רותי יקרה, 

אני שמח שאהבת את שירו של הלמוט האיסנביטל. 

שבוע טוב, 

דרור 

אורה יקרה, 

יש משוררים שחושפים בשיריהם את חייהם האישיים, ויש משוררים שמצפינים את רגשותיהם. אינני מבקר שירה, ובעיני שיר הוא גירוי לחשיבה או להרהור, וכל קורא מוצא בו את עצמו. אין לי כל קושי לשתף את קוראי בחיי האישיים, וכך אני עושה כבר שנים רבות בהרהור השבועי וגם בספרים הרבים שכתבתי. אני מאמין שהסיפור הוא מה שמחבר בין בני אדם ומה שמאפשר לנו להתאים את עצמנו אל המציאות. מאז ומתמיד בני-אדם שיתפו זה את זה בסיפורים, סביב המדורה, ברכילות, בהעברת מידע, בספרים ובעיתונים וביצירות אמנות. החשש לפרטיות ולסודיות הוא המצאה חדשה שקיימת רק כשלוש מאות שנה, מאז המצאת האינדיבידואליות וזכויות היוצרים, והיא מסבכת את חיינו ויוצרת חששות ופחדים. 

יום טוב, 

דרור 

רותי יקרה, 

תודה על התוספת מרחיבת הדעת להרהור שלי. 

כל אחד מן הקוראים מפרש את השיר בדרכו, וזו בדיוק מטרת ההרהור השבועי שלי. אני שמח לקרוא על דרכים אחרות לפענוח השירים, ומודה לכל מי שמשתף אותי במחשבותיו. 

שבת שלום, 

דרור 

שחר יקר, 

אני שמח שאתה נהנה לקרוא את ההרהורים שלי, והשאלה שלך מתאימה לגיליון 600 של 'פיוט'. 

'פיוט' אינו כתב-עת לשירה, ואינני כותב ביקורת ספרותית כפי שאינני בוחר את השירים לפי איכותם הספרותית. השירים שאני בוחר משמשים אותי כגירוי להרהור חופשי על שירה, על טבע האדם, על יחסים אנושיים ועל החיים. יש קשר הדוק בין ההרהורים שלי כאן לבין תורת 'האימון הרגשי' שפיתחתי, המבוססת על תפיסה חדשה של טבע האדם, ולא במקרה אני מרבה לכתוב על חרדת-המוות, על תחושה של מקום בטוח ועל משמעות החיים או אי-משמעותם. זו גם הסיבה שאני משלב בהרהור שלי צילומים מחיינו בכפר הבולגרי הנידח. 

כל חיי הקדשתי זמן רב לשירה, ואני מאמין שהשירה היא כלי חשיבה נפלא, המאפשר לנו להתבונן בעולם כאילו היה השיר חלון פתוח דרכו אנחנו מבינים מחדש את המציאות. בכל שבוע אני בוחר בשיר באופן מקרי, בדרך כלל מתוך הספריה הגדולה למדי שלי, ולעתים מקריאה מקרית בספר פרוזה או משיר שהופיע בפני בגלישה באינטרנט. הכתיבה על השיר מלמדת אותי בכל שבוע משהו חדש ומאפשרת לי להתבונן בחיי במבט חדש. השיתוף עם שלושת-אלפי המנויי והתגובות שאני מקבל מהקוראים הנאמנים בכל שבוע יוצרים את הקשר שלי עם התרבות העברית ועם השפה העברית. 

נדמה לי שמובן שאינני "מפרסם" שירים אלא בוחר שירים באופן סובייקטיבי, כשהם מגרים את סקרנותי או כשיש לי קשר מיוחד עם המשוררים (לפני שלושים ושש שנים היכרתי את כל המשוררים כשמדי שבוע שלחתי למאות מנויים שיר חדש שלא פורסם, במעטפה, של המשוררים הוותיקים והצעירים, מזלדה ויונה וולך ועמיחי ועד בני שבילי ואחרים). אינני מפרסם שירים הנשלחים אלי משום שאין לי זמן לקרוא את כל הספרים הנשלחים, ומשום שאינני רוצה לאכזב את הכותבים.

אינני 'בוחר' בשירים עליהם אני כותב. מדי שבוע אני 'צד' שיר הלוכד את עיני, ואני רודף אחריו ומתיידד איתו ושב ומשלח אותו לחופשי. נדמה לי שאני 'צייד שירים' כבר חמישים שנה, וזה המעשה הקבוע ביותר בחיי. 

לילה טוב, ושבת שלום, 

דרור