"זה נהיה בלתי-נסבל," הוסיפה אורה. "כשהוא לא מקבל את מה שהוא רוצה הוא מתחיל לזרוק דברים בבית, ולהשתולל. אי-אפשר לומר לו כלום. בזמן האחרון הוא מתקלח כל הזמן, וכשניסיתי לדבר אתו על זה הוא פשוט טרק לי את הדלת בפרצוף. אני רוצה בחזרה את הילד המתוק שלי."

"אבל מה שמבלבל אותנו," מיהר אלי להמשיך לפני שהספקתי להגיב, "הוא שלא כל הזמן זה ככה. לפעמים הוא ממשיך להיות מתוק ורגיש כמו שהיה לפני הבר-מצווה שלו, ופתאום הוא משתנה ומתחיל להשתולל. ניסינו לדבר איתו כמה פעמים, ולא הצלחנו. הוא תמיד כעס ואמר שהוא לא יודע על מה אנחנו מדברים..."

"וחוץ מזה," נכנסה אורה לדבריו, "בשבוע שעבר הוא התפרץ על ילד אחד מהכיתה שלו וזרק עליו כיסא. זה הדליק אצלנו נורה אדומה, ולכן התקשרנו אליך." 

פסיכולוגים ופסיכותרפיסטים מקבלים הדרכה בתקופת הכשרתם, והם ממשיכים לבקש הדרכה מעמיתים או מאנשי מקצוע מומחים כאשר הם נתקלים במקרים קשים. גם הורים זקוקים להדרכה, שתסייע להם להעניק לילדיהם טיפול נפשי טוב יותר. הפסיכולוג או הפסיכותרפיסט יכול להדריך את ההורים כיצד למלא את תפקידם באופן טוב ויעיל יותר, והוא גם יכול להציע להם, או לילדיהם, טיפול נפשי בשעת הצורך. איש המקצוע יכול גם לזהות סימפטומים המעידים על הפרעות קשות, ולהפנות אותם לטיפול רפואי או פסיכיאטרי כאשר הם נזקקים לכך.

האם בכל מקרה צריך לפנות לטיפול פסיכולוגי? לא. הורים המקיימים תקשורת תקינה עם ילדיהם עשויים לסייע להם להתגבר על מכשולים רגשיים באמצעות הקשבה ותמיכה. במקרים אחרים ניתן להתייעץ עם גורמים נוספים במערכת החינוך והבריאות, וביניהם רופא-הילדים או רופא-המשפחה, הגננות, המורים והיועצים החינוכיים.

בהצלחה,

 

---