אכן, מצאנו כאן גן-עדן, והחגים כאן נעימים מאוד. החג כאן אינו מוגזם כמו באנגליה למשל, אבל יש כאן חגים רבים, חגיגות הכפר וחגיגות ימי שם (מחוץ לימי הולדת חוגגים כאן יום שם, למשל מעין יום הולדת לכל מי ששמו מיכאל), ורוקדים ריקודי-עם ברחובות.
שבוע טוב,
דרור
בהמשך השיר של גלס,- / 25/12/2010 18:08
כן? / Dr. Dror Green25/12/2010 18:13
פיוט עכשו / רחל שליטא19/12/2010 09:17
דרור יקר, יש בכל זאת הבדל גדול בין פיוט של פעם (גלויות בדואר) (או פוסטרים) לפיוט האינטרנטי שאתה שולח היום. בעבר היה השיר צונח לתוך הקשר החיים שלי ונובט שם בשקט במשך השבוע. עכשו הוא מגיע עם המחשבות שלך אודותיו, עם הקשר ויזואלי של המשפחה שלכם, עם עולם אסוציאציות שלם שהופך אותו לא רק למשהו שיכול לחדור אל חיי, אלא גם לשמש כאלטרנטיבה להם. ולכן עם כל שיר וכל מחזור תמונות מתוך חייכם, בהשתנות העונות, אני שואלת את עצמי: מה מעשי ולשם מה באתי לכאן.
אגב, הפתיעה אותי הבחירה שלך בשיר על העיירה הנשרפת. אני חשבתי שתשלח את הכרמל האי נראה של זלדה... אתה רואה מה זה אסוציאציות?
תודה על הכל .רחל
גלגולי העתים / Dr. Dror Green19/12/2010 10:15
רחל יקרה,
את מבין היחידים כאן שזוכרים את 'פיוט' מאז רגע הולדתו, לפני כמעט שלושים שנה (בימים בהם החלה מלחמת לבנון הראשונה), ואני שמח שהשיר השבועי מאפשר לנו להיפגש, ולו בכתב, מדי שנים אחדות.
את צודקת. בעבר 'פיוט' היה כתב-עת לשירה, ומדי שבוע שלחתי בו שיר חדש שלא פורסם, של משוררים ידועים או חדשים (שבינתיים הפכו לידועים). 'פיוט' של עכשיו איננו כתב-עת, ואינני מפרסם שירים הנשלחים אלי, אלא בוחר באופן אסוציאטיבי שירים האהובים עלי מתוך הקלאסיקה של השירה או שירים שיש לי קשר אישי אליהם או אל המשוררים שכתבו אותם. וכפי שכתבת, השיר הוא רק נקודת מוצא להרהור השבועי שלי, שמבטא באמצעות סיפורים משפחתיים את דרך-החיים שפיתחתי, ואני עדיין מפתח, שהיא האימון הרגשי. השיר השבועי שאני שולח הוא האימון הרגשי שלי, והוא מעניק לי מדי שבוע זמן להפסקה, להתבוננות ולהתכווננות.
בשנתיים האחרונות אני יושב וכותב את ספר האימון הרגשי, המציג התבוננות חדשה בטבע האדם, וגם דרך חיים פשוטה המאפשרת לכל אחד ליצור לעצמו ולאחרים תחושה של מקום בטוח, ולהקטין את רמת החרדה הטבעית. אני כותב את הספר ובו-בזמן גם חי אותו, כפי שאני מתאר בדפי 'פיוט', וגם בהרצאות ובסדנאות שאני עורך, וגם באמצעות המטופלים של (אני כבר לא מכנה זאת בשם 'טיפול'). עוד מעט מסתיימת השנה הזו, וגם כתיבת הספר מסתיימת, אבל עונות השנה ממשיכות להתחלף ולהעניק משמעות לכל רגע בחיינו.
לא רק את נזכרת בשיר של 'זלדה', אבל זה אינו מקרי שבזכרוני יש לזלדה אסוציאציות אחרות. נולדתי וחייתי בירושלים, וזלדה גרה מעבר לרחוב, ולמרות 'הכרמל האי-נראה' אני תמיד רואה אותה יושבת ליד השולחן הגדול, בקומה השניה של הבית ברחוב הקליר, והכרמל רחוק מאוד משם.
תודה על הדברים שכתבת, וכמובן אשמח גם לדעת מה שלומך.
שבוע טוב,
דרור
דע מאין באת / יעל הלוי17/12/2010 15:19
לדרור היקר שלום,
הארת את השיר מפרספקטיבה רחבה.. אישית חברתית ותרבותית. בקריאה הראשונה השיר של פנקס נראה לי מלא רמיזות, מדבר על הנושא ובה בעת על דברים אחרים, שבינו לבינו..
התמונות יפהפיות ולא פעם ראשונה שאני מרגישה שהמשפטים שאתה מניח לידן יוצרים שיר :)
שבת נעימה
יעל
מקורות / Dr. Dror Green17/12/2010 15:36
יעל יקרה,
את צודקת. פנקס מלא רמיזות, והוא משורר 'אירופי' שמאחוריו תרבות גדולה המשתקפת בין השורות, מחוץ לתרבות היהודית.
תודה על השיר של עלמה זהר, שעכשיו יהדהד לי במשך היום, ויתחבר בזכרוני למלים 'דע מאין באת', וגם להקשר התרבותי של 'דע את עצמך'.
שבת שלום,
דרור
על עץ הדעת של חמוטל בר יוסף / שירה05/12/2010 20:44
באמת מעניין לראות מה עשתה המשוררת עם עץ הדעת ליד הנהר הזורם.
והאמירה : "כל נהר שר" שהרי לזרימה יש צליל של זימרה.
כמה יפה.
כמה צלול.
כמה מדויק.
כל נהר שר / Dr. Dror Green05/12/2010 21:08
האמירה "כל נהר שר" עשויה להיראות כהכללה קטגורית או כקביעה שרירותית, ולמרות זאת קל מאוד לקבל אותה כמובן מאליו. אולי זהו החרוז הפנימי שמאפשר זאת. זהו צירוף שלאחר שנאמר, או נכתב, הופך למובן מאליו, וכבר אי-אפשר בלעדיו.
שבוע טוב,
דרור
גוף+רוח+נפש / לינה ארנון26/11/2010 15:45
לדרור היקר!
החיבור הזה יוצר בי לאחרונה הרבה שקט.אני יודעת שההסכמה האינטלקטואלית היא רק עוד אמונה שלא תגרום לי לשינוי בחיי. כאשר אני חשה את החיים בכל רגע כשמחת הקיום, אני יכולה לומר, שאני משוחררת מהזמן. ואז, פירושו עבורי שחרור מהזדקקות הנפשית לעבר - לצורך זהות, ולעתיד לצורך הגשמה.
וברגע זה אני יכולה להרשות לעצמי לצלול ולהקשיב לשירו של חלפי. ולהתרגש ממילותיו. להרפות מהכאב - הפיזי והנפשי. לתת לרוח "תרתי-משמע", לחלוף בי. לטלטל את שערותיי. לנשום מחדש! תודה. אדם יקר!
הבעיה הפסיכופיסית / Dr. Dror Green28/11/2010 12:27
לינה יקרה,
אני, כאמור, אינני מבין כלל את המושגים האלו (נפש, רוח, נשמה), אלא כמטאפורות המתארות תחושות גופניות.
אני שמח שאת מרגישה את שמחת הקיום בעוצמה כזו.
שבוע טוב,
דרור
כל כך יפה / לי עברון-ועקנין22/11/2010 16:37
השיר ומה שהדגשת בו.
ואני מרגישה את זה כאמא, ובכלל כאדם שאוהב להקשיב ולתת כתף, שכשמגיע הרגע שבו המקשיב עצמו מוצף וצריך את המקשיב שלו - כמו המדריך של המטפל - כל כך חשוב שיהיה מישהו כזה! ואם יש - כמה זה משפר את החיים!
והכותרת "כל כך יפה" - חלה עוד ביתר שאת על אנדה :).
הורות / Dr. Dror Green22/11/2010 16:47
לי יקרה,
אכן, ההורה הוא הפסיכותרפיסט הטבעי של הילד, וגם הוא זקוק לאוזן קשבת, ולכן חשוב שלכל ילד יהיו לפחות שני הורים.
איזה שיעור מאלף אתה מעביר אותי. אותנו. הפעם שיעור שלמדתי אינספור פעמים של הקשבה. של ניסיון להיות בקשב מוחלט. בדממה. לעצמי. לטבע. לזולת. למצוקות. לכאבים. לסבל שעוטף אותנו. רק הקשבה אמיתית. עמוקה יכולה לאפשר לשקט להשתרר. לעיניים להיעצם או להיפתח אל העולם ואל עצמנו וזולנו בנתינה מוחלטת. בהיות מוחלט! לוותר על האגו. לחבק. להיות. לנשום את הזולת ואת עצמנו כל בוקר מחדש. לחבק. ולאהוב. חיבוק מרחוק. איזה תמונות מרהיבות! איזה מבט עמוק יש לאנדה שלך..ונוכחות.. שבת שלום, בברכה חמה אדם יקר!
זיכרון / Dr. Dror Green20/11/2010 01:37
לינה יקרה,
נזכרתי פתאום בשיר שהיה ידוע בילדותי, השיר 'שתיקה שווה זהב' של הטרמלוס. הנה:
שבת שלום,
דרור
אוי איזה יופי של שיר. / לי עברון-ועקנין14/11/2010 21:04
תודה!
ויופי של קריאה מרחיבה (את מושג האמפתיה)
והתמונות גם
מעניין, מנהג מדידת כל הנעליים נהוג גם במקומותינו :))
נעליים ועוד / Dr. Dror Green14/11/2010 21:18
לי יקרה,
אולי אפשר לצרף את מדידת הנעליים לתהליכי הצמיחה של ילדים. למאיה יש גם עניין בגרבים, וגם טעם ברור מאוד בגרבים. היא אוהבת לגרוב שתי גרביים שונות, בצבעים שונים לכל רגל, ועומדת על דעתה. אני מאוד מרוצה ממנה.
שבוע טוב,
דרור
אני בטוחה שגם היא מאוד מרוצה ממך. / לי עברון-ועקנין15/11/2010 17:20
והדרי אכן מגלה בגרביים עניין לא פחות מאשר בנעליים :)
הסוד הזה / יעל הלוי13/11/2010 12:19
לדרור שלום,
את השיר אני זוכרת ממקום אחר, וגם אז אהבתי אותו מאד. בשבילי הסוד הזה אז היה סוד החיים. גם אני כלולה בסוד הזה של החיים, שהוא סוד כי מקורם לא ידוע.
ראיית הסוד כאמפתיה היא זוית נוספת, אני מבינה שקשורה למה שאני ראיתי, אבל יש הבדל מבחינתי. אני חושבת על הבחירה במשמעות של שיר, של שורה משיר. כעת בלימודים היינו צריכים לקרוא שיר קריאה יחידה ולבחור משפט שמדובב משהו אצלי, ואחר כך בקריאות הבאות - משפט שנראה מרכזי בשיר, וליצור דיאלוג ביניהם. היה לי מעניין - לשקוע בתוך הדברים שעולים מעצמי ואחר לחזור לשיר ולנסות לראות אותו כשלעצמו (עד כמה שזה אפשרי). הדיאלוג מעניין ומשקף דברים אצלי. בבחירה שלי במשמעות הסוד יש משהו קצת מתבודד - לעומת הבחירה שלך באמפתיה :) אבל אני מתנחמת שסוד החיים במשמעותו הרחבה של החיים בכלל (צומח חי דומם) אינו בודד מדי. ועדיין, יש בזה נקודה למחשבה עבורי.
שבת שלום ותודה
יעל
סוד החיים / Dr. Dror Green13/11/2010 12:41
יעל יקרה,
נדמה לי שמה שמאפיין שיר טוב (או כל יצירה טובה) הוא שהוא מעורר בכל קורא תחושה אישית שונה.
גם בעיני הסוד הוא סוד החיים, והשיר השבועי משמש לי כרמז קטן לפענוח הסוד הגדול הזה.
בולגריה הקטנה / ורד כהן25/12/2010 22:19
חגים / Dr. Dror Green26/12/2010 02:49
הורות / Dr. Dror Green22/11/2010 16:47