449. משה-לייב הלפרן: נישואין

בעריכת דרור גרין

 

גיליון 449, שנה עשירית, ינואר 2016

משה-לייב הלפרן (1886-1932), מחשובי משוררי היידיש, נולד בגליציה ומת בניו-יורק. הוא כתב שירה בגרמנית וביידיש, ופרסם עשרה ספרי שירה ביידיש. הוא תורגם לאנגלית ולעברית. ספרו 'טווס הזהב' יצא לאור בעברית בשנת 1963. את השיר 'נישואין' מצאתי ברבעון 'סימן קריאה' מס' 11 (מאי 1980), בעריכת מנחם פרי. השיר תורגם על-ידי בנימין הרושובסקי. 

למרות חיי העוני ומלחמת ההישרדות מאפיין ההומור את שיריו של הלפרן, כפי שאפשר להבחין גם בשיר הזה, שלמרות הקלילות וההומור מנסה לבחון את השאלה הגדולה של פשר מעשה האמנות. 

לכאורה, זה אינו שיר במובן הקלאסי אלא פרוזה המחולקת לשורות קצרות, שיש לה מבנה של בדיחה המסתיימת ב'פואנטה': 

אֲנִי מִסְתַּכֵּל בָּאִשָּׁה הָעֲרֻמָּה, עִם הָרֹאשׁ הַקָּטָן, עִם הַיְּרֵכַיִם הַמְּגֻשָּׁמוֹת הַשְּׁמֵנוֹת, עִם הַרַגְלַיִם הַגַּבְרִיּוֹת הַגְּדוֹלוֹת, וּפוֹנֶה אֶל אֳמַן־הַצְּבָעִים וְשׁוֹאֵל, מָה הֵבִיא אוֹתוֹ, בְּעֶצֶם, שֶׁיַּחֲלֹם עֲלֵי־בַּד דָּבָר שֶׁכָּזֶה. 

מְשַׁפְשֵׁף הוּא גַּפְרוּר וְדוֹחֵף אֶת הַמִּקְטֶרֶת לְתוֹךְ פִּיו וּמֵשִׁיב. - 

מִתְבָּרֵר כָּכָה: הוּא - פוּ. בְּעַצְמוֹ - פוּ. הָיָה נָשׂוּי לָהּ - פוּ. בְּפָּרִיז - פוּ.

אבל זו אינה בדיחה, והבחירה לעצב את הטקסט ההיתולי הזה כשיר היא, למעשה, מה שהופך אותו לשיר. 

הבית הראשון של השיר נפתח בתבוננות ב"אִשָּׁה עֲרֻמָּה", תיאור המדגיש את כיעורה: "עִם הָרֹאשׁ הַקָּטָן, עִם הַיְּרֵכַיִם הַמְּגֻשָּׁמוֹת הַשְּׁמֵנוֹת, עִם הַרַגְלַיִם הַגַּבְרִיּוֹת הַגְּדוֹלוֹת". רק לאחר שקראנו את מלות הפתיחה, מבהיר לנו המשורר שלא מדובר באשה ערומה של ממש, אלא רק בציור של אשה. אנו מגלים זאת כאשר מספר לנו המשורר שהוא "פּוֹנֶה אֶל אֳמַן־הַצְּבָעִים". 

הכינוי "אֳמַן־הַצְּבָעִים" הופך את תיאור האשה, שמתברר שהוא תיאור של אשה מצוירת, לשיר. צייר אינו חייב לצייר בצבע, והבחירה בצירוף "אֳמַן־הַצְּבָעִים" מוסיפה מידע על ציור האשה, וגם מזכירה לנו שהמשורר עצמו הוא "אֳמַן־הַמִּלִּים", ושיש לו יכולת לברוא את השיר באמצעות האופן בו הוא מצרף את המלים זו לזו. גם השאלה שהמשורר מפנה אל הצייר מנוסחת באופן מיוחד. וא אינו שואל אותו מדוע צייר אשה כה מכוערת אלא "מָה הֵבִיא אוֹתוֹ, בְּעֶצֶם, שֶׁיַּחֲלֹם עֲלֵי־בַּד דָּבָר שֶׁכָּזֶה". הציור, לפיכך, אינו תיאור מדויק של המציאות, בדומה לצילום, אלא "חֲלֹוׁם עֲלֵי־בַּד". 

מה שהופך את הפרוזה לשירה, לפיכך, הוא השימוש המיוחד במלים ובצירופים, המעניקה להם משמעות מיוחד או צורה יוצאת-דופן. 

אבל מחוץ לניסוח המיוחד של תיאור האשה המצוירת שאלתו של המשורר מעוררת את שאלת מהותה של האמנות, ואת התהיה מה הופך את הבנלי לבעל משמעות. השאלה הזו נוגעת בכל יצירת אמנות. מה הופך ציור של אגרטל עם פרחים ליצירת אמנות הנמכרת במיליוני דולרים (כציור של ון-גוך, למשל), ומה הופך סיפור עיתונאי על צעיר שרוצח זקנה ליצירת מופת ספרותית (ברומן 'החטא ועונשו', למשל). 

אינני בטוח שעלינו לחפש את התשובה לשאלה זו בדבריו של הצייר, משום שלמעשה היא טמונה בשיר עצמו, ובבחירת המלים של המשורר. את השאלה ששואל המשורר את הצייר אנחנו יכולים להפנות אל הצייר עצמו: "מָה הֵבִיא אוֹתוֹ, בְּעֶצֶם, שֶׁיִּכְתׂב עַל דָּבָר שֶׁכָּזֶה". 

האם יש משמעות לתשובתו של הצייר? זו תשובה טכנית למדי: "הוּא בְּעַצְמוֹ הָיָה נָשׂוּי לָהּ בְּפָּרִיז". טוב. עכשיו אנחנו יודעים מדוע צייר הצייר אשה מכוערת. אבל מה שהופך את התשובה הזו לבעלת משמעות היא העיצוב המיוחד של המלים. 

תחילה מתאר המשורר את תגובתו הלא-מילולית של הצייר: "מְשַׁפְשֵׁף הוּא גַּפְרוּר וְדוֹחֵף אֶת הַמִּקְטֶרֶת לְתוֹךְ פִּיו וּמֵשִׁיב". האם תיאור הצייר המצית את מקטרתו חשובה? האם היא מוסיפה משהו להבנה שלנו? 

לא. ודווקא משום כך התיאור הזה חשוב לעיצובו האמנותי של השיר, ולהבנה שמה שהופך שיר לשיר וציור לציור אינו תוכן היצירה אלא האופן המיוחד בה האמן מעצב אותה. תיאור הצתת המקטרת מכין את סיומו של השיר, והופך את התוכן היבש של תשובתו של הצייר למעין תיאטרון קטן, המשלב תנועה ומוסיקה והומור, ובכך מדגימים את האופן שבו נוצרת יצירת האמנות, כמשחק שנועד לשעשע אותנו, להדהים אותנו או לאפשר לנו לראות ולהבין משהו שהיה נסתר מעינינו אילולא הציג אותו האמן בדרך הזו: 

מִתְבָּרֵר כָּכָה: 

הוּא - פוּ. 

בְּעַצְמוֹ - פוּ. 

הָיָה נָשׂוּי לָהּ - פוּ. 

בְּפָּרִיז - פוּ.

האמנות אינה משהו רחוק, נשגב או 'רוחני', והיא היכולת המיוחדת שלנו למצוא את היופי בעולם הסובב אותנו, לעתים באשה עם ירכים מגושמות, ולעתים סתם אגרטל פרחים. 'אֳמַן־הַצְּבָעִים' שלי הוא הטבע שבו אני צועד מדי בוקר, בערפל, 

ואני יוצא מן הכפר,  

מגיע אל שלושת הדובדבנים המשקיפים אל הנהר, 

כל אחד מהם יחיד ומיוחד, 

ואוצרות של זהב מתגלים לי בתוך הסבך, 

או דמעה של גשם שנותרה על ענף הדובדבן,  

וקוצים המתבוננים, כמוני, 

בהרים, מעל לערפל שמעל לנהר. 

אני פוגש בשערים המוליכים למטעים קסומים, 

מתבונן בנוף הרחוק, 

וחוזר באור השמים המתבהרים.  

שבת שלום,

דרור 

הסדנה מתקיימת בשבוע הראשון של כל חודש בשנת 2016, מיום שישי ועד יום שישי. 

4-11 במרץ, 1-8 באפריל, 6-13 במאי, 3-10 ביוני, 1-8 ביולי, 5-12 באוגוסט, 2-9 בספטמבר, 7-14 באוקטובר, 4-11 בנובמבר, 2-9 בדצמבר. 

אתם יכולים להצטרף לסדנת חורף בימים המושלגים (בפברואר או מרץ), לסדנת אביב  כשהכפר הבולגרי פורח ומאיר פנים (אפריל, מאי), לסדנת קיץ כשעצי הפרי מתמלאים בדובדבנים, שזיפים, תפוחים, אגסים ואפרסקים (יוני, יולי, אוגוסט) או לסדנת הסתיו, כשהשלכת מכסה הכל בצבעים מרהיבים (ספטמבר, אוקטובר, נובמבר). 

הסדנה מתקיימת בכפר בולגרי קטן ויפה, דבורישטה, לא רחוק מן העיר קיוסטנדיל, 80 קילומטרים מסופיה, בירת בולגריה. המשתתפים ילונו במלון ביתי מיוחד ויפה, בכפר סמוך. 

אנחנו נאסוף אתכם משדה-התעופה בסופיה, בירת בולגריה, ונדאג לכל צרכיכם במשך כל ימי הסדנה, עד שנחזיר אתכם לשדה-התעופה בסיום הסדנה. 

אזור קיוסטנדיל הוא מרכז עצי הפרי של בולגריה (במיוחד דובדבנים), והוא עשיר בנחלים ונהרות, הרים, ומעיינות בריאות חמים שהרומאים גילו לפני אלפיים שנה. 

התשלום: 850 יורו למשתתף בחדר ליחיד (800 יורו למשתתף בחדר זוגי). 

התשלום כולל את הסדנה ושבעה ימים של אירוח מלא, ואינו כולל טיסה בחברת אל-על או ב-WIZZAIR (מחירי הטיסה בחברת WIZZAIR זולים מאוד, אך משתנים מיום ליום).  

להרשמה כתבו אלינו: drorgreen@gmail.com

או התקשרו לטלפון ישראלי:  073-2248404 

---

 ד"ר דרור גרין

נולד בירושלים, 1954, מתגורר בכפר דבורישטה שבבולגריה עם אפרת וארבעת ילדיהם. ניהל את 'קוגיטו, בית-ספר לפסיכותרפיה' בזכרון-יעקב ולימד פסיכיאטרים, פסיכולוגים ופסיכותרפיסטים בבית-הספר לפסיכותרפיה של הטכניון בביה"ח רמב"ם, בבית-הספר לפסיכותרפיה בבית-החולים בצפת בשיתוף עם מכללת צפת, ובלימודי ההמשך ברפואה של אוניברסיטת בן-גוריון בנגב בשיתוף עם שירותי בריאות כללית. 

סיים דוקטורט ותואר שני בסיטי יוניברסיטי (ריג'נטס קולג', לונדון), בוגר האקדמיה למוסיקה ע"ש רובין בירושלים (קומפוזיציה) והאוניברסיטה העברית (פילוסופיה ומוסיקולוגיה). שימש כמנכ"ל 'הוצאת המוסיקה הישראלית' ו'הסדנה הירושלמית לעיצוב', והמציא את משחק-החשיבה 'טריקסי' שנמכר ברחבי העולם. 

פיתח את גישת 'האימון הרגשי' ומנהל את 'המכון לאימון רגשי' בבולגריה. כאחד מחלוצי הטיפול הנפשי באינטרנט פיתח את הקליניקה הווירטואלית הראשונה. 

הלום-קרב ממלחמת יום-הכיפורים. 

ד"ר לפסיכותרפיה, מוסיקאי, סופר ומאייר. חיבר יותר מארבעים ספרים לילדים, למבוגרים וגם ספרות מקצועית בתחום הטיפול הנפשי: 'טיפול נפשי, מדריך למשתמש', 'פסיכותרפיה ממבט אחר', 'פרויד נגד דורה' ו'תיאורי-המקרים של פרויד'. הספר 'אימון רגשי' יצא לאור בשנת 2011, ואת חלקו הראשון  ניתן לקרוא באתר. 

---

אפרת גרין 

בת קיבוץ רמת-יוחנן, 1969, מתגוררת בכפר דבורישטה בבולגריה עם דרור וארבעת ילדיהם, הגדלים בחינוך ביתי בחיק הטבע. 

למדה מנהל עסקים ושיווק, ועסקה בהם מגיל צעיר בישראל ובעולם. טיילה ולמדה שפות ותרבויות. 

תערוכת העבודות שלה, 'משחק בחומר', התקיימה בגלריה העירונית של העיר קיוסטנדיל בשנת 2010.