341. תומס טראנסטרומר: השם

בעריכת דרור גרין

 

דצמבר 341

לפעמים קורה שאנחנו מתעוררים מחלום ולרגע לא יודעים היכן אנחנו נמצאים, או מי אנחנו באמת. עובר זמן מה עד שאנחנו מזהים, באור, את המיטה בה אנחנו ישנים, את החדר בו אנחנו נמצאים, ונזכרים בסיפור האישי שלנו: במה שעשינו אתמול לפני שנרדמנו, או בתוכניות שלנו ליום הקרוב. 

לא פחות מעניינת תופעת החלום עצמה, שהיא חוויה של סיפור בדיוני שבו אנחנו משמשים כגיבורים ראשיים, וחווים תחושת מציאות. זה מעניין, משום שבחלום תחושת הזהות שלנו שונה, ומבוססת על סיפור שונה מזו שאנחנו חווים בערות. 

החלום, ותחושת איבוד הזהות כשאנחנו מתעוררים מחלום משמעותי, מערערים את האמונה הרווחת שכל אחד מאתנו הוא אישיות מובהקת שיש לה 'אני' המאפיין אותה לאורך זמן. 

ללא האמונה הזו לא היינו יכולים לנהל קשרים מסודרים עם אחרים, לקחת אחריות על מעשינו ולהעניש אחרים על מעשים שעשו לפני שנים (בתוך תקופת ההתיישנות). 

אבל האמונה הזו מופכרת מיסודה. תפיסת ה'אני' שלנו, ומאפייני האישיות שאנחנו מייחסים לאחרים הם רק סיפור שמאפשר לנו לארגן את המציאות, והוא משתנה כל הזמן. הרי מובן מאליו שאני, כפי שהייתי בגיל שלוש, שונה ממה שהייתי בגיל שלוש-עשרה וממה שהייתי בגיל שלושים. בדרך-כלל אלו הבדלים משמעותיים המאפיינים דמויות שונות לגמרי. ויש, כמובן, הבדל בין האופן שאנחנו מבטאים את עצמנו במשפחה, בעבודה או ברחוב, במשחקי-תפקידים שונים המציגים סוגים שונים של 'אני'. 

תפיסת ה'אני' שלנו במאה העשרים-ואחת שונה מתפיסת ה'אני' של מי שחי ביוון הקדומה, לפני המצאת האינדיבידואליות. ה'אני' הוא תמיד סיפור שאנחנו רגילים לספר, לעצמנו ולאחרים, כדי ליצור סיפור, או פיקציה שתשרת אותנו במצבים מסוימים. מי שיש לו 'אישיות רבת-פנים' אינו חולה-נפש, כפי שאבחונים פסיכיאטריים מציעים, אלא דווקא מי שיודע להתאים את עצמו למצבים שונים במציאות, ולבחור במשחק-התפקידים המתאים לכל מצב. 

על רגע של מודעות לתחושת ה'אני' השברירית שלנו כותב תומס טראנסטרומר, המשורר השבדי שזכה בפרס נובל בשנת 2011, בשיר 'השם'. הוא מצליח להחיות את התחושה הזו באמצעות סיפור על מודעוּת רגשית של מי שהתעורר משינה במושב האחורי של מכוניתו. כשם שהיכולת לספר סיפור יוצרת בנו את תחושת ה'אני', הסיפור מצליח גם להמחיש לנו את תחושת איבוד ה'אני'. ('כל השירים' של טראנסטרומר יצאו לאור בהוצאת 'קשב לשירה' בתרגומה של גלית חזן-רוקם). 

בבית הראשון טראנסטרומר מתאר תחושה המוכרת לכולנו, ומשתמש ביכולת האמפתית שלנו כדי שנחוש בגופנו איך הוא "מִתְעַיֵּף בִּזְמַן הַנְּסִיעָה וְחוֹנֶה מִתַּחַת לְעֵץ בְּצַד הַדֶּרֶךְ". הרי זה קורה גם לנו. ואז הוא "מִתְכַּרְבֵּל בַּמּוֹשָׁב הָאֲחוֹרִי וְיָשֵׁן". עכשיו, לאחר שראינו אותו נרדם בעיני רוחנו, הוא עוצם את עינינו כשהוא מספר שעברו כבר שעות, ובינתיים "הַחֹשֶׁךְ כְּבָר יָרַד". מדוע זה חשוב? משום היכולת האמפתית שלנו, המחברת אותנו לאחרים וגם לעצמנו, מבוססת על חוש הראיה, ובחושך, כשאנחנו מפסיקים לראות, קשה לנו לשוב ולשחזר את הסיפור שראינו. כשאנחנו מתעוררים בחושך קשה לנו יותר לשחזר את תחושת ה'אני' שלנו. 

הבית השני מתאר את תחושה החרדה: "פִּתְאוֹם אֲנִי עֵר וְאֵינִי מְזַהֶה אֶת עַצְמִי". המודעות העצמית אינה מועילה ללא חוש הראיה: "עֵר לְגַמְרֵי, אֲבָל לְלֹא הוֹעִיל. הֵיכָן אֲנִי? מִי אֲנִי?". גם כאשר היכולת השכלית פועלת בהיגיון, ומאפשרת למשורר לדעת שהוא "מַשֶּׁהוּ שֶׁמִּתְעוֹרֵר בְּמּוֹשָׁב אֲחוֹרִי", הוא עדיין לא יודע מי הוא, ומרגיש כמו "חָתוּל בְּשַּׂק". המושג "חָתוּל בְּשַּׂק" מבטא את תחושת חוסר-הידיעה, חוסר השליטה וחוסר האונים כאשר חוש הראיה שלנו משותק. 

מה שמאפשר למשורר לחזור לחייו, כלומר להיזכר בסיפור האישי המיוחד שלו, הוא כותרתו של הסיפור האישי, שהיא שמו ה"מוֹפִיעַ כְּמַלְאָךְ". השם הוא המלאך המושיע, המארגן את הזכרונות לסיפור בעל משמעות. הוא נזכר בשמו כשם שהוא נזכר בפתיחה 'ליאונורה' לאופרה היחידה שכתב בטהובן, 'פידליו'. 

לא במקרה נזכר טראנסטרומר דווקא בליאונורה, שהתחזתה לעלם צעיר כדי להתקבל לעבודה בכלא בדמות בדויה ולהציל את בעלה. כאשר ליאונורה מתחפשת ומציגה את עצמה בשם 'פידליו', היא הופכת לדמות שונה, ומצליחה לשחרר את בעלה מן הכלא. כך, היכולת לשנות זהות היא אפשרות מצילת חיים, הנשמעת כמו מלאך ב"צְּעָדִים מּוֹשִׁיעִים הַיוֹרְדִים מַהֵר מַהֵר בְּגֶרֶם הַמַּדְרֵגוֹת". רק בזכות יכולתה של ליאונורה לשנות את הזהות שלה, היא, וגם המשורר, יכולים לשוב אל הזהות האחרת, הזמנית: "זֶה אֲנִי! זֶה אֲנִי!". 

http://www.youtube.com/watch?v=dRhwyzJABvI

הזהות העצמית הבדויה והמשתנה שלנו, והאמונה שלנו בה כמשהו 'אמיתי', הכרחית לקיומנו, והיא מרחיקה אותנו מן החרדה הקיומית הבסיסית הנובעת מהמציאות הכאוטית והבלתי-מוסברת שלתוכה אנחנו נולדים. ללא האשליה שיש לנו זהות אחידה וקבועה אנחנו מתהפכים "בְּפָּנִיקָה כְּמוֹ חָתוּל בְּשַּׂק". איבוד הזהות כה מאיים עלינו, עד ש"אִי־אֶפְשָׁר לִשְׁכֹּחַ אֶת מַאֲבָק חָמֵשׁ־עֶשְׂרֵה הַשְּׁנִיּוֹת בְּגֵּיהִנֹּם הַשִּׁכְחָה". 

אולי זו הסיבה שאנחנו נוטים לשכוח את חלומותינו, שלמרות הקסם שיש בהם הם גם מזכירים לנו 'אני' אחר שלנו, שונה, המערער את תחושת הביטחון שלנו בעולם? אולי זו הסיבה שאנחנו מתעלמים מתחושת ה'אני' שבחלום, למרות שהיא קרובה ומציאותית, "כַּמָּה מֶטְרִים מִן הַכְּבִישׁ הָרָאשִׁי", ועם זאת רחוקה עד מאוד, כמרחק החושך המאיים מן ה"אוֹרוֹת הַדּוֹלְקִים"?  

באחד הלילות בשבוע האחרון התעוררתי מחלום, ולרגע לא ידעתי היכן אני, וחשבתו שאני עדיין חולם. מבעד לחלון הגדול של חדר השינה ראיתי מטר של כוכבים נופלים, ממש קרוב, כאילו כאן בחצר ביתנו בכפר, ורק מאוחר יותר שמעתי שאכן היה זה מטר מטאוריטים.  

השיר של טרנסטרומר העלה בי את המחשבה שרק אנשים מבוגרים חושבים על עצמם בתור 'אני', שיש לו מאפיינים קבועים. אני מתבונן בילדי, ומגלה שהם לא מפסיקים לשחק במשחקי-תפקידים וזהויות, ואף פעם לא מנסים להגדיר מי הם. הם מסוגלים להתבונן בעולם מבעד למשקפות מקוריות, 

למצוא תנוחה חדשה לשינה,  

דרך חדשה לקרוא ספרים בימי החורף הקרים,  

או לטפס על עצים בתוך הבית פנימה.   

כשלא שואלים את הילדים מה הם רוצים להיות כשיהיו גדולים, ולא מציעים להם להתמחות בתחום מסוים, הם פורחים בכל תחום שהם פוגשים בדרכם. כך יונתן שמח לגלות את הכלי שיצר על האבניים כשהוא יוצא חם מן התנור, 

או בקופסת הקרמיקה החדשה שיצר, 

ולמחרת הוא משתתף בקונצרט סוף השנה של תלמידי הכינור בעיר קיוסטנדיל, ומנגן יחד עם ויקי, 

ולפני שהוא מחליט שהוא כנר הוא הופך לפסנתרן, 

ומסיים בהדרן כשהוא מנגן רגטיים של סקוט ג'ופלין. 

https://www.youtube.com/watch?v=76Vmt5mKt1M

ועוד לפני שסיים את הקונצרט הוא נקרא לנגן בכינור בטקס אחר לכבוד סוף השנה.  

וכל זה לא מפריע ליונתן להצחיק את הבנות, המקיפות אותו ליד הפסנתר. 

גם אני אינני מחפש לעצמי 'אני' אחד וקבוע, ואני שמח להתבונן בשמי הכפר הנמוכים, ובירח הנתפס בין ענפי הדובדבן העירומים, לפני שאני הולך לישון, כדי לחלום ולפגוש את ה'אניים' האחרים שלי. 

שבת שלום,

דרור 

סדנה אישית 

הסדנה האישית מתאימה לכל מי שרוצה לשפר את חייו, לבחור בשינוי או להתמודד עם משבר (שינוי כפוי, מחלה, טראומה או משבר בזוגיות). 

הסדנה האישית מותאמת לך ולצרכיך, ולמטרה שהגדרת בבואך אלינו. אנחנו נסייע לך לזהות ולהתאים את המיומנויות הרגשיות למטרות המוגדרות שלך. הסדנה תעניק לך כלים שיאפשרו לך להמשיך ולתרגל את המיומנויות הרגשיות בחיי היומיום, ללא כל מאמץ. 

התשלום: 2,400 יורו (כולל הסעה משדה-התעופה, אירוח מלא וארוחות. לא כולל טיסות). 

לפרטים ולתיאום סדנה בזמן המתאים לך: drorgreen@gmail.com

אפשר גם להתקשר לטלפון הישראלי, במחיר של שיחה מקומית: 073-2248404

ניתן להתאים סדנה אישית מיוחדת למנהלים, המבוססת על עבודת הכנה מוקדמת והיכרות עם הרקע הארגוני. 

משתתפי הסדנה הקבוצתית יתארחו בבית-מלון בעיר קיוסטנדיל הסמוכה לכפר, ומדי יום ניקח אתכם אל הכפר. 

אזור קיוסטנדיל הוא מרכז עצי הפרי של בולגריה (במיוחד דובדבנים), והוא עשיר בנחלים ונהרות, הרים, ומעיינות בריאות חמים שהרומאים גילו לפני אלפיים שנה. 

דירת האירוח פונה אל מטע דובדבנים, והיא כוללת חדר-שינה, חדר-אורחים, מקלחת ושירותים וגם מטבחון ובו מקרר, מיקרוגל, קומקום חשמלי וכלי בישול ואכילה. 

משתתפי הסדנאות מוזמנים להצטרף לארוחות המשפחתיות שלנו. 

 

 

 

התשלום: 2,400 יורו (לזוג או ליחיד). התשלום כולל את הסדנה ואת שבעת ימי האירוח, ואינו כולל טיסה והסעות.  

או התקשרו לטלפון ישראלי:

 073-2248404

 

---

 ד"ר דרור גרין

נולד בירושלים, 1954, מתגורר בכפר דבורישטה שבבולגריה עם אפרת וארבעת ילדיהם. ניהל את 'קוגיטו, בית-ספר לפסיכותרפיה' בזכרון-יעקב ולימד פסיכיאטרים, פסיכולוגים ופסיכותרפיסטים בבית-הספר לפסיכותרפיה של הטכניון בביה"ח רמב"ם, בבית-הספר לפסיכותרפיה בבית-החולים בצפת בשיתוף עם מכללת צפת, ובלימודי ההמשך ברפואה של אוניברסיטת בן-גוריון בנגב בשיתוף עם שירותי בריאות כללית. 

סיים דוקטורט ותואר שני בסיטי יוניברסיטי (ריג'נטס קולג', לונדון), בוגר האקדמיה למוסיקה ע"ש רובין בירושלים (קומפוזיציה) והאוניברסיטה העברית (פילוסופיה ומוסיקולוגיה). שימש כמנכ"ל 'הוצאת המוסיקה הישראלית' ו'הסדנה הירושלמית לעיצוב', והמציא את משחק-החשיבה 'טריקסי' שנמכר ברחבי העולם. 

פיתח את גישת 'האימון הרגשי' ומנהל את 'המכון לאימון רגשי' בבולגריה. כאחד מחלוצי הטיפול הנפשי באינטרנט פיתח את הקליניקה הווירטואלית הראשונה. 

הלום-קרב ממלחמת יום-הכיפורים. 

ד"ר לפסיכותרפיה, מוסיקאי, סופר ומאייר. חיבר כארבעים ספרים לילדים, למבוגרים ווספרות מקצועית בתחום הטיפול הנפשי: 'טיפול נפשי, מדריך למשתמש', 'פסיכותרפיה ממבט אחר', 'פרויד נגד דורה' ו'תיאורי-המקרים של פרויד'. הספר 'אימון רגשי' יצא לאור בשנת 2011, ואת חלקו הראשון ניתן לקרוא באתר.

---

אפרת גרין 

בת קיבוץ רמת-יוחנן, 1969, מתגוררת בכפר דבורישטה בבולגריה עם דרור וארבעת ילדיהם, הגדלים בחינוך ביתי בחיק הטבע. 

למדה מנהל עסקים ושיווק, ועסקה בהם מגיל צעיר בישראל ובעולם. טיילה ולמדה שפות ותרבויות. 

תערוכת העבודות שלה, 'משחק בחומר', התקיימה בגלריה העירונית של העיר קיוסטנדיל בשנת 2010. 

---