113. דוד אבידן: אור של פיל

בחר גיליון קודם

חפש

הצטרפו לרשימת המנויים

 
מדי שבוע, במשך חמש-עשרה השנים האחרונות, אני שולח הרהור על שיר, על השירה ועל החיים לשלושת-אלפים ושש-מאות מנויים. כאן תוכלו לקרוא את ההרהור השבועי, וגם את ההרהורים והשירים הקודמים (ברשימה מימין), ולשוחח על השירה ועל החיים. מי שרוצה לקבל את השיר השבועי בדואר האלקטרוני יכול להצטרף כאן לרשימת המנויים.
אנא אל תשלחו לי שירים לפרסום, משום שהבחירה שלי אישית וסובייקטיבית. בדרך-כלל אני שולח שירים שנוגעים בי באופן מיוחד, ללא קשר לאיכותם ה'ספרותית'. 

 

 
 
בעריכת דרור גרין
 
 אוגוסט - 113
 
את `פיוט` - דפשיר שבועי לשירה עברית, ערכתי והוצאתי לאור במשך שבע שנים ברציפות, בשנים תשמ"ב-תשמ"ח, ובין חברי המערכת היו אריאל הירשפלד, עודד שור, אורה לב-רון, אילנה צוקרמן, יונה וולך וס. יזהר. מאות המנויים קיבלו מדי שנה אוגדן מיוחד, ומדי שבוע שלחתי אליהם בדואר שיר חדש שטרם פורסם, מאת טובי המשוררים העבריים.
 
`פיוט 2009` מחדש את המסורת של כתב-העת, ומדי שבוע אני שולח למנויי האתר שיר והרהור על שירה ועל החיים. את כל השירים וההרהורים תוכלו לקרוא באתר ספרים.
 

 
דוד אבידן: אור של פיל
 

 
עם דוד אבידן יש לי רומן ארוך. בגיל ההתבגרות התוודעתי אל שיריו, ובגיל חמש-עשרה כבר ידעתי לצטט אותם בעל-פה. גם היום אני חושב שאין לו מתחרים בשירה העברית, בזכות היכולת המילולית יוצאת-הדופן שלו, ובזכות הידע הרב שלו בשירה. הכרתי משוררים רבים שמיעטו לקרוא שירה, אך לא פגשתי רבים המכירים את הקלאסיקה של השירה ויכולים לכתוב סונֶטה כלאחר-יד ולהתכתב בשיריהם עם גדולי המשוררים שחיו מאז ומעולם.
 
אבידן ידע לעשות כל זאת, ואף יותר מכך. הוא היה חרזן מושלם, אך היה גם פילוסוף, ושיריו אינם רק יפים אלא גם חכמים. הוא התבונן בעולם והגיב אל כל אשר ראה באמצעות השירה. הוא גם המציא לשירה צורות חדשות בדרך שבה חיבר בין המלים ובסידור הגרפי של המלים על הדף.
 
והוא ידע לקרוא שירה. ראיתי אותו בנערותי קורא את שיריו מעל במה באוניברסיטה העברית, וראיתי את סרטיו הניסיוניים במוזיאון ישראל, בתערוכת `התקרינים של דוד אבידן` שהוצגה שם.
 
 "אור של פיל" הוא חוברת בפורמט של דף פוליו, שיצאה לאור בהוצאת `המאה השלושים` בשנת 1967 במהדורה מוגבלת של חמש-מאות עותקים, ובה ציורי פילים ("רצף-רישומים") פרי עטה של כרמלה טל, עם טקסטים ("איורימילוליים") מאת דוד אבידן. מן העטיפה האחורית למדתי שכרמלה טל, המתגוררת היום בניו-יורק, היתה רשמת צעירה שהכיר אבידן כשהחליט לפרסם את איוריה בליווי הטקסט שלו. זהו טקסט פרוע ואסוציאטיבי, שהקשר שלו לאיורים לעתים מקרי ביותר. אבידן, ששנים רבות לאחר מכן כתב "שיחות עם הפסיכיאטר האלקטרוני" וחזה את הטיפול הנפשי באינטרנט, השכיב את עצמו כאן על מעין ספה פסיכואנליטית וכתב אסוציאציות חופשיות.
 

כרמלה טל: אור של פיל

אולי זו אינה שירה, אבל אפשר ללמוד מן הטקסט הזה משהו על יכולת ההתבוננות של אבידן, על דרך החשיבה שלו ועל היקפה. בטקסט המלווה את ציור הפיל שממנו בוקעת דמות אדם משתעשע אבידן בהקשרים מקראיים ובשפה ארכאית, כשהוא מקשר בין סיפור העקדה לבין סיפור הצליבה. ובתוך השעשוע המילולי הזה הוא אינו נמנע גם מאנלוגיה בין מיתוס ההקרבה (עקדה-צליבה) לבין הפצצת הירושימה, ומביקורת לא סמויה על "הציוויליזצאציה-האמריקנית).
 
בגיל חמש-עשרה גם ידעתי להתאכזב מדוד אבידן, כשגיליתי שהוא חסר חוש-הומור. הוא היה משורר מצוין, וחכם, אך הוא חשב שהוא החכם באדם, ובשלב מסוים הפכו שיריו למעין שיר תהילה לעצמו. בספר `שירים בלתי-אפשריים`, שכאשר הופכים אותו ניתן לקרוא ספר נוסף, `דו"ח אישי על מסע לסד", הוא משלב בשיריו את מספר הטלפון שלו ומחפש משקיעים. וכך הוא כותב על עצמו בשיר `ראיון קצר`:
 
- הַאִם, לְדַעְתְּךָ, אַתָּה רַשַּׁאי
  לַעֲשׂוֹת הַכֹּל בַּשָּׂפָה הָעִבְרִית?
 
- מִכָּאן וְעַד הוֹדָעָה חֲדָשָׁה:
  הַשָּׂפָה הָעִבְרִית הִיא אֲחֻזָּתִי הַפְּרָטִית.
 
בספר הוא מפרסם גם את `המכללה לחינוחדש` של תל-אביב בהנהלת דוד אבידן שבה ילמד שירה, פרוזה, ביקורת, עריכה, תורת-הפולמוס, מחזנות ותסריטנות, ואת `הוצאת המאה השלושים` שבה יפרסם את ספריהם של התלמידים המצטיינים, והוא מוסיף את רשימת "המוסדות והגופים הקשורים עם `המאה השלושים`": אלפא קטנאורי (המרכז הכדור-ארצי לרבתקשורות ולרבמגעים), עולמחדש (המרכז הכדור-ארצי למישוג-מחדש ולתיכנון-מחדש של אתרימעויירים), המכללה לחינוחדש של לונדון (אלמוסד הוצאקדמאי לטיפוח מוח-אדם), המרכז העולמי לעיונים פסיכואתניים, המרכז העולמי לבינאום העברית, יום חו"ל (יומון עברי בינלאומי), ביניים (סוכנויות ספרותיות ותיאטרוניות), המרכז הבינלאומי לחקר המין ופסיכואנרגיות, המרכז הכדור-ארצי לתפעול קוסמואנרגיות, המרכז העולמי לטיפוח התנהגויות נגד-חברתיות לעבר שדות-קצב ונקודות כובד אישיימסוגננים, המרכז העולמי לתהליכים ולהליכים מטאחוקיים, המרכז להישארות הגוף והתתשלוחה לתקשורת אחרמותית, המרכז העולמי לפסיכוסומאטוסופיה.
 
וכל המוסדות האלו שכנו, כמו המשורר, במרכז הישראלי למוח-אדם, רחוב שמשון 11, תל-אביב.
 
שנים רבות לאחר מכן, כשפגשתי אותו בביתו בתל-אביב (ועל כך אספר בפעם אחרת), בין מכשירי הכושר הישנים ומכונת הכתיבה הכדורית שבה כתב את שיריו המהפכניים, מצאתי שאכן לא מדובר בחוש-הומור, כשהוא הכריז שהוא המשורר הישראלי שיזכה בפרס נובל, ולשם חיזוק התקשר לאורי קיסרי כדי שיתמוך בהצהרה.
 
בגיל חמש-עשרה, כשאבידן ניסה לפתות את חברתי בת הארבע-עשרה שחלקה אתי את הערצת המשורר, למדתי להפריד בין השירה לבין המשוררים, ואני משתדל לזכור זאת עד היום.
 
והנה ההקדמה של דוד אבידן לחוברת `אור של פיל`:
 
במקומבוא: מי פילל
 
מי מכיר את כרמלה טל? אני מכיר את כרמלה טל. כרמלה אוהבת פילים, וגם אני איני שונא אותם. היא היתה היונק-הבינני הראשון, שהעז לטעון לפני, כי לעיני-שלי יש מבע פילי, ומאז הספיקה כבר לקום אסכולה שלמה, הטורחת לבסס ולהעמיק תיזה נועזת זו.
 
בשמונת הרישומים הבאים מפללת כרמלה טל שפע מדאיג של פילים. אבל אל דאגה: השפע עובר, בסופו של דבר, גם תהליך-מיתון בלתי-נמנע. כי הפילים, למרות ממדיהם העצומים וניידותם התקיפה בתוך הרישומים שלהלן, הם, אם לנקוט טענה למעלה-מדמיונית, פשוט מחוץ לתמונה.
 
ובזה, בעצם כוחם.
 
 
 ומר נפש
 

פיוט, דף שיר שבועי לשירה בעריכת דרור גרין. מדי שבוע נשלח למנויים שיר חדש מאת טובי המשוררים העבריים: יונה וולך, יהודה עמיחי, זלדה, לאה גולדברג, דוד אבידן, אגי משעול, אברהם חלפי, חיה שנהב, שיקספיר, ביאליק, אמילי דיקינסון, אדגר אלן פו, מחמוד דרוויש, ג'ון לנון, רחל ועוד.