631. ויליאם בלייק: ביקשתי גנב

בחר גיליון קודם

חפש

הצטרפו לרשימת המנויים

 
מדי שבוע, במשך שלוש-עשרה השנים האחרונות, אני שולח הרהור על שיר, על השירה ועל החיים לשלושת-אלפים מנויים. כאן תוכלו לקרוא את השיר השבועי, וגם את השירים הקודמים (ברשימה מימין), ולשוחח על השירה ועל החיים. מי שרוצה לקבל את השיר השבועי בדואר האלקטרוני יכול להצטרף כאן לרשימת המנויים.
אנא אל תשלחו לי שירים לפרסום, משום שהבחירה שלי אישית וסובייקטיבית. בדרך-כלל אני שולח שירים שנוגעים בי באופן מיוחד, ללא קשר לאיכותם ה'ספרותית'. 

 
 
בעריכת דרור גרין
 
גיליון 631, שנה שלוש-עשרה, יולי 2019

את `פיוט` - דפשיר שבועי לשירה עברית, ערכתי והוצאתי לאור במשך שבע שנים רצופות, בשנים תשמ"ב-תשמ"ח, ובין חברי המערכת היו אריאל הירשפלד, עודד שור, אורה לב-רון, אילנה צוקרמן, יונה וולך וס. יזהר. מאות המנויים קיבלו מדי שנה אוגדן מיוחד, ומדי שבוע שלחתי אליהם בדואר שיר חדש שטרם פורסם, מאת טובי המשוררים העבריים. 

`פיוט 2019` ממשיך את המסורת של דף-השיר. משנת 2007 אני שולח למנויים שיר והרהור על השירה ועל החיים. את כל השירים וההרהורים תוכלו לקרוא באתר 'פסייקום' וגם תוכלו להגיב בפורום של קוראי`פיוט`. 


 

Bookmark and Share


ויליאם בלייק (William Blake, 1757-1827) היה צייר ומשורר אנגלי שבני זמנו התעלמו ממנו, וכיום הוא נחשב לאחד האמנים האנגליים החשובים ביותר. הוא נולד בלונדון, השלישי למשפחה בת שבעה ילדים, ובגיל עשר עזב את בית-הספר וקיבל מאמו חינוך ביתי. הוא למד באקדמיה המלכותית בלונדון, והתחתן עם קתרין, שלא ידעה קרוא וכתוב. את ספריו הוא הדפיס בעצמו, וכלל בהם גם איורים. 

השיר 'ביקשתי גנב' לקוח מתוך 'אנתולוגיה אנגלית, לקט שירה מן המאה העשירית עד היום', בתרגומו של שמעון זנדבנק (הוצאת 'שוקן', 1972). השיר מציג את אישיותו המיוחדת והמרדנית של בלייק, שלמרות נטייתו הדתית והמיסטיקנית לא חשש למרוד בצביעות המוסרית. 

השיר כתוב בנימה קלילה והיתולית, ללא הקפדה על המשקל והחרוז, והחלוקה לשלושה בתים משרתת את התוכן ולא את הצורה. 

הבית הראשון מציג תמונה מוסרית מתחסדת, ונפתח בפרובוקציה: "בִּקַּשְׁתִּי גַּנָּב שֶׁיִּגְנֹב אֲפַרְסֵק". אבל כמה מפתיע, הגנב, שתפקידו לגנוב, "גַּלְגַּל עֵינָיו לַגְּבָהִים". גלגול עיניים פירושו ביטוי גופני לסלידה מכל סטיה מוסרית, המיוחסת בעיקר לכומר המשלב את ידיו ומגלגל את עיניו כלפי מעלה. המשורר מציג כאן מציאות מוסרית, לכאורה, שבה אפילו הגנב מסרב לגנוב. 

בחלקו השני של הבית הראשון מנסה המשורר לשוב ולהסית למעשה פשע: "בִּקַּשְׁתִּי גְּבִירָה גְּמִישַׁת־גֵּו שֶׁתִּשְׁכַּב". בצירוף "גְּמִישַׁת־גֵּו" רומז בלייק על תנועותיה המפתות של ה"גְּבִירָה", המסבירות את ההצעה המגונה שלו, "שֶׁתִּשְׁכַּב" ותפסק את רגליה. גם כאן מקבל המשורר תשובה מפתיעה, כשהגבירה "זָעֲקָה: אֶל אֱלֹהִים". 

ויליאם בלייק מהתל בנו. הוא יודע שאיננו מאמינים לדבריו. האם סביר שגנב יגלל ככומר את עיניו למרומים, או שגבירה פתיינית תזעק: "אֶל אֱלֹהִים"? לא. אנחנו איננו מאמינים לתיאור המתחסד, משום שאנחנו יודעים שטבעו של הגנב הוא לגנוב, וטבעה של הגבירה הפתיינית לשכב. בהצגת התמונה המגוחכת בז המשורר לא לגנב ולגבירה, אלא לציוויים הדתיים המתבטאים בהתנהגות מתחסדת, המסתירה את טבעם האמיתי של בני-האדם. בלייק מורד כאן לא רק בממסד הדתי, אלא בכתבי-הקודש עצמם, כלומר בשתי הדיברות המרכזיות, שהם בסיס האמונה והמוסר של הדת היהודית-נוצרית: "לֹא תִגְנֹב" ו"לֹא תִנְאָף". 

בבית השני מציג בלייק תמונה דומה. הפעם, לא המשורר, המייצג את ציבור המאמינים, הוא מי שמסית את הגנב ואת הגבירה הפתיינית, אלא מלאך אלוהים: "אַךְ הָלַכְתִּי, ‏מַלְאָךְ קָרַב". המלאך אינו מבקש. הוא יודע כיצד ליצור שפה משותפת עם הגנב ועם הגבירה, והוא משתמש בכליה של האמפתיה, היוצרת הבנה מיידית באמצעות שפת-הגוף: "חִיֵּךְ לַגְּבִירָה ‏וְקָרַץ לַגַּנָּב". 

בבית השלישי אנחנו חווים את התפנית המערערת את תבניות החשיבה הקבועות שלנו, את האמונות שלנו ואת בטחוננו במוסכמות, במוסר ובדת. כאן מתברר לנו שמה שנאסר על המאמינים, כלומר על הציבור כולו, מותר לשליחיו של אלוהים (הכמרים, הרבנים). המלאך "קִבֵּל אֲפַרְסֵק ‏אַף בְּלֹא מִלָּה, ‏וּבָא אֶל הַגְּבֶרֶת ‏וְהִיא בְּתוּלָה". 

המתרגם, פרופ' שמעון זנדבנק, שיתף פעולה עם המסר המתריס של ויליאם בלייק, ושינה מעט את התרגום כדי להעשיר את המשמעות: "וּבָא אֶל הַגְּבֶרֶת ‏וְהִיא בְּתוּלָה". כאן הוא רומז על ציורי הבשורה, בהם אנו צופים במלאך גבריאל המבשר למריה הבתולה שבשנה הבאה תלד את ישו המשיח. הצירוף "בָּא אֶל הַגְּבֶרֶת" הוא, כמובן, דו-משמעי, ומחוץ למלאך אלוהים שבא לבשר את הבשורה הוא מעיד גם על יחסי-המין שבין מריה לבין רוח-הקודש, שאפשרו את לידת הבתולין. 

זה הסיום המקורי של השיר: 

And still as a maid
Enjoy’d the lady

בלייק נמנע מלהתייחס ל'בתולה' מריה, והתרגום המדויק היה צריך להיות: 

וְהִתְעַנֵּג עַל הַגְּבֶרֶת 
הַדְּמוּמָה כְּעַלְמָה 

גם המלה "עַלְמָה" מרמזת על מריה, אך מתמקדת בתמימותה של הנערה ולא בבתוליה (למרות שהמושג 'עלמה' מניח שהיתה בתולה), כפי שהנצרות מייחסת לפסוק בספר ישעיהו: "הִנֵּ֣ה הָעַלְמָה הָרָה וְיֹלֶדֶת בֵּן, וְקָרָאת שְׁמוֹ עִמָּנוּ אֵל" (ישעיהו פרק ז', פסוק י"ד). 

ויליאם בלייק בחר להיות בוטה יותר, ולתאר את המלאך המפתה את הגברת ושוכב איתה, בשעה שהוא מותיר לדמיוננו לקשר בין ה"עַלְמָה" לבין הבתולה מריה, אמו של ישו. זנדבנק שיער, אולי, שהקורא העברי לא יזהה את ההקשר הנוצרי, ולכן בחר לפרש את כוונתו של המשורר באמצעות המלה "בְּתוּלָה". 

אצלנו, בכפר הבולגרי, אין צורך במלאכי אלוהים שיגשרו בין האדם לבין הטבע באמצעות צווים ומצוות ומוסר צבוע. כאן, מול דלת ביתי השזיף כבר בשל, ויונתן רק צריך להושיט את ידו, ולגעת, 

לקטוף את הפרי הבשל, שהבולגרים קוראים לו 'ג'אנקי', 

ולטעום מלוא הפה. 

בחום הקיץ אנחנו מטפסים בשבילי ההרים, 

בין כפרים נידחים,  

שהתנועה על שביליהם אינה עמוסה במיוחד, 

ואנחנו מגלים קבוצה של בתים, 

ששיפוצם הולך ומסתיים, 

והם יוצרים מרכז יצירה לילדים, 

שחברתנו אלנה תפתח בקרוב, 

במקום שכולו אור ויופי. 

ואצלנו, ליד הנהר, 

אנחנו מגלים שבילים חדשים, 

ונהרות מסתעפים, 

ואור מלאכים השוטף בין העצים, 

מלטף את המים הזורמים בלחש, 

נשברים מתחת לגשרים, 

ואנחנו שואפים אל קרבנו את הריח הטוב,  

את המראה המלבב, 

ואת ההשתקפויות, שהטבע מספק לנו בחינם, ואין צורך לגנוב. 

שבת שלום,

דרור 

Bookmark and Share

הבית ליד הנהר מיועד לסופרים ויוצרים, ולכל מי שרוצה מקום שקט וקסום לחשוב ולנוח בו.  

הבית שוכן על גדת נהר הסטרומה,

בכפר בולגרי קטן,

ואפשר לשמוע בו את השקט.

בבית יש חדר אורחים/עבודה, 

חדר שינה, 

עם פינת כריות,

מטבחון שאפשר לבשל בו,

ומרפסת שמש, 

שאפשר להתרגע בה.

בשני צעדים אפשר להגיע אל הנהר, לטפס בשבילים במעלה ההר, בתוך הירוק. 

ולהקשיב לשקט. 

לפרטים נוספים: drorgreen@gmail.com

וגם WhatsApp: 00359-888-306092


 

פיוט, דף שיר שבועי לשירה בעריכת דרור גרין. מדי שבוע נשלח למנויים שיר חדש מאת טובי המשוררים העבריים: יונה וולך, יהודה עמיחי, זלדה, לאה גולדברג, דוד אבידן, אגי משעול, אברהם חלפי, חיה שנהב, שיקספיר, ביאליק, אמילי דיקינסון, אדגר אלן פו, מחמוד דרוויש, ג'ון לנון, רחל ועוד.