אני מחייך לעצמי כאשר אני רואה איך אתה מצליח כל שבוע לצלם תמונות מאותו מקום ואיכשהו הן שונות לחלוטין. מסכים עימך לחלוטין שאפשר ללמוד דברים רבים בחיים אם לא מגבילים את עצמנו למחשבה שיש או אין לנו כישרון לדבר. אני כבר לא מגביל את עצמי ולא עושה חשבון לאף אחד. מנסה ומה שיוצא-יוצא,העיקר הכוונה.:) בכל מקרה,מה הוספת לחלות שהן יצאו מתוקות? האם זה בצק עם גלוטן או שאתה מכין בשיטה אחרת? אני מלא הערכה לכמות הדברים שאתה מצליח לעשות ביום אחד, אני תוהה אם זה כישרון מולד או שוודאי לקח לך חיים שלמים לגלות את השיטה?..:) טוב,בנוגע לשיר: הפרח כמובן לא שייך לאף שבט וגם לו היה שייך הוא לא היה יודע זאת. השאלה נשאלת כדי שאנו נשאל את עצמנו מניין לנו הצורך הזה לקטלג ולשייך ומה היה קורה אם הצורך הזה היה נעלם ביום אחד בהיר(מאוד!)בפתאומיות?מה היינו יכולים לראות אז שאיננו יכולים היום? מה היינו יכולים להרגיש שאיננו מרגישים וחשים היום? כל כך מעט נדרש לאושר וכל כך הרבה פעמים אנו מתעלמים ממנו, מהמעט הזה משום שאיננו רואים דבר על שביל החיים שלנו, כשעיננו מביטות קדימה, משום מה, בפחד או באימה או כשאנו עסוקים בשלל מחשבות והגדרות ומילים ושאר חשבונות רבים. שירה מורכבת ממילים אמנם, אבל אלו לא המילים הרגילות שאנו מרכיבים במשפט בחיי היום יום, בדיבור או בכתיבה. יש לשירה יכולת להפנות אותנו גם אל הדברים חסרי השם ולאפשר לנו לחוש ולחוות אותם. זה מקור כוחה להשפיע עלינו באופן עמוק כל כך .היא מאפשרת לנו להיפתח, ממש כמו הפרח אל עבר שמש הממשות מעבר למילים,אל עבר הנצח הנוכח תמיד בכל דבר ודבר.
   

Jaspers, Heidegger and Toynbee World find hard צ"ל Jaspers, Heidegger and Toynbee would find hard
   

בחלק השני, "אם תכזב תקוותי", כשהוא אומר "בכל זאת קחי אותו", הוא דווקא לא מצפה לתמורה. את התפוח בכל מקרה העניק לה, בבחינת שלך לחמך על פני המים, אבל אם לא קיבל מה שביקש, הוא מוותר על חלקו בעיסקה ומעניק אותו במתנה, בלווית עצה לחיים "חשבי מה קצר תור היופי", מחשבה שקל להבין כאשר יש בידיה תפוח יפה ובשל אשל יקמל בתוך ימים אחדים.
   

חג שמח ויפה דרור, ותודה על העשרה הרוחנית שאתה מעניק לנו בימים קודרים אלו. מאחלת לך שנה יפה ופוריה בגן היקרות היפה שלך, בגידול ילדיך המיוחדים, בהתפתחותך האישית.

   

קודם כל,השיר של יערה בן דוד- פשוט יפהפה.

ובניגוד לגישה הרווחת של "למה התכוון המשורר" ישנה הגישה של מה הרגשת ומצאת והפרשנות

שלך לשיר/טקסט.

לא יודע אם זה הלך רוח מורבידי, אבל לי,כאסוציאציה ראשונית השיר גרם לחשוב

על מוות.

התמונה של העננים קרעים-קרעים - הדימוי הראשון שקפץ לי לראש הוא של תכריכים.

וסיום השיר עם היונים הנמלטות מכלוב החזה,דיומוי של הנשמה והנשימה הפורחות,עם רגע המוות,

ו"כלוב" החזה הריק,בסוף השיר,בית החזה והגוף הדומם והמת.

אולי זו גדולתו של שיר טוב באמת- כמו השיר הזה- שהוא מאפשר פרשנויות

שונות,לפעמים שונות לחלוטין.

 

בברכת שנה טובה ועוד הרבה שירים טובים..