תודה על התוספת המעשירה, מוטי.
שבוע טוב,
דרור
מוטי יקר,
אני שמח שאהבת את השיר של סירקה טורקה.
אכן, בכל שבוע אני מצלם את אותו הנוף, אבל מתבונן בו בדרך חדשה, ונפעם בעצמי כשאני מגלה בו דברים חדשים.
הצילום הוא מטפורה להרהור שלי, שבו אני מציע להתייחס לשיר כאל חלון פתוח, המאפשר לנו להתבונן בעולם במבט חדש, כמו בצילום.
אני אוהב לבשל, ואני מבשל באופן אינטואיטיבי כבר הרבה שנים.החלות מתוקות, משום שיש בהן סוכר.
אני עושה דברים רבים ביום אחד, משום שאני מגדל ארבעה ילדים, בחינוך ביתי, וזה עולם מלא, שבו אנחנו לומדים, מנגנים, מבשלים, עובדים בגינה, מטיילים, מדברים (ובתוך כל זה אני מקדיש יום-יומיים להרהור על שירה ומשתדל גם לכתוב ספרים). אנחנו גרים בכפר בולגרי נידח, ובימי הקורונה אנחנו מבודדים עוד יותר, ומקיימים למעשה משק אוטרקי הכולל הכל.
שבת שלום,
דרור
שולה יקרה,
החנוכיה הזו, שעשויה מכדורי רובה עוזי, מזכירה לי מאיפה באתי ולאן לא אשוב, והיא הולכת איתי לכל מקום מכיתה ה' או ו'. אפילו כשלמדתי בלונדון היא היתה איתי.
חג שמח גם לך ולכן,
דרור
תודה על התיקון.
העתקתי את השיר של בוקובסקי מאתר באנגלית. העין האנושית לומדת לתקן את הטעויות ולזהות גם מלים שיש בהן טעות, וזה מסביר מדוע אפילו באתר שירה באנגלית איש לא הבחין בטעות.
אני חובב טעויות, משום שטעות היא כלי יעיל ביותר לחשיבה פוריה.
יום טוב,
דרור
אורנה יקרה,
הקריאה שלי בשיר היא פירוש פרטי וסובייקטיבי. אינני מנסה להבין 'למה התכוון המשורר' או לבקר את השיר, אלא לראות בו נקודת מוצא לחשיבה חדשה. כל קורא מפרש את השיר בדרכו, והאופן שבו את פירשת את השיר הזה מוסיף נדבך חדש.
התגובה שלך עוררה בי סקרנות, משום שפירשת את הגאות והשפל כ"ניתוק שאין כל אפשרות לחברו". ניסיתי להתבונן בזה בדמיוני, ולא הצלחתי, ואני סקרן לדעת איך את מצליחה להפריד בין גאות ושפל, שהם הרי שני ביטויים של אותו תהליך החוזר על עצמו שוב ושוב.
המוח האנושי אינו מזהה את המציאות, אלא מפרש אותה באמצעות ההבדלים שהוא מבחין בהם. לכן אנחנו יכולים להשוות בין חום לקור, בין קטן לגדול ואפילו בין טוב לרע, רק כשהם שוכנים זה ליד זה. מדוע את מכנה את היכולת הזו בשם פרדוקס? הרי אין סתירה בין הגאות והשפל.
שבת שלום,
דרור
שלום יעקב,
הקריאה האחרת שלך מעניינת מאוד. תודה על התוספת המעשירה.
ההרהור השבועי שלי אינו 'ביקורת ספרותית', והוא מציע התבוננות סובייקטיבית. קריאת שיר היה תהליך של פירוק והרכבה, וכל קורא יכול להרכיב מחדש את תכני השיר ולפרש אותם באופן שונה. זו, בעיני, גדולתה של השירה.
שבת שלום,
דרור
בדכ אני אוהבת לקבל שיר מדרור גרין, ותודה שוב על כל השירים שאני מקבלת. השיר פורטרט של לואיז גליק נגע בי במיוחד.
הפעם קראתי והתעמקתי בהסברים. ונהניתי מאוד מן התמונות שצורפו ומן המלל שליווה אותן. תודה על התהליכים שהשיר יצר אצלי, על האדוות ועל גלי העומק.
תודה לכותבת האלמונית,
על המלים הטובות, ועל שהזכרת לי שהשירה מעשירה את חיינו כשהיא גולשת לשפת היום-יום בדרכים שונות, במוסיקה, בצליל ולעתים במטפורות, כמו "אדוות וגלי עומק".
שבוע טוב,
דרור
חג שמח ויפה דרור, ותודה על העשרה הרוחנית שאתה מעניק לנו בימים קודרים אלו. מאחלת לך שנה יפה ופוריה בגן היקרות היפה שלך, בגידול ילדיך המיוחדים, בהתפתחותך האישית.
קודם כל,השיר של יערה בן דוד- פשוט יפהפה.
ובניגוד לגישה הרווחת של "למה התכוון המשורר" ישנה הגישה של מה הרגשת ומצאת והפרשנות
שלך לשיר/טקסט.
לא יודע אם זה הלך רוח מורבידי, אבל לי,כאסוציאציה ראשונית השיר גרם לחשוב
על מוות.
התמונה של העננים קרעים-קרעים - הדימוי הראשון שקפץ לי לראש הוא של תכריכים.
וסיום השיר עם היונים הנמלטות מכלוב החזה,דיומוי של הנשמה והנשימה הפורחות,עם רגע המוות,
ו"כלוב" החזה הריק,בסוף השיר,בית החזה והגוף הדומם והמת.
אולי זו גדולתו של שיר טוב באמת- כמו השיר הזה- שהוא מאפשר פרשנויות
שונות,לפעמים שונות לחלוטין.
בברכת שנה טובה ועוד הרבה שירים טובים..