191. מחמוד דרוויש: זמר
בחר גיליון קודם |
|
הצטרפו לרשימת המנויים |
|
|
|
|
בעריכת דרור גרין
פברואר - 191
את `פיוט` - דפשיר שבועי לשירה עברית, ערכתי והוצאתי לאור במשך שבע שנים רצופות, בשנים תשמ"ב-תשמ"ח, ובין חברי המערכת היו אריאל הירשפלד, עודד שור, אורה לב-רון, אילנה צוקרמן, יונה וולך וס. יזהר. מאות המנויים קיבלו מדי שנה אוגדן מיוחד, ומדי שבוע שלחתי אליהם בדואר שיר חדש שטרם פורסם, מאת טובי המשוררים העבריים.
`פיוט 2011` מחדש את המסורת של דף-השיר. משנת 2007 אני שולח למנויים שיר והרהור על שירה ועל החיים. את כל השירים וההרהורים תוכלו לקרוא בפורום של קוראי `פיוט`.
הכותרת `זמר` עשויה לרמז על שיר קליל ומתנגן, שתוכנו קליט ואופטימי, אבל למעשה זוהי מסיכה המסתירה מאחוריה מסיכות נוספות.
בואו נניח שזהו שיר אהבה. השיר נפתח בדימוי מסעיר, "שְׂפָתַיִךְ דְּבַשׁ", המזכיר את שיר השירים: "נוֹפֶת תִּטוֹפְנָה שִׂפְתוֹתַיִךְ, כַּלָּה; דְּבַשׁ וְחָלָב תַּחַת לְשׁוֹנֵךְ". דימוייו של המשורר הפלסטיני הלאומי מזכירים מאוד גם את הפייטנים היהודים ממרוקו. כך כתב ר` שלמה אביטבול: "מַה טוֹב דּוֹדַיִך אֲחוֹתִי כַלָּה, נוֹפֶת צוּף דְּבַשׁ שְׂפָתַיִךְ",ור` ישראל כתב במאה השש-עשרה "שְׂפָתַיִךְ דְּבַשׁ זָבוֹת".
גם שאר דימויי הטבע של האהובה מזכירים את שיר-השירים הענוג והאירוטי. "עַל שְׁחוֹר־כָּל־חוֹמוֹתַיִךְ, לְלא שְׁנַת אֲנִי", מתכתב דרויש עם "הִכּוּנִי פְצָעוּנִי; נָשְׂאוּ אֶת־רְדִידִי מֵעָלַי, שׁוֹמְרֵי הַחוֹמוֹת" של שיר-השירים, ושואל: "מִי מִלְּפָנַי יִנְעַל הַשְּׁעָרִים?" המזכיר את האהוב המתחנן: "פִּתְחִי־לִי אֲחֹתִי רַעְיָתִי יוֹנָתִי תַמָּתִי".
אבל למרות הרמיזות לשיר-השירים שירו של מחמוד דרויש מנפץ באכזריות את הדימוי האירוטי הרך והנעים באמצעות מלה אחת בלבד, "לָאֲחֵרִים", המסיימת את שלושת הבתים הראשונים והופכת באחת את משמעותם. באמצעות המלה האחת הופכים הדימויים הענוגים לביטוי של ויתור על האהובה, המעניקה את חסדיה לאחרים.
לא מרצון מוותר המשורר על אהובתו, אלא משום שאת השערים אליה נועל בפניו "עָרִיץ" או "בַּעַל גּוּף". הבית האחרון קשה במיוחד, משום שהוא סולח לאהובתו על בגידתה, משום שאחרים, עריצים או בעלי גוף, הם שכפו אותה עליה. כאן הוא מוסיף מסיכה, וממשיל את האהובה לדבורה, ששפתיה נושקות אך את פרחי היסמין, ולא את שפתיהם של מי שטועמים מדבשה. מאחורי דימויי הטבע הנוגעים כל כך ללב ולכל החושים מסתתר סיפור טרגי על אהבה שאינה יכולה להתממש, משום שמישהו, עריץ, חוסם את דרכו של האהוב וכופה עצמו על האהובה.
אבל לא קשה להבחין בכך ששיר האהבה הטרגי הוא מסיכה נוספת, ושלא באהובה בשר-ודם מדובר בשירו של גדול המשוררים הפלסטיניים, אלא בארץ אהובה. זו הארץ המוכרת גם לנו כ"זבת חלב ודבש", שחורשות אלוניה הגליליים הן נוף ילדותו של המשורר, והטל על החרציות הוא מחוז געגועיו. מחמוד דרויש עזב את מולדתו לפני ארבעים שנה, ונאסר עליו לשוב אליה ולפגוש את בני-משפחתו. בשנת 2007 הורשה להיכנס לזמן קצר לחיפה, לערב שירה שנערך לכבודו. שנה לאחר מכן הוא מת לאחר ניתוח לב בארצות-הברית ונקבר ברמאללה, לא רחוק ממחוזות מולדתו הבלתי-מושגת.
השיר הטרגי והיפה על אהבת המולדת של דרויש מעורר בי צער רב. המשורר מוותר, לכאורה, על דבשה של הארץ, על הטל והחרציות, על חורש אלוניה, לאחרים, אבל ממשיך לאהוב אותה. אבל זהו ויתור רק לכאורה, שהופך גם את האהבה לאהבה לכאורה. האהבה הזו, והוויתור הזה, מקדשים את האדמה כאידיאל בלתי-מושג, ושוללים מן האהבה את משמעותה. אהבה טרגית כזו אינה שונה מהתאהבות, הקיימת רק כדימוי מופשט במוחו של המאוהב, ורחוקה מרחק רב מאהבה של ממש. זה מעציב אותי משום שאהבת המולדת של דרויש, שגרמה לו לצער רב כל כך בחייו, אינה שונה מאהבת המולדת של אלו שגירשו אותו ממולדתו, ומאהבות מולדת אחרות במהלך ההיסטוריה, שגרמו לגירושם של רבים מבתיהם.
אהבת הארץ שלי קטנה ומצומצמת הרבה יותר, והיא שוכנת בגבולות חצר הבית שבו נמצאים האנשים האהובים עלי. אולי זו הסיבה שכל-כך קל היה לי להתרחק מן המקום בו נולדתי ולקבוע את חיי בכפר בולגרי קטן ויפה.
וכשקר בחוץ הקומה הראשונה של המולדת שלנו הופכת למסלול מירוצי רולר-בליידס,
שאפשר לנוח ממנו ליד הפסנתר.
לאחר ששכבתי במיטה יומיים, והחלמתי מן השפעת, באה מאיה, עמוסה בתופים, ושרה באוזני: "סונטת אור-ירח, סונטת אור-ירח", והזכירה לי שעלי לשוב אל הפסנתר ואל התרגול היומיומי, שהפך לחלק משגרת הבית.
ואז נרדמה.
שבת שלום,
דרור
פסיכולוגים, פסיכותרפיסטים, פסיכואנליטיקנים, פסיכיאטרים, עובדים סוציאליים, מטפלים באמנויות, מטפלים אלטרנטיביים, מאמנים אישיים
המדריך המקיף באינטרנט לחיפוש מטפל נפשי בישראל לפי סוג המטפל, סוג הטיפול, שיטת הטיפול, נושא הטיפול, שפת הטיפול ומקום הטיפול.
|
פיוט, דף שיר שבועי לשירה בעריכת דרור גרין. מדי שבוע נשלח למנויים שיר חדש מאת טובי המשוררים העבריים: יונה וולך, יהודה עמיחי, זלדה, לאה גולדברג, דוד אבידן, אגי משעול, אברהם חלפי, חיה שנהב, שיקספיר, ביאליק, אמילי דיקינסון, אדגר אלן פו, מחמוד דרוויש, ג'ון לנון, רחל ועוד.