היי דרור, כמידי יום שישי אני מתיישבת עם כוס הקפה של הבוקר כדי לקרוא את הפיוט השבועי אך לצערי היום לא נשלח.
האם אתם בסדר? הכל כשורה?
מחכה לשמוע ממך ומקווה שכולכם בקו הבריאות.
שבת שלום,
יפעת.
דרור הכל בסדר? / יפעת20/11/2015 09:17היי דרור, כמידי יום שישי אני מתיישבת עם כוס הקפה של הבוקר כדי לקרוא את הפיוט השבועי אך לצערי היום לא נשלח.
האם אתם בסדר? הכל כשורה?
מחכה לשמוע ממך ומקווה שכולכם בקו הבריאות.
שבת שלום,
יפעת.
הכל בסדר / ד"ר דרור גרין 20/11/2015 09:59בוקר טוב, ליאת,
תודה על הדאגה.
בכל יום חמישי אני שולח את 'פיוט' ליותר מאלפיים מנויים, והתוכנה שולחת את השיר למאה מנויים בכל שעה. אתמול שלחתי את השיר מעט מאוחר יותר, ואני משער שתקבלי את המייל בקרוב.
תמיד אפשר לקרוא את השיר גם כאן, באתר.
שבת שלום,
דרור
/ 14/11/2015 10:14
השירה כמערבל רגשי / ד"ר דרור גרין 14/11/2015 10:23שלום לכותבת האלמונית,
מצער אותי לשמוע שקריאת שירה, ובמיוחד כתיבת שירה, גורמים לך לכאב. קיימת תפיסה רומנטית של האמן הסובל ושל תהליך היצירה כתהליך כואב, ואינני מטיל ספק ביכולתם של אמנים מסוימים ליצור מתוך הכאב והסבל.
אני מאמין שתהליך היצירה הוא אחת הדרכים היעילות והטובות ביותר ליצור תחושה של מקום בטוח בעולם שיש בו גם סבל וכאב וחרדות גדולות. כשם שהיצירה יוצרת תחושה של מקום בטוח, כלומר של שמחה ואהבה וביטחון, הכתיבה עצמה יכולה להיות גם תהליך של שמחה והנאה. ככל שטוב ונעים לי אני גם פורה יותר בעשיה ובכתיבה.
לפעמים האמונות שלנו (בסבל או בשמחה) הן נבואות המממשות את עצמן, ואני מציע לך לנסות וליצור מתוך שמחה והנאה, ולהשעות את השיפוט ואת הסבל.
שבוע טוב ונעים,
דרור
למה אני כותבת / אורה דרורי15/11/2015 09:50למה אני כותבת.
באחד הפוסטים ששלחתי לידיד כתבתי לו כי אני כותבת כשאני פוגשת תובנה או רגש בתוכי על עצמי או העולם שאלמלא אכתוב אותו, הוא יחמוק ממני לבלי שוב. השמחה והעונג שאני מתמלאה מתפיסת הרעיון הדקיק הזה שהוא יכול להיבלע באין סוף של העשייה המשעבדת, נותנת לי תחושה שהנה עשיתי משהו באופן חופשי ומשוחרר. אני יכולה להביט ולקרוא את הכתוב כל אימת שבא לי להיזכר בזיק הדק של הרעיון או הרגש ולבי מתמלא שוב ושוב שמחה ורגש. אני מסופקת, כאומרת, איזה מזל נפלא היה לי ש"תפסתי" את הרגע הזה. אולי כמו לתפוס רגע של צילום תמונה. אולי....הצילום הוא תולדה של תחושה פנימית ועין אומנותית סובייקטיבית כמובן, ומולידה הקפאה של מציאות לשבריר שניה. אותה מציאות שהצלם חשב שהיא ראויה על פי אמות מידה אישיות וסובייקטיביות ל"תפיסה". התוצאה היא פיוט או פרוזה עיצובי חיצוני . נכון שהאדם המביט יכול להפעיל את הדמיון מה קרה לפני או אחרי הצילום במציאות הקפואה שניבטת אליו. אבל, ההבדל עם הכותב הוא שהכתיבה היא מעשה של דמיון המציאות. הדמיון הוא בלתי מוגבל. הוא מובא בצורה של אותיות ומילים. והוא רק אמצעי בלבד. הרי לא נקח שיר כתוב או סיפור ונראה אותו בתערוכה כי יש לו ערך חזותי-אומנותי כשלעצמו. אבל בציור נעשה זאת.
יוצא איפוא, כי השירה והכתיבה הם אמצעיים אומנותיים הממירים עבורינו עולם בלתי נדלה ונסתר מהעין הרגילה, היומיומית, העסוקה, המשועבדת. והשמחה והעונג הממלאים את לבי כאשר אני מפענחת שבריר רגש הם מופלאים בעיניי.
הכתיבה והצילום / ד"ר דרור גרין 26/11/2015 09:42אורה יקרה,
אכן, גם הכתיבה וגם הצילום מקפיאים את הרגע, אבל כפי שכתבת הכתיבה סובייקטיבית לחלוטין, ללא תלות בחומרי המציאות, והיא, לרגע, מעשה של בריאת העולם. ברגע הבריאה אנחנו הופכים לאלוהים, ולכן זה מעשה מרגש כל-כך, הדורש גם אחריות גדולה.
תודה,
דרור
/ 15/11/2015 12:09
נפלאים / מירי 13/11/2015 09:05איזו רוח טובה, בוקר של אור! אתם נפלאים !
שבת של אור / ד"ר דרור גרין 13/11/2015 09:21תודה, מירי,
שתהיה שבת של אור, ורוח טובה תשרה על העולם.
דרור
יום מבשר רע / מיכל24/10/2015 12:50שלום לך דרור,
אכן דרך האתר יכולתי לצפות בשיר כולו,
לשהות, לרדת לעומקו ולהתעצב איתו.
ובכתיבה אני שמה לב לכפל המשמעות של להתעצב...
שוב תודה
מיכל
לעצב ולהתעצב / ד"ר דרור גרין 25/10/2015 11:27מיכל יקרה,
אני שמח שהצלחת למצוא את השיר באתר.
תודה על ההתבוננות במלה 'להתעצב', ועל האפשרות למצוא בעצב גם משמעות חיובית, המעצבת מחדש את רגשותינו.
שבוע טוב,
דרור
/ 01/10/2015 20:12
תודה לקורא/ת האלמוני/ת / ד"ר דרור גרין 02/10/2015 12:39
אכן שירה שהיא שפת הרגש. הדמיון. / לינה ארנון10/10/2015 08:55אין כמו שירה להזדמר לנו בעומק נשמתנו. ביום ובלילה. לילדים. בנהיגה. בזיכרונות ילדות.
בחירותיך מאלפות. חכמות. נוגעות. מרעידות. מהדהדות בי את מיתרי נפשי.
תודה.
ויאהב / מירה19/09/2015 11:38שלום דרור
אני קוראת נאמנה של השיר השבועי שאתה שולח (פיוט 2015)
בהתייחסות ל"ויאהב" רציתי להוסיף: התייחסת לגברים אשר אהבו נשים ולאהבות אשר היו טרגיות.
ישנה בתנך פעם אחת (למיטב ידיעתי אחת בלבד), בה הסופר המקראי מציין כי אשה אהבה גבר: "ותאהב מיכל בת שאול את דוד" (שמואל א' , י"ח, כ')
ויש לכך אזכור נוסף באותו הפרק, פסוק כ"ח - "וירא שאול וידע כי ה' עם דוד ומיכל בת שאול אהבתהו"
כמה מצער שאף זו הייתה אהבה טרגית. מיכל נמסרה לדוד ע"י שאול אביה, אשר קווה לפגוע בדוד באמצעות נישואים אלה.
בהמשך ידעו נישואים אלה טלטלות מכאיבות שהסופר התנכי מציין אותן במשפטים מאופקים בלבד, אך הסיפור מרתק ונוגע ללב .
דמותה של מיכל , גיבורה טרגית, שבתה את ליבי מאז ומתמיד.
שנה טובה לך ולמשפחתך
מירה
אהבת נשים / ד"ר דרור גרין 19/09/2015 12:04מירה יקרה,
תודה על התוספת המעניינת. אמנם בחרתי רק בהטיה אחת של הפועל 'אהב' ומסגרתי אותה כשיר, אבל אכן, הצבעת על ההתעלמות הכמעט כוללת מאהבת נשים בתנ"ך, המופיעה רק במקרה של מיכל בת שאול, ומייצגת את מעמדן של נשים בתנ"ך (מבלי להתעלם ממעמדן המיוחד של הגיבורות התנ"כיון, היוצאות מן הכלל).
עוד יוצא מן הכלל הוא המקום המיוחד במינו המוקדש לאשה האוהבת גבר הוא שיר השירים, שכמעט כולו מתאר את אהבת האשה לגבר במלים ודימויים רבים:
"הַגִּידָה לִּי, שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי, אֵיכָה תִרְעֶה".
"כִּי-חוֹלַת אַהֲבָה אָנִי".
"עַל-מִשְׁכָּבִי, בַּלֵּילוֹת בִּקַּשְׁתִּי אֵת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי. בִּקַּשְׁתִּיו וְלֹא מְצָאתִיו".
"הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בְּנוֹת יְרוּשָׁלִָם אִם-תִּמְצְאוּ אֶת-דּוֹדִי מַה-תַּגִּידוּ לוֹ, שֶׁחוֹלַת אַהֲבָה אָנִי".
"שִׂימֵנִי כַחוֹתָם עַל-לִבֶּךָ, כַּחוֹתָם עַל-זְרוֹעֶךָ, כִּי-עַזָּה כַמָּוֶת אַהֲבָה".
בנוסף להצהרות האהבה של הגיבורה ב'שיר השירים' היא מבטאת באופן נועז גם את התאווה והחשק המיני, ללא בושה או הסתתרות.
שבת שלום ושנה טובה, שנה של אהבה רבה,
דרור
ויאהב - כמה מרתק / מיכל18/09/2015 12:16דרור, איזה רעיון מקורי ומיוחד - שיר מן הקונקרודנציה. ואיך הפכת את השורות האינפורמטיביות האלה לשיר מרתק ומפעים! נפלא!
תודה, מיכל / ד"ר דרור גרין 18/09/2015 14:01שבת שלום, ושנה טובה ונעימה,
דרור
תודה / אילנה בר31/08/2015 22:55לדרוד שלום, לא זוכרת איך היגעתי לאתר שלך, אבל מאז שאני כאן העמוד פתוח בדפדפן ומדי פעם אני מעלעלת בין השירים וכל-כך נהנית. אין לך מושג... גיליתי אוצרות. זאת בדיוק ההרגשה. אני לוחצת על המשלוש הקטן ואז נפתחת הרשימה הארוכה ואני עוברת משיר לשיר. וקוראת גם את הדרך המקורית והמעניינת בה אתה מאיר את שורות המשוררים. נהדר. ונפלא בעיני גם החיבור בין השיר לחיים האישיים שלך, כשאתה מביא תמונות ואנקדוטות מהחיים של משפחתך בבולגריה.
האתר הזה ייתן לי תעסוקה לעוד הרבה זמן. ועל כן, לך התודה.
אילנה
שירים וספרים / ד"ר דרור גרין 31/08/2015 23:45אילנה יקרה,
אני שמח שאת נהנית מן השירים ומן ההרהורים. את ארבע השנים האחרונות של 'פיוט' קיבצתי בארבעה ספרים, אותם אפשר לקרוא באתר:
שתהיה שנה טובה ומלאת שירה,
דרור
הקונכיות / עפר28/08/2015 10:03בשיר של מירה מאיר על הצדפות שרוצות להיות, הבנתי שהקונכיות על החוף הן המוות, שמולו מתקיימים החיים שבים. מה דעתכם?
ההווה והמוות / ד"ר דרור גרין 30/08/2015 22:49עפר יקר,
התוספת שלך מתאימה מאוד לשיר הזה, המציע לנו לקבל את ההווה כפי שהוא.
מירה מאיר מתמקדת בהוויית ה'כאן-ועכשיו' של הצדפות, שהיא המציאות היחידה הקיימת, ובה מתערבבים חיים במוות ("בעלי-חיים קטנים" וגם "קונכיות", שהן מה שנותר לאחר המוות).
אנחנו, בני-האדם, כה חוששים מן המוות עד שאנחנו מסתירים אותו, מנסים להיאחז בעבר או ממציאים את העתיד, ומבזבזים את ההווה, שהוא הזמן היחיד של חיינו.
תודה,
דרור
הפתעה משמחת / לי עברון-ועקנין06/08/2015 16:30דרור היקר, תודה על ההפתעה המשמחת של בחירתך בשיר, ועל ההפתעה המשמחת של אופן קריאתך בו. ואשר לעטיפה שעיצב המו"ל דוד גוטסמן - אני שמחה שחשבת כמוני שהוא עשה עבודה יפה כל כך. הוא בצניעותו חשב שדי בקרדיט לצלמת :)