165. שימבורסקה: אחדים אוהבים שירה

בחר גיליון קודם

חפש

הצטרפו לרשימת המנויים

 
מדי שבוע, במשך חמש-עשרה השנים האחרונות, אני שולח הרהור על שיר, על השירה ועל החיים לשלושת-אלפים ושבע-מאות מנויים. כאן תוכלו לקרוא את ההרהור השבועי, וגם את ההרהורים והשירים הקודמים (ברשימה מימין), ולשוחח על השירה ועל החיים. מי שרוצה לקבל את השיר השבועי בדואר האלקטרוני יכול להצטרף כאן לרשימת המנויים.
אנא אל תשלחו לי שירים לפרסום, משום שהבחירה שלי אישית וסובייקטיבית. בדרך-כלל אני שולח שירים שנוגעים בי באופן מיוחד, ללא קשר לאיכותם ה'ספרותית'. 

  

בעריכת דרור גרין
 
 אוגוסט - 165
 
את `פיוט` - דפשיר שבועי לשירה עברית, ערכתי והוצאתי לאור במשך שבע שנים רצופות, בשנים תשמ"ב-תשמ"ח, ובין חברי המערכת היו אריאל הירשפלד, עודד שור, אורה לב-רון, אילנה צוקרמן, יונה וולך וס. יזהר. מאות המנויים קיבלו מדי שנה אוגדן מיוחד, ומדי שבוע שלחתי אליהם בדואר שיר חדש שטרם פורסם, מאת טובי המשוררים העבריים.
 
`פיוט 2010` מחדש את המסורת של דף-השיר, ומדי שבוע אני שולח למנויי האתר שיר והרהור על שירה ועל החיים. את כל השירים וההרהורים תוכלו לקרוא בפורום של קוראי `פיוט`.

 
 
 
ויסלבה שימבורסקה - אחדים אוהבים שירה
 

ויסלבה שימבורסקה, המשוררת הפולניה זוכת פרס נובל, כותבת שירה מהורהרת, חוקרת שימבורסקהומתבוננת אל תוך עצמה. בשיר הארס-פואטי אודות השירה היא מנתחת את המשפט הקצר "אחדים אוהבים שירה", וכשהיא מפרקת אותו לגורמים כמעט ולא נשאר מן השירה דבר. הרי רק אחוז או שניים מבני-האדם אוהבים שירה, כלומר אין זה ברור אם הם באמת אוהבים שירה או שהם רק רגילים אליה כמו למרק עוף עם אטריות או כמו לליטוף של כלב, ובעצם הם עצמם אינם יודעים מהי שירה.
 
ומתוך הספקנות הגדולה של המשוררת אודות השירה, שהיא עצמה אינה יודעת מה היא באמת, נולדת בה הוודאות בצורך הנואש שלה בשירה "כִּבְמַעֲקֶה גּוֹאֵל". לכאורה, מבטא השיר הזה את מצוקתה של משוררת שאינה יודעת אם יש לה קוראים של ממש, ואשר ממשיכה לכתוב כצורך קיומי מתוך דחף לא מובן. אבל זו גם השאלה שהקוראים המעטים, כמונו, שואלים את עצמם כשהם מפענחים את השורות הספורות שעל הדף, שלעתים אינן אומרות להם דבר ולעתים מרעידות בהם משהו לא מפוענח.
 
פרננדו פסואה, שיש המחשיבים אותו כגדול משוררי פורטוגל, התייחס אל השירה כמשחק שהוא משחק עם קוראיו, ובינו לבין עצמו:
 
פרננדו פסואה: אוטופסיכוגרפיה
  
 
זהו משחק של כזבים, שבו המשורר ממציא ומכזב גם את מה שהוא חש בו באמת. זה משחק של דמיון והמצאה, העושה שימוש בשפה המשותפת, לכאורה, בין המשורר לבין קוראיו, אך למעשה אין הוא חושף באמת את רגשותיו של המשורר אלא דווקא את רגשותיהם של קוראיו.
 
בשיר הזה מתאר פסואה את המשורר כמי שמעורר בנו את התהליך הרגשי, המבוסס על כזבים ודמיון. הוא מתאר גם את היכולת האמפתית שלנו, המאפשרת לנו לחיות יחד כבני אדם וליצור תרבות אנושית, שהיא היכולת לחוש בכאבו של הזולת, גם אם לא התקיים במציאות. למעשה, זה הקסם של השירה, שמצליחה לעורר בנו באמצעות סימנים גרפיים רגשות ומחשבות.
 
פסואה היה אמן הכזבים וההתחזות. את כתביו הוא פרסם כשהוא מסתתר מאחורי שבעים שמות-עט שונים, שלכל אחד מהם המציא דמות שיש לה סגנון כתיבה שונה וביוגרפיה מיוחדת משלה.
 
מתוך שיריהם של שימבורסקה ופסואה, השונים כל-כך, עולה תחושת הקסם החמקמקה שמעוררת בנו קריאת השירה, ומדי שבוע אני מנסה לאחוז כאן במשהו שמעורר בי השיר. לפעמים אני רואה בשיר חלון המאפשר לי להתבונן בעיניים חדשות אל העולם, ולעתים זה עשן צבעוני המסתיר לרגע את העולם, וצובע אותו בצבעים שונים ולא מוכרים.
 
ויש בקריאת השיר גם משהו מתנועת הריקוד, שמאפשרת לי להתבונן אל תוך עצמי, ולהתרחק לרגע מתנועת האורחים בחושך ובאור של מסיבת החצר שלנו,
 
 
ולעתים השיר הוא מבט מטושטש המסתחרר כמו תנועתה של הרכבת החשמלית לאור השקיעה,

ומתנועת האור בשעת בין-הערביים.
 
 
ולעתים השיר הוא אור המסנוור ומרחיק את הנוף ומקרב את הפנים,
 
 
והוא מאיר את כל אשר סובב אותנו באור שונה וחדש.
 
 
       שבת שלום,
 
דרור

 

פיוט, דף שיר שבועי לשירה בעריכת דרור גרין. מדי שבוע נשלח למנויים שיר חדש מאת טובי המשוררים העבריים: יונה וולך, יהודה עמיחי, זלדה, לאה גולדברג, דוד אבידן, אגי משעול, אברהם חלפי, חיה שנהב, שיקספיר, ביאליק, אמילי דיקינסון, אדגר אלן פו, מחמוד דרוויש, ג'ון לנון, רחל ועוד.