151. דליה פלח: כמו אדם
בחר גיליון קודם |
|
הצטרפו לרשימת המנויים |
|
|
|
|
בעריכת דרור גרין
גיליון 151, מרץ 2010
את `פיוט` - דפשיר שבועי לשירה עברית, ערכתי והוצאתי לאור במשך שבע שנים רצופות, בשנים תשמ"ב-תשמ"ח, ובין חברי המערכת היו אריאל הירשפלד, עודד שור, אורה לב-רון, אילנה צוקרמן, יונה וולך וס. יזהר. מאות המנויים קיבלו מדי שנה אוגדן מיוחד, ומדי שבוע שלחתי אליהם בדואר שיר חדש שטרם פורסם, מאת טובי המשוררים העבריים. `פיוט 2010` מחדש את המסורת של דף-השיר. משנת 2007 אני שולח למנויים שיר והרהור על השירה ועל החיים. את כל השירים וההרהורים תוכלו לקרוא באתר 'פסייקום' וגם תוכלו להגיב בפורום של קוראי`פיוט`.
בין הספרים במדפי השירה שלי מצאתי דף עיתון ישן של המוסף `תרבות וספרות` של עיתון `הארץ` מתאריך 2.6.95, ובו שיר של דליה פלח. שנה לפני כן מת חברי משה זינגר, שהפנה את תשומת לבי לשיריה של דליה פלח. משה התאהב בשירים, אך לא הצליח למצוא את המשוררת. הוא גילה שהיא חיה בפריס, וניחש שהיא משוררת פלסטינית-ישראלית המפרסמת בשם בדוי. עד היום, גם לאחר שפרסמה שני ספרי שירה שזכו לתהודה חיובית, שומרת המשוררת על האנונימיות שלה.
מאוחר יותר נודע לי שזו ר`, אותה פגשתי בשנות השבעים והשמונים במה שנקרא אז `השמאל הירושלמי` (שמה שאפיין אותו במיוחד לא היה פעילות פוליטית אלא מסיבות שנערכו מידי שבוע בבתים פרטיים, בהן רקד זוג אחד בסלון ושאר המשתתפים הצטופפו במטבח והתווכחו אודות הכיבוש).
בעיני השירה היא חלון, המאפשר לי להתבונן דרכו, מדי פעם, אל העולם, במבט חדש. משורר המתעקש על אנונימיות מוותר על חשיפה אישית, כיבודים והתחככויות, המשפיעים על כתיבתו, ומאפשר לעצמו כתיבה בלתי-תלויה. ישראל אלירז שמר על אנונימיות כזו לזמן מה, כשכתב שירים נפלאים בשם בדוי של משורר פלשתיני (ג`ורג` מתיא איברהים), ועד היום אני מצטער על שחשף את זהותו (בעיקר בהשפעת הגילוי של משה זינגר). אני שמח שדליה פלח נמנעה מלחשוף את זהותה.
בשיר `כמו אדם` היא מבטאת את הניכור האנושי, האורבני, של מי שנענש על חטא קדום. כמו אדם הראשון שגורש מגן-העדן בעקבות אכילת פרי עץ-הדעת, וכמו קין שנגזר עליו לנוד ולנוע כל ימי חייו, גם היא מרגישה שאיבדה את המקום הבטוח שלה בעולם.
זהו שיר על כתיבת השירה כעונש, כגורל. שמה הבדוי מותיר אותה עירומה בעולם, ללא שושלת, ללא משפחה טבעית או ספרותית שתאסוף אותה אל חיקה, כמו אדם הראשון.
ומה הוא שיוצר בנו את תחושת המקום הבטוח בעולם כאוטי ומסוכן? זה המקום הפיסי, הבית, המשמש כגן-עדן זמני ומוגן, זה סדר הזמנים הקבוע היוצר בנו תחושה של שליטה בחיינו וזו התקשורת שלנו עם האחרים. אבל המשוררת האנונימית איבדה את כל אלו, והיא נושאת אתה רק את תחושת האשמה הקדומה, שאינה שלה, והיא מקוננת: "דם-מי שפכתי?" (קין), "תפוח-מי בלעתי?" (אדם הראשון). אבל לא שלה הוא הפשע הזה (אין לה סימני זכרות), אין לה מקום בגושי הדיור שאינם מוגדרים, מישהו אחר הזיז את השעון ושיבש לה את הזמן והתקשורת שלה עם אחרים, כדמות בדויה, מתנהלת רק באמצעות הקלטות במזכירה אלקטרונית.
ומה נותר מן המשוררת, שאין לה מקום בטוח בעולם? אולי זו היכולת להסתתר, ללא שם "על המטה הכפולה הטובה", להתחבא, לשמור על עצמה באמצעות השליטה במלים. וכך משנה המשפט הראשון את משמעותו. אם בקריאה ראשונה נדמה שהמשוררת מסתתרת כמו אדם וכמו בנו קין, הרי שבקריאה שניה אפשר להבין שהמשוררת אינה כמו אדם וכמו בנו קין. היא מרגישה רדופה כמו אדם וכמו קין, אבל שלא כמוהם היא אינה נעה ונדה. היא בוחרת להסתתר על המטה הכפולה הטובה, וליצור לעצמה עולם קטן וסגור, באמצעות השיר. זה המקום הבטוח שלה, שאיש לא יוכל לחדור אליו.
וכאילו בדרך הפוכה אני איני מסתתר ואיני מסתיר דבר, ובאמצעות השיר השבועי יוצר לי מסגרת של זמן בטוח ומקום בטוח בעולם. וכמו השיר הקבוע כך גם הליכת הבוקר הקבועה, שמדי יום, כמו שיר חדש, מציגה נוף שונה לגמרי. מה שהיה חשוף ופתוח בחודשי החורף הקרים התכסה במהירות במעטה ירוק המשתנה מדי יום. ואנחנו צועדים בו ומשתאים (הצלם: מוריה).
הנה ביתנו מתרחק מאחורינו בין העצים,
ולאחר ההליכה המתישה ותחרויות הריצה שבדרך אנחנו עוצרים אצל המעיין בצדו השני של הכפר.
החבורה העליזה שלנו מעוררת חיוך על פני השכנים הוותיקים.
והחיוך הופך למשחק השתוללות בגן-המשחקים הקטן.
מאיה מטפסת אל קצה המתקן,
וחוזרת אל העגלה להמשך המסע.
 מרחוק, מתחת לעץ הנראה כמו ציור אקווארל סיני, מסתתר ביתנו הממתין לשובנו.
שבת שלום, דרור
|
||||||||||||
|
אתם מוזמנים לבלות אתנו שבעה ימים בסדנה זוגית מיוחדת במינה, אצלנו בכפר. פרטים באתר:
|
פיוט, דף שיר שבועי לשירה בעריכת דרור גרין. מדי שבוע נשלח למנויים שיר חדש מאת טובי המשוררים העבריים: יונה וולך, יהודה עמיחי, זלדה, לאה גולדברג, דוד אבידן, אגי משעול, אברהם חלפי, חיה שנהב, שיקספיר, ביאליק, אמילי דיקינסון, אדגר אלן פו, מחמוד דרוויש, ג'ון לנון, רחל ועוד.