449. משה-לייב הלפרן: נישואין

בחר גיליון קודם

חפש

הצטרפו לרשימת המנויים

 
מדי שבוע, במשך חמש-עשרה השנים האחרונות, אני שולח הרהור על שיר, על השירה ועל החיים לשלושת-אלפים ושבע-מאות מנויים. כאן תוכלו לקרוא את ההרהור השבועי, וגם את ההרהורים והשירים הקודמים (ברשימה מימין), ולשוחח על השירה ועל החיים. מי שרוצה לקבל את השיר השבועי בדואר האלקטרוני יכול להצטרף כאן לרשימת המנויים.
אנא אל תשלחו לי שירים לפרסום, משום שהבחירה שלי אישית וסובייקטיבית. בדרך-כלל אני שולח שירים שנוגעים בי באופן מיוחד, ללא קשר לאיכותם ה'ספרותית'. 

 

 
 
בעריכת דרור גרין
 
גיליון 449, שנה עשירית, ינואר 2016

את `פיוט` - דפשיר שבועי לשירה עברית, ערכתי והוצאתי לאור במשך שבע שנים רצופות, בשנים תשמ"ב-תשמ"ח, ובין חברי המערכת היו אריאל הירשפלד, עודד שור, אורה לב-רון, אילנה צוקרמן, יונה וולך וס. יזהר. מאות המנויים קיבלו מדי שנה אוגדן מיוחד, ומדי שבוע שלחתי אליהם בדואר שיר חדש שטרם פורסם, מאת טובי המשוררים העבריים. 

`פיוט 2014` מחדש את המסורת של דף-השיר. משנת 2007 אני שולח למנויים שיר והרהור על השירה ועל החיים. את כל השירים וההרהורים תוכלו לקרוא באתר 'פסייקום' וגם תוכלו להגיב בפורום של קוראי`פיוט`. 


Bookmark and Share


משה-לייב הלפרן (1886-1932), מחשובי משוררי היידיש, נולד בגליציה ומת בניו-יורק. הוא כתב שירה בגרמנית וביידיש, ופרסם עשרה ספרי שירה ביידיש. הוא תורגם לאנגלית ולעברית. ספרו 'טווס הזהב' יצא לאור בעברית בשנת 1963. את השיר 'נישואין' מצאתי ברבעון 'סימן קריאה' מס' 11 (מאי 1980), בעריכת מנחם פרי. השיר תורגם על-ידי בנימין הרושובסקי. 

למרות חיי העוני ומלחמת ההישרדות מאפיין ההומור את שיריו של הלפרן, כפי שאפשר להבחין גם בשיר הזה, שלמרות הקלילות וההומור מנסה לבחון את השאלה הגדולה של פשר מעשה האמנות. 

לכאורה, זה אינו שיר במובן הקלאסי אלא פרוזה המחולקת לשורות קצרות, שיש לה מבנה של בדיחה המסתיימת ב'פואנטה': 

אֲנִי מִסְתַּכֵּל בָּאִשָּׁה הָעֲרֻמָּה, עִם הָרֹאשׁ הַקָּטָן, עִם הַיְּרֵכַיִם הַמְּגֻשָּׁמוֹת הַשְּׁמֵנוֹת, עִם הַרַגְלַיִם הַגַּבְרִיּוֹת הַגְּדוֹלוֹת, וּפוֹנֶה אֶל אֳמַן־הַצְּבָעִים וְשׁוֹאֵל, מָה הֵבִיא אוֹתוֹ, בְּעֶצֶם, שֶׁיַּחֲלֹם עֲלֵי־בַּד דָּבָר שֶׁכָּזֶה. 

מְשַׁפְשֵׁף הוּא גַּפְרוּר וְדוֹחֵף אֶת הַמִּקְטֶרֶת לְתוֹךְ פִּיו וּמֵשִׁיב. - 

מִתְבָּרֵר כָּכָה: הוּא - פוּ. בְּעַצְמוֹ - פוּ. הָיָה נָשׂוּי לָהּ - פוּ. בְּפָּרִיז - פוּ.

אבל זו אינה בדיחה, והבחירה לעצב את הטקסט ההיתולי הזה כשיר היא, למעשה, מה שהופך אותו לשיר. 

הבית הראשון של השיר נפתח בתבוננות ב"אִשָּׁה עֲרֻמָּה", תיאור המדגיש את כיעורה: "עִם הָרֹאשׁ הַקָּטָן, עִם הַיְּרֵכַיִם הַמְּגֻשָּׁמוֹת הַשְּׁמֵנוֹת, עִם הַרַגְלַיִם הַגַּבְרִיּוֹת הַגְּדוֹלוֹת". רק לאחר שקראנו את מלות הפתיחה, מבהיר לנו המשורר שלא מדובר באשה ערומה של ממש, אלא רק בציור של אשה. אנו מגלים זאת כאשר מספר לנו המשורר שהוא "פּוֹנֶה אֶל אֳמַן־הַצְּבָעִים". 

הכינוי "אֳמַן־הַצְּבָעִים" הופך את תיאור האשה, שמתברר שהוא תיאור של אשה מצוירת, לשיר. צייר אינו חייב לצייר בצבע, והבחירה בצירוף "אֳמַן־הַצְּבָעִים" מוסיפה מידע על ציור האשה, וגם מזכירה לנו שהמשורר עצמו הוא "אֳמַן־הַמִּלִּים", ושיש לו יכולת לברוא את השיר באמצעות האופן בו הוא מצרף את המלים זו לזו. גם השאלה שהמשורר מפנה אל הצייר מנוסחת באופן מיוחד. וא אינו שואל אותו מדוע צייר אשה כה מכוערת אלא "מָה הֵבִיא אוֹתוֹ, בְּעֶצֶם, שֶׁיַּחֲלֹם עֲלֵי־בַּד דָּבָר שֶׁכָּזֶה". הציור, לפיכך, אינו תיאור מדויק של המציאות, בדומה לצילום, אלא "חֲלֹוׁם עֲלֵי־בַּד". 

מה שהופך את הפרוזה לשירה, לפיכך, הוא השימוש המיוחד במלים ובצירופים, המעניקה להם משמעות מיוחד או צורה יוצאת-דופן. 

אבל מחוץ לניסוח המיוחד של תיאור האשה המצוירת שאלתו של המשורר מעוררת את שאלת מהותה של האמנות, ואת התהיה מה הופך את הבנלי לבעל משמעות. השאלה הזו נוגעת בכל יצירת אמנות. מה הופך ציור של אגרטל עם פרחים ליצירת אמנות הנמכרת במיליוני דולרים (כציור של ון-גוך, למשל), ומה הופך סיפור עיתונאי על צעיר שרוצח זקנה ליצירת מופת ספרותית (ברומן 'החטא ועונשו', למשל). 

אינני בטוח שעלינו לחפש את התשובה לשאלה זו בדבריו של הצייר, משום שלמעשה היא טמונה בשיר עצמו, ובבחירת המלים של המשורר. את השאלה ששואל המשורר את הצייר אנחנו יכולים להפנות אל הצייר עצמו: "מָה הֵבִיא אוֹתוֹ, בְּעֶצֶם, שֶׁיִּכְתׂב עַל דָּבָר שֶׁכָּזֶה". 

האם יש משמעות לתשובתו של הצייר? זו תשובה טכנית למדי: "הוּא בְּעַצְמוֹ הָיָה נָשׂוּי לָהּ בְּפָּרִיז". טוב. עכשיו אנחנו יודעים מדוע צייר הצייר אשה מכוערת. אבל מה שהופך את התשובה הזו לבעלת משמעות היא העיצוב המיוחד של המלים. 

תחילה מתאר המשורר את תגובתו הלא-מילולית של הצייר: "מְשַׁפְשֵׁף הוּא גַּפְרוּר וְדוֹחֵף אֶת הַמִּקְטֶרֶת לְתוֹךְ פִּיו וּמֵשִׁיב". האם תיאור הצייר המצית את מקטרתו חשובה? האם היא מוסיפה משהו להבנה שלנו? 

לא. ודווקא משום כך התיאור הזה חשוב לעיצובו האמנותי של השיר, ולהבנה שמה שהופך שיר לשיר וציור לציור אינו תוכן היצירה אלא האופן המיוחד בה האמן מעצב אותה. תיאור הצתת המקטרת מכין את סיומו של השיר, והופך את התוכן היבש של תשובתו של הצייר למעין תיאטרון קטן, המשלב תנועה ומוסיקה והומור, ובכך מדגימים את האופן שבו נוצרת יצירת האמנות, כמשחק שנועד לשעשע אותנו, להדהים אותנו או לאפשר לנו לראות ולהבין משהו שהיה נסתר מעינינו אילולא הציג אותו האמן בדרך הזו: 

מִתְבָּרֵר כָּכָה: 

הוּא - פוּ. 

בְּעַצְמוֹ - פוּ. 

הָיָה נָשׂוּי לָהּ - פוּ. 

בְּפָּרִיז - פוּ.

וה"פוּ" הקטנטן הזה הוא, בכבודה ובעצמו, פשר האמנות. 

האמנות אינה משהו רחוק, נשגב או 'רוחני', והיא היכולת המיוחדת שלנו למצוא את היופי בעולם הסובב אותנו, לעתים באשה עם ירכים מגושמות, ולעתים סתם אגרטל פרחים. 'אֳמַן־הַצְּבָעִים' שלי הוא הטבע שבו אני צועד מדי בוקר, בערפל, 

ואני יוצא מן הכפר,  

מגיע אל שלושת הדובדבנים המשקיפים אל הנהר, 

כל אחד מהם יחיד ומיוחד, 

ואוצרות של זהב מתגלים לי בתוך הסבך, 

או דמעה של גשם שנותרה על ענף הדובדבן,  

וקוצים המתבוננים, כמוני, 

בהרים, מעל לערפל שמעל לנהר. 

אני פוגש בשערים המוליכים למטעים קסומים, 

מתבונן בנוף הרחוק, 

וחוזר באור השמים המתבהרים.  

שבת שלום,

דרור 

Bookmark and Share

 

 

 

מבשלים שלום

שבעה ימים של סדנת  מטבח קהילתי ואימון רגשי בכפר בולגרי קסום
4-11 במרץ 2015
1-8 באפריל 2015
6-13 במאי 2015

בהנחיית ד"ר דרור גרין

המציאות הישראלית קשה ושוחקת, ובמיוחד למי שהקיצוניות הדתית-לאומית מנוגדת לערכיו. מי שמאמין בשלום, בשיוויון ובשיתוף בין יהודים לערבים, חילונים ודתיים, ובין בני העדות השונות והעליות השונות, הפך למיעוט נרדף. רבים התייאשו מלצפות לשינוי פוליטי, בארץ שבה לשלטון המתנחלים והדתיים-לאומיים יש רוב גדול. המטבח הקהילתי מציע דרך חדשה ליצירת קהילה אלטרנטיבית, שתשמש מקום בטוח לכל מי שאינו שותף למדיניות הכיבוש והאפרטהייד. 

מעגלי שיתוף וסיפור היו מאז ומתמיד מקום המפגש הטבעי לחיי משפחה וקהילה. הבישול המשותף מאפשר לנו לשתף זה את זה בתרבות שבה צמחנו, והאכילה המשותפת מאפשרת לנו לחלוק זה עם זה בחוויות היומיומיות שלנו, להכיר זה את זה טוב יותר ולשתף פעולה במימוש רעיונות וחלומות. 

סדנת המטבח המשפחתי מאפשרת לנו לשוב ולפגוש זה את זה בעשיה משותפת, בבישול, באכילה, בטיול ובדיבור מלב אל לב. הסדנה מיועדת ליצור תשתית להקמת קהילה חדשה, שתשמש כמקום בטוח וכבסיס לתקווה. 

אתם מוזמנים להירשם עכשיו לסדנאות שייתקיימו בשבוע הראשון של כל חודש (מיום שישי ועד יום שישי), בשנת 2016. 

סדנת 'אימון רגשי ומטבח קהילתי' היא הזדמנות מיוחדת במינה לחדש את הכישורים הרגשיים והחברתיים שלנו בעשיה הבסיסית המענגת ביותר: סיפור, בישול ואכילה. במשך שבעה ימים ניפגש, נשתף זה את זה בסיפורי חיינו ובתפיסת-העולם שלנו, נבשל ביחד, נטייל בכפר ובסביבתו, נלמד זה מזה ונלמד זה את זה ונחדש את היכולת לספר ולהקשיב, כדי להמשיך וליצור קהילה אלטרנטיבית במקום בו אנו חיים. 

"שבעה ימים בצל משפחה מקסימה בבולגריה בכפר שבו החיים נעצרו לטובת האדם, הטבע והחי - הלב עדיין שם" (מירה צוקרמן). 

הסדנה היא גם מפגש היכרות לכל מי שירצה להצטרף לתוכנית הדו-שנתית להכשרת מאמנים רגשיים ליזמות חברתית ולהקמת קהילות חדשות של שלום ושיתוף. 


שבעה ימים של מטבח קהילתי 

סדנת 'מבשלים שלום' מתקיימת בכפר הבולגרי הקטן דבורישטה, בין עצי הפרי לגן-הירק, בחיק הטבע, והיא מיועדת לשישה עד עשרה משתתפים. 

כל אחד משבעת ימי המפגש יוקדש לאחת משבע המיומנויות הרגשיות, וליישום שלה ביצירת קהילה של שלום: נבשל ונאכל יחד את ארוחות הצהרים והערב.  

את עבודת האימון הרגשי, האישי, נשלב בהקמת המטבח הקהילתי והמשפחתי והפיכתו למצע לסיפור, להקשבה, ליצירה משותפת וליזמות קהילתית. 

הסדנה כוללת גם טיולים קצרים בנוף הכפרי היפה, והיכרות עם חיי הכפר הבולגרי ותושביו. 

"אני יוצאת מכאן חכמה יותר, בלב ובנפש, ולוקחת אתי דוגמא נהדרת להמשך" (עירית חכם). 

הסדנה מבוססת על הספר המקיף, 'אימון רגשי', שהוא מדריך מעשי לניהול רגשות. את הספר ניתן לרכוש רק באתר האינטרנט, ושם אפשר גם לקרוא את חלקו הראשון. בספר 'מקום בטוח' אפשר לקרוא על היישומים החברתיים של האימון הרגשי. מבוא לאימון הרגשי אפשר לקרוא בספר 'שיחות עם הנסיך הקטן'. 

אתם מוזמנים לקרוא את מכתבי משתתפי הסדנאות הקודמות. 


אימון רגשי 

מרגע היוולדנו אנחנו לומדים ומתפתחים. אנחנו לומדים ללכת, לדבר, ולאט לאט אנחנו רוכשים מיומנויות שונות המאפשרות לנו להיות עצמאיים. אבל איש מעולם לא לימד אותנו לעשות שימוש במיומנויות הרגשיות שלנו, שהן התוכנה המפעילה את מוחנו ומאפשרת לנו להתאים את עצמנו למציאות. 

האימון הרגשי הוא מתודה מהפכנית, המאפשרת לנו לזהות את שבע המיומנויות הרגשיות שלנו ולשפר אותן באופן קבוע באמצעות תרגול יומיומי. ד"ר דרור גרין, שפיתח את האימון הרגשי, יצר דרך-חיים המאפשרת לכל אחד לנהל את רגשותיו, לממש את יכולותיו וליצור קשרים המבוססים על סיפור והקשבה. האימון הרגשי הוא גם דרך לחידוש החיים הקהילתיים וליצירת רשת חברתית לא וירטואלית. 

הספר 'אימון רגשי' הוא מדריך מעשי לניהול רגשות, והוא מציע דרך פשוטה ויעילה לזיהוי ולשיפור יומיומי של שבע המיומנויות הרגשיות. 

"דרור הוא אחד מאנשי המקצוע הייחודיים שפגשתי. אין אף אחד שדומה לו בנוף המקצועי שלנו. הוא חושב בצורה מיוחדת ופוריה." (פרופ' חיים עומר, אוניברסיטת תל-אביב, מחבר הספרים 'שיקום הסמכות ההורית', 'השטן שבינינו'. 'פחדים של ילדים' ועוד).  

אוטונומיה שיתופית 

האימון הרגשי מציע כלים לשיפור המיומנויות הרגשיות והחברתיות, והאוטונומיה השיתופית היא דרך להתמודדות חדשה עם הבדידות ועם חוסר האונים הכלכלי, דרך שאינה דורשת מהפיכה חברתית וניתן לממש אותה כבר עתה, בקבוצות קטנות. 

רעיון האוטונומיה השיתופית מציע תחליף לתפיסת העולם ההיררכית השלטת בתרבות המערבית באלפיים השנים האחרונות, ואשר באה לידי ביטוי בתפיסות קיצוניות כדוגמת הקומוניזם הטוטליטרי המשעבד את הפרט לקבוצה או הקפיטליזם והאינדיבידואליזם הקיצוני שחיסלו את חיי הקהילה. 

האוטונומיה השיתופית משלבת את היתרונות שבחיי שבט משפחתי או קהילה קטנה המספקת תמיכה ותחושה של מקום בטוח לחבריה, עם שמירה על האוטונומיה האישית של כל אחד מן החברים, המאפשרת לו להיות אחראי על חייו ולהתאים את עצמו בגמישות לעולם המשתנה במהירות במאה העשרים-ואחת. 

"זו חוויה מעצימה ומחבקת. שני בני זוג משלימים באישיותם ובמקצועיותם תובנות של ידע ורגישות עצומה. כשהם מעטירים שפע של נדיבות, חום אנושי, רגישות עצומה ואהבה" (רוחלה זיו). 

האוטונומיה השיתופית היא דרך יעילה ופשוטה ליצירת קהילה אלטרנטיבית בישראל, שתהיה מבוססת על קיומן של קהילות קטנות ועצמאיות, המתנהלות ללא היררכיה שלטונית ומקיימות ביניהן קשרי תמיכה ושיתוף. המטבח השיתופי הוא צעד ראשון ליצירת קהילות קטנות, ביישובים שונים, שיהפכו לרשת של תרבות אלטרנטיבית. 

הספר 'שיחות עם הנסיך הקטן' מציג את הנחות היסוד של האימון הרגשי ושל האוטונומיה השיתופית, והספר 'מקום בטוח' מציג את האפשרות ליישם את האוטונומיה השיתופית בחיינו. 


הזמן, המיקום והמחיר

הסדנה מתקיימת בשבוע הראשון של כל חודש בשנת 2016, מיום שישי ועד יום שישי. 

4-11 במרץ, 1-8 באפריל, 6-13 במאי, 3-10 ביוני, 1-8 ביולי, 5-12 באוגוסט, 2-9 בספטמבר, 7-14 באוקטובר, 4-11 בנובמבר, 2-9 בדצמבר. 

אתם יכולים להצטרף לסדנת חורף בימים המושלגים (בפברואר או מרץ), לסדנת אביב  כשהכפר הבולגרי פורח ומאיר פנים (אפריל, מאי), לסדנת קיץ כשעצי הפרי מתמלאים בדובדבנים, שזיפים, תפוחים, אגסים ואפרסקים (יוני, יולי, אוגוסט) או לסדנת הסתיו, כשהשלכת מכסה הכל בצבעים מרהיבים (ספטמבר, אוקטובר, נובמבר). 

הסדנה מתקיימת בכפר בולגרי קטן ויפה, דבורישטה, לא רחוק מן העיר קיוסטנדיל, 80 קילומטרים מסופיה, בירת בולגריה. המשתתפים ילונו במלון ביתי מיוחד ויפה, בכפר סמוך. 

אנחנו נאסוף אתכם משדה-התעופה בסופיה, בירת בולגריה, ונדאג לכל צרכיכם במשך כל ימי הסדנה, עד שנחזיר אתכם לשדה-התעופה בסיום הסדנה. 

אזור קיוסטנדיל הוא מרכז עצי הפרי של בולגריה (במיוחד דובדבנים), והוא עשיר בנחלים ונהרות, הרים, ומעיינות בריאות חמים שהרומאים גילו לפני אלפיים שנה. 

התשלום: 850 יורו למשתתף בחדר ליחיד (800 יורו למשתתף בחדר זוגי)

התשלום כולל את הסדנה ושבעה ימים של אירוח מלא, ואינו כולל טיסה בחברת אל-על או ב-WIZZAIR (מחירי הטיסה בחברת WIZZAIR זולים מאוד, אך משתנים מיום ליום).  

להרשמה כתבו אלינו: drorgreen@gmail.com

או התקשרו לטלפון ישראלי:  073-2248404 


 ד"ר דרור גרין

נולד בירושלים, 1954, מתגורר בכפר דבורישטה שבבולגריה עם אפרת וארבעת ילדיהם. ניהל את 'קוגיטו, בית-ספר לפסיכותרפיה' בזכרון-יעקב ולימד פסיכיאטרים, פסיכולוגים ופסיכותרפיסטים בבית-הספר לפסיכותרפיה של הטכניון בביה"ח רמב"ם, בבית-הספר לפסיכותרפיה בבית-החולים בצפת בשיתוף עם מכללת צפת, ובלימודי ההמשך ברפואה של אוניברסיטת בן-גוריון בנגב בשיתוף עם שירותי בריאות כללית. 

סיים דוקטורט ותואר שני בסיטי יוניברסיטי (ריג'נטס קולג', לונדון), בוגר האקדמיה למוסיקה ע"ש רובין בירושלים (קומפוזיציה) והאוניברסיטה העברית (פילוסופיה ומוסיקולוגיה). שימש כמנכ"ל 'הוצאת המוסיקה הישראלית' ו'הסדנה הירושלמית לעיצוב', והמציא את משחק-החשיבה 'טריקסי' שנמכר ברחבי העולם. 

פיתח את גישת 'האימון הרגשי' ומנהל את 'המכון לאימון רגשי' בבולגריה. כאחד מחלוצי הטיפול הנפשי באינטרנט פיתח את הקליניקה הווירטואלית הראשונה. 

הלום-קרב ממלחמת יום-הכיפורים. 

ד"ר לפסיכותרפיה, מוסיקאי, סופר ומאייר. חיבר יותר מארבעים ספרים לילדים, למבוגרים וגם ספרות מקצועית בתחום הטיפול הנפשי: 'טיפול נפשי, מדריך למשתמש''פסיכותרפיה ממבט אחר', 'פרויד נגד דורה' ו'תיאורי-המקרים של פרויד'. הספר 'אימון רגשי' יצא לאור בשנת 2011, ואת חלקו הראשון  ניתן לקרוא באתר. 


אפרת גרין 

בת קיבוץ רמת-יוחנן, 1969, מתגוררת בכפר דבורישטה בבולגריה עם דרור וארבעת ילדיהם, הגדלים בחינוך ביתי בחיק הטבע. 

למדה מנהל עסקים ושיווק, ועסקה בהם מגיל צעיר בישראל ובעולם. טיילה ולמדה שפות ותרבויות. 

תערוכת העבודות שלה, 'משחק בחומר', התקיימה בגלריה העירונית של העיר קיוסטנדיל בשנת 2010. 

 

מאמנת אישית ועסקית. בסטודיו שלה לקדרות היא יוצרת כלים שימושיים ומשחקים, מלמדת, מדריכה ומאמנת למצוא את המקום הבטוח דרך החומר.

Bookmark and Share

 
"תודה ענקית מעומק הלב, על הימים הנהדרים שהענקתם לנו, שזכינו להכיר אנשים חדשים ומיוחדים וילדים מקסימים. על שפתחתם ביתכם ולבבכם בפנינו, על שמצאנו בביתכם מקום בטוח. פגשנו משפחה יפה, ראינו אהבה גדולה(זאביק). 
 
"שילוב נפלא של משפחה מקסימה, חמה ומקבלת, כפר שהחזיר אותנו מאה שנה אחורה ונופים מרגשים, והיכרות קרובה עם דרך שנראית לנו נכונה כל-כך ומתאימה למציאות שלנו. אנחנו חוזרים הביתה טעונים באנרגיה, ב'חכמה' ועם המון רגשות של אהבה.(נתן ותמי מושקוביץ). 
 
"נדיבות היא המלה הראשונה שעולה במוחי כשאני חושבת על ביתכם ומשפחתכם. תודה על הטרחה, העבודה הקשה, המסירות והנתינה, על יצירת חוויה שונה ואחרת.(אביבה). 
 
"תודה על הפתיחות שלכם, הנדיבות, הקבלה שלכם את הקבוצה. אני חוזרת לישראל עשירה בחוויות ועם כלים כדי לשפר, להעשיר ולשנות את חיי ואת חיי הסובבים אותי(יונה מינץ). 
 
"זו לא רק התנסות בעוד גישה חדשה או נוספת אלא ממש אימון הפנמה, כל אלה התאפשרו בזכות המקצועיות והנדיבות של דרור ואפרת. עבורי זו הייתה חוויה מעצימה ומרגשת(שוש רוטשטיין - מטפלת באמצעות אומנויות). 
 
"דרור ואפרת אירחו אותנו בתוך חייהם, בכפר פסטורלי שופע ירק, בועה אקס-טריטוריאלית קסומה. נפלא להתחיל את היום עם הציפורים והתרנגולות בטיול בטבע, להמשיך אותו עם סדנת אימון רגשי בסטודיו המחבק של דרור, להתמרכז על האובניים של אפרת הנדיבה, להכין ארוחה בריאה עם כל בני המשפחה המלבבת, לקנח בסדנה נוספת עם דרור, להאזין לנגינה בפסנתר של בני הבית ולהשתעשע עם הילדים(ברכה ועידו, מאי 2013). 
 
"זו היתה חוויה שלא נשכח, ואנו מקווים מאד שיתאפשר לנו לחזור בעתיד למשכן האהבה והשלווה שבנו דרור ואפרת בכפר הקטן בבולגריה(אלי ותמר). 
 
"יום יום קמנו אל גן העדן הקטן בכפר דבורישטה. משהו באוויר הצלול ובאנרגיות המרגיעות שמשדר ביתם של דרור ואפרת, סימן לנו שקיבלנו את ההחלטה הנכונה והגענו למקום הנכון והבטוח. החל מגינת הירקות האורגניים, הסטודיו לקרמיקה של אפרת, העצים המלבלבים במגוון פריחות צבעוניות ופירות מזמינים, ועד הנהר הזורם שעובר בכפר שכאילו הזמן בו עצר מלכת(דנה ואביה). 
 
 
"ארוחות מפנקות, טיולים מהנים בחברת המשפחה, ובנוסף הסדנא המלמדת וההתנסות בחימר. אפרת ודרור הכירו לנו דרך חיים משלהם, ובין לבין הכרנו גם את ילדיהם המקסימים(סמדר אברהמי). 
 
"תודה על שבוע חוויתי ומעשיר שבילינו אצלכם. החיבוק המשפחתי, הנוף ואווירת הכפר הוסיפו המון, והיוו השלמה נהדרת לסדנה המאלפת  שתרמה לכל אחד מאיתנו בדרכו(דינה פליטמן). 
 
"באמצעות שיטת האימון הרגשי, והניואנסים האישים הייחודיים של זוג נפלא זה, התאפשר לנו לחוש ב'מקום בטוח'. התאפשרה תנועה מעגלית בין עולמנו לעולמם לעולמנו. זכינו להיחשף לפן האישי, הזוגי והמשפחתי של דרור ואפרת, בכנות בלתי רגילה, בדרך היוצרת הדהוד אינדיבידואלי, בינאישי, קבוצתי, ואולי אף קוסמי(מיכל שמש). 

Bookmark and Share


 

פיוט, דף שיר שבועי לשירה בעריכת דרור גרין. מדי שבוע נשלח למנויים שיר חדש מאת טובי המשוררים העבריים: יונה וולך, יהודה עמיחי, זלדה, לאה גולדברג, דוד אבידן, אגי משעול, אברהם חלפי, חיה שנהב, שיקספיר, ביאליק, אמילי דיקינסון, אדגר אלן פו, מחמוד דרוויש, ג'ון לנון, רחל ועוד.