English עברית
כניסה

452. חדוה הרכבי: פניו

בחר גיליון קודם

חפש

הצטרפו לרשימת המנויים

 
מדי שבוע, במשך שבע-עשרה השנים האחרונות, אני שולח הרהור על שיר, על השירה ועל החיים לשלושת-אלפים ושמונה-מאות מנויים. כאן תוכלו לקרוא את ההרהור השבועי, וגם את ההרהורים והשירים הקודמים (ברשימה מימין), ולשוחח על השירה ועל החיים. מי שרוצה לקבל את השיר השבועי בדואר האלקטרוני יכול להצטרף כאן לרשימת המנויים (או לשלוח לי את כתובת האימייל שלו: drorgreen@gmail.com).
אנא אל תשלחו לי שירים לפרסום, משום שהבחירה שלי אישית וסובייקטיבית. בדרך-כלל אני שולח שירים שנוגעים בי באופן מיוחד, ללא קשר לאיכותם ה'ספרותית'. 

 

 
 
בעריכת דרור גרין
 
גיליון 452, שנה עשירית, פברואר 2016

את `פיוט` - דפשיר שבועי לשירה עברית, ערכתי והוצאתי לאור במשך שבע שנים רצופות, בשנים תשמ"ב-תשמ"ח, ובין חברי המערכת היו אריאל הירשפלד, עודד שור, אורה לב-רון, אילנה צוקרמן, יונה וולך וס. יזהר. מאות המנויים קיבלו מדי שנה אוגדן מיוחד, ומדי שבוע שלחתי אליהם בדואר שיר חדש שטרם פורסם, מאת טובי המשוררים העבריים. 

`פיוט 2014` מחדש את המסורת של דף-השיר. משנת 2007 אני שולח למנויים שיר והרהור על השירה ועל החיים. את כל השירים וההרהורים תוכלו לקרוא באתר 'פסייקום' וגם תוכלו להגיב בפורום של קוראי`פיוט`. 


Bookmark and Share


אני זוכר את אלישע, בנה של חדוה הרכבי, כשהיה ילד קטן בשכונת אבו-טור, שבה גם אני נולדתי, עשרים-ואחת שנים לפניו. חדוה ואלישע גרו בבית שבחצרו עבר הגבול עם ממלכת ירדן, ולא רחוק משם ניצבה עמדת חיילי הליגיון הירדני, ממנה נשמעו לעיתים חילופי יריות, שהחרידו את ילדותי. 

חדוה ואלישע גרו לבדם בסוף העולם, זה לצד זה, וזה עם זה, שני אנשים מיוחדים במינם. אלישע למד בבית-הספר לקולנוע סם שפיגל בירושלים, ובשנת 2003, כשהיה בן עשרים ושמונה, נהרג בתאונת ירי. 

בספר 'אני רוצה רק להגיד לָךְ', שיצא לאור בשנת 1985 (כשאלישע היה בן 10), מופיע השיר 'והנדיר הזה', שמתאר אולי באופן המזוקק ביותר אהבה של אם לבנה (או של כל הורה לילדו), אהבה העולה על כל אהבה אחרת, ורק "אַחַר־כָּךְ אֱלֹהִים". במלים רבות מתארת חדוה בשיר הזה את החוטים הדקים מדק, הרבים כל-כך, המחברים אותה לבנה. 

את האהבה אפשר לבטא במלים רבות, כשם שעשתה חדוה בשיר 'הנדיר הזה', שכתבה על אלישע בהיותו בן תשע או עשר. יותר מעשרים שנה מאוחר יותר, את הספר 'ציפור שבפנים עומדת בחוץ' - שירים 1962-2008 (הוצאת 'הקיבוץ המאוחד' והוצאת 'מוסד ביאליק', 2009), שכולל מבחר של כל ספריה, חותמת חדוה בפרק 'מִיגוֹ', שהוא שם החיבה של אלישע. בשיר 'פניו', הפותח את קובץ השירים הקצר הזה, כותבת חדוה במלים מעטות, שלא כהרגלה, את הכאב הגדול של הקינה והגעגועים. 

אני משער שאין כאב גדול יותר מן הכאב על אובדנו של בן, ואין מלים להביע את הכאב הזה. השיר 'פניו' מתאר את השתיקה ואת העיוורון ואת כל מה שאיננו עוד ואין מלים לבטא אותו. 

חדוה פותחת את השיר במלים "בְּנִי שׁוֹתֵק לְעִתִּים קְרוֹבוֹת", המסתירות מסר כפול. המלים "בְּנִי שׁוֹתֵק" הן הביטוי המזוקק ביותר לתיאור מותו של הבן, אבל ההמשך, "לְעִתִּים קְרוֹבוֹת" מבטל, לכאורה, את נצחיותו של המוות. זו לא סתירה של ממש. 

אני זוכר איך לפני ארבעים וחמש שנים, במלחמה, ראינו את אחד מחברינו נהרג מכדורי מקלע שירה בו טייס מיג מצרי, ואיך מעלים את גופתו אל גג הזלדה שדלתה נסגרה ומחצה את רגליו המתות. זמן קצר לאחר מכן אספור אותנו מפקדי הסוללה וסיפרו לנו שהוא נפצע ונלקח לבית-החולים. כולנו ראינו את חברנו נהרג מול עינינו, ולמרות זאת כולנו האמנו שהוא רק נפצע, עד שנודע לנו שוב על מותו עם תום המלחמה. 

באותה מלחמה נהרג חברי לקורס מפקדים, אהוד, גם הוא ממקלעי מטוס מצרי, בשעה ששוחחנו על הגדרת האמנות. במשך שנים רבות הרגשתי אשם על שלא פגשתי את הוריו, ולא סיפרתי להם על רגעיו האחרונים. כתבתי על כך בספרי 'בחזרה לצוות 4'. לאחר שהספר יצא לאור, כעשרים שנה לאחר המלחמה, התקשר אלי דודו של אהוד, ובפגישה סיפר לי שהוריו של אהוד קראו את ספרי, אבל אינם רוצים להיפגש. הוא סיפר לי עוד, שהם שומרים על חדרו כפי שהיה כשיצא למלחמה, כאילו הוא עומד לשוב בכל רגע. 

המוות, שהוא האיום הגדול ביותר בחיינו, אינו נתפס, ואין לו משמעות של ממש. כדי להתגבר על חרדת-המוות אנחנו ממציאים לעצמנו סיפורים המעניקים משמעות לחיינו, ויוצרים בנו תחושה זמנית של מקום בטוח. חדוה אינה מטילה ספק במותו של בנה, ובו-בזמן היא אינה יכולה להשלים איתו, ומרגישה את קיומו של בנה בכל הווייתה.  

השיר ממשיך במלים "מִתְבּוֹנֵן בְּלִי עֵינַיִם בַּשָּׁמַיִם שֶׁלֹּא יַחְלְפוּ יוֹתֵר לְעוֹלָם עַל פָּנָיו". מה שמעצים את הכאב בשיר הזה אינו המלים והתיאורים, אלא תחושת ההיעדר. תחושת היעדרו של הבן החי, היעדרו של הבן המדבר, הזועק בשתיקתו, והיעדרו של הבן הרואה. גם כאן במטאת חדוה, לכאורה, מסר כפול. הבן המת, בעיניה של אמו, עדיין "מִתְבּוֹנֵן", כלומר נמצא לידה, אבל זו התבוננות "בְּלִי עֵינַיִם". 

את תחושת ההיעדרות מעצים תיאור ה"שָּׁמַיִם שֶׁלֹּא יַחְלְפוּ יוֹתֵר לְעוֹלָם עַל פָּנָיו". גם כאבה של האם, ושלנו איתה, מתעצבים מן הידיעה שמה שאנו מקבלים באופן מובן מאליו, השמים שאנחנו רואים אם רק נתבונן מעלה, נמנע מאלישע, שלעולם כבר לא יוכל להתבונן בהם. 

השיר הקצר הזה, ששואב את עוצמת הכאב שלו מן ההיעדר, מזכיר לי את שירו של יהודה עמיחי, 'גשם בשדה קרב', שגם הוא קצר ותמציתי, ומבטא את תחושת חוסר-האונים בפני המוות בתיאור ההיעדר, היעדרה של השמיכה מפניהם של המתים, שכבר אינם חשים בגשם: 

גֶשֶׁם יוֹרֵד עַל פְּנֵי רֵעַי;
עַל פְּנֵי רֵעַי הַחַיִּים, אֲשֶׁר
מְכַסִּים רָאשֵׁיהֶם בַּשְּׂמִיכָה -
וְעַל פְּנֵי רֵעַי הַמֵּתִים, אֲשֶׁר
אֵינָם מְכַסִּים עוֹד.

בשיר אחר, 'כל-כך הרבה אוי', במחזור 'מיגו' מצטטת חדוה את דבריו של דני אורסתיו, בשעה ששמע על מותו של אלישע: "אוי, אוי אוי, חדוָה'לה, אוי אוי אוי, אלישע": 

אוֹי, חֶדְוָ'לֶה, אוֹי, אוֹי, 
אוֹי, אֱלִישָׁע, 
אוֹי אֱלֹהִים, 
 
אֱלֹהִים. אֵיפֹה אֱלֹהִים. מָה אֱלֹהִים. מִי אֱלֹהִים. 
מִי צָרִיךְ אֱלֹהִים. בִּשְׁבִיל מָה. לָמָּה. 
לְמָה. אֱלֹהִים, אֱלֹהִים 
 
אַדִּירִים, מֻקָּף מַקְהֵלַת מַלְאָכִים יְחֵפִים מְהַבְהֶבֶת בַּחשֶׁךְ, 
שָׁרָה בָּהָר "אֶל מָלֵא רַחֲמִים" 
לִכְבוֹד אֱלִישָׁע

משוררים רבים כותבים על המוות, ומפגישים גם אותנו עם החרדה הקיומית וחוסר היכולת שלנו להתמודד עם מה שאינו ניתן להבנה. רק מעטים הצליחו לבטא כמו חדוה ועמיחי את תחושת ההיעדר, שמחזקת אפילו יותר את התחושה המופרכת שמה שמת עדיין חי בתוכנו, ולעולם לא יעזוב אותנו. 

אני חי בצילו של המוות כבר שנים רבות, ואינני יכול לשכוח את חברי שמתו במלחמה ואת הגופות השרופות של אלו שנאלצתי להרוג. את החיים אני מוצא בטבע המקיף אותי, שאין בו שנאה ורוע, ויש בו יופי שמחזיר לי את שמחת החיים. השלג הכבד כבר כמעט נמס כליל, אבל על ההרים עוד מלבינים הגגות, 

וגם פסגות ההרים עדיין מלבינות, 

והעצים העצומים מוקפים לבן,  

והשלג נוגע בעננים הלבנים. 

גם בטיול הערב שלנו מקשטים עננים חדשים את השמים, 

ואנחנו צועדים בזוהר השקיעה, 

המסמא את עינינו. 

במסעדה הקטנה בסופיה (חמישה שולחנות בלבד), נגני ג'ז נפלאים מנגנים בימי חמישי כבר עשרות שנים,  

ועכשיו חוגגים בו חמש שנים לנגינתה של קבוצת הג'זיסטים האחרונה. 

את הקבוצה מוביל נגן חצוצרה מופלא, 

https://www.youtube.com/watch?v=fyIIE0czW0E

וונציסלב בלגואב, המשתף גם את הקהל בנגינה,  

והפעם הזמין גם את בנו המנגן בבנג'ו, 

וגם את הטרומבוניסט של תזמורת סופיה. 

בחגיגה מנגן גם משתתף קבוע שידיו פגועות, והוא בנה לעצמו כלי הקשה יחיד במינו מקרש כביסה.  

גם אנדה ומוריה משתתפים בחגיגה, ומנגנים בכלים שחילקו להם.  

השקיעות אצלנו מרהיבות בחורף, 

והעננים הופכים לדרקונים יורקי אש,  

עד שהחושך יורד על הכפר. 

שבת שלום,

דרור 

Bookmark and Share

שלום למנויי 'פיוט'

פרויקט 'מבשלים שלום' קרוב מאוד ללבי, ולכן אני תורם את שכר עבודתי בסדנת מרץ, והתשלום עבור הסדנה והאירוח בבולגריה (7 ימים לא כולל טיסה) יהיה 450 יורו במקום 850 יורו

אנא הפיצו זאת בין חבריכם

מבשלים שלום

ואימון רגשי בכפר בולגרי קסום
25 במרץ - 1 באפריל 2015 ׁ(נותרו 2 מקומות)
15-22 באפריל 2016

בהנחיית ד"ר דרור גרין

המציאות הישראלית קשה ושוחקת, ובמיוחד למי שהקיצוניות הדתית-לאומית מנוגדת לערכיו. מי שמאמין בשלום, בשיוויון ובשיתוף בין יהודים לערבים, חילונים ודתיים, ובין בני העדות השונות והעליות השונות, הפך למיעוט נרדף. רבים התייאשו מלצפות לשינוי פוליטי, בארץ שבה לשלטון המתנחלים והדתיים-לאומיים יש רוב גדול. המטבח הקהילתי מציע דרך חדשה ליצירת קהילה אלטרנטיבית, שתשמש מקום בטוח לכל מי שאינו שותף למדיניות הכיבוש והאפרטהייד. 

מעגלי שיתוף וסיפור היו מאז ומתמיד מקום המפגש הטבעי לחיי משפחה וקהילה. הבישול המשותף מאפשר לנו לשתף זה את זה בתרבות שבה צמחנו, והאכילה המשותפת מאפשרת לנו לחלוק זה עם זה בחוויות היומיומיות שלנו, להכיר זה את זה טוב יותר ולשתף פעולה במימוש רעיונות וחלומות. 

סדנת המטבח המשפחתי מאפשרת לנו לשוב ולפגוש זה את זה בעשיה משותפת, בבישול, באכילה, בטיול ובדיבור מלב אל לב. הסדנה מיועדת ליצור תשתית להקמת קהילה חדשה, שתשמש כמקום בטוח וכבסיס לתקווה. 

אתם מוזמנים להירשם עכשיו לסדנאות שייתקיימו בשבוע הראשון של כל חודש (מיום שישי ועד יום שישי), בשנת 2016. 

סדנת 'אימון רגשי ומטבח קהילתי' היא הזדמנות מיוחדת במינה לחדש את הכישורים הרגשיים והחברתיים שלנו בעשיה הבסיסית המענגת ביותר: סיפור, בישול ואכילה. במשך שבעה ימים ניפגש, נשתף זה את זה בסיפורי חיינו ובתפיסת-העולם שלנו, נבשל ביחד, נטייל בכפר ובסביבתו, נלמד זה מזה ונלמד זה את זה ונחדש את היכולת לספר ולהקשיב, כדי להמשיך וליצור קהילה אלטרנטיבית במקום בו אנו חיים. 

"שבעה ימים בצל משפחה מקסימה בבולגריה בכפר שבו החיים נעצרו לטובת האדם, הטבע והחי - הלב עדיין שם" (מירה צוקרמן). 

הסדנה היא גם מפגש היכרות לכל מי שירצה להצטרף לתוכנית הדו-שנתית להכשרת מאמנים רגשיים ליזמות חברתית ולהקמת קהילות חדשות של שלום ושיתוף. 


שבעה ימים של מטבח קהילתי 

סדנת 'מבשלים שלום' מתקיימת בכפר הבולגרי הקטן דבורישטה, בין עצי הפרי לגן-הירק, בחיק הטבע, והיא מיועדת לשישה עד עשרה משתתפים. 

כל אחד משבעת ימי המפגש יוקדש לאחת משבע המיומנויות הרגשיות, וליישום שלה ביצירת קהילה של שלום: נבשל ונאכל יחד את ארוחות הצהרים והערב.  

את עבודת האימון הרגשי, האישי, נשלב בהקמת המטבח הקהילתי והמשפחתי והפיכתו למצע לסיפור, להקשבה, ליצירה משותפת וליזמות קהילתית. 

הסדנה כוללת גם טיולים קצרים בנוף הכפרי היפה, והיכרות עם חיי הכפר הבולגרי ותושביו. 

"אני יוצאת מכאן חכמה יותר, בלב ובנפש, ולוקחת אתי דוגמא נהדרת להמשך" (עירית חכם). 

הסדנה מבוססת על הספר המקיף, 'אימון רגשי', שהוא מדריך מעשי לניהול רגשות. את הספר ניתן לרכוש רק באתר האינטרנט, ושם אפשר גם לקרוא את חלקו הראשון. בספר 'מקום בטוח' אפשר לקרוא על היישומים החברתיים של האימון הרגשי. מבוא לאימון הרגשי אפשר לקרוא בספר 'שיחות עם הנסיך הקטן'. 

אתם מוזמנים לקרוא את מכתבי משתתפי הסדנאות הקודמות. 


אימון רגשי 

מרגע היוולדנו אנחנו לומדים ומתפתחים. אנחנו לומדים ללכת, לדבר, ולאט לאט אנחנו רוכשים מיומנויות שונות המאפשרות לנו להיות עצמאיים. אבל איש מעולם לא לימד אותנו לעשות שימוש במיומנויות הרגשיות שלנו, שהן התוכנה המפעילה את מוחנו ומאפשרת לנו להתאים את עצמנו למציאות. 

האימון הרגשי הוא מתודה מהפכנית, המאפשרת לנו לזהות את שבע המיומנויות הרגשיות שלנו ולשפר אותן באופן קבוע באמצעות תרגול יומיומי. ד"ר דרור גרין, שפיתח את האימון הרגשי, יצר דרך-חיים המאפשרת לכל אחד לנהל את רגשותיו, לממש את יכולותיו וליצור קשרים המבוססים על סיפור והקשבה. האימון הרגשי הוא גם דרך לחידוש החיים הקהילתיים וליצירת רשת חברתית לא וירטואלית. 

הספר 'אימון רגשי' הוא מדריך מעשי לניהול רגשות, והוא מציע דרך פשוטה ויעילה לזיהוי ולשיפור יומיומי של שבע המיומנויות הרגשיות. 

"דרור הוא אחד מאנשי המקצוע הייחודיים שפגשתי. אין אף אחד שדומה לו בנוף המקצועי שלנו. הוא חושב בצורה מיוחדת ופוריה." (פרופ' חיים עומר, אוניברסיטת תל-אביב, מחבר הספרים 'שיקום הסמכות ההורית', 'השטן שבינינו'. 'פחדים של ילדים' ועוד).  

אוטונומיה שיתופית 

האימון הרגשי מציע כלים לשיפור המיומנויות הרגשיות והחברתיות, והאוטונומיה השיתופית היא דרך להתמודדות חדשה עם הבדידות ועם חוסר האונים הכלכלי, דרך שאינה דורשת מהפיכה חברתית וניתן לממש אותה כבר עתה, בקבוצות קטנות. 

רעיון האוטונומיה השיתופית מציע תחליף לתפיסת העולם ההיררכית השלטת בתרבות המערבית באלפיים השנים האחרונות, ואשר באה לידי ביטוי בתפיסות קיצוניות כדוגמת הקומוניזם הטוטליטרי המשעבד את הפרט לקבוצה או הקפיטליזם והאינדיבידואליזם הקיצוני שחיסלו את חיי הקהילה. 

האוטונומיה השיתופית משלבת את היתרונות שבחיי שבט משפחתי או קהילה קטנה המספקת תמיכה ותחושה של מקום בטוח לחבריה, עם שמירה על האוטונומיה האישית של כל אחד מן החברים, המאפשרת לו להיות אחראי על חייו ולהתאים את עצמו בגמישות לעולם המשתנה במהירות במאה העשרים-ואחת. 

"זו חוויה מעצימה ומחבקת. שני בני זוג משלימים באישיותם ובמקצועיותם תובנות של ידע ורגישות עצומה. כשהם מעטירים שפע של נדיבות, חום אנושי, רגישות עצומה ואהבה" (רוחלה זיו). 

האוטונומיה השיתופית היא דרך יעילה ופשוטה ליצירת קהילה אלטרנטיבית בישראל, שתהיה מבוססת על קיומן של קהילות קטנות ועצמאיות, המתנהלות ללא היררכיה שלטונית ומקיימות ביניהן קשרי תמיכה ושיתוף. המטבח השיתופי הוא צעד ראשון ליצירת קהילות קטנות, ביישובים שונים, שיהפכו לרשת של תרבות אלטרנטיבית. 

הספר 'שיחות עם הנסיך הקטן' מציג את הנחות היסוד של האימון הרגשי ושל האוטונומיה השיתופית, והספר 'מקום בטוח' מציג את האפשרות ליישם את האוטונומיה השיתופית בחיינו. 


הזמן, המיקום והמחיר

25 במרץ עד 1 באפריל. סדנה זו במחיר עלות, 450 יורו במקום 850 יורו. 

15-22 באפריל 2016. 

אתם יכולים להצטרף לסדנת חורף בימים המושלגים (בפברואר או מרץ), לסדנת אביב  כשהכפר הבולגרי פורח ומאיר פנים (אפריל, מאי), לסדנת קיץ כשעצי הפרי מתמלאים בדובדבנים, שזיפים, תפוחים, אגסים ואפרסקים (יוני, יולי, אוגוסט) או לסדנת הסתיו, כשהשלכת מכסה הכל בצבעים מרהיבים (ספטמבר, אוקטובר, נובמבר). 

הסדנה מתקיימת בכפר בולגרי קטן ויפה, דבורישטה, לא רחוק מן העיר קיוסטנדיל, 80 קילומטרים מסופיה, בירת בולגריה. המשתתפים ילונו במלון ביתי מיוחד ויפה, בכפר סמוך. 

אנחנו נאסוף אתכם משדה-התעופה בסופיה, בירת בולגריה, ונדאג לכל צרכיכם במשך כל ימי הסדנה, עד שנחזיר אתכם לשדה-התעופה בסיום הסדנה. 

אזור קיוסטנדיל הוא מרכז עצי הפרי של בולגריה (במיוחד דובדבנים), והוא עשיר בנחלים ונהרות, הרים, ומעיינות בריאות חמים שהרומאים גילו לפני אלפיים שנה. 

התשלום: 850 יורו למשתתף בחדר ליחיד (800 יורו למשתתף בחדר זוגי)

התשלום כולל את הסדנה ושבעה ימים של אירוח מלא, ואינו כולל טיסה בחברת אל-על או ב-WIZZAIR (מחירי הטיסה בחברת WIZZAIR זולים מאוד, אך משתנים מיום ליום).  

להרשמה כתבו אלינו: drorgreen@gmail.com

או התקשרו לטלפון ישראלי:  073-2248404 


 ד"ר דרור גרין

נולד בירושלים, 1954, מתגורר בכפר דבורישטה שבבולגריה עם אפרת וארבעת ילדיהם. ניהל את 'קוגיטו, בית-ספר לפסיכותרפיה' בזכרון-יעקב ולימד פסיכיאטרים, פסיכולוגים ופסיכותרפיסטים בבית-הספר לפסיכותרפיה של הטכניון בביה"ח רמב"ם, בבית-הספר לפסיכותרפיה בבית-החולים בצפת בשיתוף עם מכללת צפת, ובלימודי ההמשך ברפואה של אוניברסיטת בן-גוריון בנגב בשיתוף עם שירותי בריאות כללית. 

סיים דוקטורט ותואר שני בסיטי יוניברסיטי (ריג'נטס קולג', לונדון), בוגר האקדמיה למוסיקה ע"ש רובין בירושלים (קומפוזיציה) והאוניברסיטה העברית (פילוסופיה ומוסיקולוגיה). שימש כמנכ"ל 'הוצאת המוסיקה הישראלית' ו'הסדנה הירושלמית לעיצוב', והמציא את משחק-החשיבה 'טריקסי' שנמכר ברחבי העולם. 

פיתח את גישת 'האימון הרגשי' ומנהל את 'המכון לאימון רגשי' בבולגריה. כאחד מחלוצי הטיפול הנפשי באינטרנט פיתח את הקליניקה הווירטואלית הראשונה. 

הלום-קרב ממלחמת יום-הכיפורים. 

ד"ר לפסיכותרפיה, מוסיקאי, סופר ומאייר. חיבר יותר מארבעים ספרים לילדים, למבוגרים וגם ספרות מקצועית בתחום הטיפול הנפשי: 'טיפול נפשי, מדריך למשתמש''פסיכותרפיה ממבט אחר', 'פרויד נגד דורה' ו'תיאורי-המקרים של פרויד'. הספר 'אימון רגשי' יצא לאור בשנת 2011, ואת חלקו הראשון  ניתן לקרוא באתר. 


אפרת גרין 

בת קיבוץ רמת-יוחנן, 1969, מתגוררת בכפר דבורישטה בבולגריה עם דרור וארבעת ילדיהם, הגדלים בחינוך ביתי בחיק הטבע. 

למדה מנהל עסקים ושיווק, ועסקה בהם מגיל צעיר בישראל ובעולם. טיילה ולמדה שפות ותרבויות. 

תערוכת העבודות שלה, 'משחק בחומר', התקיימה בגלריה העירונית של העיר קיוסטנדיל בשנת 2010. 

 

מאמנת אישית ועסקית. בסטודיו שלה לקדרות היא יוצרת כלים שימושיים ומשחקים, מלמדת, מדריכה ומאמנת למצוא את המקום הבטוח דרך החומר.

Bookmark and Share

 
"תודה ענקית מעומק הלב, על הימים הנהדרים שהענקתם לנו, שזכינו להכיר אנשים חדשים ומיוחדים וילדים מקסימים. על שפתחתם ביתכם ולבבכם בפנינו, על שמצאנו בביתכם מקום בטוח. פגשנו משפחה יפה, ראינו אהבה גדולה(זאביק). 
 
"שילוב נפלא של משפחה מקסימה, חמה ומקבלת, כפר שהחזיר אותנו מאה שנה אחורה ונופים מרגשים, והיכרות קרובה עם דרך שנראית לנו נכונה כל-כך ומתאימה למציאות שלנו. אנחנו חוזרים הביתה טעונים באנרגיה, ב'חכמה' ועם המון רגשות של אהבה.(נתן ותמי מושקוביץ). 
 
"נדיבות היא המלה הראשונה שעולה במוחי כשאני חושבת על ביתכם ומשפחתכם. תודה על הטרחה, העבודה הקשה, המסירות והנתינה, על יצירת חוויה שונה ואחרת.(אביבה). 
 
"תודה על הפתיחות שלכם, הנדיבות, הקבלה שלכם את הקבוצה. אני חוזרת לישראל עשירה בחוויות ועם כלים כדי לשפר, להעשיר ולשנות את חיי ואת חיי הסובבים אותי(יונה מינץ). 
 
"זו לא רק התנסות בעוד גישה חדשה או נוספת אלא ממש אימון הפנמה, כל אלה התאפשרו בזכות המקצועיות והנדיבות של דרור ואפרת. עבורי זו הייתה חוויה מעצימה ומרגשת(שוש רוטשטיין - מטפלת באמצעות אומנויות). 
 
"דרור ואפרת אירחו אותנו בתוך חייהם, בכפר פסטורלי שופע ירק, בועה אקס-טריטוריאלית קסומה. נפלא להתחיל את היום עם הציפורים והתרנגולות בטיול בטבע, להמשיך אותו עם סדנת אימון רגשי בסטודיו המחבק של דרור, להתמרכז על האובניים של אפרת הנדיבה, להכין ארוחה בריאה עם כל בני המשפחה המלבבת, לקנח בסדנה נוספת עם דרור, להאזין לנגינה בפסנתר של בני הבית ולהשתעשע עם הילדים(ברכה ועידו, מאי 2013). 
 
"זו היתה חוויה שלא נשכח, ואנו מקווים מאד שיתאפשר לנו לחזור בעתיד למשכן האהבה והשלווה שבנו דרור ואפרת בכפר הקטן בבולגריה(אלי ותמר). 
 
"יום יום קמנו אל גן העדן הקטן בכפר דבורישטה. משהו באוויר הצלול ובאנרגיות המרגיעות שמשדר ביתם של דרור ואפרת, סימן לנו שקיבלנו את ההחלטה הנכונה והגענו למקום הנכון והבטוח. החל מגינת הירקות האורגניים, הסטודיו לקרמיקה של אפרת, העצים המלבלבים במגוון פריחות צבעוניות ופירות מזמינים, ועד הנהר הזורם שעובר בכפר שכאילו הזמן בו עצר מלכת(דנה ואביה). 
 
 
"ארוחות מפנקות, טיולים מהנים בחברת המשפחה, ובנוסף הסדנא המלמדת וההתנסות בחימר. אפרת ודרור הכירו לנו דרך חיים משלהם, ובין לבין הכרנו גם את ילדיהם המקסימים(סמדר אברהמי). 
 
"תודה על שבוע חוויתי ומעשיר שבילינו אצלכם. החיבוק המשפחתי, הנוף ואווירת הכפר הוסיפו המון, והיוו השלמה נהדרת לסדנה המאלפת  שתרמה לכל אחד מאיתנו בדרכו(דינה פליטמן). 
 
"באמצעות שיטת האימון הרגשי, והניואנסים האישים הייחודיים של זוג נפלא זה, התאפשר לנו לחוש ב'מקום בטוח'. התאפשרה תנועה מעגלית בין עולמנו לעולמם לעולמנו. זכינו להיחשף לפן האישי, הזוגי והמשפחתי של דרור ואפרת, בכנות בלתי רגילה, בדרך היוצרת הדהוד אינדיבידואלי, בינאישי, קבוצתי, ואולי אף קוסמי(מיכל שמש). 

Bookmark and Share


 

פיוט, דף שיר שבועי לשירה בעריכת דרור גרין. מדי שבוע נשלח למנויים שיר חדש מאת טובי המשוררים העבריים: יונה וולך, יהודה עמיחי, זלדה, לאה גולדברג, דוד אבידן, אגי משעול, אברהם חלפי, חיה שנהב, שיקספיר, ביאליק, אמילי דיקינסון, אדגר אלן פו, מחמוד דרוויש, ג'ון לנון, רחל ועוד.