English עברית
כניסה

223. אריסטו: פואטיקה

בחר גיליון קודם

חפש

הצטרפו לרשימת המנויים

 
מדי שבוע, במשך שבע-עשרה השנים האחרונות, אני שולח הרהור על שיר, על השירה ועל החיים לשלושת-אלפים ושמונה-מאות מנויים. כאן תוכלו לקרוא את ההרהור השבועי, וגם את ההרהורים והשירים הקודמים (ברשימה מימין), ולשוחח על השירה ועל החיים. מי שרוצה לקבל את השיר השבועי בדואר האלקטרוני יכול להצטרף כאן לרשימת המנויים (או לשלוח לי את כתובת האימייל שלו: drorgreen@gmail.com).
אנא אל תשלחו לי שירים לפרסום, משום שהבחירה שלי אישית וסובייקטיבית. בדרך-כלל אני שולח שירים שנוגעים בי באופן מיוחד, ללא קשר לאיכותם ה'ספרותית'. 

 
 
בעריכת דרור גרין
 
ספטמבר 223
 
את `פיוט` - דפשיר שבועי לשירה עברית, ערכתי והוצאתי לאור במשך שבע שנים רצופות, בשנים תשמ"ב-תשמ"ח, ובין חברי המערכת היו אריאל הירשפלד, עודד שור, אורה לב-רון, אילנה צוקרמן, יונה וולך וס. יזהר. מאות המנויים קיבלו מדי שנה אוגדן מיוחד, ומדי שבוע שלחתי אליהם בדואר שיר חדש שטרם פורסם, מאת טובי המשוררים העבריים.
 
`פיוט 2011` מחדש את המסורת של דף-השיר. משנת 2007 אני שולח למנויים שיר והרהור על השירה ועל החיים. את כל השירים וההרהורים תוכלו לקרוא באתר 'פסייקום' וגם תוכלו להגיב בפורום של קוראי`פיוט`.
 

 


שני פילוסופים גדולים השפיעו על מהלכה של התרבות המערבית לפני יותר מאלפיים שנה. שניהם כתבו יצירות נפלאות, שעד היום ניתן לקרוא בהן כספרות טובה או כשירה. תפיסות העולם שלהם היו מנוגדות זו לזו, וכל אחת מהן מובילה אותנו לא רק להבנה שונה של העולם אלא גם השפיעה באופן ישיר על חיינו.

הראשון, אפלטון, חי לפני כאלפיים וארבע-מאות שנים והיה תלמידו של סוקרטס. הוא הפריד בין עולם החומר לעולם האידיאות, וכך יצר את רעיון ההפרדה בין הגוף לבין הנפש, שהשפעתו על התרבות שלנו ניכרת עד היום. מה שחיזק את התפיסה הזו היה קרבתה לרעיון שיצר גם את הדתות המונותאיסטיות הגדולות, ומאוחר יותר היא השפיעה על אבי הפילוסופיה הרציונלית, דקארט, ומאוחר יותר גם על פרויד. ההפרדה שבין הגוף לבין הנפש היא אולי גם המקור להיררכיה ששולטת בחיינו עד היום, בין האליטות לבין האספסוף, בין השלטון לבין ה'עם', בין המומחים לבין הבורים ובין ה'מטפלים' לבין ה'מטופלים'. לא במקרה המליץ אפלטון בספר 'המדינה' לבחור בפילוסופים לשלוט במדינה, ולגרש ממנה את המשוררים.

אריסטו היה תלמידו של אפלטון, אך הוא דחה את תורת ההפרדה, והאמין רק בקיומו של העולם הגשמי. הוא אמנם כתב את הספר הראשון על ה'נפש', אך האמין שהנפש אינה דבר הקיים במציאות, אלא ביטוי או מטאפורה המתארים את הפעולות שלנו בעולם (כפי שה'הליכה' מתארת את תנועת גופנו, ואין לה קיום כשלעצמה). גם אריסטו השפיע על התרבות המערבית, אך לצערי האמונה בהפרדה שבין גוף לנפש גברה על תפיסתו המציאותית של אריסטו, והיא משבשת את חיינו עד היום.

בספר 'פואטיקה' מתאר אריסטו את תפקידה של היצירה האמנותית, ובעיקר הטרגדיה, והשפעתה על רגשותינו. את הדברים שכתב אודות המשורר ניתן לייחס, למעשה, לכל יוצר ולכל עשיה אמנותית. יותר מאלפיים שנה לפני פרויד הבין אריסטו שרגשות, בניגוד ל'נפש', הם התוכנה המפעילה את גופנו, ושיש לנו אפשרות לזהות אותם ולשפר אותם באמצעות המיומנויות הרגשיות שלנו. הוא תיאר את האמנות לא כמושג מיסטי מופשט, או כעשיה המיועדת רק לנבחרים, אלא כפעילות המשפיעה באופן ישיר על תחושותינו, ויוצרת בנו תחושה של 'קתרסיס'. כך גילה אריסטו, למעשה, את מקומה של האמפתיה בחיינו, הרבה לפני שהיו לה הוכחות מדעיות (זה קרה רק בעשרים השנים האחרונות). למעשה, ניתן לומר שאריסטו 'המציא' את הטיפול באמנות.

השיר שהבאתי כאן הוא הדגמה להבדל שבין פרוזה לשירה, או להבדל שבין מדע ליצירת אמנות. למעשה, הפכתי משפט אחד בספר 'פואטיקה' לחמשה משפטים קצרים, ובכך הפכתי אותו לשיר:

תַּפְקִיד הַמְּשׁוֹרֵר הוּא לְסַפֵּר לֹא אֶת הָעֻבְדּוֹת, אֶלָּא אֶת סוּג הַדְּבָרִים שֶׁעֲשׂוּיִים לִקְרוֹת.

אבל מה שהופך את הטקסט של אריסטו לשירה אינו רק המעשה הטכני של חלוקת הטקסט לשורות קצרות. משוררים רבים כותבים בטעות פרוזה בשורות קצרות, מבלי לדעת שאין זו שירה (קל מאוד להבחין בזה, כשקוראים שירים כאלו בקול רם ומגלים שלשורות הקצרות אין שום תפקיד מוסיקלי בשיר).  מה שהופך את הטקסט של אריסטו לשירה הוא העובדה שהוא אינו מתאר עובדות, אלא דברים שעשויים לקרות. תוכנו של השיר הזה אינו מסתכם באמירה הפילוסופית שלו או בדברים שהוא מתאר, אלא בחלון שהוא פותח לנו אל העתיד, אל אפשרויות שעדיין אינן קיימות. המשורר, על-פי אריסטו, הוא מי שאינו מספר עובדות, אלא מעניק לנו חומרים המפעילים את דמיוננו ואת רגשותינו.

המשפט היפה הזה של אריסטו, המתאר את מה שאני עושה כאן מדי שבוע, בשיר השבועי שאני שולח, הופך לשיר בעיני, הקורא, כאשר אני מגלה בו את מה שאריסטו עצמו לא יכול היה לדעת. אני מגלה בשיר הזה את העולם החדש בו אנו חיים, את מהפיכת התקשורת המבטלת את ההיררכיות הקודמות ששלטו במידע, במדינה, בעבודה, בעסקים, בתרבות ובבריאות, ויוצרת סוג דברים חדשים שעשויים לקרות, וקורים ברגע זה ממש.

מהפיכת המידע והאינטרנט, המאפשרת לי לחלוק אתכם במחשבותי ללא הגבלה של צנזורה או של מרחק, או של עלויות משלוח, מבטלת את ההיררכיות הישנות, מאפשרת לנו להיות עצמאיים יותר וכופה עלינו אחריות חדשה. ביטול ההיררכיות הוא גם ביטול האמונה בהפרדה שבין גוף לנפש, והתפיסה של אריסטו מתאימה הרבה יותר לגילויים האחרונים בחקר המוח, ולהבנה שהרגשות שלנו הם גירויים גופניים המאפשרים לנו להתמצא בעולם.

השיר של אריסטו ממלא אותי בשמחה, על עצם האפשרות של כל אחד מאתנו למצוא בשיר משמעות חדשה, ואפילו ליצור לעצמנו שיר מכל משפט שנבחר להתבונן בו. בשנים האחרונות, בהן פיתחתי את גישת האימון הרגשי, גיליתי שוב ושוב עד כמה היא קרובה למחשבותיו המקוריות של אריסטו.

הטרגדיה היוונית, אותה מתאר אריסטו, לא היתה רק הופעת תיאטרון, שהיא חלק מן ההיררכיה התרבותית המבחינה בין שחקנים לסתם אנשים, ומקורה בחגיגות עממיות של ריקוד ושירה.

השבוע, כבכל שנה, חגגנו כך את חגיגות הכפר שלנו. לכל כפר יש מועד משלו לחגיגות, וביום המיועד כל תושבי הכפר מתאספים, הלהקה מנגנת ושרה, וזקן ועד טף רוקדים במעגלים במשך שעות ארוכות.

 ראש הכפר שלנו מושכת אחריה את כולם,

ובצד ממלאים את הכלים שהבאנו מן הבית בתבשילים שהוכנו בסירים ענקיים על האש, בחצר בית-הספר הישן של הכפר, שכבר מזמן אין בו תלמידים. 

ובשעה שאנחנו יושבים ואוכלים עם כולם, אני הופך את העובדות בהן אני צופה למשהו אחר, ואוסף בעדשת המצלמה פורטרטים של אנשי הכפר.

וכך פגשתי, במקרה, את מי שנולדה בבית שבו אני גרים עכשיו, אותו בנה אביה.

 

בעלת המכולת שלנו, המתאפרת כך גם בימי החול, הצטרפה גם היא לחגיגה.

 

סופקה ולזר הם שכנינו הטובים, שאמצו אותנו כבני-משפחה כשהגענו לכפר.  

 

ואלכסנדרה היא הבייביסיטר של ילדינו.  

לילי נולדה בעיר הקרובה, ובאה לביקור מגרמניה. 

ואפרת שלי נמצאת כאן מעט יותר משנתיים, וכאילו חיה כאן כל חייה,

ומוריה שלנו משחק כדורגל עם ילדי הכפר.

 

השבוע נסעתי עם יונתן לבית-החולים, ולאחר שהסירו את התחבושת מעל רגלו ביקרנו בכנסיה המפוארת שבמרכז סופיה, ויונתן צעד את צעדיו הראשונים מאז שכף רגלו התרסקה.  

 

עכשיו אנחנו שוב יכולים לטייל ליד הנהר, ולגלות את סוג הדברים שעשויים לקרות,

לטפס בזהירות על ענפי העץ האהוב עלינו,

ולהתבונן באור המתחלף ובמה שקורה לגשר היפה בזמן השקיעה.  

ומדי יום אנו צופים בעובדות, ומגלים מחדש את מה שעשוי לקרות, אחרת, בזמן השקיעה,  

 ומגלים מחדש איך מתחלף יום בלילה, שמש בירח, שקיעת החמה בזריחת הלבנה.

 שבת שלום,

דרור 

 

 

 

פיוט, דף שיר שבועי לשירה בעריכת דרור גרין. מדי שבוע נשלח למנויים שיר חדש מאת טובי המשוררים העבריים: יונה וולך, יהודה עמיחי, זלדה, לאה גולדברג, דוד אבידן, אגי משעול, אברהם חלפי, חיה שנהב, שיקספיר, ביאליק, אמילי דיקינסון, אדגר אלן פו, מחמוד דרוויש, ג'ון לנון, רחל ועוד.