350. אברהם חלפי: איפה יפול

בעריכת דרור גרין

 

פברואר 350

אברהם חלפי (1906-1980) היה משורר ושחקן, שפרסם יותר מעשרה קבצי שירה והרבה לכתוב על המצב האנושי. כתבתי כאן בעבר על שיריו 'יוצאת הנשמה לטיול', 'יפה העולם' ו'אז מה אם בן-אדם'. 

נדמה לי שהשיר הזה, יותר מכל שיריו האחרים, נוגע בשאלה הקיומית היסודית, המשותפת לכולנו: חרדת-המוות. 

השיר נפתח לכאורה בסיפור, בתיאור עלילה: "אָדָם יוֹצֵא בַּלַּיְלָה מִבֵּיתוֹ". אבל כבר בקריאת המלה הראשונה אנחנו יכולים להבין שלא מדובר בסיפור או בתיאור פעולה אנושית פשוטה, אלא במשל המתאר את המצב האנושי. זה אינו תיאור של דמות מסוימת, אלא של "אָדָם", כלומר כל-אדם. 

באופן טבעי החשיכה מעוררת בנו חרדה, ולכן לא בכל יום "אָדָם יוֹצֵא בַּלַּיְלָה מִבֵּיתוֹ". אבל הלילה, והמחשבות על השינה, מעוררים בנו גם מחשבות על מוות. חלפי מתאר את הרגע הזה של המודעות למוות, אותה אנחנו מצליחים להסתיר מעצמנו במשך היום. 

חרדת-המוות היא גם החרדה מפני הלא-נודע, מפני האינסוף ומפני הסוף כאחד. זו חרדה בלתי-נסבלת, ולכן אנחנו מצוידים מלידה באינסטינקט הבסיסי של 'הילחם או ברח', המגייס את כל גופנו למאבק או למנוסה, או משתק אותנו. חרדת-המוות היא ה"לַּיְלָה", אותו מתאר חלפי בשירו. 

כדי להימנע מרגע החרדה הבלתי-נסבלת, מן ה"לַּיְלָה", אדם "הוֹלֵךְ, הוֹלֵךְ, כְּנָס מִשְּׁעַת מוֹתוֹ". קשה למצוא תיאור מדויק מזה לפשר החיים. פילוסופים ופסיכולוגים ניסו בדרכים שונות להבין את פשר התנועה האנושית הבלתי-פוסקת, העשיה הקדחתנית, הלימוד והמלחמה, הרכישה והאיסוף, היצירה וההרס. ויקטור פראנקל כינה את ההמולה הזאת בשם 'חיפוש אחר משמעות', אך לא נתן הסבר לחיפוש הקיומי הזה. 

חלפי, בפשטותו המדויקת, מספק לנו תשובה נהדרת, כואבת, אותה נשכח מיד: אנחנו הולכים והולכים ללא הרף, כאיש ה"נָּס מִשְּׁעַת מוֹתוֹ". 

חלפי מוסיף וחותך בבשרנו, בשאלה הבלתי-נסבלת על רגע מותנו: "אֵיפֹה יִפֹּל הַגּוּף?", הוא שואל. זו שאלה חסרת-משמעות, כמובן. הרי אנחנו לא נהיה עדים לרגע מותנו, ולא אנחנו נחפור את הבור. אבל השאלה הזו מעידה על אי-היכולת להתמודד עם החרדה ועם משמעות החיים והמוות. לכן אנחנו מתרחקים מחוויית המוות, ומדברים על מותנו כאילו נוכל לצפות בו בעצמנו. 

האם חשב חלפי על שירו של בוב דילן, 'כאבן מתגלגלת',  כשחשב על הגוף שייפול "כָּאֶבֶן הַמָּשְׁלֶכֶת"? גם האבן של דילן מתייחסת למשהו (חייה של גיבורת השיר) שהיה פעם חשוב ובעל משמעות, ולפתע הפך למשהו שמאבד את הסיבה לקיומו. אבדן המשמעות הוא ביטוי לחרדת-המוות, שהיא ה"לַּיְלָה" בשירו של חלפי. 

"אָדָם יוֹצֵא בַּלַּיְלָה מִבֵּיתוֹ", כתב חלפי בפתיחת שירו. הבית הוא המקום הבטוח, המאפשר לנו להתעלם מחרדת-המוות, מן הלילה המאיים. ומתי יוצא האדם מביתו, כלומר מן המקום הבטוח והמוגן לכאורה? כאשר הוא נאלץ להתבונן בפני ה"לַּיְלָה". 

כדי להמשיך להתעלם מפני המוות נאלץ האדם, כלומר נאלצים כולנו, "לָלֶכֶת וְלָלֶכֶת עַד קֵץ תֵּבֵל". חלפי אינו כותב "עַד קֵצֵה תֵּבֵל", כפי שמתבקש מן הטקסט על מי שהולך והולך בדרך ארוכה, אלא עד "קֵץ תֵּבֵל", שהוא לכאורה סוף העולם. 

אבל חלפי אינו מתכוון לקיצו של העולם, כמובן, אלא לקיצנו שלנו, כלומר לרגע מותנו. החיים, לפי חלפי, הם מסע בלתי-פוסק של מנוסה מפני המוות, מנוסה המובילה אותנו, לבסוף, אל מותנו. 

את השיר מסיים חלפי בהומור-עצמי, כשהוא פונה אל עצמו: "כּוֹתֵב הַשִּׁיר, אֶת מִי אַתָּהּ שׁוֹאֵל?"

ואת התשובה כל אחד מאתנו מוצא בתוכו. כפי שהמשורר שואל את עצמו את השאלה, ויודע מפני מה הוא בורח, גם כאשר הוא בוחר להתעלם מן התשובה, גם אנחנו חולפים לרגע על פני השיר הזה, המציג בפנינו מראה המפרשת את המירוץ המעייף של חיינו, וממהרים להתעלם ממנו ולשכוח אותו. 

מרגע הזריחה, 

ועד רגע השקיעה. 

וכשחורף הופך לאביב, 

אני שוכח את חרדת-המוות כשאני מגלה את מה שצומח ופורח מדי יום, 

ומה שמתארח בכל פרח. 

כשאני מתבונן, אני מגלה מתחת לחממות, ששמרו על החסות מפני השלג, 

את מה שיעלה בקרוב, 

על הצלחת. 

וכשאני מרים את מבטי אל עצי האורן, 

אני מגלה מה שמעולם לא ראיתי. את קורי העכביש הלוכדים את קצה הענף. 

ילדי אינם זקוקים למחשבות קיומיות, והם מגלים בכל יום מחדש את חדוות המשחק, כשהם לומדים לשחק ברידג', 

וכשבני-הדודים שבאו לביקור מלמדים אותם משחקים חדשים. 

הם שמחים בחדוות המפגש, 

ובחדוות החיים,  

בטעמים ובמראות, 

בניסור,   

ביצירה,   

בהמצאה, 

ובנגינה. 

החורף תם מוקדם מתמיד, והירוק שוטף את החצר, וממלא אותה בחיים חדשים. 

שבת שלום,

דרור

הסדנה תאפשר לכם להכיר את הכלים הבסיסיים של האימון הרגשי, אך לא תשנה את חייכם. כדי ליצור את השינוי יהיה עליכם להמשיך ולתרגל זאת מדי יום, מחדש. זה קל ופשוט, אך בתקופה שלאחר הסדנה כדאי מאוד להמשיך בהדרכה שבועית באתר האינטרנט, בקליניקה הווירטואלית שפיתחתי.  

 

"אני ממליצה בחום על הסדנה לאימון רגשי לזוגות המעוניינים לשפר ולפתח את הזוגיות שלהם למקום בוגר ובשל, עמוק ומחוייב, הפותח אפשרויות חדשות גם למי שנדמה לו שכבר ניסה את הכל. אני ממליצה על ההיכרות עם דרור ואפרת, שהינם אנשים מיוחדים במינם, מעוררי השראה ואהבה" (אסתר גילת, יוצרת ופסיכולוגית קלינית. www.esthergilat.net).

 

המיקום והמחיר