מטפלים בישראל המגדירים עצמם כ'פסיכותרפיסטים' הם אלו שאינם פסיכולוגים קליניים, וביניהם עובדים סוציאליים קליניים, מטפלים באמנויות וכו'. מטפלים אלו קיבלו הכשרה שונה מזו של הפסיכולוגים הקליניים, ובדרך-כלל גם הגישות הטיפוליות שלהם שונות.
האם הפסיכותרפיסטים טובים פחות מן הפסיכולוגים הקליניים? כלל וכלל לא. ההכשרה של פסיכותרפיסטים מבוססת על התמחות מעשית בגישה טיפולית מסוימת או בשילוב של גישות שונות, ולאו דווקא על ידע תיאורטי בפסיכולוגיה. לעתים קרובות ההכשרה המעשית של פסיכותרפיסטים רחבה ועמוקה יותר מזו של הפסיכולוגים הקליניים, אך היא אינה כוללת התמחות באבחון והבנה עמוקה בפסיכופתולוגיה.
בישראל לא קיימים מסלולי לימוד אקדמיים בפסיכותרפיה, ותוכניות הלימוד בתחום זה נערכות במתכונת של לימודי-תעודה. חלק מן התעודות מוכרות על-ידי האיגודים המקצועיים של המטפלים, או על-ידי משרד הבריאות.
בארצות שונות בעולם ניתן להתמחות בגישות טיפוליות רבות באמצעות לימודי-תעודה המוכרים על-ידי רשויות הבריאות, או במוסדות אקדמיים המעניקים לבוגרי תוכניות אלו תואר 'מוסמך' (MA) או דוקטורט.
המידע החשוב ביותר אודות הפסיכותרפיסט הוא תחום ההתמחות שלו. ישנן גישות טיפוליות הדורשות הכשרה קצרה, ואחרות המחייבות הכשרה של שנים רבות. אם הגישה הטיפולית מתאימה לצרכיכם, אל תתביישו לבקש את תעודותיו של המטפל, כדי לדעת ממי רכש את השכלתו ומתי סיים את לימודיו. כדאי לבדוק גם את השתייכותו של המטפל לאגודה מקצועית מוכרת, ולקרוא את התקנון האתי של האגודה.
האיגוד הישראלי לפסיכותרפיה אינו כולל את כל הפסיכותרפיסטים בישראל, והוא מוגבל בעיקר לפסיכולוגים ועובדים-סוציאליים. במקרה של תלונה ניתן לפנות לוועדת האתיקה, האיגוד הישראלי לפסיכותרפיה, ת.ד. 2115, תל-אביב 61215.
רשימת המטפלים אינה בגדר המלצה. האחריות לפרטים ברשימה מוטלת על המטפלים בלבד.
