שבת שלום דרורו,

שיר עדין ויפה ותמונות נהדרות של הטבע.

תודה וברכותיי

בתיה

קראתי את השיר של יורם ורטה והדבר הראשון שעלה לראשי היה קולה של אישה בוגרת שרוצה שאהובה יראה גם בבשלותה ובגרותה את יופי הנעורים שהיה בה פעם. שיראה את היתרון שיש בבגרות ובבשלות ואת השקט והרוגע הטמון בתוכו.  את הזהב הטהור לעומת הנוצץ שהיה.  היא ממשילה את עצמה לציון, העיר הנצחית הנעזבת שמשתוקקים אליה תמיד ונכתב: "העוד ציון תמתי", ולי זה הזכיר תומתה של כלה.  השיר באופן גלוי בוודאי מדבר על טבע אך שמו מרמז לי על "עוד כוונה".. עוד דרך אחרת של פרשנות לשיר. השדה החרוש והפורה לעומת השדה הבוסרי הפראי והיפיפה.  סתם עוד נקודת מבט.. שבת שלום!