English עברית
כניסה

489. יונה וולך: חתונה אחרת

בחר גיליון קודם

חפש

הצטרפו לרשימת המנויים

 
מדי שבוע, במשך שבע-עשרה השנים האחרונות, אני שולח הרהור על שיר, על השירה ועל החיים לשלושת-אלפים ושמונה-מאות מנויים. כאן תוכלו לקרוא את ההרהור השבועי, וגם את ההרהורים והשירים הקודמים (ברשימה מימין), ולשוחח על השירה ועל החיים. מי שרוצה לקבל את השיר השבועי בדואר האלקטרוני יכול להצטרף כאן לרשימת המנויים (או לשלוח לי את כתובת האימייל שלו: drorgreen@gmail.com).
אנא אל תשלחו לי שירים לפרסום, משום שהבחירה שלי אישית וסובייקטיבית. בדרך-כלל אני שולח שירים שנוגעים בי באופן מיוחד, ללא קשר לאיכותם ה'ספרותית'. 

 

 
 
בעריכת דרור גרין
 
גיליון 488, שנה עשירית, אוקטובר 2016

את `פיוט` - דפשיר שבועי לשירה עברית, ערכתי והוצאתי לאור במשך שבע שנים רצופות, בשנים תשמ"ב-תשמ"ח, ובין חברי המערכת היו אריאל הירשפלד, עודד שור, אורה לב-רון, אילנה צוקרמן, יונה וולך וס. יזהר. מאות המנויים קיבלו מדי שנה אוגדן מיוחד, ומדי שבוע שלחתי אליהם בדואר שיר חדש שטרם פורסם, מאת טובי המשוררים העבריים. 

`פיוט 2016` מחדש את המסורת של דף-השיר. משנת 2007 אני שולח למנויים שיר והרהור על השירה ועל החיים. את כל השירים וההרהורים תוכלו לקרוא באתר 'פסייקום' וגם תוכלו להגיב בפורום של קוראי`פיוט`. 


Bookmark and Share


את השיר 'חתונה אחרת' מצאתי בחוברת 'עכשיו, ספרות-אמנות-ביקורת', בעריכת ברוך חפץ וגבריאל מוקד (וגם דן מירון 'בחופשה'), גיליון 37-38, אביב-קיץ 1978. 

רבים זוכרים את יונה וולך (1944-1985) כמשוררת פרובוקטיבית, בזכות הכתיבה הבוטה שלה בענייני מין, כמו בשירים 'תפילין', 'תותים', 'כשתבוא', 'כשתבוא לשכב איתי', 'כשתבוא לשכב איתי כמו שופט', 'כשתבוא לשכב איתי כמו אלוהים', 'תשכב איתי כמו חוזר בתשובה', 'שמש פלסטינאית' ועוד. אבל כשקראתי את 'חתונה אחרת' נזכרתי שבנעוריה, לאחר שסולקה מבית-הספר התיכון, היא למדה ציור ופיסול במכון אבני, ואולי זו הסיבה שהמאפיין המיוחד ביותר בשיריה הוא התיאור הוויזואלי: יונה מציירת במלים. דוגמה לכך אפשר לראות בשיר 'אֶרוֹס', המתאר איך השמים מטיפים דם אל תוך גביע ענק מקושט בעלים ופרחים של זהב. אולי אין זה מקרה שלפני מותה ערכה יונה תערוכה משותפת עם הציירת עופרה צימבליסטה, וכתבה את שיריה בכתב-ידה בתוך הציורים. 

יונה מעולם לא התחתנה. היא אולי שכבה עם גברים רבים, אך לא קיימה יחסי זוגיות-אינטימית. כשהיכרתי אותה, חמש שנים לפני מותה, היא זכרה רק קשר משמעותי אחד, שניהלה עם הסופר והמשורר אנטון שמאס, שכתב עליה בשירו 'הילדה צמרפלדה'. רק בארבע השנים האחרונות לחייה חיה עם בן-זוגה יובל כזוג נשוי, בבית אמה ברחוב וולך שבקרית-אונו. 

השיר 'חתונה אחרת' פורסם כשיונה היתה בת שלושים-וארבע, שלוש שנים לפני שיובל עבר לגור איתה. זה אינו שיר על יחסי איש ואשה, אלא ציור של תמונה אידילית שיונה לא חוותה אותה מעודה, לא ביחסי אמה ואביה ולא ביחסיה הקצרים והסוערים עם הגברים שסבבו אותה בחייה. כל חייה עברו על יונה בחרדת-מוות גדולה, שהחלה במות אביה בילדותה, והשיר הזה מבטא השתוקקות לתחושה של מקום בטוח, שבאותם הימים היה בעיניה דמיוני כמו "מַלְכוּת הַשָּׁמַיִם". 

השיר נפתח בתמונה של השושבינים, הנראים כמו המלאכים מציור רנסנסי, כמו ציורו הידוע של רפאל 'המדונה הסיסטינית': "הַכְּרוּבִים הֵם יְלָדִים": 

תמונת המלאכים הפותחת את השיר ממסגרת אותו כציור המתאר את "מַלְכוּת הַשָּׁמַיִם". כעת, כשהתמונה ברורה, מבהירה לנו יונה שמדובר באלגוריה המייצגת את התחושה האולטימטיבית של מקום בטוח, שהוא מקום המבטל את קיומו של המוות ואת החרדה. לכן המלאכים הקטנים אינם מחזיקים את שובל שמלתה של הכלה, אלא "שֹׁבֶל רֶגֶשׁ תַּחֲרָה". 

גם התזמורת המנגנת, כמקובל בחתונה (נוצרית) אינה תזמורת בשר-ודם, אלא "תִּזְמֹרֶת נִצְחִית" המשמיעה את ה"הַרְמוֹנְיָה הַשְּׁמֵימִית". קשה שלא להיזכר בשירה של יונה, 'הַרְמוֹנְיָה שְׁמֵימִית', המופיעה בספרה האחרון, 'אור פרא', אותו הוצאתי לאור לפני מותה. גם השיר הזה מתאר מעין ציור סוריאליסטי, שבו הרגעים של חיינו מתוארים כטיפות גשם, שכל אחת מהן היא תמונה אחת מן הסרט של חיינו, או צליל אחד במנגינת חיינו, שהיא מנגינה שמימית: "כָּל הַשָּׁמַיִם מַנְגִּינָה". 

הטראומה של מות אביה ליוותה את יונה כל ימי חייה. החתונה האחרת היא הזיווג בין החתן, ש"הוּא חַיֵּי נֶצַח", כלומר ביטול קיומו של המוות, והכלה, ש"הִיא חַיֵּי עוֹלָם", כלומר חיי העולם הבא, ש'העולם הזה' הוא המסדרון המוביל אליו. תוצאת הזיווג הזה היא תחושת המקום הבטוח, המבטלת את חרדת-המוות הקיומית. 

שלוש השורות הבאות הן ההסכם הרגשי המחזק את קשר הנישואין הסמלי: העדים הם "מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת", הרב המקיים את הטקס הוא "אַהֲבָה", והטבעת המסמלת את הקשר החדש "הִיא נֶאֱמָנוּת צְרוּפָה". 

עד כאן החליפו "חַיֵּי נֶצַח" את חרדת-המוות, ואת תחושת חוסר-הביטחון של חיי העולם הזה, הנובעים מחוסר-האמון של יונה בסובבים אותה, החליף הטקס המבוסס על "אַהֲבָה" ועל "נֶאֱמָנוּת צְרוּפָה", שעדים לו "מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת". 

השיר מסתיים בתיאור "מַלְכוּת הַשָּׁמַיִם", שהיא העולם הבטוח, שבו מתקיימות כל המידות הטובות: "הַנּוֹף הוּא טוּב לֵב", "הָאוֹרְחִים הֵם רַחֲמִים וּצְדָקָה", ו"הַחָכְמָה הִיא יַיִן". 

ההשתוקקות הזו אל הטוב והבטוח מבטא את התמימות הכמעט נאיבית של יונה, הרחוקה כל-כך מן הדימוי הציבורי שלה, וגם את החרדה הגדולה שליוותה אותה בחייה, והקשתה עליה לחיות כאחד האדם. 

חג הסוכות הזה מזכיר לי את חג הסוכות של שנת 1985, כשבפסטיבל התיאטרון של עכו נודע לי על מותה של יונה. באותו היום היא הפכה ממשוררת פרובוקטיבית שחיה בשולי התרבות הישראלית לאייקון תרבותי. השיר 'חתונה אחרת' הזכיר לי את יונה האחרת, הפשוטה והארצית יותר, בביתה הקטן בקרית-אונו, ואת החלומות האנושיים כל-כך שלה. 

למלאכים שלנו אין כנפים, 

אבל הם מנגנים הרמוניה שמימית, 

וגם מלטפים,  

ומלטפים, 

ומטלפים. 

והמלוטפים מצדיעים באהבה. 

בחוץ, בשמש אחרונה של סתיו, הצנצנות מחמיצות פנים. 

ענני הסתיו עוטפים את ביתנו בהרמוניה שמימית, 

ובשבילים העוטפים את הכפר הבולגרי מצהיבים העלים, 

מתערפלים אופקים, 

ועלים מיטשטשים, 

שלושת עצי הדובדבן בוקעים מתוך הערפל, 

ושמש של בוקר בוקעת בתוך העלווה, 

ויוצרת מניפה של אור. 

אור של בוקר, 

מציג בגאווה את רקמת המנדלות של העכבישים. 

אצלנו קופצים גם בלילה, 

לאור הירח הבולגרי, 

הזורח במלואו לכבוד חג הסוכות. 

שבת שלום,

דרור 

Bookmark and Share

אם תרצו להתרחק מן העולם הקפיטליסטי-תחרותי, החיים בכפר הבולגרי הם הזדמנות מיוחדת במינה. בספר 'מקום בטוח' הצגתי את רעיון 'האוטונומיה השיתופית' כבסיס ליצירת קהילה חדשה. המטבח הקהילתי הוא הגרעין ליצירת קהילה כזו

להזמנת עותק מודפס או דיגיטלי כתבו אלי: 

drorgreen@gmail.com


 

פיוט, דף שיר שבועי לשירה בעריכת דרור גרין. מדי שבוע נשלח למנויים שיר חדש מאת טובי המשוררים העבריים: יונה וולך, יהודה עמיחי, זלדה, לאה גולדברג, דוד אבידן, אגי משעול, אברהם חלפי, חיה שנהב, שיקספיר, ביאליק, אמילי דיקינסון, אדגר אלן פו, מחמוד דרוויש, ג'ון לנון, רחל ועוד.