שלום חני, 

ההרהור שלי אינו ביקורת ספרותית או מחקר מדעי, אלא התבוננות אישית, סובייקטיבית, בשיר, כנקודת מוצא להבנה חדשה של עולם המציאות. הפרספקטיבה שלך אינה פחות טובה משלי, ואני שמח שאת משתפת אותי באפשרויות התבוננות נוספות. 

אני מודע לאסוציאציה של hook and eye: 

זו אכן אסוציאציה 'נשית' מסורתית, מעולם התפירה, אבל נדמה לי שזו אינה האסוציאציה של המחברת, שבחרה במכוון בכותרת 'HOOK, LINE AND SINKER', המתייחסת לקרס, חוט דייג ומשקולת, ועוד יותר מכך לביטוי המייצג אמונה כוזבת. 

אינני מתעלם מן המסרים הפמיניסטיים של אטווד, אבל נדמה לי שבשיר הזה המסר מתייחס לזוגיות, לא רק מנקודת-מבט נשית. כך כתבה מרגרט אטווד במקום אחר: "אני חושבת, באופן רדיקלי, שנשים הן בנות אדם ולכן מכילות גם את כל הגיוון שיש לבני-האדם". 

כדאי לזכור שבאנגלית אין בשיר אזכור לנקודת מבט נשית. אנחנו יודעים, כמובן, שהשיר נכתב בידי אשה, אבל בשיר עצמו אין אזכור לזהות המגדרית של הדובר בו, וניתן לקרוא או לתרגם אותו גם כפניה של איש לאשה. 

את צודקת, כמובן, כשאת כותבת שהאסוציאציות מעולם התפירה והסריגה מעשירות את השיר, וזו דוגמה נפלאה לכך שמי שיוצר את השיר הוא הקורא, הרבה יותר מאשר המשורר עצמו. 

תודה, ושבת שלום, 

דרור 

שולה יקרה, 

ראשית, ההרהור שלי על שירו של יצחק לאור, 'רעי', אינו דבר אלוהים חיים, וגם לא ביקורת 'ספרותית'. זה הרהור פרטי, סובייקטיבי, שמבקש לומר שכל שיר הוא מערבל מחשבות יעיל ומעורר בכל אחד מאיתנו רגשות וזכרונות, אסוציאציות וקונוטציות, ופותח לנו חלון להתבוננות חדשה בעולם. אני שמח כשקוראי מוצאים בשיר משמעות שונה מזו שאני מצאתי, וכל שיתוף כזה מרחיב גם את דעתי. 

עם זאת, נדמה לי שהפעם לא קראת את דברי, משום שהאופן בו את מפרשת את השיר הזה לגמרי מתאים למה שרציתי לומר בהרהור שלי. הנה, את מרגישה שונה ממני, ואני מרגיש בדיוק כמוך. כמה נפלאים פלאי השירה. 

שבוע טוב ונעים, 

דרור 

תודה, יעל, 

השיר הזה, 'גשם בשדה קרב' מאת עמיחי, יקר לי מאוד, ואולי זו הסיבה שהשכחתי אותו מעצמי כשכתבתי על השיר 'רעי' מאת יצחק לאור. הרגשתי שחסר לי משהו, ולא הצלחתי להיזכר. 

כתבתי כאן לפני שנים אחדות על השיר של עמיחי: 

http://www.psychom.com/Poetry_844_he.html

וגם על פרפראזה של רמי דיצני, בשם 'שתן בשדה רקב': 

http://www.psychom.com/Poetry_1062_he.html

שבת שלום, 

דרור 

אירית יקרה, 

פעם, כשנגנו בתזמורות ישראליות את 'רפסודיה בנוסח בלוז' של גרשווין, כינו אותה בשם 'רפסודיה בכחול'. הבלוז הוא מוסיקה שחורה שמבוססת על סדרת אקורדים קבועה, והוא קדם לג'אז. באנגלית 'בלוז' פירושו עצוב או נוגה, והוא התאים לשירה של העבדים באמריקה. 

האם לכך התכוון זלי גורביץ'? אין לי מושג. אני משער שהמלה 'בלוז' התאימה לעצב שעליו הוא כתב. 

שנה טובה, 

דרור 

שבת שלום, 

דרור