English עברית
כניסה

141. לונגפלו: היאוואתה

בחר גיליון קודם

חפש

הצטרפו לרשימת המנויים

 
מדי שבוע, במשך שבע-עשרה השנים האחרונות, אני שולח הרהור על שיר, על השירה ועל החיים לשלושת-אלפים ושמונה-מאות מנויים. כאן תוכלו לקרוא את ההרהור השבועי, וגם את ההרהורים והשירים הקודמים (ברשימה מימין), ולשוחח על השירה ועל החיים. מי שרוצה לקבל את השיר השבועי בדואר האלקטרוני יכול להצטרף כאן לרשימת המנויים (או לשלוח לי את כתובת האימייל שלו: drorgreen@gmail.com).
אנא אל תשלחו לי שירים לפרסום, משום שהבחירה שלי אישית וסובייקטיבית. בדרך-כלל אני שולח שירים שנוגעים בי באופן מיוחד, ללא קשר לאיכותם ה'ספרותית'. 

 
 
 
 
בעריכת דרור גרין
 
 פברואר - 141
 
את `פיוט` - דפשיר שבועי לשירה עברית, ערכתי והוצאתי לאור במשך שבע שנים רצופות, בשנים תשמ"ב-תשמ"ח, ובין חברי המערכת היו אריאל הירשפלד, עודד שור, אורה לב-רון, אילנה צוקרמן, יונה וולך וס. יזהר. מאות המנויים קיבלו מדי שנה אוגדן מיוחד, ומדי שבוע שלחתי אליהם בדואר שיר חדש שטרם פורסם, מאת טובי המשוררים העבריים.
 
`פיוט 2010` מחדש את המסורת של דף-השיר, ומדי שבוע אני שולח למנויי האתר שיר והרהור על שירה ועל החיים. את כל השירים וההרהורים תוכלו לקרוא באתר ספרים.
 

 
 
 
לונגפלו: שירת היאוותה
 

במשך ארבעים שנה התגוררתי בירושלים, ותמונות הטבע שהכרתי היו תיאורים כתובים בספריו של הרמן הסה ובספרים אחרים. כשעברתי להתגורר בגליל השתנו חיי, והתחלתי לעבוד את האדמה, להתיידד עם הוורדים ועצי הפרי וגינת התבלינים, ועם הכנרת שהשתקפה מבעד לחלון והלכה והתכווצה משנה לשנה.
 
כאן, בכפר הבולגרי, למדתי להבחין בין ארבע עונות השנה השונות והמשתנות, התוחמות את הזמן ומעניקות לסדרי הטבע משמעות ולחיים בטבע סדר וביטחון. למדתי להבחין בתנועת האור המשנה בכל יום ובכל שעה את הנוף הסובב אותי. עברו שנים רבות מאז החזקתי בביתי מקלט טלוויזיה, אבל נדמה לי שהנוף המשתנה מבעד לחלון אינו פחות ממכר מן הצפיה במסך הקטן.
 
וכך נזכרתי באחד הספרים האהובים, בשירת היאוותה של המשורר האמריקני לונגפלו (1807-1882), ההופכת את סיפורי האינדיאנים למיתולוגיה אמריקנית, המתרפקת על תיאורי טבע יפהפיים ומלאי געגועים. אני אוהב במיוחד את תרגומו הישן של טשרניחובסקי, הפותח כך את הספר:
 וְכִי תִּשְׁאֲלוּ: מֵאַיִן
הָאַגָּדוֹת הַנִּפְלָאוֹת,
הַמַּסָרוֹת וְהַשִּׂיחוֹת,
עִם נִיחוֹחַ בִּשְׂמֵי יַעַר,
עִם טַל אָחוּ וְרֵיחוֹתָיו
וזה מזכיר לי, כמובן, שורות דומות מאת ביאליק:
הֲתֵדַע מֵאַיִן נָחַלְתִּי אֶת-שִׁירִי? –
בְּבֵית אָבִי הִשְׁתַּקַּע מְשׁוֹרֵר עֲרִירִי,
צָנוּעַ, מִסְתַּתֵּר, הַנֶּחְבָּא אֶל-כֵּלִים,
מִתְלוֹנֵן בִּנְקִיקִים, שְׁכַן סְדָקִים אֲפֵלִים.
התרגום של טשרניחובסקי דומה מאוד לשירתו של טשרניחובסקי, אך כשהתבוננתי גיליתי כי הוא נאמן למדי למקור. ובכל זאת יש בו גם עושר של עברית נושנה, נמלצת ומתנגנת, שרק מעטים מעזים להתענג בה היום. 
 
אני נזכר עכשיו בחנות הספרים המשומשים של מר שטיין ברחוב קינג ג`ורג` בירושלים, לא רחוק מבית הכנסת ישורון, ואת שטיין הזקן המתבונן מפינתו בקונים המעלעלים בדפי הספרים העתיקים שלו, והזיכרון הזה כמו לקוח מספר קסום. את שירת היאוותה מצאתי שם לפני כארבעים שנה, כשלמדתי בתיכון, ושנים אחדות לאחר מכן, כשהוציא שטיין ממחסנו את המלאי האחרון שנותר לו, קניתי כמעט את כל העותקים וחילקתי אותם במתנה. בעמוד הראשון מודפס: הוצאת מוריה, ירושלים-ברלין, והספר נדפס בברלין בשנת תרפ"ב (1922).
 
טשרניחובסקי קרא את שירת היאוותה בתרגום לרוסית בירחון לילדים. הוא שמר על המוסיקליות שבמקור, אך השמיט כמה שורות מן הפואמה, כפי שכתב בהקדמה:
 
מצדי אני השתדלתי לתת תרגום מלא ומדויק ככל האפשר והשמטתי ממנו רק מספר שורות - למשל, דברי הכומר... ויהי רצון שימצאו בו הקוראים אותו העונג ששבעתיו אני בקראי את השיר בפעם הראשונה.
 
אני מקווה שגם אתם מתענגים. וכשאני שב וקורא את המלים "אִם אָהַבְתָּ רָזֵי־טֶבַע" אני מביט החוצה ומתבונן בחדש בשלג הזה שמציף את העולם ופתאום, דווקא כשהיום מתחמם, והוא תולה על העצים כמו צמר גפן,
 
  
ומרכך את הענפים היבשים.
 
 
ומאדים בלילות.
 
 
ובלילה נוצץ כמו כוכבים רחוקים,
 
או קרובים,
 
ומתעופף בין העצים,
 
 
שמלבינים לעת בוקר,
 
 
כשאור השמש פורץ מבין העננים
 
 
וחושף מרחבים לבנים, הזוהרים באור הבוהק. 
 
 
 שבת שלום,
 
דרור
 
 

פיוט, דף שיר שבועי לשירה בעריכת דרור גרין. מדי שבוע נשלח למנויים שיר חדש מאת טובי המשוררים העבריים: יונה וולך, יהודה עמיחי, זלדה, לאה גולדברג, דוד אבידן, אגי משעול, אברהם חלפי, חיה שנהב, שיקספיר, ביאליק, אמילי דיקינסון, אדגר אלן פו, מחמוד דרוויש, ג'ון לנון, רחל ועוד.