310. רות נצר: הכול

בחר גיליון קודם

חפש

הצטרפו לרשימת המנויים

 
מדי שבוע, במשך שלוש-עשרה השנים האחרונות, אני שולח הרהור על שיר, על השירה ועל החיים לשלושת-אלפים מנויים. כאן תוכלו לקרוא את השיר השבועי, וגם את השירים הקודמים (ברשימה מימין), ולשוחח על השירה ועל החיים. מי שרוצה לקבל את השיר השבועי בדואר האלקטרוני יכול להצטרף כאן לרשימת המנויים.
אנא אל תשלחו לי שירים לפרסום, משום שהבחירה שלי אישית וסובייקטיבית. בדרך-כלל אני שולח שירים שנוגעים בי באופן מיוחד, ללא קשר לאיכותם ה'ספרותית'. 

 
בעריכת דרור גרין
 
מאי 310

את `פיוט` - דפשיר שבועי לשירה עברית, ערכתי והוצאתי לאור במשך שבע שנים רצופות, בשנים תשמ"ב-תשמ"ח, ובין חברי המערכת היו אריאל הירשפלד, עודד שור, אורה לב-רון, אילנה צוקרמן, יונה וולך וס. יזהר. מאות המנויים קיבלו מדי שנה אוגדן מיוחד, ומדי שבוע שלחתי אליהם בדואר שיר חדש שטרם פורסם, מאת טובי המשוררים העבריים. 

`פיוט 2013` מחדש את המסורת של דף-השיר. משנת 2007 אני שולח למנויים שיר והרהור על השירה ועל החיים. את כל השירים וההרהורים תוכלו לקרוא באתר 'פסייקום' וגם תוכלו להגיב בפורום של קוראי`פיוט`. 


Bookmark and Share


רות נצר היא פסיכולוגית קלינית, מטפלת יונגיאנית, סופרת, ציירת ומשוררת. היא פרסמה תשעה ספרי שירה ושישה ספרי פרוזה. ספרה האחרון, 'הקולנוע מטפל בנו - יחסי מטפל-מטופל בקולנוע', יצא לאור לאחרונה בהוצאת 'רסלינג'. לא נפגשנו פנים-אל-פנים, אבל אני מכיר את שיריה, ספריה ומאמריה, מהם פרסמתי גם ב'פיוט' וגם ב'ספרים, ירחון לפסיכותרפיה'. 

את השיר 'הכול' לקחתי מן הספר 'ריסים', שיצא לאור בשנת 2011 בהוצאת 'פרדס'. בהקדשה רשמה לי רות: "שירים הם סימנים בעולם". עכשיו, בקריאה חוזרת של ההקדשה, עולים בי הרהורים חדשים. הרי השירים כלל אינם קיימים בעולם. אם חייזר היה נוחת על כדור הארץ הוא היה יכול להבחין ביבשות ובימים, בצמחים ובבעלי-חיים, אבל גם אם היה מתאמץ לא היה יכול לראות אפילו שיר אחד. הוא היה יכול, כמובן, לראות אותיות מודפסות על גבי דף לבן. אבל אותיות מודפסות הן רק כתמי צבע, ולא שיר. האותיות המודפסות הופכות לשיר רק בדמיוננו, בשעה שאנחנו מפענחים את הקוד המופלא של השפה, שגם הוא אינו קיים בעולם. 

כשמשורר כותב שיר על דף נייר, הוא מותיר לנו סימנים למשהו שהיה קיים ברגע מסוים בדמיונו, ומאפשר לנו לפענח את הסימנים וליצור מהם מחדש את מה שאנחנו מכנים בשם שיר. השירים, לפיכך, הם יצורים דמיוניים לגמרי, שאין להם קיום ללא משוררים וקוראים. אולי לכך התכוונה רות בדבריה. השירים הם סימנים הקיימים רק בעולם הפנימי שלנו, והם מחברים בין דמיונו של המשורר לדמיונו של הקורא, ומאפשרים לו להבין את המציאות בדרך חדשה. וזה מה שאני עושה כאן מדי שבוע, כשאני מפרש את הסימנים של השיר השבועי בדרכי, ומתבונן באמצעות השיר בעולם הסובב אותי. השיר שאני קורא אינו השיר שהמשורר כותב, אלא האופן האישי בו אני מפרש את הסימנים, וגם אתם, כמובן, מפרשים את השיר בדרככם. 

ההקדשה של רות הובילה אותי אל השיר 'הכול', שיכול להסביר מדוע חשוב כל-כך השיר בעולמנו (הפנימי). זהו שיר על כל הדברים שלכאורה כן קיימים בעולם: "הַמִּטָּה", "הַבְּגָדִים", "הַשֻּׁלְחָן", "הַבַּיִת", "הַגִּנָּה", "הָאֲדָמָה" ו"הַשָּׁמַיִם". אין ספק שאלו דברים הקיימים בעולם, ואשר אנו קולטים אותם בחושינו: "מַה שֶׁרָאִיתִי, שָׁמַעְתִּי, מִשַּׁשְׁתִּי בְּאֶצְבְּעוֹתַי, הֵרַחְתִּי, נָשַׁמְתִּי". כל הדברים האלו, הקיימים בעולם, הופכים עבורנו למקום בטוח, כאשר אנחנו מנכסים אותם לעצמנו. את המקום הבטוח אנחנו יוצרים כאשר אנחנו רוכשים פיסת אדמה, מקימים עליה בית, ומרהטים אותו במיטה ובשולחן וב"תְּמוּנוֹת עַל הַקִּירוֹת". 

כאשר רות כותבת: "אֲבָל דָּבָר אֵינוֹ שֶׁלִּי", היא מערערת את הערך החשוב ביותר בחיינו, את כל מה שיוצר בחיינו תחושה של מקום בטוח. היא צודקת, כמובן. הרי אין באמת מקום בטוח בעולם, ובכל רגע עלולה לפרוץ מלחמה, רעידת אדמה יכולה להחריב את ביתנו, אסונות טבע ותאונות עלולים לשים קץ לחיינו. המקום הבטוח הוא אשליה של סדר וביטחון, אבל ללא האשליה נהיה משותקים מחרדה, וחיינו לא יהיו חיים. היכולת הזו, ליצור לעצמנו מקום בטוח דמיוני, היא אוצר הטבע של המוח האנושי, ואנחנו עושים זאת מדי יום באמצעות המיומנויות הרגשיות שלנו. 

רות מטילה ספק בעולם החומרי הסובב אותנו, וממשיכה להטיל ספק גם בגופה שלה: "אֲפִלּוּ שַׂעֲרוֹתַי אֵינָן שֶׁלִּי, לֹא יָדַי, לֹא רַגְלַי, לֹא בִּטְנֵי, לֹא הָרֶחֶם הַפְּעוּרָה, לֹא שָׁדַי, לֹא הַפֶּה". ובאמת, נדמה לנו שאנחנו שולטים בגופנו כשאנחנו עוטפים אותו בבגדים, מטפחים ומקשטים אותו, מתאמנים במכוני כושר, אוכלים ושותים. ואכן, היא צודקת. גם אם נתאמץ לשמור על בריאותנו, נטפח את גופנו ונעטוף אותו בבגדים ובקישוטים, לא נוכל להבטיח את עצמנו מפני מחלות ותאונות, ומפני התהליך הטבעי של בלות והזדקנות. 

לאחר שהטילה ספק בשליטה שלנו בגופנו ובעולם הסובב אותנו, ממשיכה רות ומטילה ספק גם במעשים: "לֹא הַשִּׁירִים, לֹא הַסְּפָרִים שֶׁכָּתַבְתִּי, לֹא הַמִּלִּים שֶׁאָמַרְתִּי". כל חיינו אנחנו עסוקים בעשיה לשם פרנסה, לשם תענוג, וגם לשם היצירה, שאולי תבטיח לנו חיי נצח. אבל המציאות אכזרית יותר, ומעשינו קיימים רק ברגע התרחשותם, כשהם מעניקים לנו תחושה של ביטחון ושליטה רק לאותו הרגע עצמו, ומיד שבים ונעלמים. 

המשוררת מסיימת את השיר ברגשות, המבטאים את היכולת שלנו לזהות את המציאות, להגיב לגירויים ולבחור באמונה שתיצור בנו תחושה של ביטחון: "לֹא הַצְּעָקָה, לֹא הַבְּכִי", "לֹא כַּעֲסִי, לֹא תְּשׁוּקָתִי, לֹא אַהֲבָתִי, לֹא שִׂנְאָתִי, לֹא כִּסּוּפַי", ואפילו "לֹא צוּר יִשְׁעִי", כלומר האמונה בכוח גדול ממני, המעניק משמעות לחיי. זוהי הטלת הספק האקזיסטנציאלית, המבטלת כל משמעות, ומותירה אותנו עם החרדה הקיומית. 

אבל למרות הטלת הספק, השיר הזה אינו מעורר בנו ייאוש, או דיכאון. אם נשוב ונקרא בו, נגלה שהמשוררת מטילה ספק בכל מה שלכאורה יוצר בנו תחושה של ביטחון. אבל אם נשוב ונקרא את השיר, נגלה שהיא מתייחסת לכל מה שמעורר בנו ביטחון כוזב. ביטחון כוזב הוא כל מה שהופך להרגל קבוע, שאינו מותאם לשינויים במציאות. למעשה, מטילה רות ספק דווקא במקום הבטוח הכוזב, המשעבד אותנו לתרבות צריכה מוגזמת, לרדיפה אחרי כבוד ומעמד ולתלות שלנו באחרים. 

רות נצר מציעה לנו בשיר הזה להרפות מן השעבוד והתלות בצורך לרכוש ולצבור רכוש ומוצרים, ידע וכבוד, חברים וקשרים. דווקא היכולת להרפות מכל זה מאפשרת לנו להיות חופשיים, להתאים את עצמנו בכל רגש למציאות המשתנה, וליהנות מחיינו כאן-ועכשיו. 

ועכשיו, ההצעה הזו להרפות מכל מה שמעניק לנו מקום בטוח כוזב, מחזירה לי אל ההקדשה של רות: "שירים הם סימנים בעולם". כתיבת השירה היא, אולי, הבחירה החופשית ביותר שלנו, משום שהיא מותירה רק סימנים בעולם, סימנים שאינם רכוש, וברגע שנוצרו הם מוציאים את השיר מחזקתו של המשורר ומוסרים אותם לקוראים, שיפיחו בהם חיים ברגע הקריאה, וישובו לשחרר אותם כאשר יסיימו לקרוא. 

היכולת להרפות ולשחרר, ולוותר על רכוש ואספנות, על כבוד ומעמד ועל הצורך לרצות אחרים, היא אולי הדבר הקל ביותר בעולם, משום שאינה דורשת מאתנו, לכאורה דבר. אבל למרות זאת קשה לנו להרפות מן ההרגלים ולהיות חופשיים, ולשם כך עלינו לתרגל את ההרפיה מדי יום מחדש. 

אני מגלה את הקושי הזה כשאני מנסה לוותר על מזון מזיק שהתרגלתי לאכול, על ההתמכרות לאינטרנט ולעודף המידע המקיף אותי, ועל הצורך לרצות אנשים אחרים. ובכל יום אני מנסה לתרגל את השחרור וההרפיה, ולוותר על משהו שכבר הפך להרגל. 

אני מתבונן בכל השפע העוטף אותנו, ביוופי שבין הארץ לשמים

ואני יודע שהשמים אינם שלי, וגם הארץ אינה שלי. 

גם העדר, המנגן בפעמוניו מדי בוקר, אינו שלי,  

ולא הגשר, לעת ערב.  

אפילו הפרח הקטן, הצהוב, שאני פוגש בטיול הבוקר, אינו שלי.   

והבית, והחצר, והעגבניות שאפרת שותלת בגינה, 

והמלפפונים, האם הם באמת שלי? 

ושל מי הילדים האלו, הסובבים אותי כל היום? 

והחסות בגינה, 

וטיפות הגשם על העלים,  

ואשכול הענבים המתהווה, של מי כל זה? 

דבר אינו שלי, ובכל זאת שפע שכזה, של עשיה, להרף רגע, 

של בובות הנוצרות מנייר, 

של שיעור הפסנתר היומי של יונתן, 

או של אנדה, 

או שיעור הכינור של יונתן. 

של מי הקסם השופע מאצבעותיה של אפרת, בסטודיו שלה, 

או במטבח, 

כשהיא מכינה לנו, ולאורחי הסדנה שלנו, את הסושי המופלא שלה? 

דבר אינו שלי, מלבד חדוות המטריה בגשם הקיצי,  

וגם חדוות המטריה ההפוכה. 

שבת שלום,

דרור 

 

סדנה זוגית:

אימון רגשי וקדרות

בהנחיית דרור ואפרת גרין

זוגיות היא אחד הצרכים האנושיים הבסיסיים, ורוב בני-האדם מבלים את חייהם עם בני-זוג. הזוגיות יוצרת בנו תחושת ביטחון, משפרת ומאריכה את חיינו. 

כדי ליצור זוגיות יציבה וטובה עלינו לעשות שימוש יעיל במיומנויות הרגשיות שלנו. אך איש לא הכשיר אותנו לחיי זוגיות, ומעולם לא למדנו לעשות שימוש מתאים במיומנויות הרגשיות הנחוצות לשם כך.

האימון הרגשי הוא גישה פשוטה ויעילה לשיפור המיומנויות הרגשיות, המאפשרות לנו ליצור זוגיות טובה ולשמור עליה לאורך זמן. הסדנה תאפשר לכם להתנסות במיומנויות הרגשיות באמצעות תרגול ובעבודה בחומר. זהו צעד ראשון לדרך אותה תוכלו לסלול עבור עצמכם, מדי יום מחדש. 

הסדנה מותאמת לצרכים של כל זוג, הקשורים בזוגיות ובהורות וגם בתחומי העניין המיוחדים של בני-הזוג. בסדנה נשתף אתכם בחיינו בכפר הבולגרי הקטן, בעבודה בחומר ליד האבניים, בכתיבה, בשירה, במוסיקה, בצילום ובאמנות. 

"דרור הוא אחד מאנשי המקצוע הייחודיים שפגשתי. אין אף אחד שדומה לו בנוף המקצועי שלנו. הוא חושב בצורה מיוחדת ופוריה. אני משוכנע שהסדנה שהוא מציע תהיה חוויה מגרה ומעשירה, שתתן למשתתפים נקודת מבט חדשה" (פרופ` חיים עומר, אוניברסיטת תל-אביב, מחבר הספרים `שיקום הסמכות ההורית`, `השטן שבינינו`. `פחדים של ילדים` ועוד) 
 

אימון רגשי

כל חיינו אנו מחפשים אחר מקום בטוח שיגן עלינו מסכנה וישכיח את חרדת-המוות הטבעית שלנו. שבע המיומנויות הרגשיות הן הכלים הטבעיים שבאמצעותן אנו יוצרים תחושה של מקום בטוח.

זוגיות היא אחת הדרכים היעילות ביותר ליצירת תחושה של מקום בטוח. זוגיות טובה יוצרת בנו תחושת ביטחון, משפרת את בריאותנו ומאריכה את חיינו. כדי ליצור זוגיות טובה עלינו לעשות שימוש יעיל במיומנויות הרגשיות שלנו.

האימון הרגשי הוא כלי לזיהוי ולשיפור שבע המיומנויות הרגשיות, שבאמצעותן אנו יוצרים לעצמנו תחושה של מקום בטוח. באמצעות האימון הרגשי והתרגול של שבע המיומנויות הרגשיות אנו לומדים ליצור לעצמם מקום בטוח מדי יום מחדש, ובכך למנוע משברים ולהעמיק את השותפות הזוגית.

האימון הרגשי אינו `טיפול` אלא דרך-חיים, שתאפשר לכם לעשות שימוש יעיל במיומנויות הרגשיות ולממש טוב יותר את הפוטנציאל האנושי והזוגי שלכם. הסדנה אינה מיועדת ליצור שינוי מיידי אלא להציג כלי שתוכלו לעשות בו שימוש יומיומי לשיפור הקשר הזוגי.

באתר ניתן לקרוא את המבוא לספרי 'אימון רגשי', וכן לרכוש את הספר המודפס.


הסדנה

סדנת האימון הרגשי מיועדת לזוג שרוצה לשפר, לטפח, להעמיק ולהצמיח את הקשר ואת האהבה. 

בני-הזוג יתארחו בדירת-האירוח שלנו, ליד ביתנו בכפר דבורישטה בבולגריה, למשך שבוע.

כל אחד מימי השבוע יוקדש ללימוד ולתרגול של אחת משבע המיומנויות הרגשיות. 

המפגשים יתבססו על הניסיון האישי שלכם, ויכללו סימולציות ומשחקי-תפקידים, שיאפשרו לכם לזהות את המיומנויות הרגשיות המניעות את הקשר שלכם ולהתנסות בהן במשחק, בשיחה, בכתיבה ובעבודה בחומר. 

במהלך הסדנה נשתף אתכם בחיינו בכפר הבולגרי, המבטאים את התרגול היומיומי של האימון הרגשי בזוגיות, בגידול ילדינו בחינוך ביתי, בעבודת הבית והגינה ובמפגש עם הטבע הסובב אותנו. אנחנו איננו מושלמים, והאימון הרגשי מאפשר לנו לקבל גם את הפגמים והכישלונות וליצור מדי יום מחדש את המקום הבטוח ואת האהבה. 

תיאור-מקרה של אימון רגשי לזוגיות תוכלו לקרוא בספריית האתר. תיאור-המקרה לקוח מתוך ספרי `פסיכותרפיה ממבט אחר`.   

הסדנה תאפשר לכם להכיר את הכלים הבסיסיים של האימון הרגשי, אך לא תשנה את חייכם. כדי ליצור את השינוי יהיה עליכם להמשיך ולתרגל זאת מדי יום, מחדש. זה קל ופשוט, אך בתקופה שלאחר הסדנה כדאי מאוד להמשיך בהדרכה שבועית באתר האינטרנט, בקליניקה הווירטואלית שפיתחתי.  

המיקום והמחיר

הסדנה מתקיימת בדירת האירוח שלנו בכפר בולגרי קטן ויפה, לא רחוק מן העיר קיוסטנדיל, 80 קילומטרים מסופיה, בירת בולגריה. 

אזור קיוסטנדיל הוא מרכז עצי הפרי של בולגריה (במיוחד דובדבנים), והוא עשיר בנחלים ונהרות, הרים, ומעיינות בריאות חמים שהרומאים גילו לפני אלפיים שנה. 

 

דירת האירוח פונה אל מטע דובדבנים, והיא כוללת חדר-שינה, חדר-אורחים, מקלחת ושירותים וגם מטבחון המאפשר הכנת ארוחות (זוגות שיבחרו בכך יוכלו להצטרף לארוחות המשפחתיות שלנו). 

 

 

 

 

 

התשלום: 2,400 יורו. התשלום כולל את הסדנה ואת שבעת ימי האירוח, ואינו כולל טיסה והסעות.  

 
 
 
לתיאום סדנה כתבו אלינו: 
 

או התקשרו לטלפון ישראלי:

 073-2248404

 


 ד"ר דרור גרין

נולד בירושלים, 1954, מתגורר בכפר דבורישטה שבבולגריה עם אפרת וארבעת ילדיהם. ניהל את 'קוגיטו, בית-ספר לפסיכותרפיה' ולימד פסיכיאטרים, פסיכולוגים ופסיכותרפיסטים בבית-הספר לפסיכותרפיה של הטכניון בביה"ח רמב"ם, בבית-הספר לפסיכותרפיה בבית-החולים בצפת בשיתוף עם מכללת צפת, ובלימודי ההמשך ברפואה של אוניברסיטת בן-גוריון בנגב בשיתוף עם שירותי בריאות כללית. 

פיתח את גישת 'האימון הרגשי' ומנהל את 'המכון לאימון רגשי' בבולגריה. כאחד מחלוצי הטיפול הנפשי באינטרנט פיתח את הקליניקה הווירטואלית הראשונה.  

ד"ר לפסיכותרפיה, מוסיקאי, סופר ומאייר. חיבר כארבעים ספרים לילדים, למבוגרים ובתחום המקצועי, וביניהם: 'טיפול נפשי, מדריך למשתמש''פסיכותרפיה ממבט אחר', ו'פרויד נגד דורה'. הספר 'אימון רגשי' יצא לאור בשנת 2011, ואת חלקו הראשון ניתן לקרוא באתר.


אפרת גרין 

בת קיבוץ רמת-יוחנן, 1969, מתגוררת בכפר דבורישטה בבולגריה עם דרור וארבעת ילדיהם, הגדלים בחינוך ביתי בחיק הטבע. 

למדה מנהל עסקים ושיווק, ועסקה בהם מגיל צעיר בישראל ובעולם. טיילה ולמדה שפות ותרבויות. 

 

 
מאמנת אישית ועסקית. בסטודיו שלה לקדרות היא יוצרת כלים שימושיים ומשחקים, מלמדת, מדריכה ומאמנת למצוא את המקום הבטוח דרך החומר.

 

פיוט, דף שיר שבועי לשירה בעריכת דרור גרין. מדי שבוע נשלח למנויים שיר חדש מאת טובי המשוררים העבריים: יונה וולך, יהודה עמיחי, זלדה, לאה גולדברג, דוד אבידן, אגי משעול, אברהם חלפי, חיה שנהב, שיקספיר, ביאליק, אמילי דיקינסון, אדגר אלן פו, מחמוד דרוויש, ג'ון לנון, רחל ועוד.