English עברית
כניסה

114. לאה גולדברג: פרסומת פיוטית

בחר גיליון קודם

חפש

הצטרפו לרשימת המנויים

 
מדי שבוע, במשך שבע-עשרה השנים האחרונות, אני שולח הרהור על שיר, על השירה ועל החיים לשלושת-אלפים ושמונה-מאות מנויים. כאן תוכלו לקרוא את ההרהור השבועי, וגם את ההרהורים והשירים הקודמים (ברשימה מימין), ולשוחח על השירה ועל החיים. מי שרוצה לקבל את השיר השבועי בדואר האלקטרוני יכול להצטרף כאן לרשימת המנויים (או לשלוח לי את כתובת האימייל שלו: drorgreen@gmail.com).
אנא אל תשלחו לי שירים לפרסום, משום שהבחירה שלי אישית וסובייקטיבית. בדרך-כלל אני שולח שירים שנוגעים בי באופן מיוחד, ללא קשר לאיכותם ה'ספרותית'. 

 
 
בעריכת דרור גרין
 
 יולי - 114
 
את `פיוט` - דפשיר שבועי לשירה עברית, ערכתי והוצאתי לאור במשך שבע שנים ברציפות, בשנים תשמ"ב-תשמ"ח, ובין חברי המערכת היו אריאל הירשפלד, עודד שור, אורה לב-רון, אילנה צוקרמן, יונה וולך וס. יזהר. מאות המנויים קיבלו מדי שנה אוגדן מיוחד, ומדי שבוע שלחתי אליהם בדואר שיר חדש שטרם פורסם, מאת טובי המשוררים העבריים.
 
`פיוט 2009` מחדש את המסורת של כתב-העת, ומדי שבוע אני שולח למנויי האתר שיר והרהור על שירה ועל החיים. את כל השירים וההרהורים תוכלו לקרוא באתר ספרים.
 

 
לאה גולדברג: שיר פרסום
 

 
בשבוע שעבר נזכרתי במפגש שלי עם דוד אבידן, שהוא בעיני גדול המשוררים העבריים, שאת שיריו לא פרסמתי ב`פיוט`. כשהתקשרתי אליו לראשונה וביקשתי לפרסם את שיריו ב`פיוט`, הוא הציע לי הנחה עבור רכישה מרוכזת של שירים אחדים. כשהבהרתי לו שאינני יכול לשלם למשוררים עבור הפרסום, ושבמקום תשלום הם יקבלו מנוי לשנה על כתב-העת, הוא דחה את ההצעה בביטול ואמר שאין לו צורך לקבל בדואר את שיריהן של זלדה ויונה וולך.
 
שנתיים או שלוש מאוחר יותר התקשרתי אליו שוב. נזכרתי בשירי הפרסום של לאה גולדברג ואברהם שלונסקי, וחשבתי שניתן לחדש את המסורת של כתיבת הג`ינגלים על-ידי משוררים טובים. יונה וולך היתה חברה טובה, והיא הסכימה מיד ואפילו נסעה אתי להיפגש עם המשוררת אורה לב-רון, שעבדה במחלקת הפרסום של בנק דיסקונט. גם אורה התלהבה מן הרעיון, ולכן פניתי לאבידן, כדי שנוכל להתחיל במשוררים הטובים ביותר. זכרתי כיצד התמקח אתי על התשלום בהנחה עבור שיריו, וחשבתי שישמח לקבל תשלום גבוה בהרבה עבור כתיבת שירי פרסומת לבנק דיסקונט.
 
אבל אבידן סירב עוד בשיחת הטלפון. למרות הסירוב הוא הפציר בי לבוא ולפגוש אותו בביתו, וכך הגעתי אל דירתו במגדל הדירות בצומת דרך נמיר ורחוב פנקס. פגשתי שם את אבידן שכבר לא היה צעיר, ולא נראה בריא במיוחד, בדירה המוזנחת המלאה במכשירי כושר ישנים. חשוב היה לו להסביר לי שלא יוכל להשתתף בפרויקט המסחרי, משום שהוא עומד לזכות בפרס נובל.
 
היום, כשאני יודע עד כמה הזדקק אבידן לתמיכה הכספית בשנותיו האחרונות, אני מצטער על שסירב לכתוב שירי פרסומת, כפי שעשו לאה גולדברג ואברהם שלונסקי ואלתרמן לפניו. 
 
קשה להילחם בשטיפת המוח הצינית של המפרסמים, וגיוס משוררים טובים לכתיבת פרסומות היה אולי יוצר לפרסומת ערך מוסף, וגם תורם למצבם העגום של היוצרים.
 
לעומת שטיפת-המוח הזולה של הפרסומת בימינו, השטופה במניפולציות מיניות, הפרסומת של לאה גולדברג כל-כך תמימה ונעימה. היא אינה מנסה למכור דימויים מופרכים, אלא משבחת את מה שבאמת נמצא במוצר עליו היא כותבת. בחריזה קולחת היא מתארת את נפלאות השמן של חברת `שמן`, וממשילה אותו לשיר-השירים. מי שמתבונן בטיוטות יגלה את העבודה הרצינית שהשקיעה לאה גולדברג, כמו בכל שיר אחר שכתבה.   
 
 
    גם שלונסקי, שערך את שיר הפרסומת של גולדברג, הפליא בלהטוטי הפרסומות שכתב. הוא היה מתוחכם יותר מלאה גולדברג, ובשורות קטנות המחיז תמונה פטריוטית ההופכת את משקה `עסיס` למשקה הלאומי.

עסיס 

 

נְאוּם הַסְּקוֹטִי: וִיסְקִי שְׁתֵה!
נְאוּם הַסִּינִי: סֵפֶל תֵּה!
נְאוּם הַגֶּרְמָנִי: כּוֹס בִּירָה!

וְאַתָּה, עִבְרִי, תָּשִׁירָה:

"לִי לא בִּירָה, לִי לא וִיסְקִי!
הַמַּשְׁקֶה שֶׁלִּי: `עָסִיס`, כִּי
הֶ`עָסִיס` לִבְנֵי עַמִּי
הַמַּשְׁקֶה הַלְּאֻמִּי!" 

 

 
אני בטוח שדוד אבידן יכול היה להצטרף לנבחרת המובחרת של כותבי פזמוני הפרסומת האלו, ולהפליא בלהטוטי לשונו. חבל שהיום מעטים המשוררים המסוגלים לחרוז ולהשתעשע בלשונם, וחבל שהשירה התרחקה כל-כך מקוראיה ומחיי היום-יום שלהם.
 
 
 
 

 
 
 

 
 
 
 
 
 

פיוט, דף שיר שבועי לשירה בעריכת דרור גרין. מדי שבוע נשלח למנויים שיר חדש מאת טובי המשוררים העבריים: יונה וולך, יהודה עמיחי, זלדה, לאה גולדברג, דוד אבידן, אגי משעול, אברהם חלפי, חיה שנהב, שיקספיר, ביאליק, אמילי דיקינסון, אדגר אלן פו, מחמוד דרוויש, ג'ון לנון, רחל ועוד.