שולה יקרה, 

החנוכיה הזו, שעשויה מכדורי רובה עוזי, מזכירה לי מאיפה באתי ולאן לא אשוב, והיא הולכת איתי לכל מקום מכיתה ה' או ו'. אפילו כשלמדתי בלונדון היא היתה איתי. 

חג שמח גם לך ולכן, 

דרור 

אורנה יקרה, 

הקריאה שלי בשיר היא פירוש פרטי וסובייקטיבי. אינני מנסה להבין 'למה התכוון המשורר' או לבקר את השיר, אלא לראות בו נקודת מוצא לחשיבה חדשה. כל קורא מפרש את השיר בדרכו, והאופן שבו את פירשת את השיר הזה מוסיף נדבך חדש. 

התגובה שלך עוררה בי סקרנות, משום שפירשת את הגאות והשפל כ"ניתוק שאין כל אפשרות לחברו". ניסיתי להתבונן בזה בדמיוני, ולא הצלחתי, ואני סקרן לדעת איך את מצליחה להפריד בין גאות ושפל, שהם הרי שני ביטויים של אותו תהליך החוזר על עצמו שוב ושוב. 

המוח האנושי אינו מזהה את המציאות, אלא מפרש אותה באמצעות ההבדלים שהוא מבחין בהם. לכן אנחנו יכולים להשוות בין חום לקור, בין קטן לגדול ואפילו בין טוב לרע, רק כשהם שוכנים זה ליד זה. מדוע את מכנה את היכולת הזו בשם פרדוקס? הרי אין סתירה בין הגאות והשפל. 

שבת שלום, 

דרור 

תודה לכותבת האלמונית,

על המלים הטובות, ועל שהזכרת לי שהשירה מעשירה את חיינו כשהיא גולשת לשפת היום-יום בדרכים שונות, במוסיקה, בצליל ולעתים במטפורות, כמו "אדוות וגלי עומק".

שבוע טוב,

דרור