ההודעות הבאות 6 5 4 3 2 1

כל חבר וגנו / לי עברון-ועקנין09/10/2010 16:25

ההמחשה של תהליך הקריאה בשיר באמצעות התמונות נהדרת, ומעבר לכל זה - הבת שלך, בתמונה, מקסימה כל כך ועושה חשק לחבק אותה.

גם הפסלים המשוחחים נהדרים! הפסל השמאלי נראה בן-שיח מעולה :)

תודה דרור וסתיו שמח!
- חורף / Dr. Dror Green09/10/2010 18:11
  
  לי יקרה,
  
  אצלך עדיין סתיו?
  
  כאן כבר כמעט חורף, ואתמול הדלקנו לראשונה את הקמין. קר בחוץ, וחם ונעים בבית.
  
  אנדה באמת מצטלמת נהדר.
  
  חורף נעים,
  
  דרור
  - סתיו / לי עברון-ועקנין09/10/2010 20:11
    
    הו, שיהיה לכם חורף נעים ומלא אהבה :)
    
    אצלנו ירד אתמול היורה! הנה משהו שכתבתי לכבודו... http://israblog.nana10.co.il/tblogread.asp?blog=168381&blogcode=12091299
    - ראוי / מירי שול בקון15/10/2010 19:25
      
      שלום דרור,
      
      ראוי לקרוא לאוירה אצלכם בבית "משפחם" (עם קמץ מתחת לח') כי חם אצלכם בכול מובן: הקמין שמפיץ חמימות ביתית, הפאי שנאפה ומריח נפלא דרך התמונה המצולמת, הילדים ששיתוף הפעולה ביניהם מחמם את הלב. אין מה לומר: יצרתם "משפחם".
      
      להמשך סתו נעים,
      
      מירי
      - משפחָם / Dr. Dror Green15/10/2010 22:42
        
        תודה, מירי, על המלה החדשה.
        
        נאמץ אותה בחום.
        
        :)
        
        שבת שלום,
        
        דרור
החלומות נפסקים בקול של קריעת נייר / שולמית08/10/2010 04:06

ומה עכשיו? אתרגל לחפש את 'פיוט' כל יום שישי? (-:

אני נזכרת בשועל שמלמד את הנסיך הקטן פרק באילוף חיות.

להתגעגע ולצפות בשעה קבועה, ולא - אין התפתחות של קשר רק בשגרת המקריות.

מאוד אהבתי הפעם את השיתוף בתהליך שעברת עם השיר.

ובמיוחד את התייחסותך לבדידותו.

השארת אותי חושבת זמן רב עם מילותיך והתמונות.

השיר עצוב מאוד, כי הוא מתאר גם זוגיות דלילה ובודדה,

שרק מעצם קיומה, עושה שער מפייס בין ערביים, לא בעושר שלה.

אבל, הוא גם דואג לחבריו, שלא ילכו בדרכו!

"החלומות נפסקים בקול של קריעת נייר"

נייר - בעייני, הוא סמל הקידמה בתרבות המערבית,

הכל נעשה 'על הנייר', מה שלא כתוב לא קיים.

[הכוונה למה שייחסנו לנייר - בירוקראטיה(חוזים למשל), להבדיל מאמון ומגע]

הוא המוצר התעשייתי של העץ,

אבל לא העץ עצמו.

לכן, אולי, קל כל כך לקרוע חלומות הנשענים על הנייר בלבד.

גם אצלנו צפוי גשם בשישי/שבת.

שבת מבורכת לך ולכולם.
- גשם גשם בוא / Dr. Dror Green08/10/2010 22:09
  
  שולמית יקרה,
  
  התרגלת מהר מדי. את 'פיוט' אני שולח בסוף השבוע. לעתים אני מתחיל ביום חמישי בבוקר, ולעתים בששי. הכל תלוי במצב החשמל והאינטרנט אצלנו בכפר.
  
  המקום הבטוח שלנו כאן אינו האמצעים הטכנולוגיים אלא עונות השנה המתחלפות במועדן, והעצים המשתנים בהתאם לעונות השנה.
  
  הדוגמה של הנסיך הקטן מאוד מתאימה למחשבות שלי בנוגע למקום הבטוח. באמצעות האמפתיה שלו מצליח הנסיך הקטן ליצור מקום בטוח לשועל וגם לשושנה שלו, למרות השינויים המאיימים במציאות. אמנם אינני אוהב את המלה 'אילוף', אבל ב'נסיך הקטן' הכוונה ליצירת הרגלים והסכמים שיוצרים שיגרה וביטחון.
  
  ההערה שלך גילתה לי משהו חדש שלא התוודעתי אליו לפני כן בספרו של סנט-אקזופרי. זהו ספר על הפרדוקסים האנושיים העצובים, ועל חרדות אנושיות, וגם על התבונונת אמפתית בחולשה האנושית. אבל עכשיו גיליתי שיש בספר הזה גם אמפתיה רחבה יותר, לעולם החי והצומח והדומם. אקזופרי מקדים את כולנו בהבנת הצורך ליצור באמצעות אמפתיה לעולם ביוספירה בטוחה ומוגנת יותר.
  
  שבת שלום,
  
  דרור
  - אילוף / שולמית12/10/2010 01:15
    
    הגשם הגיע, . אבל הוא היה כמו שברון ענן לא רציני. עדיין חם.
    
    יצאתי החוצה לחוש בו, והפכתי לג'יראפה מנוקדת באבק. טעיתי בעיתוי. יוצאים תמיד בגשם השני.
    
    אילוף אמיתי (לא של מאלפי כלבים למינהם) הוא תהליך נפלא.
    
    השועל אילף את הנסיך הקטן לאלף אותו. אפילו את 'אילוף הסוררת' אהבתי - ואני אישה.
    
    כשאני יוצאת מהרצאה נפלאה, או ספר נהדר, או פוגשת אדם שהשפיע עלי, מה אני אומרת? היה מאלף!
    
    אילוף הוא תהליך הדדי שנותן ציר שאפשר לסוב סביבו ביחסים או מחשבות או שינוי.
    
    זה כל כך אנושי! ואת זה התחלתי להבין מהנסיך הקטן. זהו אחד המפגשים שאילפו אותי בספר. דווקא בגלל מה שחשבתי על אילוף עד אז. ומה שעשו לנו זה שטיפת מוח(עיוות) על 'שיוויון' ו'חופש הבחירה' ועוד. אני התבלבלתי בין שיוויון לזהות(זהה). ביחסים אמיתיים 1+1=3 ולא 2. (לא המצאה שלי!). השלישי הוא הפרי המשותף שיוצרים: ילדים, משפחה, עסק, שותפות .... אין חצי חצי בשום יחסים ראויים. יש שיוויון מלא בכך שכל אחד נותן את מה שהוא יכול, וזה לא יכול להיות זהה. ולטעמי זה קורה באילוף הדדי, ובהתמסרות.
    
    ביננו, הכלבה שלי מאלפת אותי. היא כל כך שייכת, ולומדת אותי כל הזמן בעיניה המדהימות; שאני לא יכולה שלא להתייחס אליה, ולחשוב מה היא רוצה עכשיו, או להתנפל עליה בחיבוקים ...
    
    נעים לי 'לדבר' איתך. לקרוא את מה שכתבת על הנסיך הקטן - כל כך נכון.
    
    וההשתקפויות שבתמונות. שלולית רצינית.
    
    אני מחפשת את הציור שלך, של סר אדוארד ברן-ג'ונס, לשים אותו בשולחן העבודה שלי.
    
    הוא מרגש.
    
    תודה על הכול.
    
    שולמית
    - הראי של ונוס / Dr. Dror Green12/10/2010 02:12
      
      שולמית יקרה,
      
      הנה הציור של סר אדוארד ברן-ג'ונס:
      - וואההו ! / שולמית12/10/2010 19:44
        
        כרגע, זמ מה שיש לי לומר על הציור.
        
        כמו תחושה של אוצר.
        
        תודה רבה.
- גשם גשם בוא / Dr. Dror Green08/10/2010 22:09
  
  שולמית יקרה,
  
  התרגלת מהר מדי. את 'פיוט' אני שולח בסוף השבוע. לעתים אני מתחיל ביום חמישי בבוקר, ולעתים בששי. הכל תלוי במצב החשמל והאינטרנט אצלנו בכפר.
  
  המקום הבטוח שלנו כאן אינו האמצעים הטכנולוגיים אלא עונות השנה המתחלפות במועדן, והעצים המשתנים בהתאם לעונות השנה.
  
  הדוגמה של הנסיך הקטן מאוד מתאימה למחשבות שלי בנוגע למקום הבטוח. באמצעות האמפתיה שלו מצליח הנסיך הקטן ליצור מקום בטוח לשועל וגם לשושנה שלו, למרות השינויים המאיימים במציאות. אמנם אינני אוהב את המלה 'אילוף', אבל ב'נסיך הקטן' הכוונה ליצירת הרגלים והסכמים שיוצרים שיגרה וביטחון.
  
  ההערה שלך גילתה לי משהו חדש שלא התוודעתי אליו לפני כן בספרו של סנט-אקזופרי. זהו ספר על הפרדוקסים האנושיים העצובים, ועל חרדות אנושיות, וגם על התבונונת אמפתית בחולשה האנושית. אבל עכשיו גיליתי שיש בספר הזה גם אמפתיה רחבה יותר, לעולם החי והצומח והדומם. אקזופרי מקדים את כולנו בהבנת הצורך ליצור באמצעות אמפתיה לעולם ביוספירה בטוחה ומוגנת יותר.
  
  שבת שלום,
  
  דרור
שבוע טוב / לי עברון-ועקנין03/10/2010 09:36

דרור היקר,

גם אני נהניתי כרגיל מן המילים והתמונות, שטל תיאר כל כך יפה את אופיין.

אני אוהבת את הירח, ודווקא נזכרתי בשיר שלך, על שני האוהבים המסתכלים בירח, ואף שאינם יחד הם מתחברים דרך זה.

(אני רומנטיקנית, מה לעשות).
- התבוננות בירח / Dr. Dror Green03/10/2010 09:52
  
  לי יקרה,
  
  גם אני חשבתי על השיר הזה, מתוך הספר 'נהר האהבה', אך בזמן שכתבתי את הדברים שכחתי באיזה שיר מדובר, ועכשיו מצאתי אותו.
  
  הנה:
  - רק שלא יתבלבל / שולמית04/10/2010 02:13
    
    מעניין שבהאיור הצמוד לשירך הירח נראה כמו אינו;
    
    כמו חור או פתח (חלון?) שבזינוק קליל עוברים דרכו לעולם אחר.
    
    אם הירח היה מביט כל לילה
    
    לעייני האנשים והחיות,
    
    להשתקפויותיו ;
    
    כמו אותה אישה שמלווה את הפורום (בציור משמאל למעלה),
    
    והיה מבחין בשוני המוחלט לדמותו האחת -
    
    מאדם לאדם, מחיה לחיה:
    
    תמים - היה מתבלבל.
    
    כפאודל - היה מגדל אלומת קרני טווס.
    
    ואולי הוא ממזרי בטוב הריו ומכתשיו;
    
    כי הרי רואה הוא את דמותו באגמים,
    
    ואיתנו הוא משתעשע
    
    בלי להתערב.
    
    "...מה עשית? בלבלת בת ובן... "
    - ונוס והירח / Dr. Dror Green04/10/2010 02:24
      
      שלום שולמית,
      
      אולי באמת ציירתי את הירח כחלון, שאנו יכולים להתבונן בעדו, אל תוכנו.
      
      ציור האשה שמלווה את הפורום הוא הלוגו של אתר 'פסייקום', שהוא אתר לטיפול נפשי, והציור מכונה 'הראי של ונוס' (מאת הצייר סר אדוארד ברן-ג'ונס), והוא מופיע גם על עטיפת ספרי, 'טיפול נפשי, מדריך למשתמש'.
      
      הראי של ונוס הוא האגם, שבו משתקפת דמותה של נערה צעירה, הבוחנת את עצמה לראשונה, כשיד רכה של דמות בוגרת מנחה אותה ונוסכת בה ביטחון. תמונה זו מתארת את מה שקורה בזמן הטיפול הנפשי, כאשר המטפל מציג בפני המטופל ראי, שבאמצעותו הוא בוחן את נפשו.
      
      לילה טוב,
      
      דרור
      - הראי של ונוס / שולמית04/10/2010 03:32
        
        זהו אחד המראות הראשונים שאהבתי כשפתחתי את הפורום, האתר.
        
        הסתכלתי בו רבות, במיוחד בתמיכה ובמגעים של הסובבות.
        
        תודה על ההבהרה והפירוט.
        
        רק חשבתי, שאין מספיק ציורים שמושכים גברים 'פנימה' לטיפול.
        
        בדר"כ זה ע"י מושג נשי כלשהו.
        
        עכשיו, באמת! לילה טוב.
תמונות / טל אזרד01/10/2010 14:57

דרור,

תודה על הפוסט.

אני מוצא את עצמי תמיד בצפייה ודריכות נעימה לתמונות שאתה מוסיף בסוף הפוסט מחייך השלוים והשונים כל כך מפה וזה מחמם את הלב.

יש לך גם יכולת אפית בצילום ואני מאוד אוהב לעקוב אחרי ה"עלילות".

טל.
- חלונות / Dr. Dror Green01/10/2010 23:39
  
  שלום טל,
  
  תודה על המלים הטובות.
  
  אינני זוכר אפילו מתי התחלתי לשלב צילומים בדפי השיר, אבל איכשהו כשם שהשיר היה חלון שבועי אל העולם גם הצילומים הצטרפו, ולאט לאט הדף השבועי הפך לשילוב חדש של חלונות אל העולם.
  
  שבת שלום,
  
  דרור
על ראיה ומגע / מירי שול-בקון01/10/2010 00:34

שלום דרור,

מאד התחברתי לרעיון של חשיבות הקביעות, שבתוכה יש שינויים הדרגתיים כדי להתמודד טוב יותר עם שינויי החיים, שהינם בלתי נמנעים, ולקבל אותם בברכה. זוהי מטרתם של טקסים בכול התרבויות, ולא סתם שטקסים מתקיימים בכול חברה - כדי לשמר את תחושת היציבות והקביעות, שמאפשרת את ההסתגלות לשינויים.

השיר של אביב גפן מעורר את האסוציאציה לרעיון זה דרך איזכור הירח, ובעצם, להופעתו המחזורית בטבע. אסוציאציה נוספת שעולה לי נוגעת להבדל שבין ראיה למגע. הראיה מבחינה ומפרידה בעוד שהמגע מחבר. "ילדי הירח" זקוקים לראות את הירח כדי לקיים בתוכם פנטזיה על מגע איתו, להגיע עדיו ולגעת בו. רק כך תופר בדידותם הקיומית, והם ירגישו מחוברים ולא תלושים.

בהקשר הזה אולי ברורה יותר התחברותכם אל אנשי הכפר דרך ההצטרפות האקטיבית לריקודים ולאכילה המשותפת. אילו הייתם מסתפקים בצפייה בלבד, כלומר בהפעלת חוש הראייה לבדו, הייתם נשארים בחוץ, לא זוכים להנות מהחיבור המופלא הזה לקהילה חיה ונושמת.

התמונות שאתה מצלם מופלאות בדקותן וביופיין.

מירי
- תוספת חשובה / Dr. Dror Green01/10/2010 00:44
  
  תודה, מירי,
  
  על התוספת המעניינת הזו בנוגע לראיה ולמגע.
  
  אני מאמין שגם האמפתיה היא סוג של מגע. האמפתיה היא היכולת לקבל ולהכיל את הסבל של הזולת, את הבדידות שלו, וגם כשהיא מתקיימת בדמיונם של ילדי אור הירח היא יוצרת ביניהם מגע.
  
  וכך, בהופעות של אביב גפן הם אינם צופים, אלא משתתפים ממש, שרים אתו את המלים, וכשהוא שר את המלים 'רק אור הירח' הם כולם מניפים את ידם (זה היה לפני עידן הנרות והטלפונים הסלולריים).
  
  יש משהו מאוד מחבר במוסיקה החיה.
  
  ובאמת, כשם שאני מנגן מדי יום ומתחבר כל אל העולם, הקשר שלנו עם הכפר נעשה באמצעות עבודת האדמה היומיומית, בדיוק כמו שכנינו, ובעזרתם.
  
  שבת שלום,
  
  דרור
פיוט / שולמית29/09/2010 00:42

עד עכשיו הייתי בהקשבה.

קראתי וקראתי והשלמתי חסרים.

אני חדשה בפיוט, החל מיום כיפור ('ראשית הזמן').

ופתאום הבנתי, הבנתי מה עושים לי התאורים החוזרים ונשנים של דרור;

ודווקא התאורים האישיים, שהיו לי מוזרים בהחשפותם בהתחלה.

זה אפשרי!

זה אפשרי למצוא את המקום הבטוח שלך (כל אחד יקרא לו בשמו) בו אפשר לנהל שיגרה בעלת תובנת חיים משמחת. ממש לא משנה המיקום הגיאוגרפי החיצוני. הפינה המציצה אלינו מדי שבוע היא של דרור,

איפה שלי?

ההבנה הייתה אדרנלינית כי אני מנסה, בתקופה לא קצרה זו, להקרע ממצב של כבדות והסתגרות. ובמצב זה, שכחתי מיכולות שהיו לי; לפעמים אני חושבת שהגוף שלי שכח את טיבעו, ולא המוח.

אני עושה, אך זה לוקח זמן.

ודבר משמח נוסף קיבלתי מדפי השיר.

פעם פעם חייתי שירה. ובאותו שלב של 'התכנסות', היא לא דיברה אלי יותר. הייתה כבדה כמוני וסתומה. ההרגשה הייתה שהשירה 'בגדה בי'. וזה היה עצוב. רק לבתי הסכמתי לקרוא שירים, וזה היה שמח.

משום מה, פה הצלחתי להיות בכל שיר, קצת כמו שאני יודעת לחוות.

נזכרתי במאמר על יכולת האמפטיה שבקריאה. אולי לא התכוונת לכך בדיוק, אבל באמת ביכולת קריאה יש אפשרות להרגיש אמפטיה ללא תנאי, וזו התמלאות משמחת.

ואולי, כי הקריאה בשירים אלו הייתה ביחד כלשהו, ולא לבד.

ואולי, משום שזה הופיע שיר,שיר; חלון, חלון.

תודה.

ראה מה המקריות עושה לנו. אני באתר זה, רק כי ראיתי את המילה 'פיוט' במשהו שקיבלתי במייל.
- תיאור מדויק / Dr. Dror Green29/09/2010 01:22
  
  שולמית יקרה,
  
  הצלחת לתאר באופן מדויק את מה שאני מנסה לעשות מדי שבוע בדף השיר השבועי.
  
  עצם ההתבוננות במציאות שלי, מדי שבוע, באמצעות החלון של השיר, יוצרת בי תחושה של תהליך קבוע היוצר בשבילי את המקום הבטוח, כמו כל שיגרה או הרגל, תהליך אותו אני חולק כאן עם אחרים.
  
  במקביל, אני מבטא בדף השבועי גם את התהליך הארוך שבו אני יוצר ומיישם את גישת האימון הרגשי, שבה אני עוסק ובה מתמקדים חיי, שכל מטרתה לאפשר שימוש יעיל יותר במיומנויות הרגשיות היוצרות את תחושת המקום הבטוח. בימים אלו אני מסיים את כתיבת ספר האימון הרגשי.
  
  תודה, וחג שמח,
  
  דרור
  - הספר / שולמית30/09/2010 21:01
    
    האם הספר הוא גם להדיוטות?
    
    או רק לאנשי מקצוע?
    - לכו--לם / Dr. Dror Green30/09/2010 22:15
      
      שולמית,
      
      הספר מיועד לכל מי שמתעניין בטבע האדם ורוצה לקחת אחריות לחייו.
      
      האימון הרגשי אינו יכול להיות מיועד לאנשי מקצוע, משום שעדיין אין אנשי מקצוע בתחום הזה, שהוא חדש לגמרי. זה אינו 'טיפול נפשי', אלא דרך חיים פשוטה הדורשת תרגול יומיומי.
      
      במכון לאימון רגשי, שבניתי על שפת נחל בכפר קטן ויפה, אני מתכנן להכשיר מאמנים רגשיים בתוכנית תלת-שנתית, הכולל שלושה חודשים של מגורים במקום בכל שנה.
      
      שבת שלום,
      
      דרור
הודעות / שולמית28/09/2010 01:31

שלחתי אתמול 'הודעה חדשה'.

האם אתה ממיין, ומחליט מה לא להעלות בפורום?

כי היא איננה שם.

תודה, באם תשיב.

שולמית
- הפורום פתוח לכולם / Dr. Dror Green28/09/2010 08:38
  
  שולמית יקרה,
  
  הפורום פתוח לכל מי שכותב בו, ואני אינני מתערב בהודעות הנכתבות כאן.
  
  את מוזמנת לשוב ולכתוב את ההודעה, ואני אשמח להגיב.
  
  חג שמח,
  
  דרור
  - תשובה / שולמית28/09/2010 09:06
    
    בדיוק לפני דקות שלחתי ההודעה פעם נוספת, כי ראיתי שזו הועלתה.
    
    ושוב, הנוכחית לא עלתה.
    
    יכול להיות שהודעה שנכתבת זמן ארוך, או קצת ארוכה - 'אובדת' ?
    
    היות והיא חשובה אעשה זאת פעם נוספת מאוחר יותר.
    
    תודה שהשבת.
    - השימוש בפורום / Dr. Dror Green29/09/2010 01:16
      
      שלום שולמית,
      
      בדרך-כלל אינני נתקל בתקלות כאלו בפורום.
      
      כדי להימנע מכך כדאי לכתוב הודעות ארוכות בתוכנת וורד, ולהעתיק אותן אל הפורום. כך ההודעה לא תלך לאיבוד.
      
      להתראות,
      
      דרור
אמילי דיקינסון / לי עברון-ועקנין24/09/2010 11:47

דרור היקר,

תודה על אמילי דיקינסון ועל דבריך המרגשים בנוגע אליה ובנוגע אליך עצמך. בשבילי יש בתמונות ערך מוסף כי אלה גם נופי ילדות שלי...

שבת שלום תחת שמי הסתיו

לי
- אנגליה / Dr. Dror Green24/09/2010 15:15
  
  לי יקרה,
  
  אני אמנם לא גדלתי באנגליה, אבל תמיד הרגשתי שאלו נופי הילדות שלי. המסע הזה, המסתיים בעוד שעה, עורר בי שוב את הגעגועים לאנגליה.
  
  שבת שלום,
  
  דרור
  - אולי אלה הספרים / לי עברון-ועקנין24/09/2010 17:28
    
    אולי בגלל ספרי הילדות האנגליים הנפלאים אלה נופי הילדות שלנו...
    
    ובאמת לא עקבתי אחרי הזמנים ולא ידעתי אם כבר חזרתם. שיהיה מסע קל ונעים הביתה!
יום כיפור זלדה / רונית16/09/2010 20:33

לדרור

תודה עמוקה על דבריך תמיד.
ובמיוחד- על יום כפור ,זלדה ירושלים ואתה.
נגעת בדבריך בנפשי.
יש בהם מזור
רונית
- ירושלים / Dr. Dror Green16/09/2010 20:39
  
  רונית יקרה,
  
  הצירוף של ירושלים והימים הנוראים החזיר אותי לימים נוראים אחרים, ואני שמח שמצאתי בהם, כדבריך, גם מזור.
  
  שנה טובה,
  
  דרור
יום כיפור - זלדה / לי עברון-ועקנין14/09/2010 20:44

דרור היקר,

התרגשתי מאוד מן המסע בתמונות.

שולחת חיבוק.

לי
- הצצה מהירה / Dr. Dror Green16/09/2010 17:25
  
  לי יקרה,
  
  הצצת בצילומים לפני שסיימתי לכתוב את הטקסט, והנה עכשיו הכל מונח לפניך.
  
  מאוד שמחתי לפגוש אותך בירושלים.
  
  שבת שלום,
  
  דרור
  - סליחה :) / לי עברון-ועקנין16/09/2010 19:08
    
    דרור היקר,
    
    גם אני שמחתי מאוד לפגוש אותך!
    
    ועכשיו הבנתי שהצצתי לטיוטה, וסליחה על הפלישה הלא מכוונת...
    
    עכשיו קראתי את הפוסט בשלמותו והתרגשתי מן הפיוס שפייסת בין זלדה ליונה, ומהקריאה שלך את זלדה ומהאמירה שאני מסכימה אתה מאוד, שהסליחה היא שיאה של היכולת האמפתית.