English עברית
כניסה

437. סטנלי קוניץ: יום מבשר רע

בחר גיליון קודם

חפש

הצטרפו לרשימת המנויים

 
מדי שבוע, במשך שבע-עשרה השנים האחרונות, אני שולח הרהור על שיר, על השירה ועל החיים לשלושת-אלפים ושמונה-מאות מנויים. כאן תוכלו לקרוא את ההרהור השבועי, וגם את ההרהורים והשירים הקודמים (ברשימה מימין), ולשוחח על השירה ועל החיים. מי שרוצה לקבל את השיר השבועי בדואר האלקטרוני יכול להצטרף כאן לרשימת המנויים (או לשלוח לי את כתובת האימייל שלו: drorgreen@gmail.com).
אנא אל תשלחו לי שירים לפרסום, משום שהבחירה שלי אישית וסובייקטיבית. בדרך-כלל אני שולח שירים שנוגעים בי באופן מיוחד, ללא קשר לאיכותם ה'ספרותית'. 

 

 
 
בעריכת דרור גרין
 
גיליון 437, שנה תשיעית, אוקטובר  2015

את `פיוט` - דפשיר שבועי לשירה עברית, ערכתי והוצאתי לאור במשך שבע שנים רצופות, בשנים תשמ"ב-תשמ"ח, ובין חברי המערכת היו אריאל הירשפלד, עודד שור, אורה לב-רון, אילנה צוקרמן, יונה וולך וס. יזהר. מאות המנויים קיבלו מדי שנה אוגדן מיוחד, ומדי שבוע שלחתי אליהם בדואר שיר חדש שטרם פורסם, מאת טובי המשוררים העבריים. 

`פיוט 2014` מחדש את המסורת של דף-השיר. משנת 2007 אני שולח למנויים שיר והרהור על השירה ועל החיים. את כל השירים וההרהורים תוכלו לקרוא באתר 'פסייקום' וגם תוכלו להגיב בפורום של קוראי`פיוט`. 


Bookmark and Share


סטנלי קוניץ (Stanley Kunitz, 1905-2006) היה אחד המשוררים האמריקניים הבולטים של שנות השבעים והשמונים. את השיר 'יום מבשר רע' מצאתי בקובץ שיריו Touch Me, שיצא לאור באנלית ובבולגרית, אותו קיבלתי מידידי, המשורר הבולגרי בוריס כריסטוף.

יש משהו קודר בשיריו של קוניץ, אולי משום שאביו, החייט סולומון קוניץ, התאבד חצי שנה לפני שנולד, ואולי בשל הקושי שנבע מהיותו בן למשפחת מהגרים יהודים שהגיעה מרוסיה בתקופה של אנטישמיות, שמנעה ממנו להמשיך בלימודי הדוקטורט שלו באוניברסיטה. 

כשהיה בן חמש-עשרה עזב קוניץ את בית אמו ואביו החורג ושימש כעוזר קצב. במהלך חייו הוא עבד כעיתונאי וכעורך, כתב ביוגרפיות ותרגם שירה רוסית ובמשך שנים רבות שימש כמרצה על שירה. במלחמת ויאטנם הוא לא היסס לבטא את נטייתו הפציפיסטית ואת התנגדותו למלחמה. הוא זכה בפרס פוליצר, ובגיל תשעים וחמש קיבל את התואר 'המשורר הלאומי' של ארצות-הברית, ונבחר פעמיים לשמש כיועץ הרשמי של ספריית הקונגרס. 

משוררים וסופרים עושים שימוש ביכולת האמפתית שלנו, המאפשרת לנו לחוש בגופנו את מה שהם מתארים במלים. האמפתיה היא היכולת לחוש בתחושת הגוף של מישהו אחר, בסבל או בשמחה שלו, מבלי להזדהות איתו. האמפתיה אינה מולדת, ועלינו לפתח אותה במהלך חיינו, כדי שנוכל לחיות בחברה אנושית, וקריאה של סיפורים ושירים היא אחת הדרכים היעילות ביותר לשיפור היכולת האמפתית. 

האמפתיה מאפשרת לנו להתגבר על האינסטינקט הבסיסי המולד ('הילחם-או-ברח'), המפעיל אותנו באופן אוטומטי במצבי סכנה. האינסטינקט הבסיסי משתק את רוב היכולות שלנו ומגייס את כל המשאבים הגופניים שלנו לתגובה אלימה, במטרה להציל את חיינו. שימוש רב באינסטינקט הבסיסי משבש את חיינו וגורם לנו נזקים רבים, גופניים וחברתיים. 

במצבי חרדה האינסטינקט הבסיסי משבש גם את היכולת האמפתית שלנו, וזו הסיבה שבאזורים מוכי אסון או מלחמה או טרור נעלמת האמפתיה וגוברת האלימות, שנאת הזרים והגזענות. 

באופן מפתיע, סטנלי קוניץ בוחר בכותרת 'יום מבשר רע', המעוררת חרדה באופן טבעי, מגייסת את האינסטינקט הבסיסי שלנו ומשתקת את היכולת האמפתית. כותרת כזו גורמת לנו לקרוא את השיר באופן שונה. 

השיר נפתח במלים "דְּבָרִים גְּדוֹלִים עוֹמְדִים לְהִתְרַחֵשׁ". אילולא הקדמנו לקרוא את הכותרת המאיימת, היינו יכולים לקרוא את המשפט הזה כבשורה חיובית, ומצפים למשהו חדש, מסעיר, מרתק ומגרה. אבל בעקבות הכותרת אנחנו מצפים למשהו נורא. 

כשקוניץ ממשיך וכותב "רָאִיתִי צִפּוֹרִים נוֹדְדוֹת בְּמִסְפָּרִים חַסְרֵי־תַּקְדִּים" קשה לנו לגייס את האמפתיה שלנו ולראות את העולם מבעד לעיניו, משום שהאינסטינקט הבסיסי שלנו מכוון אותנו לצפות לציפורי טרף מאיימות, כמו תמונה מסרטו של היצ'קוק, 'הציפורים'. 

ללא הכותרת, היינו יכולים להיזכר, למשל, בשחפים שליוו אותנו לאורך החוף בהפלגה לאי יווני, כשהן "מְחַפְּשׂוֹת אַחַר שׁוּלַיִם נְקִיִּים". 

לאחר הכותרת המאיימת, וההקדמה שיכולה להתפרש כמו תמונה של ציפורי טרף המחפשות קורבן, עובר המשורר מתיאור נוף למטפורה מוזרה למדי: "עַצְמוֹתַי הֵן מִשְׁפָּחָה הַמִּצְטוֹפֶפֶת בְּאֹהֶל מֵעַל אֵשׁ קְטַנָּה". הוא מדמה את עצמותיו ל"מִשְׁפָּחָה מִּצְטוֹפֶפֶת" ואת גופו ל"אֹהֶל". 

זהו תיאור של משפחה המוצאת מחסה מסערה או מתוקפים, ומתחממת סביב "אֵשׁ קְטַנָּה" כדי להגן על עצמה מפני הקור. לולא כותרת השיר היינו יכולים לפרש את המלים גם באופן שונה, חיובי יותר. יכולנו לדמות לעצמנו משפחה המתכנסת לעת ערב באוהל חם, על שפת הים, בחופשה שנתית. 

אבל הדימוי-העצמי של המשורר, כשק עצמות שרק "אֵשׁ קְטַנָּה" שומרת על ניצוץ החיים שבו, אינו מקרי. זהו דימוי של חולשה ואובדן תחושת החיים, המוצג לעומת עוצמתן של ה"צִפּוֹרִים הַנּוֹדְדוֹת", שבניגוד למשפחה הקטנה חופשיות לעוף "בְּמִסְפָּרִים חַסְרֵי־תַּקְדִּים" במסע החיים שלהן. 

כדי למנוע כל טעות ממשיך המשורר לתאר את עצמותיו ה"מְצַפּוֹת לְלֹא וַדָּאוּת", בניגוד לציפורים היודעות את מסלולן, "לְסִימָן שֶׁיְּחַדֵּשׁ אֶת הַמַּסָּע הָאָרֹךְ". 

זהו שיר המתאר את חיי האדם, בניגוד לשאר בעלי-החיים, כמסע של סבל קיומי, חסר תכלית וחסר ודאות, האפוף תמיד בחרדה גדולה. זהו שיר המבטא את תפיסת העולם האינדיבידואלית, המבחינה בין האדם היחיד לבין הטבע, אליו כאילו נקלע במקרה, כאילו היו חייו אירוע מקרי וחד-פעמי הנכפה אליו. 

במשך שנים רבות האמנתי בייחודו של האדם, בנפרדותו ובזכותו לחיים אינדיבידואליים. החיים בכפר הבולגרי, בחיק-הטבע, הרחיבו את תפיסת עולמי וגילו לי שבטבע אין התחלה וסוף, ושמה שמעניק משמעות לכל פרט בו הוא היחס בינו לבין שאר התופעות. 

אני מגלה איך ילדי, שכל אחד מהם מיוחד ועצמאי, מגלים את ייחודם ומפתחים את האמפתיה שלהם דווקא באמצעות הקריאה, המחברת אותם רגשית לקהילה עצומה של דמויות ורגשות. 

כשנדמה שכל אחד מהם שקוע בתוך עצמו, 

בעולם פנימי של חוויות, 

הם ממהרים לשוב וליצור לעצמם קהילה קטנה של שיתוף ומשחק. 

הטבע בגינה הגדולה שלנו פורח ומשמח, 

ומאיה בודקת את כוחה בסידור פרחים שיקשט את שולחני, 

ומכינה סידור נוסף, לשמח את אפרת ביום-הולדתה.  

הטבע הוא חלק מאיתנו, וזה הזמן לקטוף את העגבניות שנותרו בגינה, 

לאסוף אותן לפני הקרה הצפויה בלילה, 

כדי לשמר אותן לימים הקרים. 

עכשיו אפשר לקטוף את הכרשה, 

שתהפוך לתבשיל, 

לקטוף את הדלעות, 

הענקיות שנותרו בגן, 

לרסק,

ולהכין מהן, 

פשטדה, 

היוצאת חמה וטעימה מן התנור. 

גם הפטרוזיליה נקטפת, 

ומוקפאת כפי שהיא. 

עכשיו אפשר לשוב ולהתחבר עם ליל הירח, 

סביב המדורה במעגל האבנים שבחצר, 

ולשמוח בהיותנו חלק מן המחזור האינסופי הזה של הטבע. 

 שבת שלום,

דרור 

Bookmark and Share

תוכנית דו-שנתית

להכשרת מאמנים רגשיים ליזמות חברתית ולהקמת קהילות חדשות

בהנחיית ד"ר דרור גרין

מה שמאפיין יותר מכל את התרבות הקפיטליסטית שבה אנו חיים הוא הבדידות. המנגנון ההיררכי-תחרותי מבוסס על אינדיבידואליזם קיצוני, שהחליף את הזוגיות, את המשפחה ואת הקהילה, ויצר את העבדות המודרנית, המשעבדת אותנו לצריכת-יתר, לאכילת-יתר ולתקשורת אלקטרונית.  

בזכות היכולת האמפתית, הטבועה בנו מלידה, יצרו בני-האדם קהילות שאפשרו להם להתגבר על שאר בעלי-החיים ולשלוט בכל משאבי העולם. התקשורת האנושית היתה מבוססת מאז ומתמיד על סיפורים. בני-אדם נהגו להיפגש ולשתף זה את זה בסיפורים שיצרו רשת חברתית ואפשרו לחלוק בידע ובניסיון בדרך לא אמצעית. 

המדינה-התאגידית, שהפכה לחלק מן העולם הצרכני הגלובלי, ריסקה את הקהילה והפכה אותנו לאינדיבידואלים בודדים המכורים למציאות בדויה ולחברים דמיוניים. בעולם שאין בו קהילה אין מי שיקשיב לסיפורים שלנו. זו הסיבה שאנחנו מחפשים תחליף מלאכותי להקשבה, ומוכנים לשלם לפסיכולוגים ופסיכותרפיסטים מאות שקלים כדי שיקשיבו לנו במשך חמישים דקות. 

בעולם שאין בו קהילה, סיפור והקשבה אנו מאבדים את המאפיין האנושי החשוב ביותר שלנו, והופכים לברגים קטנים במערכת הגוזלת את כל זמננו ומשתקת את היכולות הרגשיות שלנו. 

אימון רגשי 

מרגע היוולדנו אנחנו לומדים ומתפתחים. אנחנו לומדים ללכת, לדבר, ולאט לאט אנחנו רוכשים מיומנויות שונות המאפשרות לנו להיות עצמאיים. אבל איש מעולם לא לימד אותנו לעשות שימוש במיומנויות הרגשיות שלנו, שהן התוכנה המפעילה את מוחנו ומאפשרת לנו להתאים את עצמנו למציאות. 

האימון הרגשי הוא מתודה מהפכנית, המאפשרת לנו לזהות את שבע המיומנויות הרגשיות שלנו ולשפר אותן באופן קבוע באמצעות תרגול יומיומי. האימון הרגשי הוא דרך-חיים פשוטה ויעילה, המאפשרת לכל אחד לנהל את רגשותיו, לממש את יכולותיו וליצור קשרים המבוססים על סיפור והקשבה. 

הספר 'אימון רגשי' הוא מדריך מעשי לניהול רגשות, והוא מציע דרך פשוטה ויעילה לזיהוי ולשיפור יומיומי של שבע המיומנויות הרגשיות. 

"דרור הוא אחד מאנשי המקצוע הייחודיים שפגשתי. אין אף אחד שדומה לו בנוף המקצועי שלנו. הוא חושב בצורה מיוחדת ופוריה." (פרופ' חיים עומר, אוניברסיטת תל-אביב, מחבר הספרים 'שיקום הסמכות ההורית', 'השטן שבינינו'. 'פחדים של ילדים' ועוד).  

תוכנית דו-שנתית בהתמחות קהילתית 

כשם שהאימון הרגשי מאפשר לכל אדם לנהל באופן יעיל יותר את רגשותיו, הוא משמש גם ככלי חיוני לחיים בקהילה. במאה העשרים-ואחת דחקו האינדיבידואליזם הקיצוני והקפיטליזם את חיי הקהילה, ופגעו מאוד בתא המשפתי ובזוגיות. רעיון 'האוטונומיה השיתופית' מאפשר את חידוש הרשת החברתית הלא-וירטואלית, מבלי לפגוע באוטונומיה של כל פרט בקהילה. 

תוכנית ההכשרה הדו-שנתית מיועדת ל-8-10 משתתפים, הרוצים לרכוש התמחות באימון רגשי, ולהתמקד בעבודה קהילתית או קבוצתית, ובמיוחד ביזמות חברתית כמו הקמת קהילה חדשה או תמיכה בקהילה קיימת. 

התוכנית מבוססת על התמחות באימון רגשי, בעבודה אישית, זוגית וקבוצתית באמצעות התנסות וסימולציות, והיא מתמקדת ברעיון האוטונומיה השיתופית, ובעבודה הפרקטית של הקמת מטבח קהילתי (כל משתתף במקום מגוריו). 

אוטונומיה שיתופית 

החיים בעולם הקפיטליסטי-תחרותי קשים ושוחקים. האינדיבידואליזם הקיצוני והרס הזוגיות והמשפחה יצרו בדידות גדולה המאפיינת את החיים בעולם המערבי. הצורך בקהילה תומכת ובשיתוף הולך וגדל, משום שצעירים רבים המתחילים את חייהם בעולם המערבי יודעים שיתקשו להשיג עבודה קבועה, לקנות דירה, לרכוש ביטוח רפואי ולזכות בתוכנית פנסיה סבירה. האוטונומיה השיתופית מציעה דרך להתמודדות חדשה עם הבדידות ועם חוסר האונים הכלכלי, דרך שאינה דורשת מהפיכה חברתית וניתן לממש אותה כבר עתה, בקבוצות קטנות. 

רעיון האוטונומיה השיתופית מציע תחליף לתפיסת העולם ההיררכית השלטת בתרבות המערבית באלפיים השנים האחרונות, ואשר באה לידי ביטוי בתפיסות קיצוניות כדוגמת הקומוניזם הטוטליטרי המשעבד את הפרט לקבוצה או הקפיטליזם והאינדיבידואליזם הקיצוני שחיסלו את חיי הקהילה. 

האוטונומיה השיתופית משלבת את היתרונות שבחיי קהילה קטנה המספקת תמיכה ותחושה של מקום בטוח לחבריה, עם שמירה על האוטונומיה האישית של כל אחד מן החברים, המאפשרת לו להיות אחראי על חייו ולהתאים את עצמו בגמישות לעולם המשתנה במהירות במאה העשרים-ואחת. 

האוטונומיה השיתופית מבוססת על קיומן של קהילות קטנות ועצמאיות, המתנהלות ללא היררכיה שלטונית ומקיימות ביניהן קשרי תמיכה ושיתוף. 

האוטונומיה השיתופית יכולה להתקיים בכל קבוצהבקשר הזוגיבמשפחה הגרעיניתבמשפחה המורחבת ובקהילות קטנות שאינן עולות על 100-150 איש (כדי למנוע היררכיה ותחרות). 

התוכנית הדו-שנתית להכשרת מאמנים רגשיים ליזמות חברתית מיועדת למי שרוצה להתמחות בעבודה רגשית עם קבוצות, או להיות פעיל בהקמת קהילה חדשה המבוססת על רעיון האוטונומיה השיתופית. 

כבר היום מתרחש שינוי ברחבי העולם, וקהילות חדשות כמו יישובים אקולוגיים או קיבוצים עירוניים מוקמים במקומות רבים. הצורך ביישובים קהילתיים חדשים הולך וגדל, אך קשה למנוע משברים ותקלות הנובעים ממניעים רגשיים ומתבניות ישנות ללא הדרכה מקצועית שתיצור מצע של מקום בטוח להקמת הקהילות החדשות. 

תוכנית ההכשרה הדו-שנתית מיועדת לספק את הצורך הזה, ההולך וגדל. כבר עכשיו ניתן ליישם את רעיון האוטונומיה השיתופית ואת הכלים המעשיים של האימון הרגשי בהקמת קהילות חדשות, בחיזוק קהילות קיימות ובשינוי פנימי של ארגונים ומוסדות. בוגרי התוכנית יוכלו לממש את הידע שירכשו בהובלת שינוי חברתי ובהקמת יישובים קהילתים, וגם ביצירת אלטרנטיבה יעילה ופשוטה לשירותים רגשיים המבוססים על תפיסת עולם אנוכית המתעלמת מן התהליכים הקהילתיים. 

מטבח קהילתי 

בנוסף להתמחות בתורת האימון הרגשי ובעבודה עם קבוצות יתמקדו משתתפי התוכנית בפרויקט מעשי של הקמת מטבח קהילתי החל מן המפגש הראשון. 

המטבח הקהילתי הוא מקום מפגש המיועד לבישול ולאכילה בצוותא. הבישול והאכילה הם צורך אנושי בסיסי, המחבר בין בני-אדם ויוצר ביניהם שפה משותפת, מעבר להבדלים אידיאולוגיים, דתיים או מעמדיים. העשיה המשותפת יוצרת באופן טבעי מפגש של שיתוף וסיפור, המשחזר את את הקהילות הקדומות הקטנות, שבזכותן נוצרה הציוויליזציה האנושית. 

המטבח הקהילתי הוא דרך פשוטה וקלה ליצירת שלב ראשון בהקמת קהילה חדשה או יישוב קהילתי, אבל הוא עשוי לענות על אחד הצרכים המיידיים במדינות המערב, ולהתאים לקהלי יעד שונים: 

  • קהילות בעלות מאפיין משותף. המטבח השיתופי יאפשר לקהילות קטנות, כמו מקומות יישוב בעלי מאפיינים מיוחדים המשותפים לתושביהם, קיבוצים או ישובים קהילתיים, ליצור מקום מפגש שיאפשר סיפור והקשבה, ומתוכו ניתן יהיה ליזום פעילות חברתיות ויצירתיות שונות. 
  • שילוב של מיעוטים באירופה. המתחים שיוצרות קהילות מיעוטים ומהגרים באירופה מאיימים לפגוע בעצם קיומו של האיחוד האירופי. המטבח השיתופי יאפשר היכרות ויצירת תרבות אינטגרטיבית המשלבת את הקהילות השונות, שיוכלו להציג באמצעות המזון את התרבויות שלהן ובכך למתן את המתח שבי קהילות המהגרים המוסלמים, הבולגרים, הפולנים והאפריקנים. 
  • יהודים וערבים בישראל. המטבח השיתופי יאפשר יצירת תרבות משותפת שאינה מבוססת על שיחות תיאורטיות או ויכוחים אלא על שיתוף בתחום הבסיסי ביותר, בהכנת מזון, באכילה משותפת ובהקשבה לסיפורים האישיים. 
  • הלומי-קרב. בישראל ובארצות אירופה נדחים הלומי-הקרב על-ידי החברה הרואה בהם חולי-נפש, ועל-ידי המדינה המחליפה את התמיכה הקהילתית לה הם זקוקים בטיפול תרופתי. הקמת מטבחים קהילתיים להלומי-קרב תספק להם מקום מפגש שיאפשר שיתוף ותמיכה הדדית. 
  • קהילות מזדקנות או חלשות. התרבות הקפיטליסטית-תחרותית יוצרת ריכוזים של קהילות חלשות המאבדות גם את היכולת לקיים קהילה תומכת. כך, למשל, מאות כפרים בבולגריה ננטשים על-ידי הצעירים, בתים רבים מתמוטטים והקהילה המזדקנת נותרת לבדה בבתים. הקמת מטבח קהילתי תאפשר לתושבים לשוב ולשתף פעולה, ובדרך זו גם לתעד את סיפוריהם האישיים של התושבים וליצור מאגר סיפורים שיחזק את הערכתם העצמית. 
  • נטוורקינג והיכרות. הבדידות המתעצמת מקשה על יצירת קשרים רומנטיים או עסקיים, והתחליפים, בצורת מועדוני רווקים או קבוצות עסקיות לצרכי נטוורקינג מספקות תחליף מלאכותי לצורך גדול. המטבח הקהילתי יכול לספק דרך בלתי-אמצעית להיכרות בין נשים וגברים או בין אנשי מקצוע. 

התוכנית הדו-שנתית תספק התנסות במטבח הקהילתי במהלך המפגשים, וכל אחד מן המשתתפים יקים מטבח קהילתי במקום מגוריו החל מתחילת התוכנית. בין המפגשים יקבלו המשתתפים תמיכה קבוצתית ואישית באמצעות האינטרנט, וימשיכו לתמוך זה בזה ולשתף זה את זה בהקמת הפרויקט. 

כל מטבח קהילתי יותאם באופן גמיש לצרכי הקהילה, באמצעות השימוש במיומנויות הרגשיות ובכלים שמציע האימון הרגשי. כל מטבח קהילתי הוא, למעשה, דגם של האוטונומיה השיתופית. 

התוכנית, המיקום והמחיר 

התוכנית, הנמשכת שנתיים, מבוססת על שישה מפגשים של שבוע מרוכז הנערכים אצלנו בכפר הבולגרי, לא רחוק מן העיר קיוסטנדיל, במרחק שמונים קילומטרים מסופיה בירת בולגריה. זה אזור עצי הפרי של בולגריה (במיוחד דובדבנים), והוא עשיר בנחלים ונהרות, הרים (עם אתר סקי קטן) ומעיינות בריאות חמים שגילו הרומאים לפני אלפיים שנה. 

מועדי התוכנית 

מפגש סתיו: אוקטובר 

מפגש אביב: מרץ 

מפגש קיץ: יולי 

המועדים המדויקים יימסרו למשתתפים בתחילת כל שנה. 

התהליך, המיקום והאירוח 

התוכנית תתקיים אצלנו בכפר, והמשתתפים יתארחו בבית יפה בכפר סמוך. 

כל אחד משבעת ימי המפגש יוקדש לאחת משבע המיומנויות הרגשיות, וליישום שלה בעבודת האימון הרגשי האישי והקבוצתי. בכל יום ניפגש לשלושה מפגשים של התנסות וסימולציה, שיהיו מבוססים על ניסיונם של המשתתפים ועל ההתקדמות שלהם במימוש הפרויקט האישי. 

במשך היום נתרגל את המטבח הקהילתי, נבשל ונאכל יחד את ארוחת-הבוקר, הצהרים והערב. 

בין המפגשים בבולגריה ניפגש אחת לשבוע בפורום בקליניקה הווירטואלית באתר 'אימון רגשי', כדי לשתף בתהליך הפרויקט האישי ולתמוך זה בזה. 

כל אחד מן המשתתפים יכתוב במהלך התוכנית עבודה אישית, שתאפשר לו לעשות שימוש בידע שרכש ולבחון באמצעותו נושאים ויחסים שיש להם נגיעה מעשית בחייו. 

הרשמה ותשלום 

התשלום עבור התוכנית הדו-שנתית, כולל אירוח מלא והדרכה בין המפגשים, לא כולל טיסות: 6,000 יורו. 

2,000 יורו ישולמו בעת ההרשמה, והיתרה עם תחילת התוכנית. 

התשלום נמוך באופן מכוון, ולכן לא יוחזר גם אם מסיבה כלשהי מישהו יאלץ להפסיק את השתתפותו במהלך התוכנית. 

סדנת היכרות: מבשלים שיתוף 

מועמדים לתוכנית הדו-שנתית מוזמנים להשתתף לסדנת היכרות עם האימון הרגשי ועם המטבח הקהילתי. 

הסדנה כוללת שבעה מפגשים בשבעה ימים רצופים. כל מפגש מוקדש לאחת משבע המיומנויות הרגשיות, והוא נמשך משעות הבוקר המאוחרות ועד הערב. 

המפגשים כוללים התנסות מעשית במטבח הקהילתי, המשולבת בניסיונם האישי של המשתתפים. מחוץ לרקע תיאורטי קצר מוקדשים המפגשים לסימולציות ולמשחקי-תפקידים, המאפשרים למשתתפים לזהות את המיומנויות הרגשיות המניעות אותם בחייהם ולהתנסות בהן. 

את עבודת האימון הרגשי נשלב בהקמת המטבח הקהילתי והפיכתו למצע לסיפור, להקשבה וליזמות קהילתית. 

הסדנה כוללת גם טיולים קצרים בנוף הכפרי היפה, והיכרות עם חיי הכפר הבולגרי ותושביו. 

הסדנה מבוססת על הספר המקיף, 'אימון רגשי', שהוא מדריך מעשי לניהול רגשות. את הספר ניתן לרכוש רק באתר האינטרנט, ושם אפשר גם לקרוא את חלקו הראשון

אתם מוזמנים לקרוא את מכתבי משתתפי הסדנאות הקודמות. 


 
המיקום והמחיר
 
הסדנה מתקיימת בכפר בולגרי קטן ויפה, דבורישטה, לא רחוק מן העיר קיוסטנדיל, 80 קילומטרים מסופיה, בירת בולגריה. המשתתפים יתארחו במלון ביתי יפה ומיוחד, בכפר סמוך. 

אזור קיוסטנדיל הוא מרכז עצי הפרי של בולגריה (במיוחד דובדבנים), והוא עשיר בנחלים ונהרות, הרים, ומעיינות בריאות חמים שהרומאים גילו לפני אלפיים שנה. 

התשלום: 700 יורו בחדר זוגי, 800 יורו בחדר ליחיד. 

התשלום כולל את הסדנה ואת שבעת ימי האירוח, ואינו כולל טיסה.  

לתיאום סדנה כתבו אלינו: 

או התקשרו לטלפון ישראלי:

 073-2248404 


 ד"ר דרור גרין

נולד בירושלים, 1954, מתגורר בכפר דבורישטה שבבולגריה עם אפרת וארבעת ילדיהם. ניהל את 'קוגיטו, בית-ספר לפסיכותרפיה' בזכרון-יעקב ולימד פסיכיאטרים, פסיכולוגים ופסיכותרפיסטים בבית-הספר לפסיכותרפיה של הטכניון בביה"ח רמב"ם, בבית-הספר לפסיכותרפיה בבית-החולים בצפת בשיתוף עם מכללת צפת, ובלימודי ההמשך ברפואה של אוניברסיטת בן-גוריון בנגב בשיתוף עם שירותי בריאות כללית. 

סיים דוקטורט ותואר שני בסיטי יוניברסיטי (ריג'נטס קולג', לונדון), בוגר האקדמיה למוסיקה ע"ש רובין בירושלים (קומפוזיציה) והאוניברסיטה העברית (פילוסופיה ומוסיקולוגיה). שימש כמנכ"ל 'הוצאת המוסיקה הישראלית' ו'הסדנה הירושלמית לעיצוב', והמציא את משחק-החשיבה 'טריקסי' שנמכר ברחבי העולם. 

פיתח את גישת 'האימון הרגשי' ומנהל את 'המכון לאימון רגשי' בבולגריה. כאחד מחלוצי הטיפול הנפשי באינטרנט פיתח את הקליניקה הווירטואלית הראשונה. 

הלום-קרב ממלחמת יום-הכיפורים. 

ד"ר לפסיכותרפיה, מוסיקאי, סופר ומאייר. חיבר יותר מארבעים ספרים לילדים, למבוגרים וספרות מקצועית בתחום הטיפול הנפשי: 'טיפול נפשי, מדריך למשתמש''פסיכותרפיה ממבט אחר', 'פרויד נגד דורה' ו'תיאורי-המקרים של פרויד'. הספר 'אימון רגשי' יצא לאור בשנת 2011, ואת חלקו הראשון ניתן לקרוא באתר. הספר 'שיחות עם הנסיך הקטן' יצא לאור בשנת 2014, והוא מציג את תפיסת-העולם של האימון הרגשי. הספר 'מקום בטוח' יצא לאור בשנת 2015, והוא מתאר את היישום של תורת האימון הרגשי במעגל החברתי, ואת רעיון האוטונומיה השיתופית.


אפרת גרין 

בת קיבוץ רמת-יוחנן, 1969, מתגוררת בכפר דבורישטה בבולגריה עם דרור וארבעת ילדיהם, הגדלים בחינוך ביתי בחיק הטבע. 

למדה מנהל עסקים ושיווק, ועסקה בהם מגיל צעיר בישראל ובעולם. טיילה ולמדה שפות ותרבויות. 

תערוכת העבודות שלה, 'משחק בחומר', התקיימה בגלריה העירונית של העיר קיוסטנדיל בשנת 2010. 

 
מאמנת אישית ועסקית. בסטודיו שלה לקדרות היא יוצרת כלים שימושיים ומשחקים, מלמדת, מדריכה ומאמנת למצוא את המקום הבטוח דרך החומר.

Bookmark and Share


 

פיוט, דף שיר שבועי לשירה בעריכת דרור גרין. מדי שבוע נשלח למנויים שיר חדש מאת טובי המשוררים העבריים: יונה וולך, יהודה עמיחי, זלדה, לאה גולדברג, דוד אבידן, אגי משעול, אברהם חלפי, חיה שנהב, שיקספיר, ביאליק, אמילי דיקינסון, אדגר אלן פו, מחמוד דרוויש, ג'ון לנון, רחל ועוד.