English עברית
כניסה

440. רות נצר: לכתוב

בחר גיליון קודם

חפש

הצטרפו לרשימת המנויים

 
מדי שבוע, במשך שבע-עשרה השנים האחרונות, אני שולח הרהור על שיר, על השירה ועל החיים לשלושת-אלפים ושמונה-מאות מנויים. כאן תוכלו לקרוא את ההרהור השבועי, וגם את ההרהורים והשירים הקודמים (ברשימה מימין), ולשוחח על השירה ועל החיים. מי שרוצה לקבל את השיר השבועי בדואר האלקטרוני יכול להצטרף כאן לרשימת המנויים (או לשלוח לי את כתובת האימייל שלו: drorgreen@gmail.com).
אנא אל תשלחו לי שירים לפרסום, משום שהבחירה שלי אישית וסובייקטיבית. בדרך-כלל אני שולח שירים שנוגעים בי באופן מיוחד, ללא קשר לאיכותם ה'ספרותית'. 

 

 
 
בעריכת דרור גרין
 
גיליון 440, שנה תשיעית, נובמבר 2015

את `פיוט` - דפשיר שבועי לשירה עברית, ערכתי והוצאתי לאור במשך שבע שנים רצופות, בשנים תשמ"ב-תשמ"ח, ובין חברי המערכת היו אריאל הירשפלד, עודד שור, אורה לב-רון, אילנה צוקרמן, יונה וולך וס. יזהר. מאות המנויים קיבלו מדי שנה אוגדן מיוחד, ומדי שבוע שלחתי אליהם בדואר שיר חדש שטרם פורסם, מאת טובי המשוררים העבריים. 

`פיוט 2014` מחדש את המסורת של דף-השיר. משנת 2007 אני שולח למנויים שיר והרהור על השירה ועל החיים. את כל השירים וההרהורים תוכלו לקרוא באתר 'פסייקום' וגם תוכלו להגיב בפורום של קוראי`פיוט`. 


Bookmark and Share


רות נצר היא פסיכולוגית יונגיאנית, סופרת וציירת, וגם משוררת פורה. השיר 'לכתוב' מופיע בספרה החדש, 'הגוף היחיד' (הוצאת 'ספרא', 2015), שזכה בפרס אס"י (איגוד הסופרים בישראל) לשנת 2013. 

השיר הזה סיקרן אותי, כמו כל שיר ארס פואטי, העוסק במהות הכתיבה, אבל כששבתי וקראתי בו גיליתי שיש בו הומור מתוחכם, המטיל ספק באמיתות המוכרות ובדעות הקדומות על השירה, ובו-בזמן הוא מציע התבוננות חומלת על מקומה של השירה בתחילת האלף השלישי, על קריאת שירה ועל כתיבת שירה כאפשרות נדירה בעידן התקשורת המהירה. 

בבית הראשון מערערת המשוררת את התפיסה הרומנטית, על פיה "הַמְּשׁוֹרֵר צָרִיךְ לְשַׁנּוֹת אֶת הָעוֹלָם, לַעֲמֹד בַּפֶּתַח וּלְהַתְרִיעַ". היא טוענת ש"אֵלֶּה שֶׁאוֹמְרִים כָּךְ לֹא כּוֹתְבִים שִׁירָה", ומהרהרת על כך שרק מעטים קוראים שירה בימינו: " שֶׁהֲרֵי מִי קוֹרֵא שִׁירָה?". 

רות נצר מיטיבה לתאר את דור ה-SMS, ש"בְּעִדָּן שֶׁל תִּקְצוּר אֶלֶקְטְרוֹנִי שׁוֹכְחִים מַה זֶה לִכְתֹּב/לִקְרֹא מִכְתָּב עִם פְּתִיחָה, אֶמְצַע, קְצָת הֲגִיגִים, וְסִיּוּם שֶׁל בְּרָכוֹת." היא אינה מבכה את אובדן היכולת לכתוב ואת הפרעת הקשב המקשה על קריאת טקסטים ארוכים, אלא מתארת את התוצאה של התופעה הזו, הגורמת לנו לאבד את המיומנויות הרגשיות הבסיסיות, ואת האמפתיה והיכולת להתייחס זה לזה, כלומר לכתוב "מִכְתָּב שֶׁמַּתְחִיל בְּמַה שְׁלוֹמְךָ, מַה שְׁלוֹם הַיְּלָדִים, אֵיךְ מֶזֶג הָאֲוִיר וּמַה שְׁלוֹם הַיּוֹנִים עַל אֶדֶן הַחַלּוֹן, וּמַה שָׁלוֹם עַצְמֵנוּ, שֶׁהָיִינוּ חוֹלִים/בְּרִיאִים בַּחֹרֶף הַקַּר הַזֶּה, שֶׁהַשָּׁכֵן מֵת פִּתְאוֹם, שֶׁיֵּשׁ סֶדֶק בַּקִּיר". 

היכולת הטכנית שרכשנו, "כְּשֶׁהַמִּקְלֶדֶת מְתַקְתֶּקֶת בִּמְיֻמָּנוּת מַבְהִיקָה", השכיחה מאיתנו "אֵיךְ אוֹחֲזִים בְּעֵט הַכְּתִיבָה", וגם את היכולת האנושית לחוש חמלה ולכבד זה את זה. 

בבית השני מתארת רות את העולם העמוס בפעילות ובגירויים, בו אנו חיים, שבו "לְמִי יֵשׁ זְמַן לִקְרֹא/לִכְתֹּב מִכְתָּב אוֹ שִׁיר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ יוֹתֵר מִשְּׁתֵּי שׁוּרוֹת". בעולם השפע שלנו כולנו עבדים למטלות רבות, "כְּשֶׁצָּרִיךְ לִשְׁלֹחַ אֶת הַיְּלָדִים לְבֵיִת הַסֵּפֶר, לִקְנוֹת, לְבַשֵּׁל, לַעֲבֹד עַד צֵאת הַחַמָּה". בעולם כזה, "מִי קוֹרֵא שִׁירָה"? ומי עוד זוכר ש"הַשִּׁירָה מְכַוֶּצֶת אֶת הַלֵּב וּמַרְחִיבָה אוֹתוֹ, לְעִתִּים, מִשּׁוּם מַה, מַחְסִירָה פְּעִימָה"? 

שלושת בתי השיר בנויים בצורת א-ב-א, וכשם שהבית הראשון נפתח במלים "הַמְּשׁוֹרֵר צָרִיךְ לְשַׁנּוֹת אֶת הָעוֹלָם" כדי "לְהַתְרִיעַ", המטילות על המשורר משימה המונעת פעולה, נפתח הבית השלישי במלים "הַמְּשׁוֹרֵר צָרִיךְ לִכְתֹּב שִׁירָה", ובהמשכה מטלות חיוביות הנובעות מן השירה: "כְּדֵי לְהָעִיר אֶת הַשֶּׁמֶשׁ, כְּדֵי לְאַפְשֵׁר לַצְּמָחִים לִגְדֹּל. כְּדֵי לְהַקְשִׁיב, כְּדֵי שֶׁתִּהְיֶה לוֹ סִבָּה לָקוּם בַּבֹּקֶר, כְּדֵי לִנְשֹׁם, כְּדֵי לִלְגֹּם אֶת הָעוֹלָם". 

אבל גם רשימת המטלות החיוביות היא פרובוקציה הגורמת לנו לשוב ולהרהר בתפקידה של השירה. "אֶל תַּאֲמִינוּ לָרוֹמַנְטִיקָה הַזּוֹ", אומרת המשוררת, "לַאֲמִתּוֹ שֶׁל דָּבָר הַמְּשׁוֹרֵר כּוֹתֵב כִּי הוּא מוֹצֵא עָצְמוֹ כּוֹתֵב". 

זו, אמנם, עמדה צנועה, המסירה את הפאתוס המקובל בתפיסת תפקידו של המשורר, אבל גם בו בה לא קשה למצוא את המקור הרומנטי, המסיר מן המשורר את האחריות לכתיבה, ורואה בו רק כלי, בדומה לנביא, כמי שכותב את המלים מפי הגבורה, או מפי המוזות. 

האם באמת המשורר "מוֹצֵא עָצְמוֹ כּוֹתֵב"? זו, כמובן, תחושה סובייקטיבית, או פירוש של הצורך לכתוב. בעיני הכתיבה, כמו כל סוג של יצירה, היא המקום שבו אנחנו בוראים עולמות, כלומר שולטים במעשינו ללא מגבלות חיצוניות. זו הסיבה שהיצירה מעניקה לנו תחושה של מקום בטוח יותר מפעולות אחרות, מענגות, פסיביות יותר, כמו צפיה בסרט או אכילה. 

עם זאת, גם הקריאה היא מעשה יצירה, משום שכתיבת פרוזה או שירה אינה מסתיימת במוצר הקיים בעולם, כמו פסל או ציור או שולחן או מוסיקה, אלא היא תמיד נוצרת מחדש בדמיונם של הקוראים. הקריאה, לפיכך, היא פעולה אקטיבית המשחזרת בכל קורא, באופן שונה, את מעשה היצירה של הסופר או המשורר. 

כשאני קורא את שירה של רות נצר אינני צריך להסכים איתה, אלא לשמוח על האפשרות שהיא פתחה בפני, כמו חלון לנוף חדש, לראות בדרך שונה את המציאות העוטפת אותי. השיר הזה אפשר לי להרהר על משמעות השירה, על הכתיבה והקריאה, על עודף הגירויים בעולם של תקשורת מוגזמת ומיותרת, ועל הקשר האנושי הפשוט שהולך ונעלם. 

גם המצלמה משמשת אותי כחלון, הממסגר בכל רגע את המציאות באור חדש, כמו העלים המרפדים עכשיו את הכניסה לביתנו, 

ומשמשים כמצע רך לחתולים המנמנמים. 

המצלמה מלווה אותי גם בסדנת המטבח הקהילתי, בביתנו בכפר, כשסופקה מכינה בניצה, 

ואפרת משטחת את הבצק, 

כשווניה מלמדת אותנו למלא פלפלים, 

באורז וירקות, 

בעבודה של שיתוף. 

כשכולנו מעצבים סושי, 

בצלחות אישיות. 

המצלמה מלווה אותנו בטיולים אל ההר, 

בטיפוס על עצי הענק, 

בהליכה ליד הנחל, 

בין אור לצל, 

בין עצי הסקויה העצומים, 

המסתירים את אור השמש, 

בין צבעי הסתיו המשתנים, 

המרהיבים ביופיים.  

כשאני מתבונן בילדי הלומדים לשחק ברידג', 

וכשאני מביט בעין הגדולה שעל הנהר, 

ובעצים המתבוננים בעצמם. 

שבת שלום,

דרור 

Bookmark and Share

תוכנית דו-שנתית

להכשרת מאמנים רגשיים ליזמות חברתית ולהקמת קהילות חדשות

בהנחיית ד"ר דרור גרין

מה שמאפיין יותר מכל את התרבות הקפיטליסטית שבה אנו חיים הוא הבדידות. המנגנון ההיררכי-תחרותי מבוסס על אינדיבידואליזם קיצוני, שהחליף את הזוגיות, את המשפחה ואת הקהילה, ויצר את העבדות המודרנית, המשעבדת אותנו לצריכת-יתר, לאכילת-יתר ולתקשורת אלקטרונית.  

בזכות היכולת האמפתית, הטבועה בנו מלידה, יצרו בני-האדם קהילות שאפשרו להם להתגבר על שאר בעלי-החיים ולשלוט בכל משאבי העולם. התקשורת האנושית היתה מבוססת מאז ומתמיד על סיפורים. בני-אדם נהגו להיפגש ולשתף זה את זה בסיפורים שיצרו רשת חברתית ואפשרו לחלוק בידע ובניסיון בדרך לא אמצעית. 

המדינה-התאגידית, שהפכה לחלק מן העולם הצרכני הגלובלי, ריסקה את הקהילה והפכה אותנו לאינדיבידואלים בודדים המכורים למציאות בדויה ולחברים דמיוניים. בעולם שאין בו קהילה אין מי שיקשיב לסיפורים שלנו. זו הסיבה שאנחנו מחפשים תחליף מלאכותי להקשבה, ומוכנים לשלם לפסיכולוגים ופסיכותרפיסטים מאות שקלים כדי שיקשיבו לנו במשך חמישים דקות. 

בעולם שאין בו קהילה, סיפור והקשבה אנו מאבדים את המאפיין האנושי החשוב ביותר שלנו, והופכים לברגים קטנים במערכת הגוזלת את כל זמננו ומשתקת את היכולות הרגשיות שלנו. 

אימון רגשי 

מרגע היוולדנו אנחנו לומדים ומתפתחים. אנחנו לומדים ללכת, לדבר, ולאט לאט אנחנו רוכשים מיומנויות שונות המאפשרות לנו להיות עצמאיים. אבל איש מעולם לא לימד אותנו לעשות שימוש במיומנויות הרגשיות שלנו, שהן התוכנה המפעילה את מוחנו ומאפשרת לנו להתאים את עצמנו למציאות. 

האימון הרגשי הוא מתודה מהפכנית, המאפשרת לנו לזהות את שבע המיומנויות הרגשיות שלנו ולשפר אותן באופן קבוע באמצעות תרגול יומיומי. האימון הרגשי הוא דרך-חיים פשוטה ויעילה, המאפשרת לכל אחד לנהל את רגשותיו, לממש את יכולותיו וליצור קשרים המבוססים על סיפור והקשבה. 

הספר 'אימון רגשי' הוא מדריך מעשי לניהול רגשות, והוא מציע דרך פשוטה ויעילה לזיהוי ולשיפור יומיומי של שבע המיומנויות הרגשיות. 

"דרור הוא אחד מאנשי המקצוע הייחודיים שפגשתי. אין אף אחד שדומה לו בנוף המקצועי שלנו. הוא חושב בצורה מיוחדת ופוריה." (פרופ' חיים עומר, אוניברסיטת תל-אביב, מחבר הספרים 'שיקום הסמכות ההורית', 'השטן שבינינו'. 'פחדים של ילדים' ועוד).  

תוכנית דו-שנתית בהתמחות קהילתית 

כשם שהאימון הרגשי מאפשר לכל אדם לנהל באופן יעיל יותר את רגשותיו, הוא משמש גם ככלי חיוני לחיים בקהילה. במאה העשרים-ואחת דחקו האינדיבידואליזם הקיצוני והקפיטליזם את חיי הקהילה, ופגעו מאוד בתא המשפתי ובזוגיות. רעיון 'האוטונומיה השיתופית' מאפשר את חידוש הרשת החברתית הלא-וירטואלית, מבלי לפגוע באוטונומיה של כל פרט בקהילה. 

תוכנית ההכשרה הדו-שנתית מיועדת ל-8-10 משתתפים, הרוצים לרכוש התמחות באימון רגשי, ולהתמקד בעבודה קהילתית או קבוצתית, ובמיוחד ביזמות חברתית כמו הקמת קהילה חדשה או תמיכה בקהילה קיימת. 

התוכנית מבוססת על התמחות באימון רגשי, בעבודה אישית, זוגית וקבוצתית באמצעות התנסות וסימולציות, והיא מתמקדת ברעיון האוטונומיה השיתופית, ובעבודה הפרקטית של הקמת מטבח קהילתי (כל משתתף במקום מגוריו). 

אוטונומיה שיתופית 

החיים בעולם הקפיטליסטי-תחרותי קשים ושוחקים. האינדיבידואליזם הקיצוני והרס הזוגיות והמשפחה יצרו בדידות גדולה המאפיינת את החיים בעולם המערבי. הצורך בקהילה תומכת ובשיתוף הולך וגדל, משום שצעירים רבים המתחילים את חייהם בעולם המערבי יודעים שיתקשו להשיג עבודה קבועה, לקנות דירה, לרכוש ביטוח רפואי ולזכות בתוכנית פנסיה סבירה. האוטונומיה השיתופית מציעה דרך להתמודדות חדשה עם הבדידות ועם חוסר האונים הכלכלי, דרך שאינה דורשת מהפיכה חברתית וניתן לממש אותה כבר עתה, בקבוצות קטנות. 

רעיון האוטונומיה השיתופית מציע תחליף לתפיסת העולם ההיררכית השלטת בתרבות המערבית באלפיים השנים האחרונות, ואשר באה לידי ביטוי בתפיסות קיצוניות כדוגמת הקומוניזם הטוטליטרי המשעבד את הפרט לקבוצה או הקפיטליזם והאינדיבידואליזם הקיצוני שחיסלו את חיי הקהילה. 

האוטונומיה השיתופית משלבת את היתרונות שבחיי קהילה קטנה המספקת תמיכה ותחושה של מקום בטוח לחבריה, עם שמירה על האוטונומיה האישית של כל אחד מן החברים, המאפשרת לו להיות אחראי על חייו ולהתאים את עצמו בגמישות לעולם המשתנה במהירות במאה העשרים-ואחת. 

האוטונומיה השיתופית מבוססת על קיומן של קהילות קטנות ועצמאיות, המתנהלות ללא היררכיה שלטונית ומקיימות ביניהן קשרי תמיכה ושיתוף. 

האוטונומיה השיתופית יכולה להתקיים בכל קבוצהבקשר הזוגיבמשפחה הגרעיניתבמשפחה המורחבת ובקהילות קטנות שאינן עולות על 100-150 איש (כדי למנוע היררכיה ותחרות). 

התוכנית הדו-שנתית להכשרת מאמנים רגשיים ליזמות חברתית מיועדת למי שרוצה להתמחות בעבודה רגשית עם קבוצות, או להיות פעיל בהקמת קהילה חדשה המבוססת על רעיון האוטונומיה השיתופית. 

כבר היום מתרחש שינוי ברחבי העולם, וקהילות חדשות כמו יישובים אקולוגיים או קיבוצים עירוניים מוקמים במקומות רבים. הצורך ביישובים קהילתיים חדשים הולך וגדל, אך קשה למנוע משברים ותקלות הנובעים ממניעים רגשיים ומתבניות ישנות ללא הדרכה מקצועית שתיצור מצע של מקום בטוח להקמת הקהילות החדשות. 

תוכנית ההכשרה הדו-שנתית מיועדת לספק את הצורך הזה, ההולך וגדל. כבר עכשיו ניתן ליישם את רעיון האוטונומיה השיתופית ואת הכלים המעשיים של האימון הרגשי בהקמת קהילות חדשות, בחיזוק קהילות קיימות ובשינוי פנימי של ארגונים ומוסדות. בוגרי התוכנית יוכלו לממש את הידע שירכשו בהובלת שינוי חברתי ובהקמת יישובים קהילתים, וגם ביצירת אלטרנטיבה יעילה ופשוטה לשירותים רגשיים המבוססים על תפיסת עולם אנוכית המתעלמת מן התהליכים הקהילתיים. 

מטבח קהילתי 

בנוסף להתמחות בתורת האימון הרגשי ובעבודה עם קבוצות יתמקדו משתתפי התוכנית בפרויקט מעשי של הקמת מטבח קהילתי החל מן המפגש הראשון. 

המטבח הקהילתי הוא מקום מפגש המיועד לבישול ולאכילה בצוותא. הבישול והאכילה הם צורך אנושי בסיסי, המחבר בין בני-אדם ויוצר ביניהם שפה משותפת, מעבר להבדלים אידיאולוגיים, דתיים או מעמדיים. העשיה המשותפת יוצרת באופן טבעי מפגש של שיתוף וסיפור, המשחזר את את הקהילות הקדומות הקטנות, שבזכותן נוצרה הציוויליזציה האנושית. 

המטבח הקהילתי הוא דרך פשוטה וקלה ליצירת שלב ראשון בהקמת קהילה חדשה או יישוב קהילתי, אבל הוא עשוי לענות על אחד הצרכים המיידיים במדינות המערב, ולהתאים לקהלי יעד שונים: 

  • קהילות בעלות מאפיין משותף. המטבח השיתופי יאפשר לקהילות קטנות, כמו מקומות יישוב בעלי מאפיינים מיוחדים המשותפים לתושביהם, קיבוצים או ישובים קהילתיים, ליצור מקום מפגש שיאפשר סיפור והקשבה, ומתוכו ניתן יהיה ליזום פעילות חברתיות ויצירתיות שונות. 
  • שילוב של מיעוטים באירופה. המתחים שיוצרות קהילות מיעוטים ומהגרים באירופה מאיימים לפגוע בעצם קיומו של האיחוד האירופי. המטבח השיתופי יאפשר היכרות ויצירת תרבות אינטגרטיבית המשלבת את הקהילות השונות, שיוכלו להציג באמצעות המזון את התרבויות שלהן ובכך למתן את המתח שבי קהילות המהגרים המוסלמים, הבולגרים, הפולנים והאפריקנים. 
  • יהודים וערבים בישראל. המטבח השיתופי יאפשר יצירת תרבות משותפת שאינה מבוססת על שיחות תיאורטיות או ויכוחים אלא על שיתוף בתחום הבסיסי ביותר, בהכנת מזון, באכילה משותפת ובהקשבה לסיפורים האישיים. 
  • הלומי-קרב. בישראל ובארצות אירופה נדחים הלומי-הקרב על-ידי החברה הרואה בהם חולי-נפש, ועל-ידי המדינה המחליפה את התמיכה הקהילתית לה הם זקוקים בטיפול תרופתי. הקמת מטבחים קהילתיים להלומי-קרב תספק להם מקום מפגש שיאפשר שיתוף ותמיכה הדדית. 
  • קהילות מזדקנות או חלשות. התרבות הקפיטליסטית-תחרותית יוצרת ריכוזים של קהילות חלשות המאבדות גם את היכולת לקיים קהילה תומכת. כך, למשל, מאות כפרים בבולגריה ננטשים על-ידי הצעירים, בתים רבים מתמוטטים והקהילה המזדקנת נותרת לבדה בבתים. הקמת מטבח קהילתי תאפשר לתושבים לשוב ולשתף פעולה, ובדרך זו גם לתעד את סיפוריהם האישיים של התושבים וליצור מאגר סיפורים שיחזק את הערכתם העצמית. 
  • נטוורקינג והיכרות. הבדידות המתעצמת מקשה על יצירת קשרים רומנטיים או עסקיים, והתחליפים, בצורת מועדוני רווקים או קבוצות עסקיות לצרכי נטוורקינג מספקות תחליף מלאכותי לצורך גדול. המטבח הקהילתי יכול לספק דרך בלתי-אמצעית להיכרות בין נשים וגברים או בין אנשי מקצוע. 

התוכנית הדו-שנתית תספק התנסות במטבח הקהילתי במהלך המפגשים, וכל אחד מן המשתתפים יקים מטבח קהילתי במקום מגוריו החל מתחילת התוכנית. בין המפגשים יקבלו המשתתפים תמיכה קבוצתית ואישית באמצעות האינטרנט, וימשיכו לתמוך זה בזה ולשתף זה את זה בהקמת הפרויקט. 

כל מטבח קהילתי יותאם באופן גמיש לצרכי הקהילה, באמצעות השימוש במיומנויות הרגשיות ובכלים שמציע האימון הרגשי. כל מטבח קהילתי הוא, למעשה, דגם של האוטונומיה השיתופית. 

התוכנית, המיקום והמחיר 

התוכנית, הנמשכת שנתיים, מבוססת על שישה מפגשים של שבוע מרוכז הנערכים אצלנו בכפר הבולגרי, לא רחוק מן העיר קיוסטנדיל, במרחק שמונים קילומטרים מסופיה בירת בולגריה. זה אזור עצי הפרי של בולגריה (במיוחד דובדבנים), והוא עשיר בנחלים ונהרות, הרים (עם אתר סקי קטן) ומעיינות בריאות חמים שגילו הרומאים לפני אלפיים שנה. 

מועדי התוכנית 

מפגש סתיו: אוקטובר 

מפגש אביב: מרץ 

מפגש קיץ: יולי 

המועדים המדויקים יימסרו למשתתפים בתחילת כל שנה. 

התהליך, המיקום והאירוח 

התוכנית תתקיים אצלנו בכפר, והמשתתפים יתארחו בבית יפה בכפר סמוך. 

כל אחד משבעת ימי המפגש יוקדש לאחת משבע המיומנויות הרגשיות, וליישום שלה בעבודת האימון הרגשי האישי והקבוצתי. בכל יום ניפגש לשלושה מפגשים של התנסות וסימולציה, שיהיו מבוססים על ניסיונם של המשתתפים ועל ההתקדמות שלהם במימוש הפרויקט האישי. 

במשך היום נתרגל את המטבח הקהילתי, נבשל ונאכל יחד את ארוחת-הבוקר, הצהרים והערב. 

בין המפגשים בבולגריה ניפגש אחת לשבוע בפורום בקליניקה הווירטואלית באתר 'אימון רגשי', כדי לשתף בתהליך הפרויקט האישי ולתמוך זה בזה. 

כל אחד מן המשתתפים יכתוב במהלך התוכנית עבודה אישית, שתאפשר לו לעשות שימוש בידע שרכש ולבחון באמצעותו נושאים ויחסים שיש להם נגיעה מעשית בחייו. 

הרשמה ותשלום 

התשלום עבור התוכנית הדו-שנתית, כולל אירוח מלא והדרכה בין המפגשים, לא כולל טיסות: 6,000 יורו. 

2,000 יורו ישולמו בעת ההרשמה, והיתרה עם תחילת התוכנית. 

התשלום נמוך באופן מכוון, ולכן לא יוחזר גם אם מסיבה כלשהי מישהו יאלץ להפסיק את השתתפותו במהלך התוכנית. 

סדנת היכרות: מבשלים שיתוף 

מועמדים לתוכנית הדו-שנתית מוזמנים להשתתף לסדנת היכרות עם האימון הרגשי ועם המטבח הקהילתי. 

הסדנה כוללת שבעה מפגשים בשבעה ימים רצופים. כל מפגש מוקדש לאחת משבע המיומנויות הרגשיות, והוא נמשך משעות הבוקר המאוחרות ועד הערב. 

המפגשים כוללים התנסות מעשית במטבח הקהילתי, המשולבת בניסיונם האישי של המשתתפים. מחוץ לרקע תיאורטי קצר מוקדשים המפגשים לסימולציות ולמשחקי-תפקידים, המאפשרים למשתתפים לזהות את המיומנויות הרגשיות המניעות אותם בחייהם ולהתנסות בהן. 

את עבודת האימון הרגשי נשלב בהקמת המטבח הקהילתי והפיכתו למצע לסיפור, להקשבה וליזמות קהילתית. 

הסדנה כוללת גם טיולים קצרים בנוף הכפרי היפה, והיכרות עם חיי הכפר הבולגרי ותושביו. 

הסדנה מבוססת על הספר המקיף, 'אימון רגשי', שהוא מדריך מעשי לניהול רגשות. את הספר ניתן לרכוש רק באתר האינטרנט, ושם אפשר גם לקרוא את חלקו הראשון

אתם מוזמנים לקרוא את מכתבי משתתפי הסדנאות הקודמות. 


 
המיקום והמחיר
 
הסדנה מתקיימת בכפר בולגרי קטן ויפה, דבורישטה, לא רחוק מן העיר קיוסטנדיל, 80 קילומטרים מסופיה, בירת בולגריה. המשתתפים יתארחו במלון ביתי יפה ומיוחד, בכפר סמוך. 

אזור קיוסטנדיל הוא מרכז עצי הפרי של בולגריה (במיוחד דובדבנים), והוא עשיר בנחלים ונהרות, הרים, ומעיינות בריאות חמים שהרומאים גילו לפני אלפיים שנה. 

התשלום: 700 יורו בחדר זוגי, 800 יורו בחדר ליחיד. 

התשלום כולל את הסדנה ואת שבעת ימי האירוח, ואינו כולל טיסה.  

לתיאום סדנה כתבו אלינו: 

או התקשרו לטלפון ישראלי:

 073-2248404 


 ד"ר דרור גרין

נולד בירושלים, 1954, מתגורר בכפר דבורישטה שבבולגריה עם אפרת וארבעת ילדיהם. ניהל את 'קוגיטו, בית-ספר לפסיכותרפיה' בזכרון-יעקב ולימד פסיכיאטרים, פסיכולוגים ופסיכותרפיסטים בבית-הספר לפסיכותרפיה של הטכניון בביה"ח רמב"ם, בבית-הספר לפסיכותרפיה בבית-החולים בצפת בשיתוף עם מכללת צפת, ובלימודי ההמשך ברפואה של אוניברסיטת בן-גוריון בנגב בשיתוף עם שירותי בריאות כללית. 

סיים דוקטורט ותואר שני בסיטי יוניברסיטי (ריג'נטס קולג', לונדון), בוגר האקדמיה למוסיקה ע"ש רובין בירושלים (קומפוזיציה) והאוניברסיטה העברית (פילוסופיה ומוסיקולוגיה). שימש כמנכ"ל 'הוצאת המוסיקה הישראלית' ו'הסדנה הירושלמית לעיצוב', והמציא את משחק-החשיבה 'טריקסי' שנמכר ברחבי העולם. 

פיתח את גישת 'האימון הרגשי' ומנהל את 'המכון לאימון רגשי' בבולגריה. כאחד מחלוצי הטיפול הנפשי באינטרנט פיתח את הקליניקה הווירטואלית הראשונה. 

הלום-קרב ממלחמת יום-הכיפורים. 

ד"ר לפסיכותרפיה, מוסיקאי, סופר ומאייר. חיבר יותר מארבעים ספרים לילדים, למבוגרים וספרות מקצועית בתחום הטיפול הנפשי: 'טיפול נפשי, מדריך למשתמש''פסיכותרפיה ממבט אחר', 'פרויד נגד דורה' ו'תיאורי-המקרים של פרויד'. הספר 'אימון רגשי' יצא לאור בשנת 2011, ואת חלקו הראשון ניתן לקרוא באתר. הספר 'שיחות עם הנסיך הקטן' יצא לאור בשנת 2014, והוא מציג את תפיסת-העולם של האימון הרגשי. הספר 'מקום בטוח' יצא לאור בשנת 2015, והוא מתאר את היישום של תורת האימון הרגשי במעגל החברתי, ואת רעיון האוטונומיה השיתופית.


Bookmark and Share

 

פיוט, דף שיר שבועי לשירה בעריכת דרור גרין. מדי שבוע נשלח למנויים שיר חדש מאת טובי המשוררים העבריים: יונה וולך, יהודה עמיחי, זלדה, לאה גולדברג, דוד אבידן, אגי משעול, אברהם חלפי, חיה שנהב, שיקספיר, ביאליק, אמילי דיקינסון, אדגר אלן פו, מחמוד דרוויש, ג'ון לנון, רחל ועוד.