English עברית
כניסה

318. יונה וולך: תותים

בחר גיליון קודם

חפש

הצטרפו לרשימת המנויים

 
מדי שבוע, במשך שבע-עשרה השנים האחרונות, אני שולח הרהור על שיר, על השירה ועל החיים לשלושת-אלפים ושמונה-מאות מנויים. כאן תוכלו לקרוא את ההרהור השבועי, וגם את ההרהורים והשירים הקודמים (ברשימה מימין), ולשוחח על השירה ועל החיים. מי שרוצה לקבל את השיר השבועי בדואר האלקטרוני יכול להצטרף כאן לרשימת המנויים (או לשלוח לי את כתובת האימייל שלו: drorgreen@gmail.com).
אנא אל תשלחו לי שירים לפרסום, משום שהבחירה שלי אישית וסובייקטיבית. בדרך-כלל אני שולח שירים שנוגעים בי באופן מיוחד, ללא קשר לאיכותם ה'ספרותית'. 

 
בעריכת דרור גרין
 
יולי 318

את `פיוט` - דפשיר שבועי לשירה עברית, ערכתי והוצאתי לאור במשך שבע שנים רצופות, בשנים תשמ"ב-תשמ"ח, ובין חברי המערכת היו אריאל הירשפלד, עודד שור, אורה לב-רון, אילנה צוקרמן, יונה וולך וס. יזהר. מאות המנויים קיבלו מדי שנה אוגדן מיוחד, ומדי שבוע שלחתי אליהם בדואר שיר חדש שטרם פורסם, מאת טובי המשוררים העבריים. 

`פיוט 2013` מחדש את המסורת של דף-השיר. משנת 2007 אני שולח למנויים שיר והרהור על השירה ועל החיים. את כל השירים וההרהורים תוכלו לקרוא באתר 'פסייקום' וגם תוכלו להגיב בפורום של קוראי`פיוט`. 


Bookmark and Share


בשלושת השבועות האחרונים שלחתי לכם שירי-ילדים מאת יונה וולך: 'לעצמי', 'מלך פוי' ו'מלך אחר'. יונה מסרה לי את כתב-היד לפני כשלושים שנה, אך באותם ימים הם לא נראו לי בשלים לפרסום, ולכן שמרתי אותם אצלי. כעת, בקריאה חוזרת, שירי-הילדים של יונה מאפשרים לי להבין מזווית חדשה את שיריה האחרים, שנהוג לראות בהם שירה חדשנית ונועזת, בעיקר בשל ההתייחסות המינית הבוטה שבהם. 

שירי-הילדים של יונה אינם שירים שנכתבו עבור ילדים, כפי שכתבו משוררים רבים אחרים, אלא שירים שנכתבו על-ידי ילדה בודדה וחרדה. הסדרה 'מלכי האופי' מתארת את האופן שבו ראתה יונה את עולם המבוגרים המרוחק והמאיים. אלו שירים פשוטים, תמימים וכנים, המציגים את עולמה הרגשי של יונה כילדה יתומה מאב הנאבקת על חייה בעולמם של מבוגרים אלימים שלא ניתן לסמוך עליהם. אלו שירים המציגים באופן הישיר ביותר תחושה של מקום לא-בטוח, שהוא היפוכו של הצורך הבסיסי ביותר של כל אדם, מן הרגע בו נולד. 

כשם ששירי-הילדים של יונה אינם שירים שנכתבו לילדים, אלא שירים שנכתבו מנקודת מבטה של ילדה, גם שיריה למבוגרים אינם באמת שירים למבוגרים. שירי המבוגרים של יונה הם, למעשה, שיריה של ילדה אבודה וחרדה, המנסה למצוא חן בעיני הגדולים, להצחיק אותם ולדבר בשפתם, שלא תמיד היתה מובנת לה. כשסיפרתי לה עד כמה נפגעה זלדה באופן אישי מן השיר 'תפילין', בו מתארת יונה משחק מיני באמצעות רצועות התפילין, היא לא הצליחה להבין את סיבת הכעס. היא סיפרה לי שהתכוונה רק להצחיק, ולא היה בזה שום דבר הפוגע בערכים דתיים. "הרי אני בעצמי דתיה", אמרה לי, כשהיא בטוחה שאין הבדל בין האמונה הדתית הפרטית שלה לבין זו של זלדה (במציאות היה ביניהן הבדל תהומי. כשנפגשתי לראשונה עם זלדה, היא סיפרה לי שהיא אנרכיסטית, אבל זה לא מנע ממנה לקיים בהקפדה את המצוות כאשה חרדית). 

בספרה האחרון של יונה, 'אור פרא', אותו הוצאתי לאור שוב לאחר מותה בספר 'שירים אחרונים', יש סדרה של שירים הפותחים במלים "כְּשֶׁתָּבוֹא לִשְׁכַּב אִתִּי". זו סדרה של שירים בהם יונה מתארת מפגשים מיניים עם שוטר, עם שופט, עם מישהו שישכב אתה כמו חוזר בתשובה, וכמו אלוהים, ואפילו עם מישהו שיעמיד פנים שהוא אביה. 

למרות המלים "כְּשֶׁתָּבוֹא לִשְׁכַּב אִתִּי", ותיאורי משחקי-המין, השירים האלו אינם שירים מיניים. אין בהם אינטימיות או אירוטיקה. אלו שירים של נערה צעירה שבאמצעות כתיבת השירה יוצרת בדמיונה סימולציות של יחסי-מין. סדרת שירי המין של יונה אינה מתארת את ניסיונה המיני, אלא אולי את הפנטסיה שהמין עורר בדמיונה. השירים שלה הם סימולציות שלדעתה ימצאו חן בעיני המבוגרים, או אולי יצחיקו אותם, כפי שסיפרה לי. נהוג לספר שיונה שכבה עם כל משורר או עם כל גבר שפגשה, ויש בזה מן האמת. אבל יונה לא שכבה עם גברים כדי לממש יחסי-אהבה או משום שהיתה מכורה למין. דווקא משום שעד יום מותה היא היתה נערה חרדה החוששת מפני המבוגרים, היא חשבה שבאמצעות יחסי-המין תוכל להתקרב אליהם, ולזכות באהבתם. גם במפגש הראשון בינינו, בביתה הקטן ברחוב וולך בקרית-אונו, שהיה מרגש מאוד, היא הציעה לי להישאר לישון איתה. נדמה לי שדווקא משום שסירבתי נוצר בינינו קשר קרוב בחמש השנים האחרונות לחייה. 

יותר מכל שאר השירים מעיד השיר 'תותים' על משמעות המין בשיריה של יונה. השיר הזה הוא סימולציה מיוחדת, משום שיונה מנסה להבין את נקודת מבטו של הגבר במגע המיני, ולכן השיר נפתח במלים "כְּשֶׁתָּבוֹאִי לִשְׁכַּב אִתִּי", מפיו של הגבר, ולא במלים "כְּשֶׁתָּבוֹא לִשְׁכַּב אִתִּי", כמו בשירים האחרים. השיר הזה מתאר סצינה תיאטרונית מצחיקה מאוד, שמלבד המלים "לִשְׁכַּב" ו"זַּיִן" אין בה כל התייחסות למין או לאהבה או לאינטימיות. 

מאחורי החזות המשעשעת והתיאטרלית של השיר הזה, מסתתרת סצינה שבה מפתה הגבר הבוגר את מוכרת התותים הקטנה, הלובשת "שִׂמְלָה שְׁחוֹרָה מְאֻיֶּרֶת בְּתוּתִים", וחובשת "מִגְבַּעַת שְׁחוֹרָה מְקֻשֶּׁטֶת בְּתוּתִים", ואומרת בקול "דַּק וּמָתוֹק" של ילדה, "תּוּתִים תּוּתִים, מִי רוֹצֶה תּוּתִים?" כעת יונה מדמיינת, כילדה קטנה, את מה שרוצה ממנה האיש המבוגר: "אַל תִּלְבְּשִׁי כְּלוּם מִתַּחַת לַשִּׂמְלָה". מחוץ לשורה האחרונה אין בשיר הזה כל רמז למיניות, וכמו בשיר 'לוסי בשמים עם יהלומים' של 'החיפושיות', גם השיר של יונה מתרכז במיוחד בתפאורה ובתלבושות, ולא בתכנים, אותם אולי הילדה-המשוררת אינה מבינה. 

הפער הזה, בין הילדה המשחקת בתפקיד של מוכרת התותים הקטנה, לבין הגבר המבוגר המבקש ממנה ללא ללבוש כלום מתחת לשמלה, הופך את השיר, בעיניו של הקורא (או המבקר), לשיר פורנוגרפי, המסתיים במלים "יוֹרִידוּ אוֹתָךְ יָשָׁר עַל הַזַּיִן שֶׁלִּי". אבל יונה, הילדה הקטנה הכותבת את השיר, רואה זאת רק כשעשוע, בוא היא משמשת דמות בתיאטרון בובות, בה היא בובת חרסינה המונעת על-ידי מישהו אחר: "חוּטִים יַעֲלוּ אוֹתָךְ לְמַעְלָה, בִּלְתִּי נִרְאִים אוֹ נִרְאִים". 

ובאמת, בהערה שרשמה בעט על כתב היד (יונה הדפיסה את שיריה במכונת-כתיבה ישנה על דפים ורודים דקים, כמעט שקופים) היא כתבה: "פורנו של הגיל הרך". עבורה גם המושג 'פורנו' היה סוג של משחק, המיועד לרצות את המבוגרים. והיא הוסיפה את הפירוש שלה לשיר: "צריך זמן לזה - בלי זמן. דרך הזמן. צריך כישרון מסוג מיוחד. פראי מאוד." 

ולמטה היא הוסיפה הערה נוספת, על הכוונה שלה לכתוב סדרה שלמה של שירי 'מין' מן הסוג הזה: "זו סידרה. יש קטגוריות של נושאים, אבל הערוץ של היצירה האורגינלית הוא עדיין מהזיכרון. אפשר להוציא כהנה וכהנה." אני משער שכאן נולד הרעיון לסדרת שירי "כְּשֶׁתָּבוֹא לִשְׁכַּב אִתִּי", אותם צירפתי לספר אחרי השיר הזה (בהסכמתה של יונה). 

נדמה לי שגם התבוננות ביונה, הקוראת את השיר הזה לקהל במועדון ברמלה, מאששת את ההנחה שיונה כתבה שירה תמימה, כילדה המנסה למצוא חן בעיני המבוגרים, בשפה שהם מבינים. באותן הופעות יונה ניסתה גם לשיר את שיריה, והיא ביקשה ממני לנסות לכתוב את התווים. אבל אלו לא היו מנגינות של ממש, ושירים אחרים שלה הולחנו באותו הזמן על-ידי אילן וירצברג, לתקליט 'בציר טוב', שיונה כתבה לו את כל הטקסטים (ושמה מופיע רק ליד השירים באותיות קטנות). 

http://www.youtube.com/watch?v=Oia2MV63FII

משחקי הסימולציות של יונה, בהם היא מציירת תפאורות וממציאה סצינות מצחיקות, אינם שונים ממשחקיהם של כל הילדים בגיל צעיר, בו הם מגלים את העולם סביבם באמצעות חיקוי ומשחק. הם רוכבים על גמלים: 

מעתיקים את הטבע לעלה של חרס

מלקטים יופי בחצר, 

ומתיידדים עם יצורים שאינם מדברים בשפתם.  

גם אני נהנה לביים את עצמי, היום, ביום הולדתי, בנוף האהוב עלי,    

לטייל עם אפרת בנופי המים הזורמים, 

ולהתפעם כמו ילד מן המפלים השוצפים, 

מטיול לאורך הנהר, 

מנוף הרים מרגש, 

מן הצהוב שלצידי הדרכים,   

מעבודתו של פועל אחד קטן,  

ומפטפוטי חסידות בראשי עמודי החשמל, 

או בראש ארובות ישנות. 

כשהכרתי את יונה הייתי צעיר ממנה בעשר שנים, ועכשיו אני מבוגר ממנה בשמונה-עשרה שנים, וכמוה, גם אני ממשיך להתבונן בעולם בעיניים ילדותיות, בגזע עץ שתולעים ציירו בו, 

בשדה שליד הבית, 

בריבת הדובדבנים המתבשלת בסיר הגדול,  

ונשמרת בצנצנות זכוכית, 

ובפרחים, 

המקיפים אותנו מכל עבר. 

שבת שלום,

דרור 


 

 

פיוט, דף שיר שבועי לשירה בעריכת דרור גרין. מדי שבוע נשלח למנויים שיר חדש מאת טובי המשוררים העבריים: יונה וולך, יהודה עמיחי, זלדה, לאה גולדברג, דוד אבידן, אגי משעול, אברהם חלפי, חיה שנהב, שיקספיר, ביאליק, אמילי דיקינסון, אדגר אלן פו, מחמוד דרוויש, ג'ון לנון, רחל ועוד.