אפשר להגדיר את הטיפול האקזיסטנציאלי כגישה הומניסטית. זהו טיפול המבוסס על ההנחה שלכל אדם יש יחוד משלו, ושתפקידו של המטפל לסייע למטופל לקחת אחריות על חייו. גם הטיפול האקזיסטנציאלי מתמקד ב'כאן ועכשיו' ונמנע מלחפש מניעים לא-מודעים או סיבות ביולוגיות לקשיים הנפשיים.
עם זאת, יש לגישות האקזיסטנציאליות מספר מאפיינים המבחינים בינה לשאר הגישות ההומניסטיות. שלא כמו התפישה ההומניסטית, החשיבה האקזיסטנציאלית איננה אופטימית. היא מניחה שהנושאים המרכזיים המעסיקים אותנו הם המוות, החרדה הקיומית וחוסר המשמעות, ושעלינו ללמוד לקבל אותם כחלק בלתי נפרד מחיינו.
המטפל האקזיסטנציאלי אינו מנסה לרפא או לשנות את המטופל, אלא לסייע לו להבין טוב יותר את תפישת-עולמו. הוא עושה זאת בעיקר באמצעות בירור של מערכת הערכים שלו, המרכיבה את פילוסופיית חייו. למטפל האקזיסטנציאלי אין טכניקה טיפולית מוגדרת, אך לעתים הוא משתמש בטכניקות המיועדות למטרה מסוימת, כגון טכניקת ה'כוונה הפרדוקסלית' שפיתח ויקטור פראנקל.
המטפל האקזיסטנציאלי רואה את עצמו כשותף לדרך, המלווה את המטופל במסעו לזמן מוגבל. בזמן המסע המשותף גם המטפל עצמו מודע להתנסותו וחווה תהליך של שינוי, והוא משתף את המטופל בחווייה האישית שלו ואינו מסתיר ממנו את עולמו הפרטי.
