הנצחי הוא מה שהוא מחוץ לזמן או מה שנמשך לנצח. חיי אדם קצובים בזמן ואחריתם ידועה והם זרועים לאורכם ורוחבם במוקשי הסבל,שהוא האמת הראשונה הנאצלת של הבודהא.יש רגעים בחיים, שאדם חווה משהו שהוא אינו מבין, שהוא אינו יכול להסביר במילים, משהו שהוא מחוץ לאגו המתקיים בזמן, משהו שמבטל אולי את האגו ופורש בפני האדם את הנצחיות הקיימת מחוץ לזמן כחוויה לא מתומללת. אולי השירה יכולה לעשות משהו בשיחזור החוויה הזאת, אולי להתקרב לשם. זאת היא המוזיקה שלא הובנה.האהבה החודרת כל, שנמצאת מעבר להבלי העולם הזה ואשר מוקשי העולם הזה, החרדה הקיומית, הסבל, אינם יכולים לה. הדמות הנשית בשיר הזה, חשה בכך והבינה את גודל השעה. זאת למעשה התעלות. כאשר אדם חווה התעלות כזאת, הוא בהחלט מסוגל "לוותר" על שנותיו היעודות, כלומר על כל מה שנמצא בתוך הזמן על מנת לצאת שוב ולו לרגע מחוץ לזמן. לי זה נראה כמו התמזגות של היין והיאנג, של הזכרי והנקבי אבל לא ברמה של הבלי העולם הזה וגם לא ברמה הידועה של האהבה הרומנטית, שהיא אהבה חולפת ולא מעט פעמים מהווה מוקש לאדם כמו כל דבר אחר בחיים הללו. הדמות הזכרית בשיר הזה, היא כמובן יותר מורכבת. היא לא יכולה להיגמל מהסבל,הלב הגוסס בין השיניים, שזאת מטאפורה קשה מאוד.הוא למעשה מתאר אדם האוכל את ליבו, כלומר, מעלה שוב ושוב באוב, את הרגשות הקשים ביותר, המרים ביותר, ולועס אותם, בניסיון כלשהו לעכל אותם ולהיפטר מהם לאחר מכן. זה אדם שאכן רואה את שדה המוקשים של החיים, את חוסר הצדק, את העוול, את ההרס והחורבן ולמרות הלב הגוסס והרגשות הקשים הוא מבין שהתאחדות הזכרי והנקבי, בשדה הקטל הזה, בסמסארה הזאת, היא למעשה,במידה רבה, כל מה שיש לאדם כנחמה בעולם הזה, אפילו אם היא זמנית, בתוך הזמן. לשכב בין המוקשים, "בשניים".

קצת הזכיר לי שיר של פנחס שדה, שבו הוא מתאר כיצד הוא שוכב עם אישה כלשהי ובסופו של דבר תוהה אולי זה ,אולי, באמת כל מה שיש בעולם הזה. גם פנחס שדה,בשיר שלו, נדמה לי אוחז בדעת הדמות הזכרית בשיר של סוצקובר. נשים תמיד תופסות את האהבה בצורה שונה מגברים ולמשוררים גברים יש את הנטייה הזאת להאליל את האלמנט הנקבי(הנשיות הנצחית)בשירהם.

"כל החולף עובר

אך כמשל הוא:

כל הלוקה בחסר

פה ישוכלל הוא

כל הגלום בלא דמות

פה מעוצב

נצח הנשיות

מושכנו אליו"

היי דרור

אהבתי מאוד את קריאתך בחלק הזה של ההתחלה שלנו.

וגם, לומר לך ולכם שלום. 

שולה

כמה מתאים הוא השיר הזה לימים נוראיים אלו וכל שכתבת לידו פשוט נפלא. תודה.....

ניתוח מעניין של השיר. הכנסת כאן בפתיחה את נקודת הראות שלך, שינוי והגירה מהארץ החוצה. אפשר גם להסתכל הפוך, מסע אל הארץ המובטחת, אל הארץ שבה תמצא את המקלט. במובן מסוים אפשר ליחס זאת לפליטי שואה או לחלוצים שהקימו את הארץ.....