221. סטיפן גאורגה: יפעה זורחת

בעריכת דרור גרין

 

ספטמבר 221

 

את `פיוט` - דפשיר שבועי לשירה עברית, ערכתי והוצאתי לאור במשך שבע שנים רצופות, בשנים תשמ"ב-תשמ"ח, ובין חברי המערכת היו אריאל הירשפלד, עודד שור, אורה לב-רון, אילנה צוקרמן, יונה וולך וס. יזהר. מאות המנויים קיבלו מדי שנה אוגדן מיוחד, ומדי שבוע שלחתי אליהם בדואר שיר חדש שטרם פורסם, מאת טובי המשוררים העבריים.

 

---

 

---

המשורר הגרמני סטיפן גאורגה נולד בשנים-עשר ביולי 1868 (במקרה זהו גם יום הולדתי). הוא הושפע מן הסימבוליסטים הצרפתיים, והיה מקורב לסטפן מלארמה ולפול ורלן. בשנת 1933 הוא סירב להצעת הנאצים שעלו לשלטון להיות נשיא האקדמיה לאמנויות, וגלה מרצון לשוייץ, שם הוא מת באותה שנה.

בעברית יצאו לאור רק שלושה-עשר משיריו בספרון קטן, יפה להפליא, שיצא לאור בדפוס הלימודי של מפעלי הדסה לחינוך מקצועי בירושלים, על-ידי החניכים, ובהם גם צבי ולר, אותו הכרתי כמנהל בדפוס כתר, שנים רבות לאחר מכן. הספרון, שיצא לאור במהדורה ממוספרת בשנת 1954, שבה נולדתי, מזכיר לי מהדורות אירופיות של ספרי שירה, שרק אוהבי שירה טורחים על הכנתן. על הספרון שומרת קופסת קרטון שצבעה כבר דהה, ועליה מודבקת הכותרת:

 

ובתוך קופסת הקרטון נשמר הספר, שצבע כריכתו נשמר עד היום, וגם עליה מודבקת הכותרת.

זהו שיר התפעמות מן הטבע, התפעמות שאינה מתבטאת בתיאור מדויק של המציאות, אלא במודעות לתהליך ההתבוננות בתמונה החד-פעמית, החולפת, בתוך המחזוריות הקבועה של הטבע.

אם המחזוריות בטבע, שעליה אין לנו כל שליטה, היא מקור לתחושת המקום הבטוח שלנו בעולם, הרי שהזוגיות במטאת את היכולת שלנו ליצור לעצמנו תחושת ביטחון בכוחות עצמנו. השיר יוצר שילוב בין שני הגורמים השונים כל-כך המאפשרים לנו ליצור את תחושת הביטחון הזמנית במציאות המשתנה.

הבית הראשון מתאר את ההתבוננות הזוגית, מתוך חיקוי של המחזוריות שבטבע ("צָעוֹד וָשׁוֹב"), את ההתפעמות מיפי אור הזריחה הראשון הבוקע בין עצי היער (הגלמוּשים), ואת היציאה מן הסבך אל קרחת היער, אל תפרחת השקדיה באור השמש העולה.

בבית השני הופכת ההתבוננות להתבוננות פנימית, למודעות רגשית לתחושת הביטחון הזוגית, מתוך ההפרדה מ"שְׁאוֹן קוֹלוֹת זָרִים", כאשר אפילו תחושת הגוף המרגשת של שילוב הזרועות מתוארת כתחושה של חלום המשלב את הביטחון הפנימי ביופי החיצוני: "וְעֵדֶן נְגֹהוֹת יָשִׁיב נַפְשֵׁנוּ".

הבית השלישי הוא תוצאת תחושת הביטחון שנוצרה בבני-הזוג, המאפשרת להם להסתגל ולהתכוונן אל השינויים הבלתי-פוסקים בטבע, כאשר תמונת השלווה החד-פעמית מתחלפת בתמונה אחרת, של טיפות הגשם וצליל הפרי הנושר מן הענף אל הקרקע. החשש מפני שאון הקולות הזרים מתחלף בהכרת טובה לקול הגשם וצליל הפרי הנופל. וכך נוצרת תנועה המתארת, בזעיר-אנפין, את השינויים המחזוריים בטבע, ואת היכולת שלנו להסתגל אליה באמצעות יצירת תחושת הביטחון הזוגית.

וכמו בכל שבוע, הבחירה המקרית שלי בשיר מתאימה כל-כך למה שמתרחש אל מול עיני, ומתארת כמעט באופן מדויק את היום הזה, מזריחה ועד שקיעה, ואת ההתבוננות שלי במחזוריות הטבע, מתוך המסגרת המשפחתית הבטוחה. הקדמתי לקום, וצפיתי מרחוק בילדי המתעוררים, בדרכי להשקות את גן הוורדים ואת הגפנים שלי.

כמו בשיר פגשתי בקרני השמש הראשונות שזרחו בין ענפי העצים,

      ומבעד לעלי הגפן,

ונגהו על האשכולות ההולכים וכבדים, ירוק מתחלף בסגול כהה. 

והאדימו את השזיפים הנוגעים בגפנים,  

והאירו את הצהוב,

והוורידו את הוורדים,

עוד ועוד.  

והצצתי בעגבניות,  

ובתירסים, 

ובהשתקפות של הירוק בחלונות הסטודיו שלי,  

ובהשתקפות של דמותי המתבוננת,  

ובאפרת בדרכה אל הגג לייבש את השזיפים,

ולהחזיר משם את העגבניות ופירות היער,

וצפיתי בעיצוב המיוחד של גורי הכלבים הצעירים,

 ויצאתי לטיול של ערב,

בין בתי העץ והבוץ,

להתבונן בשקיעה, ולסגור את מעגל היום הפשוט הזה, ואת תחושת הביטחון הזמנית, שתתחדש מחר באופן דומה. ושונה.

 שבת שלום,

דרור