544. יפתח שילוני: הרצח הפוליטי הבא

בחר גיליון קודם

חפש

הצטרפו לרשימת המנויים

 
מדי שבוע, במשך חמש-עשרה השנים האחרונות, אני שולח הרהור על שיר, על השירה ועל החיים לשלושת-אלפים ושש-מאות מנויים. כאן תוכלו לקרוא את ההרהור השבועי, וגם את ההרהורים והשירים הקודמים (ברשימה מימין), ולשוחח על השירה ועל החיים. מי שרוצה לקבל את השיר השבועי בדואר האלקטרוני יכול להצטרף כאן לרשימת המנויים.
אנא אל תשלחו לי שירים לפרסום, משום שהבחירה שלי אישית וסובייקטיבית. בדרך-כלל אני שולח שירים שנוגעים בי באופן מיוחד, ללא קשר לאיכותם ה'ספרותית'. 

 
 
בעריכת דרור גרין
 
גיליון 544, שנה אחת-עשרה, נובמבר 2017

את `פיוט` - דפשיר שבועי לשירה עברית, ערכתי והוצאתי לאור במשך שבע שנים רצופות, בשנים תשמ"ב-תשמ"ח, ובין חברי המערכת היו אריאל הירשפלד, עודד שור, אורה לב-רון, אילנה צוקרמן, יונה וולך וס. יזהר. מאות המנויים קיבלו מדי שנה אוגדן מיוחד, ומדי שבוע שלחתי אליהם בדואר שיר חדש שטרם פורסם, מאת טובי המשוררים העבריים. 

`פיוט 2016` מחדש את המסורת של דף-השיר. משנת 2007 אני שולח למנויים שיר והרהור על השירה ועל החיים. את כל השירים וההרהורים תוכלו לקרוא באתר 'פסייקום' וגם תוכלו להגיב בפורום של קוראי`פיוט`. 


Bookmark and Share


 לפני כחודש פנה אלי מישהו שהתעניין בבולגריה, וסיפר שיפתח שילוני הפנה אותו אלי. לא ידעתי מיהו יפתח שילוני, אבל בחיפוש בתיקיית האימייל שלי מצאתי שהוא מנוי של 'פיוט', ושלפני כחצי שנה שלח לי שירים שכתב. בדרך-כלל אינני כותב על שירים שמשוררים שולחים לי, וכך קרה גם הפעם. אבל עכשיו, כשקראתי שוב את השירים, לכד את עיני השיר 'הרצח הפוליטי הבא, ולכן החלטתי להציג אותו כאן. לגמרי במקרה, בדיוק באותו הזמן ביקר יפתח בבולגריה, וכך נפגשנו לפגישה נעימה. יפתח הוא מחנך ומורה לאזרחות, והוא גם עורך את מגזין 'אדם עולם', שהוא כתב-עת לחינוך ולסור ולאנתרופוסופיה. יש לו גם תפיסת עולם חברתית מגובשת, ואפשר לקרוא מאמרים שכתב ב'הארץ', ב'סלונה' ו'במקום הכי חם בגיהינום' על אבהות, על מגדר ועל השחיתות השלטונית. את שיריו עדיין לא פרסם, ואולי זו הבכורה העולמית. 

גם השיר הזה מביע תפיסת עולם חברתית-פוליטית, והוא רלוונטי במיוחד בימים אלו, שלאחר טקסי הזיכרון המגוחכים המשכיחים את רצח רבין והופכים אותו באופן ציני לחגיגה של איחוד לאומי דביק ומזויף המבטא את האידיאולוגיה הימנית-דתית שזכתה בשלטון בזכות הרצח הזה. 

'רצח פוליטי' אינו שונה מכל רצח אחר, ואינו גרוע או חמוּר מכל רצח אחר, והוא משמש כנקודת ציון לטראומה לאומית ולא כבסיס לשאלה מוסרית. רצח פוליטי הוא אירוע חברתי המחבר את היחיד להיסטוריה של הקהילה בה הוא חי. לא במקרה הפכה השאלה "איפה היית כשקנדי נרצח" למטבע לשוני לאחר הירצחו של הנשיא האמריקני בשנת 1963. 

יפתח שילוני אינו מתייחס לרצח רבין, למיתוס שנוצר אחריו והפך אותו למעין קדוש והשכיח את אישיותו, את היעדר האידיאולוגיה שלו ואת פשעי המלחמה שלו (אני זוכר כמה הזדעזעתי כששמעתי את רבין, בראיון רדיו באנגלית, מבקש מחיילי צה"ל לשבור את הידיים והרגליים של הפלסטינים, בקשה שהתממשה באכזריות רבה זמן קצר לאחר מכן). 

למרות כותרתו של השיר מדובר בהטעיה. זה לא באמת שיר פוליטי, ואין בו כל התייחסות לא לרצח רבין ולא לרצח אמיל גרינצוייג ואפילו לא לרצח קנדי. זהו שיר על הטבע האנושי, על הגמישות של המוח האנושי המאפשר לנו להתאים את עצמנו לכל סוג של מציאות בקלות רבה, ואפילו לאבד תוך כדי כך את צלם האדם שלנו. 

יפתח שילוני כותב בשירו על הקלות שבה אירוע נורא הופך לחלק מסדר-היום שלנו, לאחר שמכונת התעמולה המשומנת שיבצה אותו בטקסי הזיכרון והתאימה אותו לתרבות העכשווית. לכן "הָרֶצַח הַפּוֹלִיטִי הַבָּא כְּבָר יִתְפֹּס אוֹתָנוּ מוּכָנִים". עכשיו, כשרצח רבין אינו שונה מרצח 'גנדי', אנחנו יודעים שלא הרצח הוא החשוב אלא המוכנות שלנו להשתתף בחגיגה, כי "זֶה בִּכְלָל לֹא עִנְיָן שֶׁל זְמַן, אוֹ שֶׁל אֲוִירָה צִבּוּרִית, אוֹ שֶׁל כְּתֹבֶת עַל קִיר", ובעצם זה כבר מזמן לא "פּוֹלִיטִי" אלא להפך, זה עניין 'לאומי', 'חברתי', המאחד אותנו ומעניק לחיינו משמעות חדשה. "הָרֶצַח הַפּוֹלִיטִי הַבָּא" לא יתרחש משום שיש בו צורך או סיבה, אלא משום שאנחנו כבר מוכנים לקראתו: "זֶה רַק עִנְיָן שֶׁל מָקוֹם מַתְאִים, וְשֶׁל נְסִבּוֹת". 

אם בבית הראשון הצליח המשורר לעקור מן המלים "רֶצַח פּוֹלִיטִי" את משמעותן ואת תוכנן, ולהפוך אותן לתחושה אישית, סובייקטיבית, הקשורה רק בנו, בבית השני הוא יכול לדלג בקלילות ובהומור רב מן העבר המעיק אל העתיד המבטיח "רֶצַח פּוֹלִיטִי" מסוג אחר, מוכר וידוע, כמעין ריטואל המעניק טעם ועניין לחיינו. 

הבית הראשון כתוב, לכאורה, כשירה פרוזאית חדשה, ללא חרוז או משקל וללא דימוי או מטאפורה. כדי לפצות על כך פותח המשורר את הבית השני בלהטוט לשוני הומוריסטי המעמיד מול חרדת-המוות של "הָרֶצַח הַפּוֹלִיטִי הַבָּא" את הביטוי "לָקַחַת פֶּסֶק־זְמַן קָצָר מֵהַחַיִּים" המרכך את הרעיון הבלתי-נסבל של המוות והופך אותו רק למעין הפסקה או חופשה קצרה. 

כעת כבר לא מדובר ברצח של ראש-ממשלה אלא בזיכרון נוסטלגי עתידי, בדומה לההתרפקות של מי שנכח בפסטיבל וודסטוק על הזיכרון המתוק של ימי הרעש והגשם והבוץ והצפיפות. בהומור כותב יפתח שמה שבבית הראשון הוא "בִּכְלָל לֹא עִנְיָן שֶׁל זְמַן" יכול לשמש רק "פֶּסֶק־זְמַן קָצָר" שבו אפשר "לַעֲצֹם עֵינַיִם, וּלְהִתְכּוֹנֵן לָרֶגַע בּוֹ נַנִּיחַ יָד עַל כִּתְפֵיהֶם שֶׁל יְלָדֵינוּ הַצְּעִירִים".

הנה כך הצליח המשורר, בקלות רבה, להשכיח מאיתנו את המשמעות האיומה של "הָרֶצַח הַפּוֹלִיטִי" ולהפוך אותו לזיכרון אישי נוסטלגי, המאפשר לנו להתמודד עם המציאות הקשה באמצעות התרחקות והשכחה וטשטוש, המאפשר לנו ליצור סיפור חדש המתאים למציאות הפוליטית החדשה. הרי מהו האדם אם לא נרטיב, סיפור המתאים את עצמו בגמישות לשינויים במציאות ומרחיק אותנו מכל מה שמעורר בנו את חרדת-המוות? 

לקראת סוףו של השיר ממשיך יפתח להשתעשע בנושא 'הזמן', ולתמונה המשפחתית הוא מצרף גם את הילדים "שֶׁטֶּרֶם נוֹלְדוּ", ש"הָרֶצַח הַפּוֹלִיטִי הַבָּא", העתידי, יהיה העבר שקדם ליום היוולדם, ובו יספרו להם הוריהם "אֵיפֹה הָיִינוּ בִּזְמַן הָרֶצַח הַפּוֹלִיטִי הַבָּא". 

זה אינו שיר על רצח פוליטי אלא שיר על טבע האדם, ועל היכולת שלנו לשכוח את העבר הקרוב ולהמציא סיפורים חדשים שיסבירו את היכולת שלנו להסכין עם כל מציאות ולהתאים את עצמנו לכל אידיאולוגיה, כאילו לא היו דברים מעולם. 

את הסיפור שלי אני מעדיף לספר בטבע, המשתנה מדי יום, ולהתאים אותו לחתולים המתחממים בין העלים הממלאים את החצר, 

לענני הבוקר המרחפים בין ההרים, 

לצבעי השלכת הנעלמים בתוך הערפל, 

לאוויר המתקרר, 

לכפור של הבוקר, 

ולירח המלא. 

כשקר בחוץ יונתן סורג לו כובע חדש (ומעניק לי אותו במתנה), 

ואני נפרד ממשפחתי, 

הטסה לארץ רחוקה, 

ומתנחם בהפתעה מתוקה, 

שאנדה משאירה על שולחני. 

אני מברך את החורף שחזר אל הכפר הבולגרי. 

שבת שלום,

דרור 

Bookmark and Share

אני מומחה ל'טיפול נפשי', וכך גיליתי שעל מה שבאמת מאפשר לנו חיים טובים ויצירתיים איש אינו מדבר. הספר 'אימון רגשי' מציע תפיסת עולם מהפכנית ודרך פשוטה ויעילה לניהול רגשות, שכל אחד יכול לממש בכוחות עצמו. 

הספר לא נמכר בחנויות הספרים, ואפשר להזמין אותו רק בהזמנה ישירה, בעותק מודפס או דיגיטלי.

להזמנה:  drorgreen@gmail.com

 
 

פיוט, דף שיר שבועי לשירה בעריכת דרור גרין. מדי שבוע נשלח למנויים שיר חדש מאת טובי המשוררים העבריים: יונה וולך, יהודה עמיחי, זלדה, לאה גולדברג, דוד אבידן, אגי משעול, אברהם חלפי, חיה שנהב, שיקספיר, ביאליק, אמילי דיקינסון, אדגר אלן פו, מחמוד דרוויש, ג'ון לנון, רחל ועוד.