בוקר טוב, ענת, 

לרגע חשבתי שתיארת את הזריחה מעל הרי מואב כמטפורה של שיר חדש. 

את ההרהור השבועי אני שולח מדי יום חמישי. בכל שעה התוכנה שולחת את ההרהור למאה מנויים, ולכן יש מנויים המקבלים אותו ביום חמישי, ואחרים מקבלים אותו בערב שבת.

אם את רוצה לקרוא שיר חדש מדי בוקר, את מוזמנת לקרוא בספרים המאגדים את כל השירים שנשלחו ב'פיוט' (וגם את ספר תרגומי השירה שלי) באתר: 

http://www.emotional-training.com/Shira_he.html

יום טוב ונעים, מנופי הנהר אל נופי המדבר של עין גדי, 

דרור 

מרים יקרה, 

אכן, בכל שבוע אני כותב כאן על עבודת קורא השירה, שהיא מלאכת הפירוק וההרכבה שכל קורא עושה בדרכו. אינני מבקר שירה, ובעיני קריאת שירה היא כלי חשיבה יחיד במינו, לתרגול 'ריסטרט' מוחי המאפשר לנו להבין את המציאות טוב יותר ולהיגמל מדעות קדומות. 

תודה על התוספת של שיר ההייקו, ועל האופן שבו את מפרקת ומרכיבה את המלים למשמעות חדשה. 

יום טוב, 

דרור 

שולה יקרה, 

כפי שכתבת, פירוש של שיר הוא מעשה אישי, אינטימי, והשיר מעורר בנו אסוציאציות פרטיות, סובייקטיביות. 

על השאלה האישית שלך יש לי תשובות: 

אין צורך להעתיק אהבה משמש לשמש. אהבה אינה רעיון מופשט אלא סוג של עשיה, יומיומית, המשתנה עם המציאות (כשהיא לא משתנה, ונותרת כחלום, היא מאכזבת ומתרסקת). 

איך מסתגלים לשינויים? שינוי הוא הדבר הבטוח והקבוע ביותר בחיינו, והמוח שלנו נוצר כדי לסייע לנו להתאים את עצמנו למציאות בכל רגע מחדש. הציביליזציה האנושית נוצרה בזכות אי-הנחת, בזכות האומץ לעזוב מקום רע ומוכר, כדי להסתכן ולעבור למקום טוב יותר. הגירה אינה בריחה (אינני מזלזל בחשיבות של בריחה ממקום מסוכן) אלא פעילות אנושית טבעית, שבזכותה אנחנו קיימים. 

במשך שנים רבות חלמתי על שמש אחרת, כי לא יכולתי לסבול את השמש הצורבת והשורפת של ארץ-ישראל. כאן, בכפר הבולגרי, מצאתי את השמש הנכונה לי (יכולתי למצוא אותה גם באנגליה). גם כאן השמש מתחממת, אבל יש לה סייגים. שלשום נסעתי העירה. היה חם מאוד. שלושים ושבע מעלות. נכנסתי לסופרמרקט, וכשיצאתי נאלצתי להמתין רבע שעה עד שפסקה סערת הגשמים הפתאומית, המלווה בברד בגודל של גולות. הטמפרטורה צנחה במהירות לעשרים מעלות. שמחה הציפה את לבי. 

שבוע טוב, 

דרור 

שלום לאלמוני, 

אכן, השיר מזכיר את 'שירי סוף הדרך' של לאה גולדברג, ובקריאה ראשונה גם אני ראיתי בו תיאור של סוף הדרך. 

סיימת בקביעה "לא רואה כאן אפשרות להפליג למחוזות נוספים". 

חבל. ההרהור שלי אינו ניסיון להבין 'למה התכוון המשורר' (המשוררת כתבה לי ששמחה לגלות בהרהור שלי כוונות שנסתרו ממנה). מעלתה הגדולה של השירה שהיא משמשת לנו כ'מעבד חשיבה', הפותח בפנינו חלון להתבוננות חדשה בעולם הסובב אותנו. כל קורא יכול לראות בשיר משהו מעצמו, משהו מאחרים וגם משהו שמעולם לא היה. אם נוותר לרגע על הרומנטיקה ה'אמנותית', נגלה שקריאת שיר היא סוג של התעמלות מוחית ולא חפירה ארכיאולוגית. 

יום טוב ונעים, 

דרור 

ומדוע לא להפליג למחוזות נוספים? האפשרויות נפתחות היכן שיש צורך והיכן שרוצים בהן, זה היופי, זו הבןאדמיות, היכולת להגביה מהמחשבה ולשלוח סיבי הרהורים .....

תודה, רחל, 

שבוע טוב, 

דרור