|
קרל רוג'רס, ממייסדיה של הגישה ההומניסטית, האמין באינדיבידואליות ובייחוד של כל אדם כפרט. גישה זו, שצמחה מתוך האידיאולוגיה של שנות השישים, העמידה במרכזה את הרצון החופשי ואת יכולתו של כל אדם לשנות ולשפר את חייו. בכך שוללת הגישה ההומניסטית את התפישה הפסיכואנליטית בנוגע להשפעת תהליכים לא-מודעים על חיינו, וטוענת שלכל אחד מאתנו יש אחריות מלאה על חייו ויכולת לצמוח באופן חופשי. זו גישה אופטימית המאמינה ביכולת האנושית ובפוטנציאל האנושי. מטרתו של הטיפול ההומניסטי היא לאפשר למטופל להגשים את עצמו. המטפל ההומניסטי מניח שלכל מטופל יש יכולת משלו להבין את עצמו ולפתור את בעיותיו הנפשיות, וכדי שיוכל לעשות זאת מספק לו המטפל את הסביבה המתאימה לצמיחה רגשית. הטיפול הנפשי ההומניסטי הוא, אם כן, תהליך של צמיחה עצמית בסביבה תומכת ואוהבת, ללא ביקורת או התערבות של המטפל. רוג'רס ניסח את היחס המיוחד אל המטופלים כ'יחס חיובי בלתי-מותנה'. בדרך-כלל מטופלים בגישות ההומניסטיות אינם נקראים 'מטופלים' אלא 'לקוחות' (clients). היחסים בין המטפל והמטופל שוויוניים, והמטפל אינו מתיימר לדעת טוב יותר מן המטופל מה מתרחש בנפשו. להיפך. המטפל מניח שהמטופל הוא זה שיודע מה באמת מטריד אותו, מהו הכיוון בו הוא בוחר ללכת ואילו התנסויות בחייו השפיעו עליו. גישות טיפוליות רבות עשויות להימנות עם הגישות ההומניסטיות, וביניהן הפסיכותרפיה הממוקדת במטופל של רוג'רס והגשטאלט של פרלס. כל אחת מהן מתמקדת בהיבט מסוים של ההתנסות האנושית. הטיפול ההומניסטי אינו מבוסס על אבחון, והוא שולל את ההכללה ואת השימוש בתוויות. האדם אינו נתון מדעי שניתן לחקור ולנתח, אלא תופעה יחודית חד-פעמית. המטפל ההומניסטי אינו מתמקד בהפרעות נפשיות או בחולשות של המטופל, אלא מחזק את התכונות החיוביות שלו כדי לאפשר לו להתחזק ולצמוח מתוך הקושי בכוחות עצמו.
רשימת המטפלים אינה בגדר המלצה. האחריות לפרטים ברשימה מוטלת על המטפלים בלבד.
|
