עם "כל הכבוד" לחכם הסורי העתיק, דרור כותב על השיר באופן ריאקציוני למדי, כאילו לאנשים בודדים (מבחירה או כמכת גורל) אין מקום בעולם (ואגב, אני לא כזה כלל...) ובנוסף, כמובן, האשה והילדים הם אינסטרומנטים לפאור "הגבר"! ממש בשורה מרנינה! ושוב, בהמשך כרגיל : תמונות משפחתיות שהמונח "קיטש" מוחלט קטן עליהן, איזה אגו-טריפ משפחתי (שהוא גם בנוסח אישי-גברי-אגוצנטרי : ראו איזו משפחה סביבי!) שכולו נופת צופים סאכריני. ובכ"ז- חלק ניכר מבחירת השירים יפה ונוגע ולכן אני מותיר פתח הצצה... שבת שלום~
אוי-יוי-יוי / ד"ר דרור גרין 16/09/2016 08:58
האם אתה בטוח שאינך בודד, "אבישי"?
הצלחת לרקוח ביקורת של ציניות מרירה המהולה במושגים פרוידיאניים-פמיניסטיים, ולהמחיש בדיוק את מה שאתה לכאורה מתנגד לו.
מדבריך אני מבין שהצצת בצילומים ה'קיטשיים' שלי, אך שכחת לקרוא את הטקסט:
אחיקר מתייחס, כמובן, למשפחה הפטריארכלית שהגבר עומד בראשה, בהתאם לרוח התקופה, אבל כדאי להבחין בכך שהוא אינו מתמקד במאפיינים האינדיבידואליים של "הַגֶּבֶר", אלא בתפקידו בתא המשפחתי, שהוא המקום ליצירה ולפריחה.
ההרהור השבועי שלי הוא אכן מקום פרטי, סובייקטיבי ואישי, ואני משתף בו רק את מי שהשיר וההרהור מוסיפים משהו לחייו. זה אינו מקום לוויכוחים ולהתנצחויות, ואינך חייב להיכנס לדלת הזו, שפתחתי בפניך.
שבת שלום,
דרור
משהו על משפחה וריאקציה / ד"ר דרור גרין 16/09/2016 09:41
לקוראים הלא ציניים, המעוניינים בדיאלוג ולא בוויכוח, אני מציע הרהור שכתבתי על 'המשפחה כאוטונומיה שיתופית', לא היררכית ולא פטריארכלית:
תודה, דרור, על החלון שאתה פותח לתקופות ותרבויות אחרות - ועל ההקשר שאתה עושה לחברה שאנו חיים בה.
בסופו של דבר, הכל יכול להשתנות - היררכיות, תרבויות, רעיונות, אוחרות חיים, מבנים משפחתיים ועוד - אבל הרגשות שאנו מרגישים כלפי עצמנו וכלפי אחרים - הם עתיקים ואוניברסאליים - אהבה, פחד, שמחה... וגם הצורך במקום בטוח.
רגשות ושירה / ד"ר דרור גרין 24/09/2016 13:01
תודה, גזית,
הגדרת זאת באופן מדויק. ההרהור השבועי על שירה אינו טקסט ביקורתי אלא התבוננות בתהליכים רגשיים שהשירה מעוררת בכל אחד מאיתנו, כל אחד בדרכו.
שבת שלום,
דרור
שבת שלום / גזית24/09/2016 13:36
/ ב.רם05/09/2016 10:12
תודה על פרסום שירו של אברהם שטרן וההעמקה בו.
נהנתי לקרוא את השניים.
קראתי אותו כך:
הרי את מקודשת לי
את אשה, רכוש
אני הגואל אותך. אני מזין ומפרה אותך, אמא אדמה
בדמעות, יזע, זרע
ודם רב אשקה אותך
בתוכך אשכב
אנוח על משכבי לנצח
ואת תשכיבי עוד רבים
כי את, השפחה, המושפלת על ידי כובש ואנס
את בעצם המלכה
השולטת
הנצחית
החיה
המיטה
והמיתה
האלמנה השחורה
היפה.
תדבק לשוני לחכי, אם אשכחך
אופס, כבר דבקה בטני אליך, נפשי התכופפה והשתטחה אליך
אני בדרך
תיכף אני בא
ובך אשאר לנצח
יפה שלי
ורק שלי
ושל כל אלה לפניי, אחריי
מעלי.
כמה רומנטי יכול להיות דו קרב
וכל עוד היצר חזק
האקדח מהמערכה הראשונה
ירה.
**************
וקפץ לי שם, בקריאה, הרייך השלישי.
מה אלין ועל מי אלין ואני עם הרייך השלישי
כורת ברית עם השטן
בנסיון להוציא מעז מתוק
הכל למענך, שפחה - מלכה
פירוש לירי / ד"ר דרור גרין 05/09/2016 20:06
תודה, רם, על הפירוש הלירי.
כל אחד קורא את השיר בדרכו, מפרש אותו או מוצא בו רעיון שמפרה את מחשבותיו, והפירוש שלך יצירתי.
שבוע טוב,
דרור
/ 20/08/2016 23:31
תודה!
בשמחה / ד"ר דרור גרין 22/08/2016 16:25
על חכם וטוב, ועל אנוכיות / יוסי20/08/2016 20:03
בהתייחס לשיר "אני רוצה אדם חכם"
שמחתי מאד להכיר את השיר ואת המשוררת חדוה הרכבי דרך מילות השיר.
אדם חכם (גם אם יכול להיות אמפתי) אינו בהכרח אדם טוב ואדם טוב, אינו בהכרח אדם חכם. דוגמה יפה היא הסיפור האמיתי על אנטון סוחינסקי - "שוטה הכפר" שאולי לא היה אדם חכם, אך היה בעל אינסטנקטים אנושיים של אהבה אדם שלא כוסו בשכבות "חוכמה".
והאם הרצון בעיניים יפות או פיסת שמיים נחשב כאנוכי לעומת רצון באדם חכם? רצון מקורו בדאגה אישית לעצמי. רצון, מקורו בצורך אישי, יהה אלמנטרי והכרחי כמו צורך לאכול, יהה מספק הנאה נפשית גדולה כמו לגור בבית עם גינה ולקום בבוקר אל הטבע הקטן סביב הבית, או יהה מספק צורך חברתי של הערכה, כמו לנסוע ברכב יוקרה. אפילו הרצון להעניק, לתרום, לעזור, להציל, מתגלגל למקור של צורך אישי, כי בסופו של דבר הענקה היא אקט שמאפשר לנו להרגיש בעלי חשיבות, בעלי ערך, בעלי משמעות קיומית. ככלל, הצורך להעניק אינו פחות מהצורך לקבל אהבה ושניהם מונעים מצורך אישי.
קיומו של אינטרס אישי אין בו רע כעיקרון, הרי זהו כלי הכרחי להשרדות. חוסר אינטרס אישי הוא קיצון בדיוק כמו עודף אינטרס אישי (שמתבטא באנוכיות). העניין הוא מידתיות ותשומת הלב לאזון שבין הרצון האישי לבין הפגיעה באחר/בסביבה. כל עוד האיזון הזה קיים, הרצון אינו אנוכי.
חכמת הלב / ד"ר דרור גרין 20/08/2016 21:39
שלום יוסי,
תודה על התגובה המפורטת. ההרהור השבועי שלי אינו מבטא ביקורת ספרותית והוא מבטא רק את תפיסת העולם האישית, הסובייקטיבית, שלי. אני מהרהר על שירה באופן זה, כדי להציע לכל קורא לראות בשיר, בכל שיר, חלון פתוח המאפשר לו להבין את השיר בדרכו ולגלות באמצעותו התבוננות חדשה על העולם.
הפירוש שלך, לפיכך, אינו פחות 'טוב' או פחות 'נכון' משלי, ואני שמח שבחרת לקרוא את השיר בדרכך.
אני עסוק בניסיון להבין את הטבע האנושי, ולכן אני מנסה להבחין בין תפיסת העולם האנוכית-תחרותית לבין תפיסת העולם האמפתית-שיתופית, שעדיין אינה רווחת בעולם המערבי אך יש לה מעמד חדש מאז גילו חוקרי המוח את נוירוני המראה.
לא כתבתי על "עיניים יפות" אלא התייחסתי לשירו של נתן זך, 'אני רוצה תמיד עיניים', ששלחתי למנויים בשבוע שעבר, שיר המבטא את תפיסת העולם האנוכית, כשהמשורר מוצב בה במרכז השיר. חדוה כתבה בשירה על הצורך בקשר אנושי, המבטא את התפיסה האמפתית-שיתופית.
כמו כן כתבתי שהמושג 'אדם חכם' אינו מתייחס דווקא להשכלה או לידע, אלא דווקא ליכולת להקשיב, שהיא יכולת נדירה למדי. המשוררת רות נצר הציעה לי לבטא זאת באמצעות המושג 'חכמת הלב', ואני שמח לאמץ את הצעתה.
זה, כמובן, האופן הפרטי והסובייקטיב שבאמצעותו הרהרתי על השיר, ואני שמח על כל פירוש אחר של קוראי 'פיוט'.
שבוע טוב,
דרור
נקודות למחשבה / יוסי 22/08/2016 12:27
אכן מובן. אינני מבקר ספרותי, אלא מעלה נקודות מחשבה להרהר בהן, לאתגר, ולהשתתף במקום העשיר הזה שאתה חושף לכולנו. השוני בתפיסות והבאת רעיונות ותחושות מעולמות שונים מוסיפים, מעניינים , מחדדים.
/ דורית13/08/2016 13:06
כך אני מבינה את השיר: יש רגע של מיצוי היופי הטהור. הרגע הזה שאין בו דופי. ואולי הוא עשירית הרגע. אותו נדע לראות לפני שיפוג ונדע גם להלל.
רגע של יופי / ד"ר דרור גרין 13/08/2016 13:14
זה פירוש נהדר, דורית, אם מאמינים שיש רגע כזה של יופי טהור ומושלם.
אבל יופי טהור ומושלם כזה נמצא רק במודעות הפרסומת ובשטיפת המוח הצרכנית, בשעה שהטבע הנפלא מלא בפגמים ולעולם אינו מושלם.
החיפוש אחר פרפקציוניזם, אפילו בהארה של רגע אחד, עלול להכשיל אותנו ולגרום לנו להתעלםל מיופיה של המציאות המשתנה ללא הרף.
נדמה לי שזך מדגיש דווקא את היותו של היופי המוחלט שלו מתמיד ואינסופי, כמו איזו מהות אלוהית, לעומת חיינו הקצרים והמוגבלים.
שבוע טוב,
דרור
תודה לך על השיר / מירי11/08/2016 23:45
שעת לילה, והנה שיר
טוב לעיניים
נהדר ללב
הרבה תודות, דרור
בשמחה, מירי / ד"ר דרור גרין 11/08/2016 23:49
שבת שלום,
דרור
שלווה / רחל רגב19/07/2016 20:22
דרור יקר / דיתי רונן16/07/2016 20:58
דרור יקר,
שוב מילותיך מלוות אותי.
תודה על כתיבתך.
דיתי
טוב קורא טוב משמן טוב / ד"ר דרור גרין 16/07/2016 22:52
תודה, דיתי,
שבוע טוב,
דרור
אהבה התלויה בדבר / יוסי16/07/2016 11:32
הרעיון אינו מהפכני , אך אין הדבר פוגם בערכו של השיר ויופיו. השיר יפה מעצם צורת הניסוח האסטתית וערכו חשוב מעצם העלאת הרעיון לחשיבה מחודשת וחשיפתו לאלו שלא נתקלו בו.
ניתן למשל לראות ניסוח חד של הרעיון במסכת אבות: כָּל אַהֲבָה שֶׁהִיא תְלוּיָה בְדָבָר, בָּטֵל דָּבָר, בְּטֵלָה אַהֲבָה. וְשֶׁאֵינָהּ תְּלוּיָה בְדָבָר, אֵינָהּ בְּטֵלָה לְעוֹלָם. אֵיזוֹ הִיא אַהֲבָה הַתְּלוּיָה בְדָבָר, זוֹ אַהֲבַת אַמְנוֹן וְתָמָר. וְשֶׁאֵינָהּ תְּלוּיָה בְדָבָר, זוֹ אַהֲבַת דָּוִיד וִיהוֹנָתָן.
אני מאמין שניתן למצוא גם בספרות עתיקה של עמים אחרים, שכן רעיונות מסוג זה נוכסו על ידי אנשי חוכמה בארצות ועמים שונים.
הדבר הטוב בעולם? / ד"ר דרור גרין 16/07/2016 12:29
שלום יוסי,
אני מנסה להבין לאיזה שיר מתייחסת ההודעה שלך על אהבה התלויה בדבר.
עכשיו מוצג באתר השיר שנשלח השבוע, 'הדבר הטוב בעולם' מאת אליזבת בארט-בראונינג, שמופיעה בו השורה "אַהֲבָה, כְּשֶׁאַתָּה שָׁב וְנֶאֱהָב". משום מה, נדמה לי שלא לכך התכוונת.
הבטתי בגליון - 236. אליזבת בארט-בראונינג: סונטה, והגבתי באשכול שהיה בגליון. האם האשכול אינו משוייך לגליון ?
הסונטה של בראונינג / ד"ר דרור גרין 16/07/2016 13:36
שלום יוסי,
הפורום של 'פיוט' אינו קשור בשיר מסוים, והוא נותר במקומו, בשעה שבכל שבוע נוסף שיר חדש.
הנה הסונטה של אליזבת בארט-בראונינג, עליה כתבת, בתרגומו של ידידי משה זינגר:
שבוע טוב,
דרור
/ 16/07/2016 14:43
לומדים :)
ותודה על החשיפה לפואטיקה ולשירה, במקרה נתקלתי באתר. מאד מעניין ופותח מרחבים.
השלם נשאר שלם / Ruti08/07/2016 14:59
חוית הנפרדות היא אשליה יציר ההכרה האנושית, והיא גם הסיבה וגם המחיר לכל המאבקים הפנימיים והחיצוניים.
ב-isha upanishad נכתב:
״זה שלם הוא שלם
מהשלם נובע השלם
גם אם תגרע מהשלם
השלם נותר שלם״
שבת שלמה
ותודה ענקית על הממתק לנשמה השבועי.