English עברית
כניסה

877. נתן זך: הציפור

בחר גיליון קודם

חפש

הצטרפו לרשימת המנויים

 
מדי שבוע, במשך שבע-עשרה השנים האחרונות, אני שולח הרהור על שיר, על השירה ועל החיים לשלושת-אלפים ושמונה-מאות מנויים. כאן תוכלו לקרוא את ההרהור השבועי, וגם את ההרהורים והשירים הקודמים (ברשימה מימין), ולשוחח על השירה ועל החיים. מי שרוצה לקבל את השיר השבועי בדואר האלקטרוני יכול להצטרף כאן לרשימת המנויים (או לשלוח לי את כתובת האימייל שלו: drorgreen@gmail.com).
אנא אל תשלחו לי שירים לפרסום, משום שהבחירה שלי אישית וסובייקטיבית. בדרך-כלל אני שולח שירים שנוגעים בי באופן מיוחד, ללא קשר לאיכותם ה'ספרותית'. 

 
 
מאת דרור גרין
 
גיליון 877, שנה שמונה-עשרה, מרץ 2024

את `פיוט` - דפשיר שבועי לשירה עברית, ערכתי והוצאתי לאור במשך שבע שנים רצופות, בשנים תשמ"ב-תשמ"ח, ובין חברי המערכת היו אריאל הירשפלד, עודד שור, אורה לב-רון, אילנה צוקרמן, יונה וולך וס. יזהר. מאות המנויים קיבלו מדי שנה אוגדן מיוחד, ומדי שבוע שלחתי אליהם בדואר שיר חדש שטרם פורסם, מאת טובי המשוררים העבריים. 

`פיוט 2023` ממשיך את המסורת של דף-השיר. משנת 2007 אני שולח למנויים שיר והרהור על השירה ועל החיים. את כל השירים וההרהורים תוכלו לקרוא באתר 'פסייקום' וגם תוכלו להגיב בפורום של קוראי`פיוט`. 


Bookmark and Share


נתן זך (הארי זייטלבך, 1930-2020) מסמן את המהפכה של השירה העברית באמצע המאה-העשרים, ואת המרד של קבוצת 'לקראת' בשירה המחורזת והמוסיקלית של נתן אלתרמן ובני-חבורתו. זך כתב את המניפסט הידוע נגד שירת אלתרמן, והטיף לכתיבה רציונלית בשפה פשוטה ולא רגשנית: 

כְּשֶׁהָרֶגֶשׁ דּוֹעֵךְ, הַשִּׁיר הַנָּכוֹן מְדַבֵּר.
עַד אָז דִּבֵּר הָרֶגֶשׁ, הַשִּׂיר הָאַחֵר.
עַכְשָׁו הִגִּיעַ הַזְּמַן לַשִּׁיר הַנָּכוֹן לְדַבֵּר. 

נתן זך היה משורר, מתרגם, עורך, מבקר ופזמונאי, פרופסור לספרות עברית והשוואתית וחתן פרס ישראל לשנת 1995. בשיר 'רומנטיקן' הצהיר על עצמו: "אֲנִי רוֹמַנְטִיקָן מַר מְאֹד". אבל למרות דבקותו בדימוי הנוקשה של הפרופסור יליד גרמניה, הרציונלי, הביקורתי, הציני והמריר, אני מוצא בשיריו לא מעט רומנטיקה, ולא פחות מכך חריזה נהדרת, כמו בשירי הציפורים שלו. את השיר 'הציפור' קראתי בספר 'כל החלב והדבש' (הוצאת הקיבוץ המאוחד - ספרית פועלים, 1981).

רוני סומק כתב על שירי הציפורים של זך ב'הארץ', וצייר אותו כך: 

נתן יונתן, המסמן אולי את היפוכו של נתן זך, כתב פעם: 

אָדָם כְּמוֹ צִפּוֹר כָּל עוֹד נַפְשׁוֹ בּוֹ שָׁר 
בֵּין שֶׁהוּא בְּגַפּוֹ שֶׁמַּר לוֹ, בֵּין שֶׁהוּא מְאֻשָּׁר -

זך הרבה לשיר, ובשיריו מעופפות לא מעט ציפורים. בשיר 'ואז בא לנו' הוא כתב: "וְצִפּוֹר בַּחֹשֶׁךְ פָּרְחָה לָהּ, וְגַם זֶה לֹא הָיָה סִימָן בָּהִיר, הָיָה סִימָן כֵּהֶה". בשיר 'רגע אחד שקט בבקשה' הוא כתב: "מִי יָכוֹל הָיָה לָדַעַת שֶׁבְּעוֹד לַיְלָה יִהְיֶה רֵיק כְּמוֹ צִפּוֹר, קָשֶׁה כְּמוֹ אֶבֶן". 

בשיר 'ראיתי ציפור', בספרו הראשון, כתב זך: "רָאִיתִי צִפּוֹר לְבָנָה בַּלַּיְלָה הַשָּׁחֹר". מאוחר יותר כתב את השיר 'ציפור שניה', שהפך להיות אחד משיריו הידועים בזכות נורית גלרון ששרה אותו (הלחן הנפלא של מישה סגל): 

https://www.youtube.com/watch?v=I5OH6j0c1s8

רָאִיתִי צִפּוֹר רַבַּת יֹפִי.
הַצִּפּוֹר רָאֲתָה אוֹתִי.
צִפּוֹר רַבַּת יֹפִי כָּזֹאת לֹא אֶרְאֶה עוֹד
עַד יוֹם מוֹתִי.
 
עָבַר אוֹתִי אָז רֶטֶט שֶׁל שֶׁמֶשׁ.
אָמַרְתִּי מִלִּים שֶׁל שָׁלוֹם.
מִלִּים שֶׁאָמַרְתִּי אֶמֶשׁ 
לֹא אֹמַר עוֹד הַיּוֹם.

השיר 'הציפור' הוא תשובה מאוחרת לשיר 'ציפור שניה', אולי ממבט של "רוֹמַנְטִיקָן מַר מְאֹד", וציני, שבכל זאת מקפיד על משקל וחרוז. השיר נפתח בהצהרה מפוכחת, המודעת להתפעמות שעורר השיר 'ציפור שניה': "הַצִּפּוֹר כְּבָר לֹא מְזַמֶּרֶת". השיר ממשיך בהצהרה נוספת: "וְהַיָּרֹק כְּבָר לֹא יָרֹק", שלכאורה מתארת את הזמן שחלף, או את המעבר בין אביב לקיץ. אבל באסוציאציה הפרטית שלי אני נזכר בשורה הידועה משירה של לאה גולדברג: "הַיָּרֹק הַיּוֹם יָרֹק מְאֹד", ואני תוהה אם אין בכך ביקורת על לאה גולדברג (כפי שניחש המשורר מנחם בן), שכתבה כך: 

אָבִיב חָדָשׁ, אָבִיב חָדָשׁ! 
הַכֹּל מוֹרִיק, הַכֹּל פּוֹרֵחַ, 
כְּבָר הַדְּבוֹרָה הֵבִיאָה דּבַשׁ 
לְכַוַּרְתָּהּ מִגַן פּוֹרֵחַ. 
 
וְהַזְּמִירִים... (אַךְ מְעִירִים, 
כִּי בְּאַרְצֵנוּ אֵין זְמִירִים.) 
טוֹב, לֹא חָשׁוּב: צִפּוֹר אַחֶרֶת 
בְּתוֹךְ הַשִׂיחַ מְזַמֶּרֶת 
 
הַמְשׁוֹרֵר מֵעֵז פִּתְאֹם 
לַחְרֹז הַכֹּל כִּתְמוֹל-שִׁלְשׁוֹם. 

האם שתי השורות האחרונות בשירה של גולדברג, על המשורר המעז לחרוז, הן ביקורת בוטה על החריזה בשיר 'ציפור שניה', של המשורר שהתנגד לחריזה? (אינני מעז לחשוב עם האפשרות שגם השיר 'בעיות זהות' של יונה וולך מרמז על הציפורים של זך וגולדברג). 

הבית הראשון מסתיים במלים "וּמַה שֶׁאָמַרְנוּ אֶמֶשׁ רָחוֹק, הוֹ כַּמָּה רָחוֹק", המתייחסות, כמובן, לסופו של השיר 'ציפור שניה': "מִלִּים שֶׁאָמַרְתִּי אֶמֶשׁ לֹא אֹמַר עוֹד הַיּוֹם". זך משחק כאן במעין פינג-פונג פואטי של אסוציאציות על שירים שלו ושל אחרים, אבל זה אינו שיר ארס-פואטי, העוסק בשירה עצמה, אלא מעין היתול על הפוליטיקה של השירה. 

הבית השני נקרא כמו התבוננות מפוכחת בוויתור על הרומנטיקה: "כָּךְ מִתְרַגְּלִים יָמֵינוּ לִחְיוֹת בְּשָׁלוֹם זֶה עִם זֶה גַּם בְּלִי אַהֲבָה סוֹעֶרֶת וּבְלִי כְּאֵב פּוֹלֵחַ חָזֶה". אינני יכול, כמובן, שלא להיזכר ברומנטיקה החלוצית של זלמן חן: 

שׁוּרוּ, הַבִּיטוּ וּרְאוּ
מַה גָּדוֹל הַיּוֹם הַזֶּה, הַיּוֹם הַזֶּה.
אֵשׁ יוֹקֶדֶת בֶּחָזֶה
וְהַמַּחְרֵשָׁה שׁוּב פּוֹלַחַת בַּשָּׂדֶה.

אבל מה שמתחיל במבט מפוכח, ציני, על הרומנטיקה של פעם ("עָבַר אוֹתִי אָז רֶטֶט שֶׁל שֶׁמֶשׁ"), מסתיים ברומנטיקה אחרת, אישית, אינטימית וזוגית: "אַךְ הַגּוּף הַקָּרוֹב, הַיַּחַד, וְשָׁמַיִם בְּאֵין כּוֹכָבִים, מְלַמְּדִים אוֹתָנוּ לָקַחַת אֶת מַה שֶׁהַשָּמַיִם נוֹתְנִים".

גם השיר 'הציפור' הושר על-ידי נורית גלרון, בהלחנתו של יצחק קלפטר: 

https://www.youtube.com/watch?v=XQPFrIngKSY

אינני יכול שלא להיזכר בשיר ציפורי נוסף של זך, שגם בו הוא מבטל את הנטיה לרומנטיקה ('השיר על הציפור'): "בִּי, אֲדֹנִי. מַה אַתָּהּ מַפְצִיר בִּי. שֶׁאָשִׁיר שׁוּב אֶת הַשִּׁיר? הִיא פָּרְחָה, פָּרָשָׁה כְּנָפֶיהָ וְלֹא תַּחֲזֹר". 

ואני נזכר גם בציפור האחרונה של זך, 'ציפור חמישית', שפורסמה מאוחר יותר: 

צִפּוֹר גַּן-הָעֵדֶן מְעוֹפֶפֶת
רַק אַחַת לְךָ. אִם חָזִיתָ בָּהּ בְּהִתְעוֹפְפָהּ
לֹא תִּזְכֶּינָה עֵינֶיךָ וְלֹא תֶּחֱזֶינָה
בָּהּ, הַשְּׁמֵימִית, עוֹד.
הַצִּפּוֹר הַזֹּאת אֵינָהּ צִפּוֹר גַּן-עֵדֶן.
 
הַצִּיּוּר הַצִּבְעוֹנִי שֶׁל הַשָּׁמַיִם
מַעֲשֵׂה הָעֶרֶב, לְעֻמַּת זֹאת,
הוּא שַׁי חוֹזֵר. רַק הוּא
כְּחֹמֶר בְּיַד הַיּוֹצֵר. 

אני נזכר בציפורים של זך כשאני מטייל בנוף המרגש של הכפר הבולגרי, ונפעם מ"הַצִּיּוּר הַצִּבְעוֹנִי שֶׁל הַשָּׁמַיִם". 

אצלנו, בעיר הפירות והדובדבנים והמעיינות החמים של בולגריה, חוגגים את האביב, 

בדוכנים צבעוניים, 

בהפתעות לילדים, 

בדוכנים של פרחים,  

(כאן קניתי שתילי אמנון-ותמר לבית-הסופרים). 

על עמודי החשמל החסידות שוב בונות את קינן, 

וגן ביתנו הישן, העומד למכירה, מתמלא בנרקיסים, 

בפרחים צבעוניים, 

מכל הסוגים, 

גם השקד פורח (וזה הזמן להסיר את המרטיניצה מן היד ולתלות אותה על ענף), 

וגם השזיף פורח,  

ובית-הסופרים מוקף ביופי הצבעוני, 

המרגש, 

של האביב הבולגרי, 

ואני שותל את ה'אמנון-ותמר', 

ורואה מרחוק את השלג הנמס על ההר, 

ואת ענני השקיעה מעל לכפר.  

שבת שלום,

דרור 

Bookmark and Share

קשה למצוא מקום שקט ובטוח בעולם של מלחמות ומגיפות וערכים מתפוררים, אבל אצלנו, בכפר הבולגרי, אפשר למצוא מקום כזה. זהו הבית ליד הנהר, המיועד לסופרים ויוצרים, ולכל מי שרוצה מקום שקט וקסום לחשוב ולכתוב ולנוח בו. את כל הפרטים אפשר לקרוא באתר:

http://www.emotional-training.com/Authorshouse_he.html

הבית שוכן על גדת נהר הסטרומה,

בכפר בולגרי קטן,

ואפשר לשמוע בו את השקט.

בבית יש חדר אורחים/עבודה, 

עם מטבחון מאובזר שאפשר לבשל בו,

חדר שינה קטן, 

עם שירותים ומקלחת, ומכונת-כביסה,

ופינת כריות,

שאפשר לנוח בה,

ומבואה מוארת, שאפשר להתרגע בה על כריות,

או לאכול בה ארוחת-בוקר.

בשני צעדים אפשר להגיע אל הנהר, לטפס בשבילים במעלה ההר, בתוך הירוק. 

ולהקשיב לשקט. 

לפרטים נוספים: drorgreen@gmail.com

וגם WhatsApp: 00359-888-306092


 

פיוט, דף שיר שבועי לשירה בעריכת דרור גרין. מדי שבוע נשלח למנויים שיר חדש מאת טובי המשוררים העבריים: יונה וולך, יהודה עמיחי, זלדה, לאה גולדברג, דוד אבידן, אגי משעול, אברהם חלפי, חיה שנהב, שיקספיר, ביאליק, אמילי דיקינסון, אדגר אלן פו, מחמוד דרוויש, ג'ון לנון, רחל ועוד.