שלום דליה, אני משער שאם היית מכירה את ההרהורים שאני שולח מדי שבוע, בחמש-עשרה השנים האחרונות, שאת כולן את יכולה לקרוא כאן, היית יודעת שההרהור שלי אינו ביקורת 'ספרותית' אלא התבוננות בשירה ככלי חשיבה המאפשר לנו, לכל אחד באופן סובייקטיבי, להתבונן בעולם במבט חדש. אני כותב על שירים ולא על משוררים, ולכן ל"תיוג של רביקוביץ" אין כל זכר בדברי. לא היכרתי את דליה רביקוביץ (חוץ משיחת טלפון אחת) ואינני מנסה להבין את אישיותה או לגלות "למה התכוון המשורר". אינני כותב על שירים 'טובים' או 'חשובים', אלא על שירים שמעוררים בי מחשבות ורגשות, וכך עשיתי גם כשכתבתי על השיר 'שאון המים' של דליה רביקוביץ. אינני מצפה שאת, או קוראים אחרים, יקבלו את הפירוש הסובייקטיבי שלי כאמת, ואינני חושב שיש טעם לחפש 'אמת' בשירה. אני שמח למצוא קוראים סובלניים שמשתפים אותי בתובנות חדשות שעולות בהם בקריאת השיר וההרהור, ואני מתעצב כשמישהו מנסה להתווכח איתי כדי להוכיח את האמת שלו. כפי שכתבת, אכן אין כל קשר בין הפרשנות שלי לבין המציאות, משום שהמציאות השירית היא מציאות סובייקטיבית ואין בה כל אמת מוחלטת, כפי שאת מניחה. אם את מחפשת אמת מדעית או מוחלטת לא תמצאי אותה בהרהורים שלי, וגם לא את ה'מציאות'. להפך. תמצאי בה את מחוזות הדמיון, את האסוציאציות הפרועות ואת הרגשות שעולים בי בעקבות קריאת השירים. יום טוב, דרור
   

   

שלום רמי, 

תודה על העניין בבריאותי. אני בריא ושלם ושמח בכל מה שיש לי, וגם ביופיו של העולם המתפרש מול עיני בכפר הבולגרי השלו. 

אם תדפדף בשבע-מאות עשרים-ושמונה ההרהורים ששלחתי עד היום תגלה שאני תמיד מתייחס לחרדת-המוות, שהיא המניע האנושי הראשון, וגם לחיפוש האנושי אחרי תחושה של 'מקום בטוח'. 

המוות נמצא מול עינינו כל הזמן, ובמיוחד בשנה האחרונה, כשאנחנו מוצפים באיומים של מגיפות ומלחמות ואסונות אקולוגיים. 

המוות אינו קודר ואין צורך לפחד לדבר עליו. הוא מלווה אותנו כל הזמן, ואם לא נתעלם ממנו אולי נדע להתאים את עצמנו למציאות ולמצוא בה, בכל רגע מחדש, את היופי הנשקף מבעד לחלון. 

מה שקודר ומפחיד הוא האיומים והחרדה שמישהו משתמש בהם כדי לשלוט בנו, כדי לעשות בנו מניפולציות וגם כדי לשווק לנו מוצרים מיותרים. 

במקום לחשוש מהמוות ולהשתעבד למי שמנסה להפחיד אותי, בחרתי לקחת אחריות לחיי, לעבור לגור בכפר קטן בבולגריה, וגם להקים כאן קהילה קטנה לאנשים חופשיים, שאינם חוששים מן המוות, ומוכנים לבחור במה שטוב ונעים להם. 

יום טוב ונעים, 

דרור 

   

טוב.