שלום אדוה,

 

אני שמח שמצאת את אוגדן 'פיוט' בערימת ספרים נטושה ברחוב נחשון (למרות שמצער אותי שמישהו זרק כך את מה שעמלתי עליו רבות, במשך שבע שנים).

 

כשהוצאתי לאור את 'פיוט' התגוררתי בשדרות בן-מימון ברחביה, וכשעברתי משם לגליל לפני כחמש-עשרה שנים נאלצתי לזרוק ספרים רבים ממלאי הספרים שהוצאתי לאור, ובהם גם כרכי 'פיוט'. לכן לא הייתי מתפלא אם היית מוצאת אותם ברחביה.

 

מוזר שמצאת אותם דווקא ברחוב נחשון באבו-טור, מרחק קצר מבית הורי. גם זה מקום אליו אינני מתגעגע.

 

שבוע טוב,

 

דרור

 

ורד יקרה,

 

אכן, מצאנו כאן גן-עדן, והחגים כאן נעימים מאוד. החג כאן אינו מוגזם כמו באנגליה למשל, אבל יש כאן חגים רבים, חגיגות הכפר וחגיגות ימי שם (מחוץ לימי הולדת חוגגים כאן יום שם, למשל מעין יום הולדת לכל מי ששמו מיכאל), ורוקדים ריקודי-עם ברחובות.

 

שבוע טוב,

 

דרור

 

רחל יקרה, 

את מבין היחידים כאן שזוכרים את 'פיוט' מאז רגע הולדתו, לפני כמעט שלושים שנה  (בימים בהם החלה מלחמת לבנון הראשונה), ואני שמח שהשיר השבועי מאפשר לנו להיפגש, ולו בכתב, מדי שנים אחדות. 

את צודקת. בעבר 'פיוט' היה כתב-עת לשירה, ומדי שבוע שלחתי בו שיר חדש שלא פורסם, של משוררים ידועים או חדשים (שבינתיים הפכו לידועים). 'פיוט' של עכשיו איננו כתב-עת, ואינני מפרסם שירים הנשלחים אלי, אלא בוחר באופן אסוציאטיבי שירים האהובים עלי מתוך הקלאסיקה של השירה או שירים שיש לי קשר אישי אליהם או אל המשוררים שכתבו אותם. וכפי שכתבת, השיר הוא רק נקודת מוצא להרהור השבועי שלי, שמבטא באמצעות סיפורים משפחתיים את דרך-החיים שפיתחתי, ואני עדיין מפתח, שהיא האימון הרגשי. השיר השבועי שאני שולח הוא האימון הרגשי שלי, והוא מעניק לי מדי שבוע זמן להפסקה, להתבוננות ולהתכווננות. 

בשנתיים האחרונות אני יושב וכותב את ספר האימון הרגשי, המציג התבוננות חדשה בטבע האדם, וגם דרך חיים פשוטה המאפשרת לכל אחד ליצור לעצמו ולאחרים תחושה של מקום בטוח, ולהקטין את רמת החרדה הטבעית. אני כותב את הספר ובו-בזמן גם חי אותו, כפי שאני מתאר בדפי 'פיוט', וגם בהרצאות ובסדנאות שאני עורך, וגם באמצעות המטופלים של (אני כבר לא מכנה זאת בשם 'טיפול'). עוד מעט מסתיימת השנה הזו, וגם כתיבת הספר מסתיימת, אבל עונות השנה ממשיכות להתחלף ולהעניק משמעות לכל רגע בחיינו. 

לא רק את נזכרת בשיר של 'זלדה', אבל זה אינו מקרי שבזכרוני יש לזלדה אסוציאציות אחרות. נולדתי וחייתי בירושלים, וזלדה גרה מעבר לרחוב, ולמרות 'הכרמל האי-נראה' אני תמיד רואה אותה יושבת ליד השולחן הגדול, בקומה השניה של הבית ברחוב הקליר, והכרמל רחוק מאוד משם. 

תודה על הדברים שכתבת, וכמובן אשמח גם לדעת מה שלומך. 

שבוע טוב, 

דרור 

האמירה "כל נהר שר" עשויה להיראות כהכללה קטגורית או כקביעה שרירותית, ולמרות זאת קל מאוד לקבל אותה כמובן מאליו. אולי זהו החרוז הפנימי שמאפשר זאת. זהו צירוף שלאחר שנאמר, או נכתב, הופך למובן מאליו, וכבר אי-אפשר בלעדיו. 

שבוע טוב, 

דרור 

לי יקרה, 

אכן, ההורה הוא הפסיכותרפיסט הטבעי של הילד, וגם הוא זקוק לאוזן קשבת, ולכן חשוב שלכל ילד יהיו לפחות שני הורים. 

להתראות, 

דרור