90. רילקה: הבשורה למריה

בחר גיליון קודם

חפש

הצטרפו לרשימת המנויים

 
מדי שבוע, במשך חמש-עשרה השנים האחרונות, אני שולח הרהור על שיר, על השירה ועל החיים לשלושת-אלפים ושבע-מאות מנויים. כאן תוכלו לקרוא את ההרהור השבועי, וגם את ההרהורים והשירים הקודמים (ברשימה מימין), ולשוחח על השירה ועל החיים. מי שרוצה לקבל את השיר השבועי בדואר האלקטרוני יכול להצטרף כאן לרשימת המנויים.
אנא אל תשלחו לי שירים לפרסום, משום שהבחירה שלי אישית וסובייקטיבית. בדרך-כלל אני שולח שירים שנוגעים בי באופן מיוחד, ללא קשר לאיכותם ה'ספרותית'. 


 
 
בעריכת דרור גרין
 
פברואר - 90
 
את `פיוט` - דפשיר שבועי לשירה עברית, ערכתי והוצאתי לאור במשך שבע שנים ברציפות, בשנים תשמ"ב-תשמ"ח, ובין חברי המערכת היו אריאל הירשפלד, עודד שור, אורה לב-רון, אילנה צוקרמן, יונה וולך וס. יזהר. מאות המנויים קיבלו מדי שנה אוגדן מיוחד, ומדי שבוע שלחתי אליהם בדואר שיר חדש שטרם פורסם, מאת טובי המשוררים העבריים.
 
`פיוט 2009` מחדש את המסורת של כתב-העת, ומדי שבוע אני שולח למנויי האתר שיר והרהור על שירה ועל החיים. את כל השירים וההרהורים תוכלו לקרוא באתר.
 

 
ריינר מריה רילקה: הבשורה למריה
 

 
כשהייתי בן שבע-עשרה הפלגתי באניה של צים (אבי, שעוד לא היה אז רב-חובל, היה הקצין הראשון) לניו-יורק, ושם נשארתי מספר שבועות. את שלושת השבועות בעיר ביליתי בקונצרטים ובמוזיאונים. במנזר הקלויסטרס, שהוא אחד האגפים של מוזיאון המטרופוליטן, הנמצא על גדת נהר ההאדסון, גיליתי את ציור `הבשורה` שצוייר על-ידי הצייר הפלמי קמפין במאה החמש-עשרה.
 
את ההיכרות עם הציור הנפלא הזה אני חייב לנבט דולב, שלימדה אמנות בתיכון שליד האוניברסיטה בירושלים. בזכותה (וגם בזכות העובדה שכבר קודם לכן קראתי את הברית החדשה, שאינה נכללת במערכת הלימודים) למדתי  לזהות את הסיפור שמאחורי הציור, שצוייר בימיה הראשונים של הפרספקטיבה, את הסמליות שבו, וגם את הדמויות המתוארות בו. קניתי את הכרזה המודפסת בגודל המקורי, וכשחזרתי הביתה שחזרתי את הטריפטיקון ובניתי צירים במו ידי כדי שניתן יהיה לסגור את הציור, כמו במקור, ומאז הוא תלוי תמיד מעל הפסנתר שלי. בחלק המרכזי של הציור תוכלו לראות את מריה המתפללת בבית יהודי (טלית תלויה ליד החלון), ואינה מבחינה במלאך גבריאל המתכונן לבשר לה על הולדת ישו (את דמותו הסמלית ניתן לראות בדמות הקטנה הנושאת את הצלב המתגלית באור החודר מן החלון). על השולחן ניצב נר שכבה ברגע שרוח הקודש נכנסת לחדר, וגם פרח החבצלת המסמל את הבתולין והטוהר. בחלק הימני של הציור תוכלו לראות את יוסף הנגר, בעלה של מריה, בעת עבודתו. מבעד לחלונות ניתן להבחין בצלבי הכנסיות שראה הצייר בעיר הולדתו, כששכח שאלו עדיין לא היו קיימות לפני הולדתו של ישו. בחלק השמאלי את הזוג שהזמין את הציור, ואת הצייר עצמו העומד מאחור ליד השער.
 
 
 ביום שבו השתחררתי מן הצבא, בנובמבר 1975, שוב עליתי על אניה, והפעם נחתתי בחופי אירופה, בעיר מרסיי שבדרום צרפת. המשכתי משם באוטובוסים וברכבות לפריז, ללונדון, לאמסטרדם והאג וגם לרומא ופירנצה, והמשכתי לחפש ציורי בשורה. כך מצאתי את הבשורה המפורסמת של ליאונרדו דה-וינצ`י, שבה הבתולה הקדושה אינה מתפללת אלא דוחה בצניעות את הצעתו של המלאך:
 
Leonardo Da Vinci: annunciation
 
ואת הבשורה של לורנצו די-קרדו, שבה המלאך כמעט מתחנן והסירוב של הבתולה נימוסי בלבד:
 
Lorenzo di Credi: annunciation
 
ואת הבשורה של דומניקו גירלנדאיו, שבו המלאך ומריה קרובים מאוד זה לזה:
 
Domenico Ghirlandaio: annunciation
 
ואת הבשורה הסוערת של טינטורטו, שבה פורץ המלאך גבריאל בסערה עם חבורת מלאכים ומפחיד את מריה המסכנה.
 
Tintoretto: annunciation
 
עדיין לא ויתרתי על החלום לצייר בעצמי, יום אחד, את הבשורה, כשם שציירים רבים ממשיכים לעשות עד היום. כך בציור הבשורה של ג`והן קולייר, הצייר והפסל האמריקני בן זמננו, שידוע כפסל המרכזי באתר הזיכרון לבנייני התאומים בניו-יורק. בציור שלו, המציג כמו בציורים הקלאסיים את מריה הקוראת בספר ואת המלאך המבשר, וגם את החבצלת המסמלת את והטוהר, נועלת הבתולה הקדושה נעלי התעמלות.
 
 
John Collier: annunciation
 
 
בשנת 1983 הייתי ארט דייקרטור בהוצאה לאור שכבר חלפה מן העולם, ועיצבתי את תרגומו של חברי משה זינגר (הנעמי) לספרו של רילקה `חיי מריה`. אין פלא שבחרתי בחלק המרכזי של הציור, אותו הצגתי על גבי העטיפה.
 
 
 
הדת הנוצרית, כמו דתות אחרות, רחוקה ממני מאוד, אך למדתי להכיר בערכה כרקע לתרבות המערבית, שבלעדיה לא ניתן להבין את הציור ואת המוסיקה שאני כה אוהב, וגם כמניע עצום ליצירתיות, ללא כל קשר לתכנים הדתיים.
 
כפי שגדולי המוסיקאים כתבו רקוויאמים וגדולי הציירים ציירו בשורות, גם הסופרים והמשוררים השתמשו בתכנים הדתיים כבסיס לעבודתם. מחזור השירים של רילקה אינו יצירה דתית, אלא שירים המתארים את רוח האדם. בשיר על הבשורה מתאר רילקה, למעשה, רגע של התאהבות, שהוא הבשורה הגדולה המפעימה את כולנו, שוב ושוב.
אוּלָם
פָּנָיו, פְּנֵי נַעַר, שֶׁהוֹפִיעוּ שָׁם
סְמוּכִים כָּל-כָּךְ, עַד מַבָּטֵי שְׁנֵיהֶם
כֹּה נִצְמְדוּ, הָלְמוּ בְּהִפָּגְשָׁם,
עַד הִתְרוֹקֵן הַכֹּל מִחוּץ לָהֶם;
באחרית דבר כתב משה: "ואולי אף יד הגורל היא שהנחתה אותי, מתרגם השירים, לגור במושבה היוונית בירושלים, ולבוא במגע קרוב עם אנשי הכנסיה היוונית-אורתודוכסית שעוד נותרו בה. סיפורי מריה חיים בתוכם בעוצמה כזו, עד כי נדמה לפעמים שהנה היא עצמה עומדת לחצות את הכביש אל חנות המכולת..."
 
אני זוכר את דירתו של משה במשבה היוונית, שנים רבות לפני שגר בדירה מעלי בשדרות בן-מימון בירושלים. הוא אמנם ידוע כ`מתרגם של רילקה`, אך דווקא ב`חיי מריה` אפשר לראות בתרגומיו לא רק את יכולתו הלשונית אלא גם את החוויה האישית שלו, במגעו עם היוונים האורתודוקסים שעבורם מריה חיה ונושמת גם היום.
 


 

פיוט, דף שיר שבועי לשירה בעריכת דרור גרין. מדי שבוע נשלח למנויים שיר חדש מאת טובי המשוררים העבריים: יונה וולך, יהודה עמיחי, זלדה, לאה גולדברג, דוד אבידן, אגי משעול, אברהם חלפי, חיה שנהב, שיקספיר, ביאליק, אמילי דיקינסון, אדגר אלן פו, מחמוד דרוויש, ג'ון לנון, רחל ועוד.