ראשית תודה על כל השירים שאתה בוחר ומפרסם ואני נהנה מדי שבוע לקרוא.
תהיתי איך אתה בוחר את השירים שאתה מפרסם. להוציא שירי משוררים מפורסמים ראיתי כמה שירים של משוררי אינטרנט והאם אתה בוחר אותם מתוך בלוגים או אתרי שירה או ששולחים אליך שירים ואתה מפרסם מה שאהבת? כי ראיתי שאתה מבקש שלא ישלחו לך שירים אז יש מעניין אותי לדעת איך אתה קובע מה לפרסם ואם בכלל יש סיכוי שתקבל שירים במייל והבחירה לפרסם היא שלך ורק שלך.
סליחה על המגילה הארוכה ותודה מראש על תשובתך.
נ.ב: לאחד מילדיי קוראים גם דרור :)
שלך
שחר
ציד השירים / ד"ר דרור גרין 07/12/2018 23:34
שחר יקר,
אני שמח שאתה נהנה לקרוא את ההרהורים שלי, והשאלה שלך מתאימה לגיליון 600 של 'פיוט'.
'פיוט' אינו כתב-עת לשירה, ואינני כותב ביקורת ספרותית כפי שאינני בוחר את השירים לפי איכותם הספרותית. השירים שאני בוחר משמשים אותי כגירוי להרהור חופשי על שירה, על טבע האדם, על יחסים אנושיים ועל החיים. יש קשר הדוק בין ההרהורים שלי כאן לבין תורת 'האימון הרגשי' שפיתחתי, המבוססת על תפיסה חדשה של טבע האדם, ולא במקרה אני מרבה לכתוב על חרדת-המוות, על תחושה של מקום בטוח ועל משמעות החיים או אי-משמעותם. זו גם הסיבה שאני משלב בהרהור שלי צילומים מחיינו בכפר הבולגרי הנידח.
כל חיי הקדשתי זמן רב לשירה, ואני מאמין שהשירה היא כלי חשיבה נפלא, המאפשר לנו להתבונן בעולם כאילו היה השיר חלון פתוח דרכו אנחנו מבינים מחדש את המציאות. בכל שבוע אני בוחר בשיר באופן מקרי, בדרך כלל מתוך הספריה הגדולה למדי שלי, ולעתים מקריאה מקרית בספר פרוזה או משיר שהופיע בפני בגלישה באינטרנט. הכתיבה על השיר מלמדת אותי בכל שבוע משהו חדש ומאפשרת לי להתבונן בחיי במבט חדש. השיתוף עם שלושת-אלפי המנויי והתגובות שאני מקבל מהקוראים הנאמנים בכל שבוע יוצרים את הקשר שלי עם התרבות העברית ועם השפה העברית.
נדמה לי שמובן שאינני "מפרסם" שירים אלא בוחר שירים באופן סובייקטיבי, כשהם מגרים את סקרנותי או כשיש לי קשר מיוחד עם המשוררים (לפני שלושים ושש שנים היכרתי את כל המשוררים כשמדי שבוע שלחתי למאות מנויים שיר חדש שלא פורסם, במעטפה, של המשוררים הוותיקים והצעירים, מזלדה ויונה וולך ועמיחי ועד בני שבילי ואחרים). אינני מפרסם שירים הנשלחים אלי משום שאין לי זמן לקרוא את כל הספרים הנשלחים, ומשום שאינני רוצה לאכזב את הכותבים.
אינני 'בוחר' בשירים עליהם אני כותב. מדי שבוע אני 'צד' שיר הלוכד את עיני, ואני רודף אחריו ומתיידד איתו ושב ומשלח אותו לחופשי. נדמה לי שאני 'צייד שירים' כבר חמישים שנה, וזה המעשה הקבוע ביותר בחיי.
לילה טוב, ושבת שלום,
דרור
חוברות מחסום ווטש / אביטל טוך12/11/2018 00:01
שלום דרור,
ציינת שאת שירו של אהרון שבתאי מצאת בחוברת של מחסום ווטש ותהית למה החוברת אנונימית ללא ציון שם מחברות המאמרים ועורכות החוברת עצמה.
לא מחמת הסתרה אין שמות, אלא בשל המציאות והעדות עצמה. אנחנו אירגון נשים המתעד את הכיבוש ומוחה על המציאות בשטחים. בשל האירועים הקשים
שאינם נגמרים וחיי היום יום של עם שלם שאינם מתאימים לבני אנוש, חשבנו שהמציאות המתוארת בדוחות ובחוברות היא החשובה, ולא שמנו שלנו.
כאירגון גראסרוט, כל אחת מאיתנו נוהגת אחרת בעניינים רבים וגם בעניין זה. אם תקרא באתר שלנו, תגלה טקסטים עם שמות וטקסטים אנונימיים לגמרי.
https://machsomwatch.org/he
אנונימיות ופרסום / ד"ר דרור גרין 16/11/2018 13:34
אביטל יקרה,
אני מאוד מעריך את הפעילות של 'מחסום ווטש', ועדיין אינני מבין את האנונימיות.
אני עוסק בהוצאה לאור שנים רבות, ואחד הדברים המעניקים אמינות לטקסט מודפס הוא האחריות והשקיפות של מחברי הטקסט. הדברים חשובים עוד יותר כשמדובר בטקסטים פוליטיים. אמנם בחשיפת שמות הכותבים יש סכנה שיתנכלו להם, אבל זה חלק מן האחריות לטקסט ולחופש הדיבור. פרסמתי ספרים שתכניהם קשים, שגרמו לכך שספרי יצונזרו ויוחרמו ('אגדות האינתיפאדה', 'פרות קדושות', 'אחד-העם וחזון המדינה הדו-לאומית') ולא יימכרו בחנויות, ומעולם לא חשבתי להסתתר מאחורי שם בדוי, למרות המחיר הכבד.
בהצלחה,
דרור
/ 06/11/2018 09:32
שלום, רוצה ניתוח לשיר שעון חורף/ איריס אליה כהן
מרחב פוטנציאלי / גיסי שריג02/11/2018 08:52
דרור יקר,
תודה על השירה היפה הזו. באזור הדמדומים שלי היא מאירה ניסוח מרגש לרעיון המרחב הפוטנציאלי של ויניקוט...
שבת שלום,
גיסי
מרחב רגשי / ד"ר דרור גרין 02/11/2018 16:37
גיסי יקרה,
ה'שיר' הזה הוא, כמובן, קטע פרוזה המסיים את הספר 'החוחית' מאת דונה טארט.
אני משער שמה שהופך את הקטע הזה לשיר הוא הפירוק וההרכבה של המציאות, בדרך שמאפשרת לכל אחד מאיתנו לבחון את חייו ואת מחשבותיו בדרך חדשה.
כך את רואה בטקסט ניסוח לרעיון המרחב הפוטנציאלי של ויניקוט, ואני, שהתרחקתי מאוד מן הפסיכותרפיה ובמיוחד מן הפסיכואנליזה, רואה בשיר הזה ביטוי לצורך הנואש שלנו להעניק לחיינו משמעות באמצעות האמנות והאהבה, וכך להימלט מחרדת-המוות הקיומית וליצור לעצמנו, שוב ושוב, תחושה זמנית של מקום בטוח.
שתהיה שבת נעימה וטובה,
דרור
ביקור / דני גורדון 18/10/2018 21:19
הי דרור שיכנעת אותי בקרוב אבוא לבקר דני גורדון
בשמחה / ד"ר דרור גרין 18/10/2018 21:47
אני ממתין, דני.
להתראות,
דרור
תיקון טעות / איתי רון18/10/2018 18:51
ברשימה המצוינת על לאונרד כהן נכתב: "ב'ספר הכמיהה' (Book of Londing, 2006) גיליתי שהוא גם הפליא לצייר."
צ"ל Book of Longing ולא כפי שנכתב.
תוקן / ד"ר דרור גרין 18/10/2018 21:46
תודה, איתי, תיקנתי.
סוף שבוע נעים וטוב,
דרור
השבעה / רותי29/09/2018 12:56
הי דרור,
תודה על השיר.
להבנתי הוא עוסק בחיים. באיך ניתן לחיות אותם.
אם כל דמויות המופת שמנה וגם אביו הגיעו לגבהים בנוכחות ובעשיה שלהם שמהדהדהת השראה גם אחרי מותם, אזי ההשראה הזו נוסכת ביטחון בנו לא לפחוד למצות את היכולת והזכות להגיע לגבהים בביטוי ובמימוש העצמי. דרכם של אלו שהגיעו לא היתה קלה, והיו בה מכשולים. אבל הפחד לא מנע מהם לנסוק.
אכן השראה.
השבעה היא טקס שנהוג בחניכה לפני יציאה לדרך. ואולי פה השבועה מכוונת לא לפספס בגלל פחד כזה אוהאחר, את ההזדמנות לזרוח ולהעשיר את הרצף של החיים בעשיה מבורכת.
אפשרויות / ד"ר דרור גרין 08/10/2018 23:17
תודה, רותי, על עוד זווית התבוננות מעניינת.
להתראות,
דרור
דרור יקר, שתהיה שנה של נוכחות במלאות. / רותי אמיר21/09/2018 08:59
תודה, רותי. שנה טובה. / ד"ר דרור גרין 21/09/2018 13:54
דרור היקר / אמנון בירמן17/08/2018 17:50
אתה כותב שאיש לא שמע על וולפובסקי. ובכן, כל מי שלמד לבגרות את 'החטא ועונשו' (איזה עונש בגיל 17) היה מוכרח להיתקל בוולפובסקי אם רצה ואם לא רצה
חיכיתי לך / ד"ר דרור גרין 17/08/2018 18:14
אמנון יקירי,
כתבתי שאיש לא שמע על ולפובסקי, משום שרצית לקבל תגובה כמו שלך, ואני בטוח שאין רבים כמוך. גם מי שקרא את התרגום הישן של דוסטויבסקי לא יזכור את שמו של ולפובסקי.
האם אנחנו לא מזכירים את הזקנים מה'חבובות'?
שתהיה שבת נעימה וטובה,
דרור
דרור היקר / אמנון בירמן04/08/2018 11:36
תודה על FEMME. מרשים ביותר!
תודה, אמנון / ד"ר דרור גרין 04/08/2018 14:34
אמנון יקר,
אני שמח שהשיר נגע ללבך.
בינתיים תיקנתי בו טעות קטנה, ואתה מוזמן לגלות אותה.
