אין ייאוש בעולם כלל / מוטי06/07/2024 21:15
על הנצחי / מוטי29/06/2024 10:55הנצחי הוא מה שהוא מחוץ לזמן או מה שנמשך לנצח. חיי אדם קצובים בזמן ואחריתם ידועה והם זרועים לאורכם ורוחבם במוקשי הסבל,שהוא האמת הראשונה הנאצלת של הבודהא.יש רגעים בחיים, שאדם חווה משהו שהוא אינו מבין, שהוא אינו יכול להסביר במילים, משהו שהוא מחוץ לאגו המתקיים בזמן, משהו שמבטל אולי את האגו ופורש בפני האדם את הנצחיות הקיימת מחוץ לזמן כחוויה לא מתומללת. אולי השירה יכולה לעשות משהו בשיחזור החוויה הזאת, אולי להתקרב לשם. זאת היא המוזיקה שלא הובנה.האהבה החודרת כל, שנמצאת מעבר להבלי העולם הזה ואשר מוקשי העולם הזה, החרדה הקיומית, הסבל, אינם יכולים לה. הדמות הנשית בשיר הזה, חשה בכך והבינה את גודל השעה. זאת למעשה התעלות. כאשר אדם חווה התעלות כזאת, הוא בהחלט מסוגל "לוותר" על שנותיו היעודות, כלומר על כל מה שנמצא בתוך הזמן על מנת לצאת שוב ולו לרגע מחוץ לזמן. לי זה נראה כמו התמזגות של היין והיאנג, של הזכרי והנקבי אבל לא ברמה של הבלי העולם הזה וגם לא ברמה הידועה של האהבה הרומנטית, שהיא אהבה חולפת ולא מעט פעמים מהווה מוקש לאדם כמו כל דבר אחר בחיים הללו. הדמות הזכרית בשיר הזה, היא כמובן יותר מורכבת. היא לא יכולה להיגמל מהסבל,הלב הגוסס בין השיניים, שזאת מטאפורה קשה מאוד.הוא למעשה מתאר אדם האוכל את ליבו, כלומר, מעלה שוב ושוב באוב, את הרגשות הקשים ביותר, המרים ביותר, ולועס אותם, בניסיון כלשהו לעכל אותם ולהיפטר מהם לאחר מכן. זה אדם שאכן רואה את שדה המוקשים של החיים, את חוסר הצדק, את העוול, את ההרס והחורבן ולמרות הלב הגוסס והרגשות הקשים הוא מבין שהתאחדות הזכרי והנקבי, בשדה הקטל הזה, בסמסארה הזאת, היא למעשה,במידה רבה, כל מה שיש לאדם כנחמה בעולם הזה, אפילו אם היא זמנית, בתוך הזמן. לשכב בין המוקשים, "בשניים".
קצת הזכיר לי שיר של פנחס שדה, שבו הוא מתאר כיצד הוא שוכב עם אישה כלשהי ובסופו של דבר תוהה אולי זה ,אולי, באמת כל מה שיש בעולם הזה. גם פנחס שדה,בשיר שלו, נדמה לי אוחז בדעת הדמות הזכרית בשיר של סוצקובר. נשים תמיד תופסות את האהבה בצורה שונה מגברים ולמשוררים גברים יש את הנטייה הזאת להאליל את האלמנט הנקבי(הנשיות הנצחית)בשירהם.
"כל החולף עובר
אך כמשל הוא:
כל הלוקה בחסר
פה ישוכלל הוא
כל הגלום בלא דמות
פה מעוצב
נצח הנשיות
מושכנו אליו"
על פירוש שירים / ד"ר דרור גרין 29/06/2024 11:37תודה, מוטי,
לא ניסיתי להבין את מושג ה'נצח'. לא הבנתי את הקשר בין כותרת שירו של סוצקבר, 'על הנצחי', לבין השיר עצמו, ואני שמח שאתה הצלחת לפרש אותו בדרכך. (אני לא בטוח שהבנתי את הפירוש שלך).
בהרהור השבועי שלי אינני מנסה להבין 'למה התכוון המשורר' ואינני מבקר את השיר. אני מאמין ששיר הוא קוד סמוי שכל קורא מפרש בדרכו, ואני שמח שהקוראים שלי אינם מסתפקים בדברי אלא מפרשי םאת השיר בדרכם.
שבת שלום,
דרור
תודה, דרור / מוטי29/06/2024 12:26
וואהו / שולמית10/05/2024 21:38וואהו,
המילה האולטמטיבית הנפוצה כל כך (-:
התרגשתי מאוד מהקריאה שלך את א.צ.ג . מהאמפטיה העצומה שהנחת פה.
תודה
שולה
תודה / ד"ר דרור גרין 19/05/2024 13:16
בראשית / שולמית30/04/2024 02:16היי דרור
אהבתי מאוד את קריאתך בחלק הזה של ההתחלה שלנו.
וגם, לומר לך ולכם שלום.
שולה
ההתחלה והסוף / ד"ר דרור גרין 30/04/2024 09:17תודה, שולה.
ואהו / שולה19/05/2024 13:06
טוב ורע בבראשית / דן ערמון26/04/2024 10:19המושג ״רע״ בספר בראשית מופיע מאוחר יחסית ל״טוב״. במהלך הבריאה מוזכר הטוב כאשר הבורא מסיים יצירה ומביע את שביעות רצונו מיצירתו ורואה ״כי טוב״. הרע מופיע רק אחר כך בהקשר של עץ הדעת. הטוב הוא יצירה וטיפוח, מכאן משתמע שהרע הוא ביטול הטיפוח, כלומר ההרס. יצירת דבר שאינו תורם לבריאה. הרסני לבריאה. האם האדם שטעם מעץ הדעת בכלל יכול להבחין בין הבניה להרס? התערבבו לו השניים ללא מוצא. עץ הדעת טוב ורע הוא לבירינת הטוב והרע.
הרע לכאורה / ד"ר דרור גרין 26/04/2024 10:53תודה, דן,
זו תוספת מעניינת. אני אוהב את הרעיון שהטוב בא לפני הרע, רעיון המקדים את האמונה היהודית ש"יצר לב האדם רע מנעוריו".
שבת שלום,
דרור
תודה דרור / חני ברוכין19/04/2024 22:33
סקרנות / ד"ר דרור גרין 19/04/2024 23:11בשמחה, חני.
למה את מתכוונת?
/ אמנון בירמן 16/03/2024 09:52דרור היקר,
עשית עבודה יפה מאוד בקיצור שירו של אבידן..
נהניתי מאוד
תודה / ד"ר דרור גרין 16/03/2024 10:13
הרג מיותר / אמנון בירמן16/03/2024 13:19זה אני. אמנון.
אגב בטעות הרגת את אבידן בגיל 21.
שים לב לשנים
בזכות הטעות / ד"ר דרור גרין 16/03/2024 14:43אמנון יקירי,
תיקנתי כבר מזמן (1995 במקום 1935), באתר ובפייסבוק. את מה שנשלח למנויים במייל כבר אי-אפשר לתקן.
אתמול שמעתי ברדיו שדרן שסיפר שבצעירותו הגיש תוכנית לילה, והיה בטוח שאיש לא מאזין לה, עד שפעם אחת, כשטעה בעובדה זניחה, זכה בתגובות רבות. כך גם ב'פיוט', רק מעטים מגיבים על הדברים, אך טעות דפוס מעוררת את כולם.
/ אמנון בירמן 16/03/2024 22:17דרור היקר,
הזכרת לי משהו.
פעם (לפני הרבה שנים) הגדרתי בתשבץ 'נשיא מומר' והתכוונתי לפרנקלין. נכל טוב ויפה אך פרנקלין מעולם לא היה נשיא ארהב. הוא היה שגריר בפריז, הוא המציא את הכליא-ברק, אבל נשיא הוא לא היה.קיבלתי מכתב מפסיכולוג ידוע שכתב שתשבציו של בירמן שנונים ומלאי הומור, אולם בתשבץ האחרון נתפש המחבר לטעות כי פרנקלין לא היה נשיא.
לא התעצלתי. מצאתי את כתובת הכותב ואמרתי לו שיידע שאנשי שלומנו מקפידים לעשות טעויות פה ושם כי זו הדרך היחידה שלנו לגרוף מחמאות. הרי איש לא יכתוב לעיתון מחמאות על התשבץ אם אין עמו איזו עקיצה. אז את העקיצה הזו אנם מספקים חנם
בדיוק / ד"ר דרור גרין 16/03/2024 23:14
גשם בשדה הקרב / משה שמעוני08/03/2024 19:26כמה מתאים הוא השיר הזה לימים נוראיים אלו וכל שכתבת לידו פשוט נפלא. תודה.....
תודה, משה / ד"ר דרור גרין 09/03/2024 08:42
שירו של מייקל לוניג: איך להגיע לשם / Hagit Lahav22/02/2024 22:07מהו ה"שם"? THERE? בעיני הוא ה-"פה".
אין צורך להפליג למחוזות רחוקים (ליטראלי וגם לא). הכל פה. כאן. במחוזותינו. במחוז העצמי שלנו. כל אחד ואחת ומחוזו (מחוז היותו, מחוז חפצו). קצת מזכיר לי את אפקט הריפל. אדוות אדוות של תנועות תנועות. לא חשוב מהר ולא חשוב חזק. רק לנוע. כי תנועה מולידה תנועה. כי סוד החיים הוא בתנועה.
ומשחק מילים קטן בעברית (למרות ששיר המקור באנגלית). המילה "שם" בחילופי מקום של האותיות הינה "מש". והלא מש משמעו זז. נע. בערבית הלך. אז לא ניתן להגיע ל"שם" מבלי למוש, לזוז. אין שם ללא "מש".
וכעת למילה THERE באנגלית. ואני מרשה לעצמי להשתמש בכלי ניתוח שפתי שלמדתי מדר' ISAAC MOZESON מחבר EDENIC עברית שפת גן עדן. אליבא דה שיטתו, המילה THERE בקיזוז אותיות הניקוד ובשימוש בעיצורים בלבד, נותנת לנו את שני הצלילים /TH/+/R/ . הצליל של העיצור TH בחילופי אותיות בעלות דמיון צלילי יתן לנו ת. להלן ההסבר: TH= D= T = האות T עוברת תהליכי הידמות צלילית לאות D, כמו למשל במילה Walked אשר נשמעת בפועל walkT (וכמו במילה מטבח, שנשמעת גם מדבח). מכאן, שקיבלנו את הצליל החלופי ד/ ט/ ת. ממנו אשתמש באות ת' ובצירוף העיצור R מתקבל הצירוף "תר". ומהו תר אם לא תייר, מתייר, זה היוצא לדרך לגלות מקומות חדשים? אופק חדש? מה שנמצא "שם"...או "פה".
/ אלמוני23/02/2024 09:35תודה דרור על השיר.
מעט המחזיק את המרובה. מזכיר לי את איתקה של קוואפיס.
ניתוח השיר / משה שמעוני16/02/2024 04:55ניתוח מעניין של השיר. הכנסת כאן בפתיחה את נקודת הראות שלך, שינוי והגירה מהארץ החוצה. אפשר גם להסתכל הפוך, מסע אל הארץ המובטחת, אל הארץ שבה תמצא את המקלט. במובן מסוים אפשר ליחס זאת לפליטי שואה או לחלוצים שהקימו את הארץ.....
מהות ההרהור / ד"ר דרור גרין 16/02/2024 06:22שלום משה,
נראה שהבנת את מהות ההרהור שלי. זו אינה ביקורת ספרותית אלא אסוציאציה פרטית לחלוטין, המבוססת על פירוק והרכבה של השיר, ולכן היא תמיד סובייקטיבית.
בעיני, כל שיר הוא צופן סודי המשמש ככלי-חשיבה, שכל קורא יכול לפרק ולהרכיב בדרכו.
לכן קריאת שיר היא התבוננות דרך חלון פתוח, דרכו אפשר לראות את העולם במבט חדש. הקורא הוא היוצר את השיר בדמיונו.
אני שמח שאתה מתבונן בשיר בדרכך. זו מטרת ההרהור הזה.
שבת שלום,
דרור