18. ט. כרמי: הפנקס פתוח

בעריכת דרור גרין

ספטמבר - 18

`פיוט` - דפשיר שבועי לשירה עברית בעריכת דרור גרין, יצא לאור במשך שבע שנים ברציפות, בשנים תשמ"ב-תשמ"ח, ובין חברי המערכת היו אריאל הירשפלד, עודד שור, אורה לב-רון, אילנה צוקרמן, יונה וולך וס. יזהר. מאות המנויים קיבלו מדי שנה אוגדן מיוחד, ומדי שבוע נשלח אליהם בדואר שיר חדש שטרם פורסם, מאת טובי המשוררים העבריים.

`פיוט 2007` מחדש את המסורת של כתב-העת, ומדי שבוע נשלח למנויי האתר אחד מן השירים שפורסמו ב`פיוט`.   

מתוך פיוט תשמ"ב, אב 43.

יתרונה של השירה על פני כל טקסט אחר נובע מהיותה מיותרת לחלוטין. היא אינה מיועדת למסור מידע או להוכיח טענה, והיא מרגשת בעיקר בשל מה שאין בה. ההנאה שבקריאת השירה נובעת בעיקר ממה שהיא מעוררת בנו, מן הדימויים הפרטיים העולים בנו ומן ההקשרים הסובייקטיביים שכל אחד מאתנו מוצא בה.  

בספרי השירה שלו כינה את עצמו כרמי טשרני בשם ט. כרמי. בפגישתנו הראשונה סיפר לי איך המציא את `ספרית חלון` ואיך כתב, עם בנו, את `שמוליקיפוד`, שהיה אולי ספר הילדים הראשון בעברית שלא נכתב בחרוזים. על שמוליקיפוד הוא חתם בשם `כוש`, שהוא ראשי תיבות של כרמי ושושנה (שושנה היימן, שהיתה אשתו, איירה את הספר). 

כשאני קורא את שירו של כרמי אינני יודע למה התכוון, אך בעיני זהו שיר המתאים לראש השנה ולתקופת עשרת ימי תשובה. ביתו של ט. כרמי, במעלה רחוב עמינדב בשכונת אבו-טור בירושלים, היה סמוך לבית-הכנסת הספרדי הקטן, וגם עכשיו אני יכול להיזכר בקולות התפילה הרמים שהיו בוקעים ממנו בראש השנה וביום כיפור, בילדותי. 

למעלה, בתוך החומה של אבו-טור, עמד עוד בית-כנסת אחד, עליו כתב יהודה עמיחי בשיר `זיכרון באבו-טור`: "שם, על הגבול, עמד צריף ישן, חציו בית כנסת וחציו מקלחת לחיילים... זמרת `לכה דודי` עלתה מלמטה, עם זעקת השעירים המתקלחים". גם בזכרונותי מתערבבים בתי הכנסת של השכונה הקטנה והמוזנחת עם עמדות השמירה של החיילים שעל הגבול, וחילופי האש בין חיילי צה"ל לחיילי הלגיון. 

אינני זוכר את `לוי הגדול`, שכנו של כרמי, אבל אני יכול לדמות אותו בעיני רוחי, בין שאר הזכרונות המעורפלים מן השכונה הקטנה שהיתה פעם כפר ערבי, ושגדר הגבול חצתה אותה לפני מלחמת ששת-הימים. לא רחוק משם, בבית הגדול שהיום הוא `בית נחמיה`, ופעם היה בסיס צבאי, ניתן היה לראות את החיילים השומרים על השכונה, ובידיהם מכשיר אלחוט, ואנטנה, כמו העציץ הקטן של לוי. 

הפנקס הפתוח, וימי התשובה, הקולות שלוי הגדול היה שומע, והתפילה שבה קינא המשורר, כל אלה מתערבלים בזכרונות ילדותי הרחוקים והדהויים, שרק השירה נוסכת בהם איזה סדר זמני. 

שנה טובה.