486. אלהים: ברכה?
בחר גיליון קודם |
|
הצטרפו לרשימת המנויים |
|
|
|
|
|
בעריכת דרור גרין
גיליון 486, שנה עשירית, ספטמבר 2016
את `פיוט` - דפשיר שבועי לשירה עברית, ערכתי והוצאתי לאור במשך שבע שנים רצופות, בשנים תשמ"ב-תשמ"ח, ובין חברי המערכת היו אריאל הירשפלד, עודד שור, אורה לב-רון, אילנה צוקרמן, יונה וולך וס. יזהר. מאות המנויים קיבלו מדי שנה אוגדן מיוחד, ומדי שבוע שלחתי אליהם בדואר שיר חדש שטרם פורסם, מאת טובי המשוררים העבריים. `פיוט 2016` מחדש את המסורת של דף-השיר. משנת 2007 אני שולח למנויים שיר והרהור על השירה ועל החיים. את כל השירים וההרהורים תוכלו לקרוא באתר 'פסייקום' וגם תוכלו להגיב בפורום של קוראי`פיוט`. נהוג לראות בתנ"ך טקסט מכונן, שהשפיע על התרבות המערבית, ובעיקר על יצירת הרעיון המונותיאיסטי המשותף לשלוש הדתות הגדולות, כלומר האמונה באל אחד. ובאמת, בפסוק הפותח את הפרק הראשון ב'בראשית' נקבע מקומו של האל האחד לא רק במרכז הבריאה, אלא כבורא עצמו, העומד לפני כל מהות אחרת: "בְּרֵאשִׁית, בָּרָא אֱלֹהִים, אֵת הַשָּׁמַיִם, וְאֵת הָאָרֶץ". הבחירה באמונה באל האחד כמקור המציאות וכשליט עליון יצרה את ההיררכיה הדתית והשפיעה על התפתחות התרבות המערבית, וגם על החשיבה המערבית, המתמקדת בחיפוש אחר האמת המוחלטת. אבל בד-בבד עם כינון הרעיון המונותיאיסטי והאמונה הדתית החדשה, בהמשך הפרק הראשון ב'בראשית' מוצגת דת חדשה נוספת, אותה מכנה יובל נח הררי בספרו 'קיצור תולדות האנושות' בשם 'הדת ההומניסטית', הרווחת מאוד בתרבות המערבית במאות השנים האחרונות. הדת ההומניסטית מעמידה במרכז העולם את האדם, שטובתו קודמת לרווחתם של שאר היצורים החיים, ואפילו לעצם קיומה של הביוספרה. האמונה ההומניסטית מסבירה את ההיסטוריה האנושית, ואת האופן שבו השתלט האדם על העולם כולו, על החי והצומח. רק בשנים האחרונות, עם התפתחותה של המודעות האקולוגית, אנחנו עדים גם להשפעותיה ההרסניות של הדת ההומניסטית, המאיימות לפגוע באופן שאינו ניתן לתיקון באיזון המאפשר לנו לחיות בעולם, בתוך עשרים או שלושים שנה. הטקסט שבחרתי כאן (בראשית, פרק א', כח'-כט') מציג את הדוֹגמה היסודית של הדת ההומניסטית, החוסה תחת כנפיה של האמונה באל האחד. בפסוק כז' נאמר באופן סימטרי, המחזק את ההכרזה: "וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת-הָאָדָם בְּצַלְמוֹ, בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ". לא במקרה ברא אלוהים את האדם בדמותו. האל המופשט והבלתי-נראה יצר לעצמו מחליף אנושי שישלוט בעולם, ובפסוק הבא הוא מעניק לו שלטון אלוהי ובלתי-מוגבל על החי והצומח. אפשר לומר זאת גם אחרת: בני-האדם המציאו את אלוהים כדי להעניק לעצמם את הזיכיון על העולם וכל אשר בו. הטקסט נפתח בברכת אלוהים: "פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת־הָאָרֶץ וְכִבְשֻׁהָ". ההבטחה הזו משלבת בין הרעיון ההומניסטי, הרואה באדם את מרכז העולם, לבין תפיסת העולם האנוכית, הדרוויניסטית, המטילה על האדם להילחם כדי לכבוש ולהשיג יותר ויותר. בהמשך מפרט אלוהים ומנחה את האדם: "וּרְדוּ בִּדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם, וּבְכָל־חַיָּה הָרֹמֶשֶׂת עַל־הָאָרֶץ". זהו תיאור המדייק ומגדיר את השליטה בבעלי-החיים אשר על האדמה, בים ובאוויר, ומנחה את האדם לשלוט באמצעות כוח ואלימות, ולהפוך לרודן עלי-אדמות. הפסוק הזה מתאר את האדם כמי שנועד לשבש את האיזון בטבע ולפגוע באופן מכוון בכל היצורים החיים. רק לאחרונה נוצרה מודעות חדשה ליוהרה האנושית הנובעת מן האמונה ההומניסטית המשולבת באמונה המונותיאיסטית, וגם לתוצאותיה המחרידות, ובהן ההכרה בפשע הנורא שבהשמדה הבלתי-פוסקת של בעלי-חיים לתועלתם של בני-האדם. ברכת האלוהים נמשכת בהרחבת השליטה לעולם הטבע: "הִנֵּה נָתַתִּי לָכֶם אֶת־כָּל־עֵשֶׂב זֹרֵעַ זֶרַע אֲשֶׁר עַל־פְּנֵי כָל־הָאָרֶץ, וְאֶת־כָּל־הָעֵץ אֲשֶׁר־בּוֹ פְרִי־עֵץ זֹרֵעַ זָרַע, לָכֶם יִהְיֶה לְאָכְלָה". כמו השליטה בבעלי-החיים, זכה האדם גם בשליטה מוחלטת על הטבע ועל משאבי המזון שבו. שלא כמו שאר בעלי-החיים, החייבים לצוד את מזונם מדי יום, למד האדם לצבור מזון ולייצר מזון, ולאכול הרבה יותר ממה שהוא זקוק לו. השליטה בעולם הטבע הביאה את בני-האדם להרוס את האיזון האקולוגי ולסכן את המשך הקיום האנושי בעולם (כשהדוגמה הבוטה לכך היא קיומה של חברת 'מונסנטו' שלקחה לעצמה מונופול על השמדת צמחיה ובלעדיות על זנים של תבואה). ברכת האלוהים, כפי שהיא מנוסחת בטקסט הזה, היא קללת האנושות. הדת ההומניסטית, המעמידה את האדם במרכז העולם, חיזקה את הנטיה האנוכית בטבע האדם, ודיכאה את היכולת האמפתית. תחושת האומניפוטנטיות, שנבעה מן השליטה בבעלי-החיים ובטבע, הובילה גם לרצון לשלוט זה בזה, וגרמה למלחמות ולמאבקים הנמשכים עד היום. הדת המונותיאיסטית, בשילוב עם הדת ההומניסטית, הרחיקה את האדם מן הטבע, הפכה אותו לחיה טורפת, גרמה לנזק אקולוגי בלתי-הפיך, והיא ממשיכה לעוור את עינינו גם כעת, ולהסית אותנו זה נגד זה. הלוואי שיכולנו לוותר על האנוכיות ועל ההתנשאות האנושית. החיים בכפר הבולגרי מאפשרים לנו להתרחק מזה קצת, אבל אולי זה מעט מדי ומאוחר מדי. איננו יכולים לוותר לגמרי על הסופרמרקט, אבל אנחנו שמחים ללקט את מה שצומח בגן הירק שלנו,
ולשמר אותו לחורף (זהירות! זה חריף).
אנחנו יכולים ליהנות מחיי הטבע,
ולשחק בחצר,
לטייל בנוף הירוק,
ולפגוש את סבה החוזרת מן המרעה,
ואת העזים והכבשים הממהרים, כל אחד מהם לביתו או לביתה.
אנחנו שמחים בחגיגות הפשוטות בכפרים הסובבים אותנו, בריקודים ובשירים הבולגריים,
https://www.youtube.com/watch?v=ToeWKQSRzwo&feature ואנחנו מקשיבים לנגני הכפר,
וצופים בנערות הצעירות,
והמתקשטות לכבוד החג,
וגם בנשים הבוגרות,
בתלבושת המסורתית,
מתכוננות להופעה. ![]() גם אצלנו בבית מנגנים,
מכינים פאזלים של אלף חלקים,
וקוראים ספרים.
והשקיעה? כאילו הטבע שב וכבש את מקומו בעולם. ![]() שבת שלום, ושנה טובה, |
פיוט, דף שיר שבועי לשירה בעריכת דרור גרין. מדי שבוע נשלח למנויים שיר חדש מאת טובי המשוררים העבריים: יונה וולך, יהודה עמיחי, זלדה, לאה גולדברג, דוד אבידן, אגי משעול, אברהם חלפי, חיה שנהב, שיקספיר, ביאליק, אמילי דיקינסון, אדגר אלן פו, מחמוד דרוויש, ג'ון לנון, רחל ועוד.




















.jpg)