קראתי את השיר של יורם ורטה והדבר הראשון שעלה לראשי היה קולה של אישה בוגרת שרוצה שאהובה יראה גם בבשלותה ובגרותה את יופי הנעורים שהיה בה פעם. שיראה את היתרון שיש בבגרות ובבשלות ואת השקט והרוגע הטמון בתוכו.  את הזהב הטהור לעומת הנוצץ שהיה.  היא ממשילה את עצמה לציון, העיר הנצחית הנעזבת שמשתוקקים אליה תמיד ונכתב: "העוד ציון תמתי", ולי זה הזכיר תומתה של כלה.  השיר באופן גלוי בוודאי מדבר על טבע אך שמו מרמז לי על "עוד כוונה".. עוד דרך אחרת של פרשנות לשיר. השדה החרוש והפורה לעומת השדה הבוסרי הפראי והיפיפה.  סתם עוד נקודת מבט.. שבת שלום!

פרספקטיבה נוספת: הקרס והעין קשורים גם לתחום או תחומים נוספים - תפירה וסריגה, שבהם השילוב בין הקרס ובין העין הוא שילוב יפה, מועיל, אולי מושלם. חפש בגוגל hook and eye בתוספת המילה sewing או knitting, עדיף בגוגל תמונות, ותראה למה הכוונה. 

ואולי לא במקרה אטווד מעוררת אסוציאציות שמסורתית הן נשיות ומעודנות לצד אסוציאציות הדיג - תחום רצחני, שנחשב גברי להפליא/להחריד. 

כלומר, נדמה לי שאין פה כל כך סימטריה בין אישה לגבר. השיר הוא אולי לא רק פמיניסטי, אבל בהחלט יש בו פן פמיניסטי שחבל להתעלם ממנו.

נוסף על כך, האסוציאציות מעולם התפירה והסריגה מעשירות מאוד את השיר, מוסיפות לו רבדים נוספים והופכות אותו למורכב ומעניין יותר ממה שנדמה ממבט ראשון.

שלום דרור.

השיר "רעי".

ובכל זאת אני מרגישה שונה ממך.

לדעתי שניהם נבוכים.

גבר ערבי, שזה ביתו,  שפחדו ובהלתו "ברחו" למכנסיו בעודו עומד מול גברים חיילים ויד בתו בידו ונוכחות משפחתו ....

גבר ישראלי, חייל "אדון", ש"ברח" לו פחדו ובהלתו לרובה ולהתנהגות אלימה ומתגוננת יחד עם ונזיפה מתנשאת ממפקדו;

שני זוגות העיניים אמרו בושה ונבוכות.

גם "הנכבש" וגם "הכובש", גם "החלש" וגם "החזק".

ציטוט ממך:    "גם כאן משתמש לאור באירוניה של הפכים. מצד אחד הוא מתאר ברכות ובאמפתיה את החייל ואת האזרח הנכבש, ומצד אחר לחייל "ש.ל."

אין שם, ופניו של הכיבוש חסרות זהות ואופי, ובכל זאת המשורר מעניק לו מאפיין חדש באמצעות דרגה נמוכה: "הַטּוּרַאי". 

הטוראי - שהוא חדש ולא משופשף, ינוקא שאבד שם וזהות אזרחית בצבא. 

האחד - הערבי בעל הבית שבסיטואציה הזו אין לו זהות.

וכן הרכות והאמפתיה היא עבור שניהם!

ללא הפכים אירוניים.

הכיבוש "מזיק" לשני הגברים הללו.

ככה הבנתי.

שבת שלום לכם אנשים יקרים.

שולה

נדמה לי שהכותרת של שירו של לאור מתייחסת, אם כבר, לשירו של עמיחי:

גשם יורד על פני רעי
על פני רעי החיים
אשר מכסים ראשיהם בשמיכה
ועל פני רעי המתים
אשר אינם מכסים עוד.