197. קונסטנטין סימונוב: את חכי לי

בחר גיליון קודם

חפש

הצטרפו לרשימת המנויים

 
מדי שבוע, במשך חמש-עשרה השנים האחרונות, אני שולח הרהור על שיר, על השירה ועל החיים לשלושת-אלפים ושבע-מאות מנויים. כאן תוכלו לקרוא את ההרהור השבועי, וגם את ההרהורים והשירים הקודמים (ברשימה מימין), ולשוחח על השירה ועל החיים. מי שרוצה לקבל את השיר השבועי בדואר האלקטרוני יכול להצטרף כאן לרשימת המנויים.
אנא אל תשלחו לי שירים לפרסום, משום שהבחירה שלי אישית וסובייקטיבית. בדרך-כלל אני שולח שירים שנוגעים בי באופן מיוחד, ללא קשר לאיכותם ה'ספרותית'. 

 
     בעריכת דרור גרין
 
      מרץ - 197 
 
את `פיוט` - דפשיר שבועי לשירה עברית, ערכתי והוצאתי לאור במשך שבע שנים רצופות, בשנים תשמ"ב-תשמ"ח, ובין חברי המערכת היו אריאל הירשפלד, עודד שור, אורה לב-רון, אילנה צוקרמן, יונה וולך וס. יזהר. מאות המנויים קיבלו מדי שנה אוגדן מיוחד, ומדי שבוע שלחתי אליהם בדואר שיר חדש שטרם פורסם, מאת טובי המשוררים העבריים.
 
`פיוט 2011` מחדש את המסורת של דף-השיר. משנת 2007 אני שולח למנויים שיר והרהור על שירה ועל החיים. את כל השירים וההרהורים תוכלו לקרוא בפורום של קוראי `פיוט`.

 

בשבוע שעבר שלחתי את שירו של ולפובסקי 'יש רגע', על השבריריות שביחסי חברות, ועל הבדידות הקיומית שכל ערעור של החברות מעורר בנו. וכך נזכרתי בשירו של קונסטנטין סימונוב, 'את חכי לי', שתורגם מרוסית על-ידי אברהם שלונסקי והולחן על-ידי שלמה דרורי. זהו לכאורה שיר רומנטי על כוחה הסוגסטיבי של האהבה, ועל התחושה הכוזבת של ביטחון, שבזמנים של חרדה וייאוש מעניקה לנו תקווה וכוח לחיות.

סימונוב, המשורר הסטליניסט, היה כתב-צבאי בזמן מלחמת-העולם השניה, ובשיר שפרסם בעיתון ביקש לחזק את רוחם של הלוחמים שנשלחו לקרב. השיר זכה להצלחה גדולה. החיילים גזרו אותו מן העיתון ושמרו אותו בכיסם, ובבית קראו בו שוב ושוב הנשים שאהוביהן חפרו שוחות בחזית.

אבל השיר הרומנטי, לכאורה, על כוחה של האהבה והנאמנות, מסתיר מאחוריו מסר קשה וכואב על הבגידה באמון ועל "סַּגְרִיר הַלֵּב". השיר כולו מתאר, למעשה, כמה מהר נשכחים החיילים הנשלחים אל הקרב. זהו שיר על המדינה המפקירה את חייליה הפצועים והשבויים, על הציבור בעורף השוכח את החיילים שלא חזרו מן המלחמה, על כל אלו שמעדיפים לקבוע שהנעדרים כבר מתו ונשכחו, וגם על ההורים המאמינים שבניהם מתו בקרב והחברים שהתעייפו מלחכות. זהו מסר על אכזריותם של החיים ועל השבריריות של היחסים, אפילו היחסים הקרובים ביותר, יחסי הורים וילדים.

לא קשה להבין את המסר האכזרי, שנכתב בימים בהם מיליוני בני-אדם מתו במלחמה הגדולה, ואלו שנותרו בחיים נאלצו לשכוח את אהוביהם ולהתחיל מחדש בחייהם. אבל על רקע המסר הקשה הזה מקבלות המלים "אַתְּ חַכִּי לִי וְאֶחְזֹר" משמעות אחרת, מקאברית ואירונית. זו הסיבה לכך שסימונוב חוזר על המלים האלו שוב ושוב, בשמונה מתוך תשעת הבתים של השיר, כדי להתגבר על חוסר-האמון הטבעי כל-כך ולהפוך אותן למין מנטרה, כמו שטיפת מוח שחודרת פנימה.

והוא הצליח בכך. החזרה על המסר האבסורדי, על האמונה העיוורת בכוחה של האהבה, נוגעת בנקודה רגישה במיוחד, הגורמת לנו, ברגעים של חרדה וייאוש, להיאחז אפילו בתקווה הדמיונית ביותר, הכוזבת ביותר, כדי להיוותר בחיים.

לפני שלושים ושמונה שנים, בתחילת מלחמת יום-הכיפורים, היו רגלי שקועות בחול הרך של סיני, מול חברי המת אהוד, ומעלי מטוסי המיג המצריים שירו עלינו במקלעים. שם החל הלם-הקרב שלי, המלווה אותי עד היום. ידעתי שאני הולך למות, והייתי בטוח שאיש מאתנו לא יוותר בחיים. אבל באותו רגע נורא נעלמו ממני הפחדים הקודמים שליוו אותי בילדותי, וכמו בשיר של סימונוב נאחזתי באהבה שלא ידעתי להכיל לפני המלחמה, ורציתי כל-כך שהיא תחכה לי. האמונה הדמיונית, הכוזבת, הזו, מנעה ממני להתמוטט, ודחתה את סימני הטראומה כמעט במשך שלושים שנה. היא, כמובן, לא חיכתה לי, ואני המשכתי לשלוח לה מדי שנה חבילה של שוקולד לבן שאהבה, עד שנרפאו צלקותי ולמדתי לוותר על החלום ולהתנסות במלאכת האהבה היומיומית. לפני ימים אחדים, ביום הולדתה, נזכרתי שוב בשיר הזה ובמלחמה ההיא, ושמחתי שלמדתי לוותר על קשרים דמיוניים ולבחור באהבה של ממש.

וכאן מסתיים החורף, ורק בערבים הקרירים עוד יש זמן למשחקים של בית, עם סבתא שבאה לביקור.  

 
 
בחוץ, לאט לאט בוקעים ניצנים מתוך הפקעות שטמנו באדמה. אנו ממתינים להם מדי שנה, והם שבים ופורחים, כמו בשירים.  
 
 
 
וכבר אפשר לצאת החוצה לשחק בכדורגל,  
 
 
ולהתחיל לעבוד בגינה,  
 
 
ולעדור קצת מסביב לעצים, שבקרוב יעניקו לנו דובדבנים ותפוחים ואגסים ואפרסקים ושזיפים ומשמשים ואגוזים.  
 
 
וכמו האביב שאנחנו מחכים לו שישוב, והוא שב ואינו מכזיב, גם חיוכה של אפרת שב ופורח מתוכה, וממלא אותי באהבה.  
 
 
שבת שלום, ופורים שמח,
 
דרור

 

 

פיוט, דף שיר שבועי לשירה בעריכת דרור גרין. מדי שבוע נשלח למנויים שיר חדש מאת טובי המשוררים העבריים: יונה וולך, יהודה עמיחי, זלדה, לאה גולדברג, דוד אבידן, אגי משעול, אברהם חלפי, חיה שנהב, שיקספיר, ביאליק, אמילי דיקינסון, אדגר אלן פו, מחמוד דרוויש, ג'ון לנון, רחל ועוד.