לינה יקרה, 

גם אני אוהב את 'הנסיך הקטן', ולכן תרגמתי את הספר לעברית. 

כשאני קורא משפטים או צירופים מיוחדים, בפרוזה או בשירה, אני לא מאמץ אותם או מפרש אותם, אלא מאפשר להם להנחות אותי להתבוננות חדשה בעולם. 

כשקראתי את המשפט הידוע של סנט אקזופרי, "העיקר אינו נראה לעין" (בתרגומי. אני מאוד מחבב גם את התרגום הישן של אריה לרנר), חשבתי על כך שלעתים קרובות אנחנו איננו רואים דווקא את מה שמונח מול עינינו. כך גיליתי שהדברים הפשוטים, או הדברים החשובים, הם דווקא מה שאנחנו רואים כל הזמן, אבל מתעלמים ממנו. אני מנסה לראות זאת בשירים שעליהם אני מהרהר מדי שבוע. 

שבת שלום, 

דרור 

שולה יקרה, 

את צודקת. אני התייחסתי אל "בבוא העדר אל העיר" כאילו היה זה "בבוא העדר אל הכפר", ולא במקרה. 

כאן, בבולגריה, אנחנו חיים במאה הקודמת. כשם שבכל ערב אני שומע את צלצול פעמוני העזים והכבשים, בשוב העדר אל הכפר, אני רגיל גם לראות את הרועים החוזרים עם העדר אל העיר. אצלנו, בבולגריה, גם בעיר מגדלים התושבים את בעלי-החיים בחצר, ותמונת העזים והכבשים והפרות, ורועה זקנה מוליכה אותן, היא תמונה שכיחה. 

נשכח ממני, לרגע, שבארץ הצפופה בה את גרה כבר מזמן אין עדרים בעיר, וטבע זה משהו שרואים בערוץ נשיונל ג'אוגרפיק. 

שבת שלום, ושנה טובה, 

דרור 

שלום שרון, 

כפי שכתבתי לך באימייל, בשבע השנים הראשונות, החל משנת 1982, 'פיוט' יצא לאור במהדורה מודפסת שנשלחה למנויים באמצעות הדואר. מהדורה זו לא נמצאת באינטרנט. 

בעשר השנים האחרונות 'פיוט' נשלח למנויים בפורמט דיגיטלי, ואת כל השירים אפשר לקרוא כאן באתר. 

שבוע טוב, ושנה טובה, 

דרור 

אילנה יקרה, 

את השיר של זלדה (וביאליק) שלחתי ביום חמישי, היום האחרון של שנת 2015, ובשבילי הוא היה השיר האחרון שנשלח בשנה התשיעית של 'פיוט', והמפגש בין שני המשוררים הגדולים אפשר לי להתבונן לרגע בשירה כדיאלוג בין קוראים לכותבים, ובין כותבים לבין עצמם. 

בינתיים הגיעה השנה החדשה, ואני נזכר שבכך נפתחת השנה העשירית של 'פיוט', ושהזמן חולף מהר כל-כך עם השירים, ואני חושב על המחויבות הזו, לשנה נוספת של שיר שבועי. 

שתהיה שנה טובה ומלאת שיר, 

דרור 

שלום לכותב/ת האלמוני/ת, 

האלמוניות מקשה על הדיאלוג, והופכת אותו למקום לא בטוח (השימוש במושגים מתוך גישת 'האימון הרגשי' מבהירים לי שאת/ה אינך זר/ה לי). 

ההרהור השבועי שלי על שירה ועל החיים אינו מיועד למצוא חן או להתאים לדעתם של אחרים, אלא לשתף את קוראי בהתבוננות חדשה בטקסטים, ובהכרה שקריאת שירה היא מעשה אישי, סובייקטיבי, שכל קורא אחראי לו. 

אמנות ויצירה מבטאים תנועה בין סדר לאי-סדר, בין מוכר ללא-מוכר ובין תחושה של מקום בטוח לתחושה של חרדה. יצירת אמנות נעימה מדי מורכבת מתבניות מוכרות ומוסכמות, ולכן היא מכונה בשם קיטש. יצירת אמנות שאינה יוצרת שפה משותפת עם הצופה או הכורה יוצרת תחושה של ניכור וחוסר-ביטחון. 

הטקטס שבחרתי מתוך המשנה משלב יופי וחוכמה וצדק עם רעיונות שבימינו אינם מתאימים ל'פוליטיקלי-קורקט' המקובל. גם האופן שבו אני מפרש את הדברים שונה מן הסתם מן הקריאה של אדם דתי או מן הקריאה של פמיניסטים אקטיבייים. 

התחושה הקשה שאת/ה מתאר/ת נובעת, מן הסתם, מאי-הסכמה. ההרהור שלי לא מיועד ליצור הסכמה ואינו מבוסס על הסכמה, מחוץ להסכמה לשתף ולהקשיב. אני בטוח שמי שמקבל את המציאות הקשה שבה אנו חיים, ואת העיוותים המוסריים במעשים המתרחשים סביבנו, יכול לקבל בסובלנות גם רעיונות לא נוחים, ואולי אפילו למצוא בהם דרך יעילה להתמודדות עם המציאות הזו. 

שבת שלום, 

דרור