו שלנו.

כאירגון גראסרוט, כל אחת מאיתנו נוהגת אחרת בעניינים רבים וגם בעניין זה. אם תקרא באתר שלנו, תגלה טקסטים עם שמות וטקסטים אנונימיים לגמרי.

https://machsomwatch.org/he
- אנונימיות ופרסום / ד"ר דרור גרין 16/11/2018 13:34
  
  אביטל יקרה,
  
  אני מאוד מעריך את הפעילות של 'מחסום ווטש', ועדיין אינני מבין את האנונימיות.
  
  אני עוסק בהוצאה לאור שנים רבות, ואחד הדברים המעניקים אמינות לטקסט מודפס הוא האחריות והשקיפות של מחברי הטקסט. הדברים חשובים עוד יותר כשמדובר בטקסטים פוליטיים. אמנם בחשיפת שמות הכותבים יש סכנה שיתנכלו להם, אבל זה חלק מן האחריות לטקסט ולחופש הדיבור. פרסמתי ספרים שתכניהם קשים, שגרמו לכך שספרי יצונזרו ויוחרמו ('אגדות האינתיפאדה', 'פרות קדושות', 'אחד-העם וחזון המדינה הדו-לאומית') ולא יימכרו בחנויות, ומעולם לא חשבתי להסתתר מאחורי שם בדוי, למרות המחיר הכבד.
  
  בהצלחה,
  
  דרור
/ 06/11/2018 09:32

שלום, רוצה ניתוח לשיר שעון חורף/ איריס אליה כהן
מרחב פוטנציאלי / גיסי שריג02/11/2018 08:52

דרור יקר,

תודה על השירה היפה הזו. באזור הדמדומים שלי היא מאירה ניסוח מרגש לרעיון המרחב הפוטנציאלי של ויניקוט...

שבת שלום,

גיסי
- מרחב רגשי / ד"ר דרור גרין 02/11/2018 16:37
  
  גיסי יקרה,
  
  ה'שיר' הזה הוא, כמובן, קטע פרוזה המסיים את הספר 'החוחית' מאת דונה טארט.
  
  אני משער שמה שהופך את הקטע הזה לשיר הוא הפירוק וההרכבה של המציאות, בדרך שמאפשרת לכל אחד מאיתנו לבחון את חייו ואת מחשבותיו בדרך חדשה.
  
  כך את רואה בטקסט ניסוח לרעיון המרחב הפוטנציאלי של ויניקוט, ואני, שהתרחקתי מאוד מן הפסיכותרפיה ובמיוחד מן הפסיכואנליזה, רואה בשיר הזה ביטוי לצורך הנואש שלנו להעניק לחיינו משמעות באמצעות האמנות והאהבה, וכך להימלט מחרדת-המוות הקיומית וליצור לעצמנו, שוב ושוב, תחושה זמנית של מקום בטוח.
  
  שתהיה שבת נעימה וטובה,
  
  דרור