183. מרדכי גבירטיג - העיירה בוערת
בחר גיליון קודם |
|
הצטרפו לרשימת המנויים |
|
|
|
|
|
אם, מסיבה כלשהי, אינכם רואים את השיר ואת הצילומים, היכנסו לדף 'פיוט' באתר 'פסייקום'.
בעריכת דרור גרין
דצמבר - 183
את `פיוט` - דפשיר שבועי לשירה עברית, ערכתי והוצאתי לאור במשך שבע שנים רצופות, בשנים תשמ"ב-תשמ"ח, ובין חברי המערכת היו אריאל הירשפלד, עודד שור, אורה לב-רון, אילנה צוקרמן, יונה וולך וס. יזהר. מאות המנויים קיבלו מדי שנה אוגדן מיוחד, ומדי שבוע שלחתי אליהם בדואר שיר חדש שטרם פורסם, מאת טובי המשוררים העבריים.
`פיוט 2010` מחדש את המסורת של דף-השיר, ומדי שבוע אני שולח למנויי האתר שיר והרהור על שירה ועל החיים. את כל השירים וההרהורים תוכלו לקרוא בפורום של קוראי `פיוט`.
כל השבוע זמזם בתוכי השיר הזה, אבל למרות שזו האסוציאציה הבנאלית ביותר לאירועים האחרונים, החלטתי להקשיב לה. לאחר שנתיים של הינזרות מחדשות ברדיו או בטלוויזיה או בעיתונים, הנחתי לשידורי הערוץ הראשון למלא את מסך המחשב שלי, ועכשיו אני מנסה להתאושש. לעתים לא ידעתי אם הרוח היא המלבה את האש, או אמצעי התקשורת, שהגבירו את החרדה ככל האפשר. בפורום להלומי-קרב אותו אני מנהל כבר אחת-עשרה שנים באתר `דוקטורס` כתב מישהו: "רק הלום קרב יכול להבין מה עבר על הלום קרב בזמן השריפה בצפון. ההיפנוט למסך הטלוויזיה. השיתוק. הרגשת הכאב." ומישהו אחר ענה לו: "זר לא יבין". לנו, הלומי-הקרב, נדמה לעתים שאיש אינו יכול להבין את החרדה שלנו, אבל זה לא מדויק. אין אדם שלא חווה טראומה, ודווקא אסונות גדולים מעוררים לעתים את היכולת האמפתית שלנו, ואנחנו חשים לרגע את כאבו של הזולת.
מרדכי גבירטיג היה נגר, משורר ומלחין, ואת `העיירה בוערת` חיבר בשנת 1938, בעקבות הפוגרום שנערך ביהודי העיירה פשיטיק שבפולניה. ארבע שנים מאוחר יותר נרצח גבירטיג בידי הנאצים, והשיר הפך לסמל לשואת היהודים.
לא במקרה תיאר גבירטיג את הפוגרום כשריפה, כשהוא נמנע מתיאור מעשי הרצח, מעשה ידי אדם. באמצעות השריפה הוא מתאר דווקא את הפחד הקמאי מפני האש, המייצג את חרדת-המוות המשותפת לכולנו. מאז גנב פרומתיאוס את האש מידי האלים ומסר אותה לבני-האדם מייצגת האש מצד אחד את יכולת השליטה שלנו בטבע, כאשר אנו מנצלים את האש לצרכינו, ומצד אחר היא מייצגת גם את זעמם של האלים, ואת חוסר השליטה ואין-האונים שלנו כנגד עוצמתו של הטבע.
שריפה מעוררת בנו ספקות ומזכירה לנו שהשליטה שלנו בטבע מוגבלת וזמנית, וגם מזהירה אותנו מפני תוצאות מעשינו, כאשר אנחנו מתעלמים מצרכיו של הטבע ומשבשים את מהלכיו. לא קשה לזהות את הקשר שבין שריפה לבין ההתחממות הגלובלית, הנובעת מן הפגיעה שלנו באיזון האקולוגי ומאיימת להכחיד אותנו מעל פני האדמה.
גם גבירטיג מזהה את השריפה עם תחושה של חורבן, והוא מתריע נגד אלו שעומדים מן הצד מבלי להושיט עזרה. קשה לדעת אם הוא התכוון לשכנים הגויים שלא עזרו ליהודים בזמן הפוגרום, או ליהודים עצמם שלא קמו להגן על עצמם. לא קשה להבחין בכך שהוא מוחה על חוסר האמפתיה של מי שעומד מן הצד. הוא מאמין שהאמפתיה היא הדרך שתאפשר לנו לעצור את האסון ההולך ומתקרב.
המסר החד-משמעי של גבירטיג אודות חשיבותה של האמפתיה להתמודדות בפני אימי הטבע מוצא ביטוי דווקא במחקרים אחרונים בתחום המוח, שזיהו את הנוירון האמפתי (mirror neuron) ואת השפעת האמפתיה על התפתחות הציוויליזציה ועל האיזון האקולוגי. השיר של גבירטיג חורג מן ההקשר המיידי שבו נכתב, ויש לו מקום בספריה העתידית של אקולוגיה רגשית.
אצלנו חורף, וכשקר בחוץ אני לומד לשלוט באש שבקמין (זה לא פשוט, ופעם הייתי טורח שעה ארוכה עד שהייתי מצליח להצית את האש).
מדי ערב אנחנו מדליקים את נרות החנוכה, ואני תוהה ביני לביני, אם הטקס הזה, כמו הדלקת נרות השבת מדי שבוע, גם הוא בא לחזק את תחושת השליטה שלנו באש, ובטבע, ולסלק לרגע את חרדת המוות ואת הפחד מפני השריפה.
ומדי ערב אנו משתפים את שכנינו וחברינו הבולגרים בהדלקת הנרות, ובסיפורי הניסים והגבורות,
והילדים מנגנים את שירי החג.
בחוץ חוגג הטבע את תחילת החורף, ואני מתפעם מדי בוקר מן הערפל הרך העוטף אותנו,
ומן הציור הסיני המשתקף מבעד לחלוני.
אני משפיל את עיני כשאני שומע את צליל הפעמונים, שיתנגן שעות ארוכות בשעה שהכבשים מכלות את העשב שנותר בין עצי הדובדבן של השכן, מעבר לגדר.
ושב ומתבונן במה שיודע הטבע לצייר, ללא כל התערבות אנושית.
זה הזמן לסיים את הכנת הגן לחורף. החסות כבר מכוסות היטב, והבצל הירוק מבצבץ מבעד לעלים היבשים, ומאיה עוזרת לשתול את הוורדים המטפסים לאורך הגדר.
אפרת מעבירה את היין שתסס אל חבית העץ, ושם נניח לו להתיישן מעט, ובינתיים נתפלל שגם השנה נזכה במרלו משובח, כמו בשנה שעברה.
שבת שלום,
דרור
|
|
|
פיוט, דף שיר שבועי לשירה בעריכת דרור גרין. מדי שבוע נשלח למנויים שיר חדש מאת טובי המשוררים העבריים: יונה וולך, יהודה עמיחי, זלדה, לאה גולדברג, דוד אבידן, אגי משעול, אברהם חלפי, חיה שנהב, שיקספיר, ביאליק, אמילי דיקינסון, אדגר אלן פו, מחמוד דרוויש, ג'ון לנון, רחל ועוד.