במהלך הכשרתם מתוודעים הפסיכולוגים הקליניים לגישות טיפוליות שונות, אך לימודי הפסיכולוגיה מאפיינים את החשיבה הטיפולית שלהם, ומבחינים אותם משאר העוסקים בטיפול נפשי.
לימודי הפסיכולוגיה הקלינית מבוססים על החשיבה האקדמית המדעית, המנסה לגלות את המכנה המשותף של ההתנהגות האנושית ולהגדיר את הסטיות מן הנורמה. מאחר והנפש עצמה, שהיא מושג מופשט, אינה ניתנת למחקר מדעי, מתמקדת ההכשרה האקדמית בחקר ההתנהגות. לכן מוקדש חלק ניכר מהכשרתם של הפסיכולוגים הקליניים לאבחון ולהיכרות עם המאפיינים של מחלות הנפש וההפרעות הנפשיות.
האבחון וההתמקדות בהפרעות הנפשיות מאפיינים את המודל הרפואי, המשותף לפסיכולוגים הקליניים ולרופאים. בכך שונים הפסיכולוגים הקליניים מן הפסיכותרפיסטים המחזיקים בגישות המתייחסות למאפיינים המיוחדים והאישיים שבכל מטופל, ורואות באבחון תווית המפריעה לטיפול.
למרות הרקע האקדמי המכוון לאבחון ולהכללה, אי-אפשר לראות בכל הפסיכולוגים הקליניים מקשה אחת. רבים מהם בוחרים בגישות טיפוליות התנהגותיות או פסיכואנליטיות, אך אחרים משלבים בעבודתם גישות הומניסטיות או אחרות.
בדרך-כלל לא מסתפקים הפסיכולוגים הקליניים בהכשרה שקיבלו במסגרת לימודי התואר השונים, ורבים מהם ממשיכים להשתלם בגישות טיפוליות שונות, או לוקחים חלק בתוכנית תלת-שנתית ללימודי פסיכותרפיה, בה הם מעמיקים את ההתמחות המעשית בגישות השונות.
כדי לבחור בפסיכולוג הקליני המתאים כדאי שתבדקו את הכשרתו ואת גישתו הטיפולית. במפגש הראשון תוכלו לברר אם ברשותו תואר שני בפסיכולוגיה קלינית, ואם סיים את תקופת התמחותו. פסיכולוגים קליניים מוסמכים רשומים בפנקס הפסיכולוגים, ואפשר לבדוק זאת באתר האינטרנט של משרד הבריאות. בנוסף, תוכלו לשאול את הפסיכולוג מתי סיים את הכשרתו, האם השתלם בתחומים נוספים והאם סיים גם את התוכנית התלת-שנתית בפסיכותרפיה.
