415. מוריס וינטשבסקי: שלוש אחיות

בחר גיליון קודם

חפש

הצטרפו לרשימת המנויים

 
מדי שבוע, במשך חמש-עשרה השנים האחרונות, אני שולח הרהור על שיר, על השירה ועל החיים לשלושת-אלפים ושבע-מאות מנויים. כאן תוכלו לקרוא את ההרהור השבועי, וגם את ההרהורים והשירים הקודמים (ברשימה מימין), ולשוחח על השירה ועל החיים. מי שרוצה לקבל את השיר השבועי בדואר האלקטרוני יכול להצטרף כאן לרשימת המנויים.
אנא אל תשלחו לי שירים לפרסום, משום שהבחירה שלי אישית וסובייקטיבית. בדרך-כלל אני שולח שירים שנוגעים בי באופן מיוחד, ללא קשר לאיכותם ה'ספרותית'. 

 
בעריכת דרור גרין
 
גיליון 414, שנה תשיעית, מאי 2015

את `פיוט` - דפשיר שבועי לשירה עברית, ערכתי והוצאתי לאור במשך שבע שנים רצופות, בשנים תשמ"ב-תשמ"ח, ובין חברי המערכת היו אריאל הירשפלד, עודד שור, אורה לב-רון, אילנה צוקרמן, יונה וולך וס. יזהר. מאות המנויים קיבלו מדי שנה אוגדן מיוחד, ומדי שבוע שלחתי אליהם בדואר שיר חדש שטרם פורסם, מאת טובי המשוררים העבריים. 

`פיוט 2014` מחדש את המסורת של דף-השיר. משנת 2007 אני שולח למנויים שיר והרהור על השירה ועל החיים. את כל השירים וההרהורים תוכלו לקרוא באתר 'פסייקום' וגם תוכלו להגיב בפורום של קוראי`פיוט`. 


Bookmark and Share


מוריס וינטשבסקי (1856-1933) נולד בליטא וחי בניו-יורק. הוא היה מראשוני המשוררים הסוציאליסטים ביידיש, והיה חבר באיגוד הפועלים הקומוניסטי של מארכס ואנגלס בלונדון. כשהיה בן עשרים-ואחת ערך את הירחון הסוציאליסטי 'אסיפת חכמים'. בארצות-הברית הקים את השבועון הסוציאליסטי 'דער אמת', השתתף בהקמת העיתון 'דער פארווערטס' והירחון לספרות 'די צוּקוּנפט'. 

את שירו של וינטשבסקי מצאתי בקובץ 'מבחר שירת יידיש' שערך ותרגם משה בסוק (הוצאת 'הקיבוץ המאוחד' ו'ההסתדרות הכללית של העובדים העברים בארץ-ישראל', 1963). 

מה שמשך אותי לקרוא את השיר הזה היה השורה הראשונה שבה מוזכרת עיר באנגליה, "לֶסְטֶר זֶה שְׁמָהּ". לאזכור העיר לסטר אין, לכאורה, כל משמעות בשיר, אבל כשם שהיא עוררה בי באופן אסוציאטיבי את הגעגועים לאנגליה, נראה כאילו גם וינטשבסקי נזכר בה כאסוציאציה לכיכר לסטר הידועה בלונדון, שבה מתרחשת הסצינה הקטנה אותה הוא מתאר בשירו. 

אבל מאחורי מה שנראה כאסוציאציה אגבית מסתתר המסר המרכזי של השיר, המבטא את תפיסת עולמו החברתית של וינטשבסקי, המתבטאת באמפתיה שבאמצעותה הוא מתבונן בשלוש האחיות. 

העיר האנגלית לסטר, שהיא אחת הערים העתיקות באנגליה, מתאפיינת ברב-תרבותיות שלה. כשליש מתושבי העיר הם ממוצא הודי ופקיסטני, ויש בה גם תושבים ממוצא אפריקני, קריבי, סיני ועוד. יש בה מסגדים רבים, מקדשים הינדים וסיקיים, ועל שמה נקראת כיכר לסטר הידועה בלונדון. 

הכיכר נקראת על שם הרוזן מלסטר, שהקרקע היתה שייכת לו ובה הקים את אחוזתו בשעת 1635, והמלך חייב אותו להקצות בה שטח פתוח לשימושם של כל תושבי האזור. החל מסוף המאה השמונה-עשרה הפכה הכיכר לאזור בילוי מרכזי בלונדון, שלא השתנה עד היום. בכיכר יש בתי-קולנוע, תיאטראות, מועדונים ובתי קזינו, ובה ניתן לרכוש כרטיסים מוזלים לתיאטרון הלונדוני. 

וינטשבסקי מניח שכולנו מכירים את הכיכר ההומה בני-אדם היוצאים לבלות, בבגדיהם הטובים, בבתי-השעשועים הידועים, והוא מתאר את עולם הצללים שמאחורי האורות הזוהרים, את סיפורן העלוב של "שָׁלשׁ אֲחָיוֹת". כדי שלא נטעה, חלילה, ונחשוב שהאחיות הן חלק מציבור החוגגים בכיכר, ממהר המשורר להדגיש את הניגוד שבין הכיכר הרועשת תמיד בנגני הרחוב, בקולות הצהלה ובחבורות המפטפטות לבין שלוש האחיות ה"נִצָּבוֹת שָׁם יוֹם־יוֹם", כלומר לא כבילוי חד-פעמי, "בִּדְּמָמָה", במעין אי של שקט המבודד אותם מן הרעש שבכיכר. הבית הראשון מסתיים בניגוד נוסף, המסביר את אי-השייכות של שלוש האחיות לכיכר. שלא כמו שאר בני-האדם, הבאים בחבורות לבלות בכיכר, לשלוש האחיות "אֵין־מַכָּר". 

עכשיו, לאחר שקראנו את הבית הראשון, אנחנו יכולים להבין מדוע פתח וינטשבסקי את השיר באזכור העיר לסטר, שעד היום משמשת כמודל לעיר רב-תרבותית, המציעה שילוב השונה כל-כך מן התרבות האנגלית המעמדית, שנגדה יצאו מרקס ואנגלס, והמנוגדת לתפיסת-העולם הסוציאליסטית של המשורר. 

הבדידות של שלוש האחיות, והניכור שלהן מן הסביבה, בכיכר הנקראת על שם העיר המציעה שילוב חברתי, מוצגת כאן לא כסיפור אנושי מעורר אמפתיה אלא כסמל לתוצאות המחרידות של הקפיטליזם ושל ההיררכיה שהוא יוצר. 

בבית השני מציג בפנינו את שלוש האחיות, אך לא מתאר את המאפיינים האישיים שלהן, אלא את מקצוען: "הַצְּעִירָה פְּרָחִים הִיא מוֹכְרָה", ואנחנו מדמיינים את מוכרת הפרחים הקטנה והעצובה. לא קשה לנו לדמות בעיני רוחנו את מה מוכרת השניה, "שְׂרוֹכֵי־מִנְעָלִים - הַשֵּׁנִית". על מקצועה של השלישית מרמז המשורר תחילה באמצעות שעת עבודתה: "בַּחֲצוֹת מִשְׂתָּרְכָה הַבְּכִירָה". גם המלה "מִשְׂתָּרְכָה", שפירושה להתנהל בכבדות, מרמזת לנו על ניסיון לדחות את הקץ. וכדי למנוע כל ספק הוא מציין את העובדות היבשות: "אֶת גּוּפָהּ זוֹ תִּתֵּן לַקּוֹנִים". 

בבית השלישי מתאר המשורר את האמפתיה של האחיות למעשיה של אחותן. אמפתיה היא היכולת לחוש בתחושת הגוף של הזולת באמצעות התבוננות, וכך עושות האחיות: "מַבִּיטוֹת הַצְּעִירוֹת בָּאָחוֹת". בדרך עקיפה גורם המשורר גם לנו להתבונן באחות הזונה דרך עיני אחיותיה, והוא ממהר לנזוף בנו, או בחברה הבורגנית השבעה שאותה אנחנו מייצגים, על הבוז שאולי עולה במחשבותינו: "לֹא אֵיבָה, לֹא אָלָה בְּקוֹלָן". 

כאן מבטא וינטשבסקי את הביקורת שלו על הקפיטליזם והבורגנות, ואולי גם עלינו, הקוראים: "הֵן בָּזוֹת הַשָּׁלשׁ, נִדָּחוֹת, לָרְחוֹב, וְלָעִיר, לָעוֹלָם". זו אולי תמצית המחאה החברתית החוזרת שוב ושוב, ללא הצלחה, ומנסה למחות על ההיררכיה המדכאה את המעמדות העובדים, המוכרים את גופם ואת רגשותיהם ונרמסים תחת מגפי ההון-שלטון. 

בבית הרביעי מתייחס המשורר אל שתי האחיות הצעירות כאל גוזלים נטושים. "אַךְ בְּשׁוּב הַקְּטַנּוֹת אֶל הַקֵּן", הוא כותב, ובחמלה מתאר את המקום הבטוח העלוב שלהן, אותו הן מכנות "בַּיִת שֶׁלָּנוּ". 

והוא מסיים בתיאור עצוב של הנערות הבוכות: "עַל שְׂרוֹךְ וְעַל פָּרַח שְׁתֵּיהֶן מוֹרִידוֹת, אֵין־רוֹאִים, הַדְּמָעוֹת". אבל הדמעות אינן דמעותיהן של האחיות, אלא דמעותיו של המשורר, המתאר את הטרגדיה האנושית הזו, שהיא פועל יוצא של התרבות שבה אנו חיים מאז המהפכה התעשייתית ועד היום, ואולי אלו דמעותינו שלנו, שגם כמאה שנים מאוחר יותר רואים את העוני והניוול סביבנו, ונדמה לנו שזה צו הגורל. 

בשעה שאני קורא את השיר העצוב הזה, ואת המסר החד שלו, אני תוהה אם וינטשבסקי הכיר את המחזה של צ'כוב, 'שלוש אחיות', שגם הוא מתאר את גורלן הטרגי של שלוש אחיות, ואשר הוצג על הבמה באותם ימים, בבימויו של הבמאי הדגול סטניסלבסקי, שגם גילם את דמותו של וירשינין. גם צ'כוב מאפשר לנו לבחון את טבע האדם, ומבטא באמצעות וירשינין תפיסת עולם סוציאליסטית: 

"לפנים היתה האנושות מטופלת במלחמות, במלאותה את כל הווייתה במערכות-קרב, פשיטות, נצחונות, עכשיו כל זה חלף ואיננו והניח אחריו חלל עצום וריק, שלפי שעה אין במה למלאותו; האנושות מחפשת בלהט-נפש וכמובן תמצא. אח, מי יתן ויהיה זה בהקדם! אילו, יודעת היא, צירפו לאהבת-העבודה את ההשכלה, ולהשכלה את אהבת-העבודה." (מתוך 'שלוש אחיות' בתרגומו של אברהם שלונסקי, הוצאת 'עם עובד', 1989). 

אינני יכול שלא להיזכר גם בסיפור הנפלא של עגנון, 'שלוש אחיות', שנכתב מאוחר יותר (1937), וגם הוא מספר את סיפורן הטרגי של שלוש אחיות שעסקו בתפירה מבוקר ועד לילה, סיפור המסתיים באכזבה גדולה. גם עגנון מבטא בסיפור הזה מסר סוציאליסטי חריף, ואולי לכן הקדיש את הסיפור לברל כצנלסון. 

אנחנו רחוקים מאוד מן הכיכרות ההומות ומהמולת החיים בעולם הצרכני, ואת הסופרמרקטים אנחנו מחליפים בגינה המצמיחה לנו את הירקות בקיץ ומספקת לנו פירות רבים. זה פרי עבודתה של אפרת, ומן האדמה כבר מבצבצים חסה וכרוב, בצל ועגבניות, שעועית ושום ומלפפונים:

גם הוורדים שלי נהנים מגשמי הקיץ,  

ומתחילים להאדים. 

בהליכת הבוקר האקציה צובעת את צידי הדרכים, 

ואנחנו מתבשמים מריחה. 

אני מתבשם ומתענג כשאנדה ויונתן מנגנים יחד את הפנטסיה לפסנתר של שוברט, 

או כשאני מביט במוריה הרץ בשמחה בחצר. 

עם סוף האביב החצר שבה להיות מרכז חיינו, 

ומקום נעים למפגש משפחתי. 

בהליכת הבוקר אנחנו פוגשים את שלושת עצי הדובדבן, המתחילים להבשיל,  

וגם הדובדבנים שבחצר הולכים ותופחים. 

שעת השקיעה הולכת ומתאחרת, ונעים לסיים את היום בקרם מסקרפונה שלמדתי להכין, 

ולעטוף בו תות טרי ועוגה שמאיה ואנדה הכינו. 

ואנחנו מסיימים את היום בסיפור.  

שבת שלום,

דרור 

Bookmark and Share

69 הרהורים חתרניים על טבע האדם ועל אימון רגשי

אפשר לקרוא את הספר בחינם באתר, בלחיצה על צילום העטיפה

 

בעקבות הספר 'אימון רגשי', המציג דרך-חיים פשוטה ויעילה, המבוססת על תפיסה חדשה ומהפכנית של טבע האדם, ובהמשך לספר 'שיחות עם הנסיך הקטן על אימון רגשי ועל טבע האדם', כתבתי 69 הרהורים המציעים מבט מקיף ומפורט על היישומים של המתודה החדשה בחיי היומיום: במישור האישי, החברתי, התעסוקתי, הכלכלי, התרבותי והפוליטי. 

הספר 'מקום בטוח'  (508 עמודים, כריכה רכה) אינו נמכר בחנויות הספרים. אדפיס מהדורה מצומצמת של ספרים למי שירצה להזמין ספר מודפס, במחיר של 69 ש"ח (שקל אחד להרהור). 

להזמנת עותק מודפס כתבו אלי: drorgreen@gmail.com. 

Bookmark and Share

 
 
אתם מוזמנים לבלות איתנו שבעה ימים בסדנה זוגית מיוחדת במינה, אצלנו בכפר. פרטים באתר 

יש זוגות מאושרים: סדנה זוגית בכפר בולגרי

 
"על סדנת האימון הרגשי המיועדת לזוגות ידענו כבר תקופה ארוכה. לקח לנו זמן להעז ולהפוך חלום למציאות. משהתגשם החלום, התגלתה המציאות  כססגונית ויפה יותר ממנו. מה שניתן לנו בסדנה על ידי דרור ואפרת, היה מאד מדויק והוענק מתוך הקשבה עמוקה וחברות. המיזוג העדין שבין  המרחב האינטימי שניתן לנו כזוג  ובין הליווי החם, העוטף והמקבל כל כך, יצרו עבורנו את התנאים הנכונים ביותר למפגש, להתבוננות משותפת ואמיצה בנו ולשיתוף. הסדנה עם דרור ואפרת היא מתנה נהדרת שהענקנו לעצמנו אחרי 25 שנות נישואין. כיום, חצי שנה אחרי הסדנה, מתנותיה עדיין  עמנו ואת שלמדנו אנחנו חיים ומיישמים באופן יומיומי  ולא  פוסקים מלהודות(אורי ושרון, אוקטובר 2014). 
 
 
"הגענו עם ציפיות גבוהות ויצאנו עם תוצאות יוצאות דופן, הרבה מעבר למה שיכולנו לדמות(אורית מקלר ואיריס קטעבי-נחמני, אוגוסט 2014).
 
"האימון הרגשי, שהועבר לנו במשותף על ידי דרור ואפרת, הלם בנו כ'תופעה' שעד כה לא הבנו ולא הקדשנו לה כל מחשבה. למדנו לנתח את היחסים שבינינו, שאגב, היו מלאי הרמוניה גם קודם לכן, ולתת להם משקל באמצעות שבעת הפרקים באימון הרגשי. דרור ואפרת היו ממש נפלאים ביחסם ובשקדנותם להעניק לנו את המירב(תמר ואלי, ינואר 2014).
 
"דרור הוא אחד מאנשי המקצוע הייחודיים שפגשתי. אין אף אחד שדומה לו בנוף המקצועי שלנו. הוא חושב בצורה מיוחדת ופוריה. אני משוכנע שהסדנה שהוא מציע תהיה חוויה מגרה ומעשירה, שתתן למשתתפים נקודת מבט חדשה" (פרופ` חיים עומר, אוניברסיטת תל-אביב, מחבר הספרים `שיקום הסמכות ההורית`, `השטן שבינינו`. `פחדים של ילדים` ועוד). 
 
 
"סדנת האימון הרגשי עם דרור ואפרת גרין היתה מתנה יפה שהענקנו לעצמנו אחרי 30 שנים של זוגיות. דרור ואפרת אירחו אותנו בתוך חייהם, בכפר פסטורלי שופע ירק, בועה אקס-טריטוריאלית קסומה" (ברכה ועידו, מאי 2013). 
 
"חזרתי עם ארגז כלים ותחושת יכולת - מרגישה שקיבלתי 'חדר כושר לאימון רגשי'. משפרת את ניהול הזמן , מזהה את המקום הבטוח וקשובה יותר לקול הרגשי. אני ממליצה בחום לכולם. זו חוויה אחרת ומעצימה" (שוש רוטשטיין - מטפלת באמצעות אמנויות). 
 
"שבוע של התרגשות והנאה, בצד חוויות חדשות של פעם בחיים (ואולי נחזור לפעם שניה)" (סמדר אברהמי). 
 
"מה שהדהים אותי, זו הפשטות והדרך שנראית הגיונית ומעשית להשיג איכות חיים טובה יותר בכל רמה" (אורי כרמל, חיפה). 
 
"באמצעות שיטת האימון הרגשי, והניואנסים האישיים היחודיים של זוג נפלא זה, התאפשר לנו לחוש ב'מקום בטוח'. התאפשרה תנועה מעגלית בין עולמנו לעולמם לעולמנו. זכינו להיחשף לפן האישי, הזוגי והמשפחתי של דרור ואפרת, בכנות בלתי-רגילה, בדרך היוצרת הדהוד אינדיבידואלי, בינאישי, קבוצתי, ואולי אף קוסמי" (מיכל שמש, פסיכולוגית). 
 
"השהות שלי במהלך כל השבוע, במקום נעים ובטוח, בכפר קטן בבולגריה, לא רחוק מנהר ויער, היתה חוויה נפלאה אשר ניתקה אותי מעומס חיי היומיום שלי ועטפה אותי באהבה, בנדיבות וברוגע" (מלכה). 
 
"דרור ואפרת הם מנטורים רגישים וחמים. הם אירחו אותנו בלב רחב ושיתפו אותנו בחייהם המיוחדים בכפר הבולגרי. אני ממליצה על ההיכרות עם דרור ואפרת, שהינם אנשים מיוחדים במינם, מעוררי השראה ואהבה" (אסתר גילת, יוצרת ופסיכולוגית קלינית). 
 
"יום יום קמנו אל גן העדן הקטן בכפר דבורישטה. משהו באוויר הצלול ובאנרגיות המרגיעות שמשדר ביתם של דרור ואפרת , סימן לנו שקיבלנו את ההחלטה הנכונה והגענו למקום הנכון והבטוח. החל מגינת הירקות האורגניים, הסטודיו לקרמיקה של אפרת, העצים המלבלבים במגוון פריחות צבעוניות ופירות מזמינים, ועד הנהר הזורם שעובר בכפר שכאילו הזמן בו עצר מלכת(דנה ואביה). 
 
"זו הזדמנות לחבק את שניכם באהבה, על האירוח העוטף שקיבלנו מכם במהלך שבוע זה, על הפתיחות והתמיכה שהענקתם לנו בביתכם הקסום ובקרב בני המשפחה הנפלאים" (בוגרי סדנת 'אימון רגשי וצילום', אוקטובר 2012). 
Bookmark and Share
 
 
 
 

פיוט, דף שיר שבועי לשירה בעריכת דרור גרין. מדי שבוע נשלח למנויים שיר חדש מאת טובי המשוררים העבריים: יונה וולך, יהודה עמיחי, זלדה, לאה גולדברג, דוד אבידן, אגי משעול, אברהם חלפי, חיה שנהב, שיקספיר, ביאליק, אמילי דיקינסון, אדגר אלן פו, מחמוד דרוויש, ג'ון לנון, רחל ועוד.