282. חוה ניסימוב: מקום בטוח
בחר גיליון קודם |
|
הצטרפו לרשימת המנויים |
|
|
|
|
בעריכת דרור גרין
נובמבר 282
את `פיוט` - דפשיר שבועי לשירה עברית, ערכתי והוצאתי לאור במשך שבע שנים רצופות, בשנים תשמ"ב-תשמ"ח, ובין חברי המערכת היו אריאל הירשפלד, עודד שור, אורה לב-רון, אילנה צוקרמן, יונה וולך וס. יזהר. מאות המנויים קיבלו מדי שנה אוגדן מיוחד, ומדי שבוע שלחתי אליהם בדואר שיר חדש שטרם פורסם, מאת טובי המשוררים העבריים.
`פיוט 2012` מחדש את המסורת של דף-השיר. משנת 2007 אני שולח למנויים שיר והרהור על השירה ועל החיים. את כל השירים וההרהורים תוכלו לקרוא באתר 'פסייקום' וגם תוכלו להגיב בפורום של קוראי`פיוט`.
חוה ניסימוב נולדה בוורשה בשנת 1939, וכשהיתה בת שלוש השאירה אותה אמה אצל איכרה פולניה, שהסתירה אותה מאחורי ארון. היא עלתה לבדה לישראל, כנערה, וגדלה בקיבוצים ובמוסדות של עליית הנוער. רק בגיל ארבעים שבה אל זכרונות השואה הפרטית שלה, עליהם כתבה בספריה 'ילדה משם' ו'רעבת רחם'. חוה כותבת גם סיפורים קצרים, יפהפיים ומיוחדים במינם, שעדיין לא יצאו לאור. שניים מהם פרסמתי בעבר ב'פיוט' ('אשה אחת היתה לה מחלה', ו'קיר הזכוכית'). אני מכיר את שיריה וסיפוריה של חוה כבר זמן רב, אך רק לפני שבועיים נפגשנו לראשונה, כשהשתתפה בסדנת 'אימון רגשי' שהנחיתי אצלנו בכפר, שהזכיר לה את הכפר הפולני שבו הסתתרה בילדותה. לאחר הסדנה שלחה לי חוה את השיר הזה, שכתבה בשבילי, והשיר הזה מילא אותי שמחה. קראתי שירים רבים של חוה, שביטאו בעיקר את התחושה (הטבעית והמובנת מאליה) שאין מקום בטוח בעולם. קשה לחיות בתחושה מתמדת כזו, ותמיד צבטו שיריה של חוה משהו בתוכי. לכן התרגשתי כשקראתי את השיר הזה, שיש בו זכר לכאב, אבל גם פתח למשהו אחר. גם אני, כמו חוה, חי תמיד בחרדה גדולה, מזמנים אחרים וממלחמה אחרת. אבל אני יודע עד כמה החרדה משתקת, וכמה חשוב למצוא בעולם נחמה זמנית, תחושה של מקום בטוח אותה יש ללמוד בכל יום מחדש. וזו תמצית תורת האימון הרגשי שפיתחתי, המאפשרת לי להתמודד עם החרדה. "מַשֶּׁהוּ הִשְׁתַּנָּה", כותבת חוה בפתיחת השיר, ואינה מכוונת בכך למציאות המשתנה כל הזמן, אלא למציאות הפנימית שלה, המתאימה את עצמה לשינויים הבלתי-פוסקים במציאות. בטעות נדמה לנו, לפעמים, שדברים קבועים ובלתי-משתנים הם דברים בטוחים, אבל אנחנו גם יודעים שככל שנדחה את השינוי כך נתרחק מן המציאות, עד שניתקל במשבר שיכפה עלינו להתאים את עצמנו מחדש אל המציאות החדשה. "קִירוֹת הַחֶדֶר מִתְרַחֲבִים", כותבת חוה, "הַזָּוִיּוֹת לֹא מְאַיְּמוֹת עוֹד". מה שהשתנה הוא נקודת המבט, שבעבר הונחתה על-ידי החרדה שראתה אפילו בבית, שהוא המקום הבטוח הבסיסי ביותר, מקום מאיים. עכשיו, כשנקודת המבט גמישה ואופטימית יותר, גם "הָרִצְפָּה יוֹתֵר יַצִּיבָה". השינוי אינו קיצוני, שהרי זה שינוי בנקודת מבט ולא בעולם. אבל השינוי הקטן בנקודת המבט, כשהוא מלווה בשינויים קטנים בחיי היומיום, פותח פתח לתחושת ביטחון גדולה יותר, ואפילו לאמונה ש"פַּעַם עוֹד יַשְׁרִישׁ הַבַּיִת", ויוכל להפוך למקום בטוח באמת. לא קשה לשמוע את תחושת הרווחה של המשוררת, כשאל המקום שפעם היה מחניק ומאיים "אֲוִיר צַח פּוֹרֵץ מִמְּקוֹמוֹת נִסְתָּרִים". הכאב אינו נשכח ואינו נרפא, משום שטראומה אינה מחלה אלא מצב שאפשר לחיות אתו ולהתמודד אתו ולהפוך אותו למצע לצמיחה. כך "גַּם הַבֶּכִי" מזכיר למשוררת "מַנְגִּינַת נֵבֶל" ששמעה "פַּעַם בַּחֲלוֹם". אבל היכולת הזו לבחור בנקודת מבט חדשה, אופטימית, איננה קסם פתאומי אלא מודעות רגשית "עֵרָה", המתחברת לתחושות הגוף ומאפשרת תחושה של שליטה ובטחון בצעדים הקטנים, היומיומיים, של החיים. "כָּךְ צָרִיךְ לִהְיוֹת". וכך, באמת, צריך להיות. השיר הזה פותח בפני כל אחד מאתנו חלון להתבוננות אחרת, חדשה, במציאות המאיימת, הרצופה אסונות טבע ומלחמות, התבוננות המאפשרת לנו לבחור במעשה קטן, יומיומי, שיגרום לנו לחוש בטוחים לרגע. כתיבת שיר, למשל. מה שמשנה, מדי יום, את נקודת המבט שלי, ומאפשר לי להתחבר מחדש אל המציאות ולמצוא בה יופי וביטחון, הוא פלאי הטבע המתחלפים מדי בוקר מול עיני. כמו בכל שנה, ביום ההולדת של אפרת, אנחנו יוצאים לחופשה קטנה, לבדנו. הפעם הציפו אותנו צבעי הסתיו המתחלפים בעלים שבמורדות ההרים.
ואני מתרגש למראה המים והעצים מחלון המלון שבו אנו מתארחים,
למראה המים הזורמים מכל עבר,
והאור המשתקף בהם.
מי המעיינות החמים הם המקום הבטוח שלנו, ואנחנו שבים וטובלים בהם כל ימי חופשתנו.
אנחנו מטיילים בכפר הקטן, ונפעמים למראה המעיין שבצדו האחד זורמים מים קרים ובשני מי מעיינות הבריאות החמים.
ומתרגשים למראה המפלים הסוערים,
הזורמים אל הבריכות בסלע, ומתערבים בפלגים קטנים של מים חמים.
אנחנו שבים הביתה, אל השלכת הפרטית שלנו, ואל אחרוני האגוזים,
הנושרים מן העץ,
אל השלכת הצובעת את הגן שלנו בצהוב,
אל ערוגות החסה והכרשה המוכנות לקראת החורף, ובקרוב יכוסו במעטה שישמור עליהם מפני השלג,
ואל עלי הכותרת של הפרחים האחרונים, שיונתן אסף אל מגירת העץ הישנה.
שבת שלום, דרור |
|||
|
|
שנה. במלון בריכת-שחיה, מעיינות חמים בטמפרטורות שונות (36 מעלות, 45 מעלות ו-18 מעלות), סאונה רטובה ויבשה, חדר-כושר ועוד. המלון נמצא במרכז העיר קיוסטנדיל, ליד המדרחוב היפה, על בתי-הקפה והמסעדות שבו. 
פיוט, דף שיר שבועי לשירה בעריכת דרור גרין. מדי שבוע נשלח למנויים שיר חדש מאת טובי המשוררים העבריים: יונה וולך, יהודה עמיחי, זלדה, לאה גולדברג, דוד אבידן, אגי משעול, אברהם חלפי, חיה שנהב, שיקספיר, ביאליק, אמילי דיקינסון, אדגר אלן פו, מחמוד דרוויש, ג'ון לנון, רחל ועוד.