תודה, יוסי,
מה מיוחד בהרהור הזה דווקא, על הנרי בארליין?
שבוע טוב,
דרור
קראתי את השיר של יורם ורטה והדבר הראשון שעלה לראשי היה קולה של אישה בוגרת שרוצה שאהובה יראה גם בבשלותה ובגרותה את יופי הנעורים שהיה בה פעם. שיראה את היתרון שיש בבגרות ובבשלות ואת השקט והרוגע הטמון בתוכו. את הזהב הטהור לעומת הנוצץ שהיה. היא ממשילה את עצמה לציון, העיר הנצחית הנעזבת שמשתוקקים אליה תמיד ונכתב: "העוד ציון תמתי", ולי זה הזכיר תומתה של כלה. השיר באופן גלוי בוודאי מדבר על טבע אך שמו מרמז לי על "עוד כוונה".. עוד דרך אחרת של פרשנות לשיר. השדה החרוש והפורה לעומת השדה הבוסרי הפראי והיפיפה. סתם עוד נקודת מבט.. שבת שלום!
שמרית יקרה,
בכל שבוע, כשאני שולח את ההרהור שלי למנויים, אני מקוה שלא יראו בו 'אמת' אלא התבוננות סובייקטיבת, הפותחת להם חלון שמאפשר לגלות מאחוריו נופים נוספים והבנות חדשות.
ההתבוננות שלך בשיר הזה פותחת חלון נוסף, מרתק ומעניין, למצוא בו משמעות.
תודה,
דרור
מקסים, השיר, התרגום, ההרהור, הבית...
אמנם המקום (בחוץ) שייטס כותב עליו קיים (Innisfree),
אמנם המקום(בפנים) שייטס כותב עליו קיים (In is free),
איש אינו אי אך אי בכל איש,
שם שקט, שם הכל טוב, שם אני חופשייה
אירית יקרה,
אכן, המקום קיים, ולמרות זאת בסוף חייו בחר ייטס לגור באי אחר.
בעיני 'אי' הוא מחוז געגועים.
שבת שלום,
דרור
פרספקטיבה נוספת: הקרס והעין קשורים גם לתחום או תחומים נוספים - תפירה וסריגה, שבהם השילוב בין הקרס ובין העין הוא שילוב יפה, מועיל, אולי מושלם. חפש בגוגל hook and eye בתוספת המילה sewing או knitting, עדיף בגוגל תמונות, ותראה למה הכוונה.
ואולי לא במקרה אטווד מעוררת אסוציאציות שמסורתית הן נשיות ומעודנות לצד אסוציאציות הדיג - תחום רצחני, שנחשב גברי להפליא/להחריד.
כלומר, נדמה לי שאין פה כל כך סימטריה בין אישה לגבר. השיר הוא אולי לא רק פמיניסטי, אבל בהחלט יש בו פן פמיניסטי שחבל להתעלם ממנו.
נוסף על כך, האסוציאציות מעולם התפירה והסריגה מעשירות מאוד את השיר, מוסיפות לו רבדים נוספים והופכות אותו למורכב ומעניין יותר ממה שנדמה ממבט ראשון.
שלום חני,
ההרהור שלי אינו ביקורת ספרותית או מחקר מדעי, אלא התבוננות אישית, סובייקטיבית, בשיר, כנקודת מוצא להבנה חדשה של עולם המציאות. הפרספקטיבה שלך אינה פחות טובה משלי, ואני שמח שאת משתפת אותי באפשרויות התבוננות נוספות.
אני מודע לאסוציאציה של hook and eye:
זו אכן אסוציאציה 'נשית' מסורתית, מעולם התפירה, אבל נדמה לי שזו אינה האסוציאציה של המחברת, שבחרה במכוון בכותרת 'HOOK, LINE AND SINKER', המתייחסת לקרס, חוט דייג ומשקולת, ועוד יותר מכך לביטוי המייצג אמונה כוזבת.
אינני מתעלם מן המסרים הפמיניסטיים של אטווד, אבל נדמה לי שבשיר הזה המסר מתייחס לזוגיות, לא רק מנקודת-מבט נשית. כך כתבה מרגרט אטווד במקום אחר: "אני חושבת, באופן רדיקלי, שנשים הן בנות אדם ולכן מכילות גם את כל הגיוון שיש לבני-האדם".
כדאי לזכור שבאנגלית אין בשיר אזכור לנקודת מבט נשית. אנחנו יודעים, כמובן, שהשיר נכתב בידי אשה, אבל בשיר עצמו אין אזכור לזהות המגדרית של הדובר בו, וניתן לקרוא או לתרגם אותו גם כפניה של איש לאשה.
את צודקת, כמובן, כשאת כותבת שהאסוציאציות מעולם התפירה והסריגה מעשירות את השיר, וזו דוגמה נפלאה לכך שמי שיוצר את השיר הוא הקורא, הרבה יותר מאשר המשורר עצמו.
תודה, ושבת שלום,
דרור
כפציפיסטית, אינני רואה כל הבדל בין הנערה הפרטיזנית לבין הצעירים הגרמנים. קבלת הנאראטיב שהיא נאצלת והם רוצחים מאכילה את הצדקת המלחמה. אמור מעתה: היא רוצחת והם רוצחים. ותאמין לי, לכ-ו-ל-ם יש סיפור שמצדיק את מעשיהם.
יעל יקרה,
הפעם הצלחת להפתיע אותי.
בחרתי בשיר הזה כדי להדגים באמצעותו את הקסם שבמעשה השיר, כלומר את האופן שבו כל אחד מן הקוראים מפרש את השיר בדרכו ומשלים את הפערים שאינם קיימים בו.
אני משער שנער צעיר משבט נידח באפריקה שלא שמע על מלחמת-העולם השניה ועל שואת היהודים לא יבין מה פשר הקטע הפרוזאי הזה, שמתיימר להיות שיר.
בשיר עצמו לא מופיע נרטיב המתאר את הנערה כדמות "נאצלת". בשום מקום בשיר לא כתוב שהנערה הרגה מישהו, ולכן ההחלטה ש"היא רוצחת" קיימת אך ורק בדמיונך, ומייצגת את האופן שבו את מפרשת את השיר.
גם הצעירים הגרמנים לא מוצגים בשיר כרוצחים, אלא כחיילים צעירים, "מדים ללא דופי".
גם אני לא תיארתי את הנערה היהודיה כגיבורה "נאצלת", ורק ציינתי שהמשורר משנה את דמותה באמצעות מלים בודדות מ'קורבן' לדמות 'אמיצה'. מידיעת הרקע ההיסטורי כתבתי שניתן לשער שהחקירה היתה קשה ושבסופה הנערה נרצחה. הזכרתי גם שהמשורר עצמו שירת כחייל באותו מקום, למרות התנגדותו לאידיאולוגיה הנאצית.
את ההנחה שלך שהנערה ה'רוצחת' אינה שונה מן החיילים ה'רוצחים' אפשר להבין מתוך ההצגה שלך את עצמך "כפציפיסטית". להנחה הזו אין כל בסיס בשיר או בהרהור על אודותיו.
במלחמת יום-הכיפורים נאלצתי להרוג חיילים מצרים, ועד היום המחשבה על כך שהשתתפתי במעשה המחריד הזה מדירה שינה מעיני. עם זאת, אינני מרגיש שרצחתי. כפו עלי להשתתף במלחמה שלא רציתי להשתתף בה, ונאלצתי להגן על חיי ולהרוג את מי שבעיני לא היה אויב.
גם אני מתנגד לאידיאולוגיות רצחניות ולמלחמות, ואת ילדי הרחקתי מאזור המלחמה והשירות הצבאי. ובכל זאת נדמע לי שיש הבדל בין ההשמדה הנאצית לבין חיילים שמשתתפים במלחמה בעל-כורחם ולבין פרטיזנים שנלחמים במי שמנסה להשמיד אותם.
שבת שלום,
דרור
שלום דרור.
השיר "רעי".
ובכל זאת אני מרגישה שונה ממך.
לדעתי שניהם נבוכים.
גבר ערבי, שזה ביתו, שפחדו ובהלתו "ברחו" למכנסיו בעודו עומד מול גברים חיילים ויד בתו בידו ונוכחות משפחתו ....
גבר ישראלי, חייל "אדון", ש"ברח" לו פחדו ובהלתו לרובה ולהתנהגות אלימה ומתגוננת יחד עם ונזיפה מתנשאת ממפקדו;
שני זוגות העיניים אמרו בושה ונבוכות.
גם "הנכבש" וגם "הכובש", גם "החלש" וגם "החזק".
ציטוט ממך: "גם כאן משתמש לאור באירוניה של הפכים. מצד אחד הוא מתאר ברכות ובאמפתיה את החייל ואת האזרח הנכבש, ומצד אחר לחייל "ש.ל."
אין שם, ופניו של הכיבוש חסרות זהות ואופי, ובכל זאת המשורר מעניק לו מאפיין חדש באמצעות דרגה נמוכה: "הַטּוּרַאי".
הטוראי - שהוא חדש ולא משופשף, ינוקא שאבד שם וזהות אזרחית בצבא.
האחד - הערבי בעל הבית שבסיטואציה הזו אין לו זהות.
וכן הרכות והאמפתיה היא עבור שניהם!
ללא הפכים אירוניים.
הכיבוש "מזיק" לשני הגברים הללו.
ככה הבנתי.
שבת שלום לכם אנשים יקרים.
שולה
שולה יקרה,
ראשית, ההרהור שלי על שירו של יצחק לאור, 'רעי', אינו דבר אלוהים חיים, וגם לא ביקורת 'ספרותית'. זה הרהור פרטי, סובייקטיבי, שמבקש לומר שכל שיר הוא מערבל מחשבות יעיל ומעורר בכל אחד מאיתנו רגשות וזכרונות, אסוציאציות וקונוטציות, ופותח לנו חלון להתבוננות חדשה בעולם. אני שמח כשקוראי מוצאים בשיר משמעות שונה מזו שאני מצאתי, וכל שיתוף כזה מרחיב גם את דעתי.
עם זאת, נדמה לי שהפעם לא קראת את דברי, משום שהאופן בו את מפרשת את השיר הזה לגמרי מתאים למה שרציתי לומר בהרהור שלי. הנה, את מרגישה שונה ממני, ואני מרגיש בדיוק כמוך. כמה נפלאים פלאי השירה.
שבוע טוב ונעים,
דרור
(-:
כנראה לא הבנתי אותך.
הרעות, כ"חובת" החייל החי כלפי הגווע, ב"צוואה" מוכתבת על ידי לוחם גוסס אל רעו הנושא אותו על גבו, גם בשירו של נתן אלתרמן "לא אשכח זאת רעי". השיר אף הולחן (...)עלידי רפי בן משה והושר על ידי להקת חיל הים.
תודה דרור, על בחירת שירו של לאור. תזכורת מצמררת לדה-הומניזציה של האחר הנכבש ב"צבאה המוסרי ביותר בעולם של הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון". תודה על טקסט מניע, לא רק מעורר מחשבה שכתבת אתה, בעיתוי הבחירות המתקרבות.
חני יקרה,
תודה על התוספת. יעל חבר הזכירה כאן גם את שירו של עמיחי, הנפתח במלים "גשם יורד על פני רעי".
לצערי, מה שפעם היה שיר מחאה עדין מאוד, נחשב היום כמעט למעשה בגידה, וקיבלתי תגובות כאלו מאחדים מקוראי.
אני מאחל לך, ולכל הבוחרים וגם לאלו שאין להם זכות בחירה, ימים טובים יותר,
דרור
נדמה לי שהכותרת של שירו של לאור מתייחסת, אם כבר, לשירו של עמיחי:
גשם יורד על פני רעי
על פני רעי החיים
אשר מכסים ראשיהם בשמיכה
ועל פני רעי המתים
אשר אינם מכסים עוד.
תודה, יעל,
השיר הזה, 'גשם בשדה קרב' מאת עמיחי, יקר לי מאוד, ואולי זו הסיבה שהשכחתי אותו מעצמי כשכתבתי על השיר 'רעי' מאת יצחק לאור. הרגשתי שחסר לי משהו, ולא הצלחתי להיזכר.
כתבתי כאן לפני שנים אחדות על השיר של עמיחי:
http://www.psychom.com/Poetry_844_he.html
וגם על פרפראזה של רמי דיצני, בשם 'שתן בשדה רקב':
http://www.psychom.com/Poetry_1062_he.html
שבת שלום,
דרור